במאי ותסריטאי: ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו", "תודה שעישנתם").
תסריט: שלדון טרנר ("משחק מכור") מבוסס על רומן מאת וולטר קירן.
שחקנים: ג'ורג' קלוני, וורה פרמיגה ("שתולים"), אנה קנדריק ("דמדומים").
על מה הסרט?
ג'ורג קלוני מגלם אדם שמקצועו לפטר אנשים ברחבי ארצות הברית, והוא מבלה את רוב זמנו במטוסים ובשדות תעופה ומאמין בחוסר מחויבות ואי שייכות. הכל משתנה כשנכנסות לחייו עובדת צעירה ורומן מזדמן.
על מה באמת הסרט?
כמו עץ השדה, גם האדם זקוק לשורשים. או במילותיו של משורר אחר: "אם נכון שאפשר לחיות למטה, כאילו זה למעלה, אז למה חגורות הביטחון?"
הדבר הכי טוב בסרט
ג'ורג' קלוני, הרווק הנצחי של הוליווד, בתפקיד שתפור פיקס למידותיו. אף שחקן אחר לא היה יכול לעשות את התפקיד הזה טוב יותר, ועוד לגרום לנו ממש לחבב את הדמות הזו. מדהים גם לגלות שככל שעובר הזמן, קלוני רק נראה טוב יותר. מחמאות גם לתרגום המאוד מוצלח של שם הסרט, שמוסיף אפילו עוד משמעויות ורבדים לשם המקורי.
הדבר הכי גרוע בסרט
שמאוד ברור אילו חברות תעופה, מלונות וטיסה מימנו את הסרט וזכו לפרסומות לא סמויות בכלל. כנראה כי מדובר באחד התסריטים הקלים למצוא להם מימון מחסויות.
זו שבה המתלמדת הצעירה בוכה מול שני "זקני השבט" על זה שנזרקה ב-SMS (לפחות לא בפתקית, מוסרת קארי בראדשו). סצנה מצחיקה, אינטליגנטית ומדויקת שכתובה לעילא ולעילא. מזכירה את הדיאלוגים החינניים בג'ונו.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסיפור סביב ביטול חתונת אחותו של קלוני. מעט פשטני וסכריני.
סקס
קז'ואל סקס - כזה שמתאים לגיבור. הבעיה, מסתבר, מתחילה כשרוצים כבר יותר מקז'ואל. מכיוון שבסרט עושים הכל דרך סמסים - מלהתפטר ועד להיפרד מבן זוג, גם שיחות סקס זה כבר פאסה, מהיום רק סקס-טקסט. כשהם כן מדברים על סקס בסרט, שני "הנוסעים המתמידים" עושים חשק עז להצטרף למועדון הסילון. באחת הסצנות מופיעה גם וורה פרמיגה כשרק עניבה למותניה, אבל נא לא להתלהב מדי, מדובר בכפילת גוף שהוזעקה מכיוון שפרמיגה צילמה את הסרט זמן קצר אחרי שילדה. היא צוטטה אומרת שהיא לא חשבה שהחלב שייזל מפטמותיה ראוי לתיעוד.
אלימות
פסיכולוגית. סצנות הפיטורים בסרט לא קלות ונוגעות לכולנו בחרדות הכלכליות. עוצמתן גדלה שמסתבר שחלק מהמפוטרים בסרט הם אכן מפוטרים אמיתיים, שההפקה חיפשה לאחר המשבר הכלכלי בארצות הברית. הסאטירה התאגידית מתעצמת בניסיון להפוך את הפיטורים האלה למנוכרים יותר על ידי הטכנולוגיה, שהופכת אותנו לקרים, תלושים ושטחיים גם במערכות היחסים שלנו.
כנראה הסעיף הנמוך ביותר בתקציב הסרט, שכן שתי הדמויות הראשיות לבושות כמעט אותו דבר לכל אורכו. עם החליפות של ג'ורג' קלוני עוד אפשר להסתדר, אבל מדוע המתלמדת החדשה שלו מתעקשת ללבוש חליפות עסקים קשוחות כאילו לקחו אותה מהסט האייטיזי של "נערה עובדת"?
פסקול
משובח, עם כמה הברקות מוצלחות ביותר, בעיקר של אליוט סמית' וקרוסבי סטיל ונאש. אפשר לחשוב בטעות שמישהו הדליק את רדיו 88 של לפני השינוי.
מה למדנו מהסרט?
טכנולוגיה זה נורא וצריך למצוא זוגיות.
לסוף הזה לא ציפיתי.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
שונא סרטים שלא מאפשרים לך לחשוב עצמאית על הנושא אותו הם מציגים. תסריט מעט פשטני ושטחי, שמגיש את המסר בכפית. אם בתחילה נראה שהסרט מנסה לערער קצת על ערכי המשפחה הכל כך אמריקאיים, בסוף מתברר שהוא רק בא לאשש אותם, בדיוק כמו במקרה של ג'ונו - שמרנות בעטיפה חתרנית. ומה עם איזו אמירה אקולוגית? זה נורא מזהם לטוס ככה כל הזמן.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אני לא מבינה איך הוא יכול לעבוד ככה, אני הייתי משתגעת.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"טרמינל" - גם שם נתקע אדם בשדה תעופה.
"תייר מזדמן"- גם שם היה צריך להציל גבר שהעדיף לברוח מהחיים.
"מותו של סוכן"- וכמה השתנתה ארצות הברית של אז מהיום.
שורה תחתונה
סרט הוליוודי שמרגיש כמו סרט עצמאי, במובן הטוב של המילה. אחד הסרטים הטובים והמקסימים בעונת הפרסים הנוכחית, שאם יזכה זה מכיוון שהוא מייצג את שנת 2009 בדיוק רב וכנראה לא היה עובד טוב כל כך באף שנה אחרת. קלוני השרמנטי מתמיד נהנה מתסריט בוגר, אינטליגנטי, מדויק (אולי אפילו יותר מדי מדויק), בעל מסר אנטי תאגידי ואנטי טכנולוגי מלנכולי למדי. עם זאת, ולמרות כנותו ודמויות הנשים המעניינות במיוחד, בסופו של דבר הוא נותר שמרני למדי, ומציע מסר משפחתי מונוגמי משומש למדי.
זמן מסך
109 דקות.