בעלי מלאכה
במאי- דיוויד פינצ'ר (“זודיאק", “מועדון קרב”).
תסריטאי- ארון סורקין (“הבית הלבן") מבוסס על ספרו של בן מזריץ'.
שחקנים- ג'סי אייזנברג (“זומבילנד”), אנדרו גרפילד (“האימג'נריום של ד”ר פרנסוס”), ג'סטין טימברלייק.

על מה הסרט?
כיצד הקים הסטודנט מארק צוקרברג את "פייסבוק" ועם מי הוא הסתבך בדרך.

על מה באמת הסרט?
גם אם תקים רשת חברתית ששווה מילארדים זה עדיין לא יפתור לך את הבעיות החברתיות.

הדבר הכי טוב בסרט
רוח הזמן. מה שפינצ'ר עשה לשנות התשעים עם "מועדון קרב" הוא עושה כעת לעשור הראשון של שנות האלפיים. הוא מצליח לתפוס ולייצג בצורה מושלמת את הדור והזמן העכשוויים, וממש יוצר שפה קולנועית שתתאים לדור ה-מילניום, מדיום, מולטי-טאסקינג, הדוט קום- הזה. הוא אינו מזלזל לרגע בצופה ויודע שנצליח להתמודד עם כל מה שהוא מגיש לנו.  

הדבר הכי גרוע בסרט
עם כל התחכום שהסרט מלא בו, בסופו של דבר הדמויות נותרות מעט חד ממדיות, חסר פיתוח של מערכות היחסים העיקריות והתסריט הופך לדרמת מוסר קלאסית.

אין תמונה
סיפורו של עוד יהודי חנון

הסצנה שתלכו איתה הביתה
סורקין הוא כותב דיאלוגים מדהים, ומאוד קשה לבחור מבין שלל הסצנות המסחררות שיצר. יש תחושה שיש בסרט הזה הכי הרבה מילים לדקה מכל סרט אחר בשנים אחרונות, הדמויות מדברות במהירות מטרידה ועל כמה נושאים במקביל. סצנת הפתיחה- הפרידה בין צוקרברג לנערתו שמניעה את כל הסרט- היא פשוט מושלמת. הסצנה הייתה אמורה לקחת 9 דקות והואצה לכדי 4. הסצנה הראשונה בה מגיח ג'סטין טימברלייק כמעין מלאך מושלם מבריקה גם היא.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זו שבה המשטרה תופסת את טימברלייק על סמים וקטינות. אמריקאי מדי.

הזווית היהודית
צוקרברג, כמו ששומעים, שייך לעם הסגולה והסרט טורח להזכיר זאת לא פעם ולא פעמיים, על פי הסרט יהודים גם עורכים את מסיבות הכי גרועות בקולג'.

סקס
לא הצד החזק של חנוני מחשבים. צוקרברג ושותפו זוכים לעשות סקס בשירותים עם גרופיות ברגע שהם מתחילים להצליח, ואפילו אז מתרכזת המצלמה בשותפו ההורס של צוקברג ולא בו. הסיבה העיקרית ליצירת פייסבוק, אליבא דצוקרברג, הייתה כי סטודנטים מאוד מתעניינים מי מהם עושה סקס, ועם מי.

אלימות
חנונים גם לא הולכים מכות. הם רק משתכרים ומלכלכים על חברות שלהם בבלוג שלהם.

סטיילינג
עוד דבר שגאונים לא מצטיינים בו. הסרט מדגיש כל הזמן את הקז'ואליות והכפכפים של צוקרברג למול החליפות והדאווין של התאומים הג'נטלמנים מהרווארד, להם הוא כביכול גנב את הרעיון של הקמת הרשת החברתית. (את התאומים האלה אגב, מגלם שחקן אחד).

פסקול
מעולה, מבריק ודומיננטי- מעשה ידיו של טרנט רנזור מ"ניין אינצ' ניילז”, ששיתף פעולה עם פינצ'ר גם בסרטו “שבעה חטאים”.

מה למדנו מהסרט?
לא לסמוך על ג'סטין טימברלייק.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני חושב שאני הולך להציע חברות בפייסבוק למארק צוקרברג.

אין תמונה
טימבלייק. גם שחקן לא רע

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
פינצ'ר מוכיח שוב את תיאוריית הסרט טוב סרט רע שלו, ואחרי "בנג'מין באטן" הבינוני הוא מבריק בדרמה שכנראה תביא לו את האוסקר. רק חבל שבסוף סיפור ההתבגרות של גאון המחשבים המעט אוטיסט הזה, דמות הרע האמיתי בסיפור נופל על כתפיו של טימברלייק.

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
הכול היה כאן מהר מדי, לא הבנתי הכול, אולי הגיע הזמן שגם אני אפתח פרופיל בפייסבוק?

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
וול סטריט- רק ששם מדובר בסיפור מוסר על מתעשרים חדשים מהאייטיז וכאן על מתעשרי שנות האלפיים.
סרטי קולג' והתבגרות- למרות שחווית הקולג' של צוקרברג לא ממש דומה לסרטים האלה.

שורה תחתונה
פינצ'ר יצר סרט שסובב סביב 2 תביעות משפטיות אך בכישרונו הצליח שלא להפוך אותו לדרמת בית משפט משעממת, אלא לסרט הכי נכון לרגע זה, שפשוט לא תרשו לעצמכם להחמיץ. האנרגיה, העוצמה והקצב שלו מדהימים, המשחק משובח ואפילו טימברלייק מתגלה כשחקן מוצלח ביותר. רק חבל שלמרות שאייזנברג מעצב את דמותו של צוקרברג בצורה מעניינת, הסיפור והתסריט מותירים אותו מעט שטוח ולא מספיק מורכב. 

זמן מסך
121 דקות.

>> לכל ביקורות הקולנוע