מי רוצה להיות מיליונר ולעשות מזה סרט?

על מה באמת הסרט?
לא צריך ללכת לבית ספר. הידע שאנחנו לומדים מהחיים שווה הרבה יותר. ואולי יותר מהכל הסרט מראה איך הודו כבר נכנעת בשמחה לקפיטליזם ולנרטיב האמריקאי-הוליוודי.

בעלי מלאכה
במאי- דני בויל ("טריינספוטינג”) בשיתוף עם הבימאי ההודי- לאבלין טנדם.
תסריטאי- סיימון בופוי (“ללכת עד הסוף") על פי רב המכר של ויקאס סווארופ.
שחקנים- דב פאטאל (סדרת הטלוויזיה "סקינס"), פראידה פינטו (הופעת בכורה בקולנוע)
ושני כוכבי בוליווד- אורפאן קאן ואניל קאפור.

הדבר הכי טוב בסרט
הצילום. הצלם אנתוני דוד מנטל ("דוגוויל", "28 יום אחרי") אחראי לצילום התזזיתי שלא נח לרגע בלוקיישנים הצפופים והצבעוניים, כיאה לקצב של המדינה והעיר בה מתרחש הסיפור. לפעמים ממש אפשר להריח בזכותו את הודו.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הסיום הבוליוודית. עשרות רקדנים הודים מפזזים בתחנת הרכבת במומביי, יחד עם זוג הגיבורים. להודים יש גרוב שכוריאוגרפים אמריקאיים יכולים רק לחלום עליו.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת ההומאז' לסצנת השירותים של טריינספוטינג (שבה צולל יואן מקגרגור לתוך האסלה בחיפוש ההרואין האבוד). אז תחשבו איך זה נראה בשירותים הודיים. מה יש לדני בויל עם הטבעת אנשים בחרא?

הזווית היהודית-ישראלית
סרט שלם על הודו ולא רואים אף תרמילאי ישראלי עם איזה צ'ילום ביד? בושה.

סקס
אין. אבל הוא מוחלף בסיפור אהבה הנמשך שנים בין היתום ליתומה הנמכרת לזנות. אפילו הנשיקה לה ציפינו נקטעת באיבה. ככה זה עם מדינות מודחקות מינית.

אלימות
למרות סיפור הפנטזיה והמעבר מעוני לעושר, הסרט לא מתעלם מהצד הקשה והאלים של הודו ומציג תקיפות נגד מוסלמים (בהן נהרגת אמו של הגיבור מול עיניו), התעללות בילדים, אלימות נגד נשים וסרסורן ואלימות שוטרים שמתעללים בגיבור מכיוון שאינם מאמינים לו שידע את התשובות מבלי לרמות.

סטיילינג
הודו לפנים. צבעוני, עני, מרופט ואותנטי. ביג בלאגן.

פסקול
אחד האלמנטים הבולטים והמרכזיים בסרט. את הפסקול הלחין המלחין ההודי אי.אר.ראהמן בשילוב השירים של הזמרת M.I.A שמשתלבים נפלא עם העליבות ההודית. אבל לא היה מזיק קצת מוסיקת פופ הודית משובחת.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
קראת את הספר? הם ממש שינו אותו.

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
למרות הקיטש והקלישאות הסרט הקולוניאליסטי הזה עובד. מזכיר את "טריינספוטינג" במרץ והתלהבות וגורם לי לסלוח לבויל על "מיליונים”.

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איך הצלחת ליהנות בהודו עם כל הלכלוך והזוהמה והעוני שרואים כאן?

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטי בוליווד- בשביל האווירה, הציטוטים ובעיקר סצנת הסיום.
"עיר האלוהים”- בגלל הצילום והשימוש בלוקיישנים אמיתיים.

זמן מסך
120 דקות

שורה תחתונה
כל המועמדויות והפרסים של הסרט קצת גדולים עליו, אמנם מדובר בשעתיים מוצלחות ומהנות ביותר, אך לא בהרבה מעבר לזה, ויש סרטים טובים ממנו השנה.