במאים ותסריטאים- ג'ון הורוביץ והיידן שלוסברג (“הרולד וקומר").
שחקנים- ג'ייסון ביגס, שון ויליאם סקוט, טרה ריד, מינה סוברי, אליסון הניגן ושאר הצוות מהסרטים הקודמים.
על מה הסרט?
חבורת אמריקן פאי נפגשת לפגישת מחזור, תשע שנים אחרי הסרט האחרון בסדרה ושלוש-עשרה שנה אחרי שסיימו את התיכון.
על מה באמת הסרט?
מי שסיים תיכון בניינטיז ועוד לא התברגן כמו שצריך, שיתעורר כבר על החיים שלו.
הדבר הכי טוב בסרט
סטיפלר (שון ויליאם סקוט). היחיד מהחבורה שנותר נאמן לאינפנטיליות ולמרד הנעורים שלו, והיחיד שממש נהנה, כנראה, לחזור לדמות שלו.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא מרגיש כל כך מיושן, שאתה כבר לא יודע אם להאשים את עצמך או את הסרט.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
זו שבה ג'ייסון ביגס מנסה, בחוסר הצלחה ולהנאת כולנו, להסתיר את איבר מינו במכסה שקוף, במעין סוג של מחווה לעוגת הפאי ההיא.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זו שבה סטיפלר מחליט לחרבן בצידנית בירה של בני 18. גם בדיחות קקי-פיפי כבר לא יודעים לעשות כאן.
הזווית היהודית
הסרט לא יכול להתאפק מלהזכיר לנו כי דמותו של ג'ייסון ביגס היא יהודית, הפעם זה מגיע בדמות צפייה בסרט הבר-מצווה כשסטיפלר הצעיר מושך לו ב"צעיף היהודי" (הטלית) שלו.
סקס
גם בגיל 30 הגיבורים כאן לא פחות חרמנים ולא פחות וולגרים מפעם, וגם היוצרים עדיין תקועים בפנטזיות הגבריות הלא ממומשות שלהם. לזכותם ייאמר שהם מנסים להחפיץ את הגברים והנשים באותה מידה, ומי שבעיקר יוצא נפסד מכך הוא ג'ייסון ביגס עם האיבר החשוף, ותחפושת ה-S&M המגוחכת שלו.
אלימות
סצנת מכות קלאסית במסיבה, בין בני ה-18 החדשים לבני השלושים המובסים.
מה למדנו מהסרט?
מה שעבד בשנת 1999 כבר לא ממש עובד ב-2012.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איכס- פגישות מחזור. מי בכלל רוצה להגיע לאחת כזו?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
חוץ מניסיון לפנות לרגש הנוסטלגיה של צופיו הישנים של הסרט שהתבגרו בעצמם, אין לסרט הזה שום שאיפות אחרות, ואפילו את זה הוא לא ממש מצליח לעשות. שייקחו שיעורי קומדיה אצל ג'אד אפטאו ויחזרו אלינו.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
לא צחקתי אז, בטח ובטח שלא צחקתי היום.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטים גרועים של אדם סנדלר- לפחות הם היו מודעים שהגיבור שלהם כבר נהיה דומה לו חיצונית.
שורה תחתונה
הסרט הרביעי בסדרה המצחיקה לשעבר, מרגיש כמו העונה האחת יותר מדי של סדרת טלוויזיה שפעם אהבתם, כשרוב הזמן אתם רק שואלים את עצמכם מה קרה לדמויות האהובות מפעם, למה הן מתנהגות ככה והאם הן שכחו מאין הגיעו. בתקופה של קומדיות קולנועיות מצחיקות ואינטליגנטיות בהרבה, נותר "אמריקן פאי" הרחק מאחור, עם הומור מיושן, התפתחות עלילתית מאכזבת ומלאכותית ודמויות שכבר נס ליחן. ללא בדיחות הנוסטלגיה המעטות היה מדובר באמת בסבל אמיתי.
זמן מסך
113 דקות.