במאי וכוריאוגרף- קני אורטגה ("היי סקול מיוזיקל")
כוריאוגרפיה- טראוויס פיין ("חופשיות על הבר")
כוכב- מייקל ג'קסון בתפקיד מייקל ג'קסון
על מה הסרט?
מייקל ג'קסון בחזרות ל-"This Is It", מופע הענק האחרון שלו, שלא יתקיים לעולם.
על מה באמת הסרט?
על הרצון של המפיקים להחזיר לעצמם את ההשקעה של הקונצרט שהתבטל.
הדבר הכי טוב בסרט
הלהיטים כמובן. למרות שג'קסון המתגלה כפדנט ופרפקציוניסט אומר שהוא שומר את הקול להופעה האמיתית, ואת האנרגיה לריקודים, נראה שהוא כל הזמן מתפתה לתת את כולו, ואנחנו יוצאים מורווחים.
הדבר הכי גרוע בסרט
אין מספיק חומר אמיתי של מאחורי הקלעים של מייקל ושל הרקדנים. המעריצים כבר קבלו על התעלמות ממצבו הבריאותי בסרט, וחוץ מזה חסרים עוד קטעים של מייקל כשהוא לא מופיע ושל האינטראקציה שלו עם שאר חברי המופע.
תחרות קשה בין הביצוע ל"smooth criminal" בה ממקם עצמו ג'קסון בתוך הסרט "גילדה" לצידם של ריטה היוורת' והמפרי בוגארט- ובין הפקת הזומבים בתלת מימד לביצוע של "thriller".
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות בהם המפיקים- זמרים-רקדנים- נגנים מלהגים על אהבתם והערצתם לכוכב שהם כה בני מזל לעבוד איתו.
סקס
הא-מיניות של ג'קסון מעולם לא הייתה א-מינית יותר. גם בשירים בהם הוא צריך לזייף איזושהי כימיה עם בחורה זה נראה פחות טבעי מהקשרים שלו עם ילדים. בכלל, מיניות היא צד מאוד חלש במופע הילדותי הזה.
אלימות
מתוזמנת ומדויקת כוריאוגרפית. ריקוד המאבק בין הכנופיות בביצוע של "beat it" הזכיר מיוזיקלס מברוודווי, שבכלל היווה השראה לחלקים שונים במופע.
על חוסר הטעם של ג'קסון כבר נאמר הכול, וגם כאן הוא בא לידי ביטוי בחוסר התאמת צבעים לא חוקי, העדפה לכל מה שמנצנץ בסגנון עדות צביקה פיק, הדגשה של הכתפיים, כובעים ומשקפי שמש ענקיים שממעטים לרדת מהעיניים.
פסקול
כל הלהיטים מכל הזמנים, בעיבודים כמעט זהים למקור, בלי שום יצירתיות קאברית מעניינת אפילו בשיר אחד. אבל ככה מייקל חושב שהמעריצים רוצים.
מה למדנו מהסרט?
שמייקל ג'קסון הוא אחד האנשים המוזרים בעולם. אה, בעצם ידענו את זה קודם.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
כמה חבל שהוא מת.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
בתור סרט מאחורי הקלעים יש כאן מעט מאוד מאחורי הקלעים ויותר תחושה של חזרה גנרלית, לא הסרט הטוב ביותר בז'אנר סרטי הופעות, אבל בטח שגם לא הגרוע בהם.
אני מעדיפה לראות הופעה של שלמה ארצי.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"שורת המקהלה"- וכמה חבל שסצנות האודישנים לרקדנים היו קצרות כל כך.
"במיטה עם מדונה"- וכמה חבל שמייקל לא מעניין כמוה.
שורה תחתונה
המעריצים ירוצו לסרט בכל מקרה ויצאו מרוצים ושמחים אחרי ששרו ומחאו כפיים במקומות הנכונים. כל השאר- אם אין להם אלרגיה מיוחדת לזמר- ייהנו מאוד גם כן מחזרות שמצליחות לפעמים להיראות כמו הדבר האמיתי, מביצועים אנרגטיים, רקדנים אקסטטיים ומייקל ג'קסון מוזר אחד.
זמן מסך
112 דקות.