במאי- רוב מרשל (“שיקאגו").
תסריטאים-טד אליוט וטרי רוסיו ("שודדי הקאריביים 1-3”).
שחקנים- ג'וני דפ, פנלופה קרוז, ג'פרי ראש (“נאום המלך”), איאן מקשיין (“דדווד”).
כוכב אורח- קית' ריצ'רדס מציץ לרגע ונעלם בתור אבא של ג'ק ספארו.
על מה הסרט?
הפיראט ג'ק ספארו חוזר בפעם הרביעית, הפעם הוא מחפש את מעיין הנעורים, מסתבך עם שודד הים שחור הזקן ומתאהב בבתו, פנלופה קרוז.
על מה באמת הסרט?
שכחו ממעיין הנעורים, חיי נצח הוא לא משהו שצריך לשאוף אליו.
הדבר הכי טוב בסרט
ג'וני דפ, כמובן. שהוא הסיבה היחידה להצלחת הסדרה הזו. גם הפעם הוא מציל כמעט לבדו את הסרט עם הניואנסים הקטנים בהם עיצב את דמותו של הפיראט הנונשלנטי.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא די ארוך ומתיש. סרטי קיץ לא צריכים להיות יותר ארוכים משעה וחצי, אלא אם כן יש להם תירוץ ממש טוב. לסרט הזה אין.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
מתקפת בנות הים הערפדיות. אולי הסיקוונס המקורי היחיד בסרט, וקו העלילה הכי מקורי בו. בנות הים כאן רחוקות שנות אור מ"בת הים הקטנה" המצוירת של דיסני ומכל מה שידעתם אי פעם על היצורים המיתולוגיים.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הכמעט נשיקה בין דפ לקרוז. למה כמעט למה?
סקס
המתח המיני בין קרוז לדפ (שכבר גילמו בעבר זוג נאהבים ב"שאיפות") כלל לא קיים, אולי בגלל שהם, כמו שהסרט טוען, באמת קצת דומים אחד לשני כמו אחים, שרומן ביניהם יהיה ממש גילוי עריות. את החלל שנותר ממלא סיפור האהבה המקורי בין הכומר הלהוט והחתיכי לבת הים הברוק שילדסית.
אלימות
לא מותחת. מרוב קרבות חרבות כבר נאבד העניין וההתרגשות, וככל שהסרט מתארך אתה רק מחכה לסופם. מלבד החרבות הסרט מציג גם מתקפת בנות ים, חבלים בעלי רצון משלהם, ודמות רע גרוטסקית במיוחד בדמותו של שחור הזקן.
סטיילינג
ג'ק ספארו הוא בעצם נווד היפי, עם בגדים מטולאים, סחבות ורסטות. את דמותה של קרוז עיצבו בסגנון צועני והצליחו להסתיר היטב את בטנה ההריונית באותה תקופה.
מה למדנו מהסרט?
מה צריך לקחת איתנו כשנגיע למעיין הנעורים- 2 גביעים ספרדיים עתיקים, דמעה של בת ים וקורבן, ממנו נגנוב את השנים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איפה נמצאים האיים, החופים, המעיינות והמערות המדהימים האלה? אני חייב לנסוע לשם.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אי אפשר בכלל להרגיש שהסרט הרביעי בסדרה הוא גם הראשון שאינו מבוים על-ידי גור ורבינסקי, שקיבל את ההשראה לסדרה ממתקן שעשועים בדיסנילנד, לא פחות. טביעת ידו של רוב מרשל, שמתמחה בעיקר במיוזיקל'ס בשנים האחרונות, אינה קיימת כלל.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
ואני חשבתי ששחקנים טובים כמו דפ וקרוז משחקים רק בסרטים איכותיים. נו טוב, גם הם צריכים לשלם בסופר.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"בת הים הקטנה”- כדי לשחק עם המיתוס.
"הלגונה הסודית”- בגלל שסצנת לכידת בנות הים דומה להפליא ללכידת הדולפינים המזעזעת הנחשפת בסרט.
סרטי שחור הזקן- כדי לעצב את דמותו של הנבל הנוכחי.
שורה תחתונה
הסרט הרביעי בסדרה מציע את הנוסחה הקבועה של בידור מהוגן ומהוקצע מבית דיסני, ללא ניסיון להעניק לו שום ערך מוסף, אך עם ג'וני דפ ואוסף המניירות החינניות שלו לפיצוי. תלת המימד לא תורם הרבה, פנלופה קרוז מתבזבזת, הסרט ארוך מדי, העניין והמתח כמעט ולא קיימים, והבדיחות מועטות. אולי כבר כדאי לסיים את הסדרה הזו ולהטביע את הספינה סופית.
זמן מסך
141 דקות!