במאי- יוסי מדמוני (“בת ים ניו-יורק", "המנגליסטים").
תסריטאי- ארז קו-אל (“חמש שעות מפריז").
שחקנים- ששון גבאי, נבו קמחי (“הערת שוליים”), הנרי דוד (“מרחק נגיעה”), שרה אדלר (“מדוזות").
על מה הסרט?
רסטוראטור (משחזר פרטי אומנות) מזדקן נאבק לשמור על העסק המתפורר שלו, בין השאר מבנו הבורגני, כשלתמונה נכנס שוליה חדש ומסתורי וגם פסנתר ישן.
על מה באמת הסרט?
על אבות ובנים אמיתיים ומטאפוריים, או כמו שאמר זאת אביתר בנאי- אבא בוכה על בן בוכה על אבא.
הדבר הכי טוב בסרט
ששון גבאי. למרות שיש לו תחרות עם הנרי דוד הכריזמטי והטוטלי, בסופו של דבר, כמה שדוד יפה ככה גבאי משחק טוב. אפילו שהוא צעיר מדי בשביל התפקיד המעט חד-מימדי הזה.
הדבר הכי גרוע בסרט
הקצב שלו. כמו דמותו המרוטה והזועפת של גבאי, כך גם הסרט מונוטוני מדי ודי חסר שמחת חיים.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הנרי דוד ושרה אדלר יושבים במכונית ומצולמים מאחור בפרץ צחוק כל כך אמין מקסים מפתיע ומדבק.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
קו העלילה הקשור לדמויות הזונות בסרט ומערכות היחסים שמפתח איתן דמותו של גבאי היה תמוה מעט ולא מאוד אמין.
סקס
בזמן שגבאי מעדיף לשלם לזונות רק כדי לדבר איתן, הנרי דוד מצליח לפתח רומן עם אדלר ההריונית הדיכאונית. הנשיקה הראשונה ביניהם היא לא פחות מנהדרת.
אלימות
מבוססת קנאה. בין האחים המטפוריים כמובן.
סטיילינג
פרולטריוני, דרום תל אביבי.
פסקול
קלאסי. בהתאם לאווירה הכבדה והמכובדת של הסרט, מעשה ידיו המוצלחות של אבי בללי.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמלמד הרסטוראטור את שולייתו- האלף בית במלאכת הרסטורציה.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני באמת לא מבין למה הוא נתן את הפסנתר הזה בכל כך זול? סימבולי בימבולי- זה פשוט לא הגיוני.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הדבר הבולט בסרט הוא הצילום האומנותי, השוטים הארוכים והפריימים הכל כך יפים ומסוגננים, שלרגע אפשר לטעות שדרום תל אביב בחורף נמצאת ממש באירופה.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
סוף סוף יש גם לי מה לראות בקיץ המלא כל כך הרבה זבלונים.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטי האחים דרדן- בגלל האווירה והצילום.
"הערת שוליים”- בגלל האבות והבנים (וגם בגלל שנבו זיו כנראה ממש אוהב לשחק סקווש).
שורה תחתונה
אף על פי כובד הראש, הקצב האיטי ומספר חורים עלילתיים לא מפותחים, "בוקר טוב אדון פידלמן" היא דרמה קאמרית מינימליסטית, מעניינת ומדויקת, המגובה במשחק מרשים של כל משתתפיה (אבל מתי ילהקו כבר את שרה אדלר המוכשרת לתפקידים אחרים? אני בטוח שיש לה יותר מטייפקאסט אחד), צילום אומנותי ואווירה מלנכולית.
זמן מסך
150 דקות.