בין כל הרגעים המפתיעים שסיפק טקס האמי השנה (טינה פיי יודעת לרקוד? באמא שלכם?), אין ספק שאחד המשונים ביותר היה הרגע בו הוכרז שמו של ג'ים פרסונס כזוכה בפרס השחקן הראשי המצטיין בסדרה קומית. אפילו בזמן שידור הטקס הערוך והמתורגם, יומיים לאחר מכן, הרגע הזה עדיין הצליח להפתיע.
זה לא שפרסונס, שזכה על תפקידו כשלדון בסיטקום המצליח "המפץ הגדול" שיצר צ'אק לור (יוצר "שני גברים וחצי") לא ראוי לשבחים, אלא שהסיכויים שלו לזכות מול המועמדים האחרים בקטגוריה - לארי דיוויד, טים קארל, אלק בולדווין, טוני שלהוב ומת'יו מוריסון – היו, איך לומר, קלושים עד אפסיים. אפילו מוריסון מ"גלי" הפופולארית היה מועמד הגיוני יותר, שלא לדבר על בולדווין (ג'ק דונגי ב"רוק 30"), שהביס כבר את פרסונס בקטגוריה זו בשנה שעברה.
פרסונס עצמו היה סקפטי מאוד בנוגע לסיכויי הזכייה שלו. למעשה, עוד כשהוכרז כמועמד באמי הקודם הוא אמר "קשה לקבל את העובדה שאני ממש הולך לטקס, כל שכן מועמד לפרס" לאתר "TV Addict". "זה משהו שצפיתי בו בטלוויזיה כל כך הרבה זמן, ועכשיו אני הולך בעצמי. אני יודע שאני חייב ללבוש טוקסידו, אבל זה הדבר הכי רחוק שחשבתי עליו עד עכשיו".
34 שנים של בדידות
אלא שהשנה הזו הייתה שונה בתכלית עבור ג'יימס ג'וזף פרסונס. ממעריץ של הטקסים הפך השחקן לשם נוסף ברשימת המנצחים היוקרתית, לצד שחקנים וותיקים ומוערכים. מיד לאחר הזכייה, פרסונס נשמע נרגש ונוירוטי במיוחד – או, בקיצור, כמו שלדון - כשניסה לתאר את רגשותיו לעיתונאים. "אני חובב גדול של לוחות שנה ושל רשימות. וואו, אני נשמע כאילו יש לי הפרעה כפייתית. בכל מקרה, שמחתי במיוחד להיות חלק מרשימה כזאת. הזכייה היא פשוט מעל ומעבר. אני מאושר, אני מוחמא, אבל אני גם בשוק".
אז איך קרה ששחקן אלמוני, יחסית, שזהו תפקידו הראשי הראשון בטלוויזיה, זוכה לכבוד מפתיע כזה? ובכן, אם אתם צופים בתוכנית, אתם בטח לא ממש מופתעים. פרסונס נותן הופעה מדהימה כשלדון (שהתפרסם בעיקר בזכות הצחוק המיוחד שלו והקריאה "בזינגה""), ולמעשה סוחב את הסדרה על הגב, אם כי כל השחקנים מצויינים. ועם זאת, גם בקאסט מצויין שכזה, פרנוס הצליח להתלבט מעל כולם.
כמו ג'ון האם ב"מד מן", פרסונס, היום בן 37, הוא שחקן שפילס את דרכו בסבלנות ובהתמדה, עד שזכה לגלם דמות ראשית בסדרה מצליחה בגיל מאוד מבוגר יחסית. השחקן, שגדל בטקסס, סיים תואר ראשון במשחק באוניברסיטת יוסטון ותואר שני במשחק באוניברסיטת סאן דיאגו, אבל ברוב חייו הבוגרים הוא עסק במקצוע באופן תיאורטי בלבד, ממש כמו שלדון, הדוקטור לפיזיקה תיאורטית.
התפקיד המשמעותי הראשון של פרסונס היה בסדרה "אד" ב-2002 בתפקיד קטן בפרק אחד. הוא זכה להזדמנות גדולה יותר בסרטו של זאק בראף מ"סקראבס", שליהק אותו לתפקיד משנה בסרטו "גארדן סטייט". אך הקריירה של פרסונס לא ממש התרוממה והוא עשה בעיקר תפקידי "ההוא מהזה" בסרטים ובסדרות, והתפקיד המשמעותי ביותר שלו היה בשבעה פרקים בסדרה "המשפט של איימי".
רק ב-2007 הוא פרץ באמת, כשלוהק לשחק את שלדון ב"המפץ הגדול", סיטקום על ארבעה פרופסורים צעירים וחנונים להחריד והשכנה פני שמעבר לדלת. למרות שמדובר בסיטקום אולד סקול במקצת, הסדרה זכתה לרייטינג גבוה ולקהל מעריצים אדוק, ואחרי שלוש עונות מוצלחות ביותר הרביעית כבר בפתח, ותחל בעוד כשבועיים.
פרסונס נחת לתוך דמותו של שלדון הצנון, המתנשא והאנטיפט באופן טבעי, ופרסונס מספר כי הוא שאב השראה לדמות מחנונים טלוויזיוניים אחרים: "טד בקסטר הוא לא קצת חנון? ומייקל ג'יי פוקס, אלכס פי. קיטון, הוא לא היה קצת חנון?". אגב, החנון הראשי ב"מפץ", ג'וני גלקי, המגלם את דמותו של לאונרד, לא היה מועמד מעולם לאמי. גם שאר השחקנים: קלי קוקו (פני), סיימון הלברג (וולוביץ) וקונאל נייר (ראג') לא היו מועמדים אף פעם, אם כי במקרה של הלברג, קחו את המילה שלנו ותנו לזה שנה-שנתיים.
הזכייה הזאת, אם כן, תפסה את פרסונס לא מוכן, אבל צנוע ועניו. הוא סיפר לאחר מכן שלא תיאר לעצמו שייאלץ לעלות על הבמה בכלל. "החלק הכי מפחיד היה המחשבה על לקום ולדבר לפני כולם. זה כיף לזכות, אבל אז אתה חייב לדבר".
הפחד של פרסונס מדיבור לפני קהל הוא ברור, במיוחד בהתחשב באישיות הנוירוטית שלו ובעובדה שהוא לא ממש מצליח להתראיין בלי להביך את עצמו. גם כשנשאל שאלה פשוטה יחסית, כמו מהן השאיפות המקצועיות שלו לעתיד, הוא מתבלבל ונכשל בלשונו: "הייתי מאוד שמח לשחק בניו יורק. קשה להתקבל לברודווי, הרבה יותר מלטלוויזיה. אוי, זה היה מרושע? לא התכוונתי... כדאי שאני פשוט אלך. מישהו עוד יבוא ויחטוף לי את הפרס מהידיים".
