איך אכל אותה, קייסי אפלק, אה? השחקן, שמועמד לאוסקר על תפקידו ב"מנצ'סטר על הים", הוא החוליה האחרונה בשרשרת של גברים הוליוודיים שספגו מכות קשות, בואך בלתי-הפיכות, לקריירה שלהם אחרי תביעות בגין הטרדה מינית. רק, יו נואו, ממש לא.
אם הכל ילך על פי התחזיות, קייסי אפלק (41) יעלה בבוקר יום שני על במת אודיטוריום דולבי בלוס אנג'לס, יקבל פסלון אוסקר וימשיך הלאה לקריירה משודרגת מלאה בתפקידי עומק. היחצ"נים שלו ימנעו מעיתונאים להזכיר את התקריות המפוקפקות מעברו בראיונות. הוא ימשיך להיות האח האיכותי במשפחה, שחקן של מביני עניין, כוכב אנושי כזה, שמתעניין יותר בתפקידים ופחות בתהילה.
אה, כן, שתי תביעות בגין הטרדה מינית הוגשו נגד אפלק. שתיהן הוגשו ב-2010, כשאפלק היה בלתי מוכר (ובלתי עשיר), כך שאפילו הטעון השחוק - "הן עושות את זה כדי לרכוב על ההצלחה והכסף שלו" – לא תופס פה. שתיהן הוגשו על ידי קולגות שעבדו איתו על סט הסרט הכאילו-תיעודי והלגמרי-מטורלל, "אני עדיין כאן". מגדלנה גורקה טענה שהוטרדה מילולית לאורך כל העבודה על הסרט, וסיפרה על מקרה אחד בו אפלק נכנס אל מיטתה בלילה וחיבק אותה. אמנדה וייט, התובעת השניה, סיפרה על תקרית בה אפלק דרש מעובד שלישי להפשיל בפניה אל מכנסיו ולחשוף את איבר מינו. שתי התביעות נסגרו בתשלומי פיצויים כדי למנוע מאפלק והמתלוננות להגיע לבית משפט.
המקרה של אפלק הוא דוגמה טובה ליחס הסופר-סלחני של הוליווד לעברות הטרדה מינית, אלימות בתוך המשפחה ואפילו אונס. היחס הזה כל כך סלחני, שאנחנו מקדישים כתבה שלמה לכוכבים שהואשמו בעברות מין ובאלימות כלפי נשים – ויצאו מזה כמעט בלי פגע. קחו אוויר, זו הולכת להיות רשימה מבאסת במיוחד.
הסיפור המוכר ביותר מהתקופה האחרונה הוא זה של ג'וני דפ ואמבר הרד. השניים התגרשו בתהליך ארוך ומכוער, שהסתיים בשבעה מיליון דולר שדפ שילם להרד. הוא עשה זאת, בין השאר, כדי לא לנמק מול חבר מושבעים את התמונות הנוראיות של הרד, בהן נראים פניה החבולים אחרי שדפ השליך עליה טלפון סלולרי. דפ, אם שאלתם, עתיד לגזור קופון של יותר מ-90 מיליון דולר על השתתפות (ועל חלקו ברווחים) בסרט הבא בסדרת "שודדי הקאריביים", אז הוא כנראה לא ייכנס למינוס בזמן הקרוב.
מייק טייסון, שמוכר היום בזכות הופעות אורח מצחיקוליות בסרטי "בדרך ל- עוצרים ב-", היה שווה בשיא הקריירה שלו 300 מיליון דולר. הוא ספג – וסליחה על הביטוי – נוק אאוט כלכלי אחרי שורת שערוריות שהיה מעורב בהן במהלך שנות התשעים, הוא אפילו בילה שלוש שנים בכלא אחרי שהורשע באונס של בת 18. השחקנית רובין גיבנס, שהיתה נשואה לטייסון בסוף שנות השמונים, תיארה את הנישואים למתאגרף במילים הבאות: "עינוי, גיהנום מוחלט, גרוע יותר מכל מה שיכולתי לדמיין". הטוויסט: זה היה ראיון משותף, וטייסון ישב לידה.
כריסטיאן סלייטר נחשב פעם לילד הרע של הוליווד. הוא זכה לרפיוטיישן הזה בגלל תפקידיו בקולנוע, אבל נראה שהוא העתיק את ההתנהגות הבעייתית גם אל מחוץ למסך. ב-1997 הוא תקף את בת זוגו, מישל ג'ונאס, כשהיה תחת השפעת סמים ונשלח לטיפול במוסד גמילה. ב-2005 הוא תפס בישבנה של עוברת אורח ברחוב בניו יורק, נעצר על ידי שוטרים ונלקח לחקירה אל מול עדר צלמי פפראצי. הוליווד בחרה להעניש אותו על ידי תפקיד עטור שבחים בסדרה "מר רובוט", עליה הוא היה מועמד לפרס האמי בשנה האחרונה. אגב פרסים, מל גיבסון מועמד השנה לפרס הבמאי הטוב ביותר בטקס האוסקר. זה קרה אחרי הראנט המשוגע שלו נגד יהודים ונשים, ואחרי שבת זוגו לשעבר, אוקסנה גריגורייבה, פרסמה הקלטה של שיחה ביניהם בה הוא מודה שהכה אותה.
ובואו לא נשכח את האיש שבנה בערך שני שליש מהמוניטין שלו על יחסו המבחיל לנשים – הזמר כריס בראון. בתחילת 2009, הוא הכה את ריהאנה שהיתה אז בת זוגו. הוצא נגדו צו הרחקה והוא ביצע שישה חודשי עבודות שירות. הלייבל שלו המשיך לעבוד איתו, ובראון הוציא מאז התקרית עוד ארבעה אלבומים (מצליחים יותר ופחות), בהם שיתף פעולה עם כמה מהשמות הכי חמים בהיפ-הופ – קנדריק למאר, טייגה, ליל' ויין ואשר. בשבוע האחרון הוצא נגד בראון צו הרחקה נוסף על ידי בת זוגו הנוכחית, קארוצ'ה טראן, גם הפעם בגין האשמות של אלימות ואיומים.
ואם צללנו לעומקים המבאישים של תעשיית המוזיקה והסלחנות שלה כלפי אמנים אלימים, זה המקום להזכיר את אר קלי, שהיה מעורב בלא פחות משלושה מקרים של בעילת קטינות. בפעם הראשונה, הוא שילם לקורבן 250,000 דולר כדי לחמוק מהרשעה. בפעם השניה, הוא הואשם אחרי שמסמכי הנישואים שלו לזמרת אלייה הודלפו, התגלה שהיא היתה בת 15 בלבד והנישואים בוטלו. בפעם השלישית, הוא הגדיל עשות ואף צילם את עצמו ואת הפרטנרית בשעת מעשה. הסרטון דלף לרשת ואחרי משפט ארוך, קלי לא הורשע מחוסר ראיות. סי-לו גרין הואשם ב-2012 בהחדרת סמים למשקאות ובאספקת אקסטזי לנשים כדי לערפל את הכרתן. קלי היה מועמד מאז לעשרות פרסים מוזיקליים (בחלק גם זכה), וגרין המשיך לעבוד כרגיל, ואך כיהן כמנטור בגרסה האמריקאית של The Voice.
האם הוליווד סובלת מסתמונת "ממנטו", ופשוט מתעוררת כל כמה שנים ושוכחת מחדש את כל מה שהשחקנים והזמרים האלה עשו? ממש לא. רק השנה, הוכיחה תעשיית הקולנוע שיש דברים שהיא אינה מוכנה למחול עליהם. עד קיץ 2016, המועמד המוביל לאוסקר היה הסרט "הולדתה של אומה", בבימויו וכיכובו של נייט פארקר. פארקר הואשם בתחילת שנות התשעים באונס קבוצתי של בת זוגו. הוא לא הורשע (שותפו לעברה דווקא כן), אולם הטראומה הביאה את הנאנסת לשים קץ לחייה ב-2002. כשהמידע הטעון הזה הוצף שוב השנה, קמפיין האוסקר של פארקר התרסק – הסרט כשל בקופות ונעדר לחלוטין מטקסי הפרסים המרכזיים.
אולי לא הוגן לתבוע מתעשיית הקולנוע שתחיל גם סטנדרטים מוסריים על הפרסים שהיא מחלקת, אבל החתירה לשינוי קיימת. עובדה שמחאת האוסקרים הלבנים הצליחה, פחות או יותר. עובדה שהדיבור משתנה, גם אם לאט ובהדרגה. אבל ביחס לכל המקרים הללו, מצחיק לחשוב על הביטוי "בחיים לא תעבוד יותר בעיר הזאת" כי קאם און, אם יש דבר שמוכח שוב ושוב הוא שאנשים ימצאו עבודה בסופו של דבר. שיהיו מי שיגנו עליהם, מי שיכחישו בשמם, מי שיעבדו קשה על קרצוף ההיסטוריה שלהם עד שתבהיק מרוב לובן. קייסי אפלק, בהקשר הזה, רק עושה את מה שמצופה ממנו – הוא ממשיך לחייך, להנהן ולהודות לאקדמיה.