אין תמונה
רוני. מכינה את המכה הבאה

"אין דבר שנקרא 'ביי דה בוק', כי אין בוק" - זו תשובתה של רוני סופרסטאר לשאלה האם הופתעה כשקיבלה פניה מהפקת הפסטיגל. בכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכבר מגיל 15 מככבת רוני דואני בחיינו כסופרסטאר האולטימטיבית כשבאמתחתה רזומה עשיר יחסית לגילה הצעיר (22). אלא שכבר כמעט שנתיים שמלבד גיחות פה ושם (גיוס לצה"ל, כמה הנחיות במהלך הדרך ושחרור), אנחנו לא שומעים על הסופרסטארית כמו פעם. היא כבר לא מככבת במדורי הרכילות, לא בביקורות טלוויזיה ומוזיקה ולא בתקשורת בכלל - לא רואים, לא שומעים, לא מדברים. פתאום עכשיו, בסוג של נס חנוכה מוזר ומפתיע, תפזז סופרסטאר מעל במות פסטיגל 2009. מבולבלים? גם אנחנו. וגם רוני.

- אמרת מיד כן?
"היו לי כל מיני הצעות, אבל השנה העדפתי לעשות פסטיגל. זו הזדמנות שאי אפשר לפספס, בארץ לא מקימים כל הזמן במות גדולות שאפשר להתחרע עליהן".

- התגעגעת? או שלפעמים אין כל כך כוח לעומס?
"מאוד מאוד מאוד התגעגעתי. כשעשיתי את 'הקוסם' זה היה מתיש, שם אתה צריך לתזמן את הפיפי שלך מרוב שאתה כל הזמן על הבמה. בפסטיגל כל אחד עושה את השיר שלו ויורד להיות עם החברים מאחורי הקלעים. השנה הפסטיגל הוא במצולות הים ("תפוס ת'פסטיגל, הרפתקה במצולות" - י.ה) וזה מצחיק כי השנה, בלי קשר, יצא לי לעשות צלילת שנורקלים באילת ובאמת ראיתי שיש חיים שלמים מתחת למקום שאנחנו מתרחצים בו, זה משהו שילדים לא יודעים".

- ולמרות הגעגועים שלך, יש תחושה שנעלמת.
"זה השקט שלפני הסערה. האלבום הראשון והשני יצאו בהפרשים של שנה אחד מהשני, אז אף פעם לא הייתה תקופה שבה לא הייתי בסביבה. אנשים התרגלו וטוב שהתרגלו, אבל כדי שיצאו דברים חדשים צריך לרדת למחתרת ולהכין אותם".

- מה עם אירועים? תקשורת? פפראצי?
"זה אני בחרתי. אחרי ארבע שנים שהייתי all around, הגיע הזמן לקצת שקט, לצלול לעצמי ולהכין את המכה הבאה. אבל עובדה שאני עושה בחנוכה הזה פסטיגל, אז כנראה שכן זוכרים אותי, אוהבים את מה שאני עושה ושמחים לראות אותי על הבמה.

- קל לך יותר ללכת ברחוב היום?
"אף פעם לא היה לי קשה ללכת ברחוב. יצא לי פעם או פעמיים לחתום בסופרמרקט, אבל לא קופצים עליי. וגם אם כן, זה בסדר, בגלל זה אני אוהבת את העבודה. אם לא יבקשו ולא יזהו אני אתבאס".

- את גם סוג של לא בברנז'ה. אין לך חברות סלבס.
"זה קצת מבחירה. יש לי כל מיני חברות מהתחום, אני ועדי הימלבלוי בקשר והייתה תקופה שגם אני ואגם רודברג דיברנו, אבל יצא ככה שיש לי חברים מהתיכון, וחברים של חבר שלי, וחברים מהצבא ועכשיו גם חברים מהלימודים, שאיתם יש לי אינטראקציה יומיומית. בדרך כלל אנחנו, הסלבס, עסוקים, וסדר היום עמוס. אז פה קפה עם עדי, שם לפגוש את תום אבני. בקטנות כאלה".

כאמור, אם תציצו שנייה ברזומה של רוני, תגלו שהוא לא ממש דל, וגם לא ממש היה לה רגע דל עד לפני שנתיים. היא הוציאה שני אלבומי זהב, כיכבה בתפקיד הראשי בסדרת הילדים "ראש גדול", שיחקה ורקדה במחזות זמר, תיפקדה כפרזנטורית של חברת בגדי ים, עשתה פסטיגלים וגם את תום אבני. וכל זה בתקופה של ארבע שנים, מה שהופך את השנתיים האחרונות, בהן היא עובדת על אלבום חדש רחוק מאור הזרקורים ליותר משמעותיות, שלא לומר קשות. 

רוני דואני וגל גדות מתוך הפסטיגל (צילום: mako)
בחזרות לפסטיגל עם גל גדות|צילום: mako

מה היא עשתה בין לבין? התחילה ללמוד תקשורת, תחזקה זוגיות ארוכה עם חן מונצ'ז וניסתה למלא את החלל במשהו אחר. זה לא הצליח לה. "בכל פעם שאני שומעת שיר שלי אני אומרת 'יאללה שיצא כבר, זה כזה מעולה'. אני מזמזמת הרבה בראש את 'איך שיר נולד' ואומרת 'אני יודעת איך הוא נולד, יאללה כבר!'. אבל אני יודעת שזה שווה המתנה והחיפזון הוא מהשטן לגמרי.

- אז מה בעצם השתנה? השנתיים האלה הפכו אותך למישהי אחרת?
"אני אותה רוני מכל הבחינות. אפילו לא גבהתי. היום אני בנאדם יותר בוגר אולי, יש לי יותר פרספקטיבה על החיים ולא הכל זה סוף העולם. אבל אם היית שואלת אותי לפני שנה איך דברים ייראו היום, לא הייתי קולעת. הכל השתנה אצלי ב-180 מעלות, גם בתוך התהליך".

- למה פתאום?
"כי באלבום הראשון הייתי ילדה בת 15. באלבום השני הייתי קצת יותר מעורבת אבל העדפתי ללמוד מאנשים סביבי שיודעים, מכירים ושבזכותם השגתי שני אלבומי זהב, ולא להיות חמור קופץ בראש. הפעם, אחרי שספגתי וספגתי, עברתי כל מיני דברים בחיים והגעתי כבר לגיל 22, הרגשתי שאני בשלה לעבור את התהליך מהתחלה ועד הסוף. תמיד הייתי מצטרפת לחומרים הקיימים ובוחרת מתוכם. הפעם קיבלתי לידיי, וגם קצת דרשתי, את הזכות להיות מעורבת משלב הכתיבה, דרך איסוף החומר ועד המפיקים, אז זה מעסיק אותי רוב הזמן".

- אפשר אולי להגיד שהפסטיגל עשה לך חשק לחזור למשרה מלאה?
"תמיד היה לי חשק. אני לא רואה את עצמי בלי הבמה, בלי השירים ובלי היותי זמרת".

- מה את בעצם? כוכבת פופ?
"זמרת פופ, כוכבת זה לא טוב בארץ. כל התרבות שלי היא תרבות פופ, שזה אומר שאתה גם זמר וגם מחזיק מאחורייך קמפיין ועושה סדרות וסרטים ומרצ'נדייס. זה מה שאני אוהבת".

- ניסיתי לחשוב על עוד זמרות פופ בארץ - לא עלתה לי אף אחת בראש.
"וטוב שכך, טפו טפו טפו. יש בארץ תחרות בריאה, כל אחד רוצה להיכנס לרדיו ולהופיע, אבל יורשת שלי אני עוד לא מעודדת כי עדיין כוחי בי. היא יכולה להגיע שאני אתחיל לעשות דברים אקוסטיים יותר".

- את מתכננת?
"בינתיים לא, כל עוד יש לי שתי רגליים - אני מתכננת להשתמש בהן".