דפנה ארמוני הייתה כנראה אחת הבודדות שממש רצו להישאר ב"היכל התהילה". בזמן שחבריה נהנים שם ועם זאת מוכנים גם לחזור לחייהם, ארמוני ניצלה את הימים שעברו עליה עד תום, וניסתה כל הזמן להפיק מהם את המירב. "בואי נגיד שמדובר בחוויה של פעם בחיים", משתפת ארמוני, "וזה גם ממש הגיע לי בטיימינג הכי נכון שאפשר היה שזה יקרה לי".
למה?
"בדיוק סיימתי קורס של 'מדיה באזז', של אלון גל ויאיר ניצני, שעוסק בנושא המדיה. לתאומים שלי בדיוק הייתה יום הולדת 18 ואני בדיוק חגגתי ב 13/3 יום הולדת 55, שזה חמסה חמסה. אז כשאומרים לבנאדם 'חמסה חמסה', אומרים 'חמסה חמסה, טפו טפו טפו', זה סימן למזל. הרגשתי שגידלתי את הילדים, והשקעתי בהם את הכל ואני מאושרת על כל רגע שזו הייתה הבחירה שלי, אבל ויתרתי במקביל על כל מה שהייתי צריכה כדי להשקיע בהם ועכשיו אני מצהירה שזו הייתה הטעות שלי. אמרתי את זה לילדים שלי והם היו כל כך מתוקים, אמרו לי ללכת על זה, תמכו בי ופרגנו".
"ביום ההולדת שלי התקשרה אליי המפיקה של התוכנית בפעם הראשונה. ישבתי במונית בדרך לאנשהו וחשבתי שזו פעם ראשונה בחיים שלי שאני לא שמחה ביומולדת שלי, כי תמיד אני חוגגת, ואז היא התקשרה. כשהיא התקשרה אני פשוט ישבתי במונית והתחלתי לבכות מרוב התרגשות. וזה לא נגמר בזה. מסתבר שאמא של אותה מפיקה הייתה המורה לעברית שלי כשהיית בת 15 ורק הגעתי לישראל. באותה תקופה, אבא שלה שמע אותי שרה באחד השיעורים והציע לי להופיע עם להקה, עשיתי את ההופעה הזו ומשם זה כבר היסטוריה".
ומה זה אומר מבחינתך?
"מדובר בקטע מדהים והזוי, זה מיסטי. היה לי המזל שהיא פנתה אליי לגבי "היכל התהילה", כי היא עזבה את ההפקה שבועיים אחרי זה. זה לא מדהים? איזה מזל היה לי".
אז אני מניחה שהיית הולכת לתוכנית שוב בדיעבד?
"כן. האמת היא שהיה לי מאוד טוב שם בהרבה מאוד מובנים, הילדים שלי היו מדהימים, שחררו אותי באהבה כזו ובתמיכה, שזה איפשר לי את השקט והשלווה לעשות את הדבר הזה. אח שלי המקסים לקח על עצמו לטפל בכל העניינים והסידורים, אז הייתי שקטה לגמרי שם".
התאכזבת כשעזבת?
"האמת, אני לא באתי לשם לנצח. מעבר לזה אם היה צריך לעשות תחרות ולהגיד מי זוכה, מי הזמר הכי טוב, על ההתחלה הייתי אומרת בני אלבז ונגמרה התחרות ביום שנכנסתי. או אילנה אביטל וזהו, אבל אפשר להגיד את זה על כל אחד שם, כי אפשר היה לקבוע מישהו שהוא הזמר הכי טוב, אבל אי אפשר מראש לדעת לאן זה ילך. אני פשוט נהניתי מכל דבר שקרה שם, כי כל דבר, גם הקשה ביותר, היווה אתגר עבורי ואני באתי למקום הזה כדי להתפתח וללמוד".
הייתה תחושה שנורא קשה לכם עם הניקוד?
"לי לא היה קשה בכלל, כי אני ידעתי שאני עובדת ביושר טוטאלי. לא עובדת ומנקדת על פי מי החברים שלי, אלא על פי אמות המידה והקריטריונים שלי".
ואת לא נעלבת מאף אחד?
"נעלבתי זה מילה לא נכונה לגבי, אני לא נעלבתי מכלום. אני חושבת שגם קיבלתי בכבוד את ההערות שנתנו לי וראיתי את זה כדרך לבנות את עצמי ולהתקדם. מבחינתי זה היה סוג של בית ספר.היו אנשים שנעלבו ממני, וזה קרה שהיו פרצופים וברוגזים, אבל אני לא התייחסתי לזה, כי הייתי שלמה עם הניקוד".
למי מגיע לנצח?
"קשה לי מאוד להגיד לך, כי לדעתי הרבה פעמים הדברים האלה הולכים לפי למי שיש יותר כוח בחוץ. הקבוצה הזו של האנשים שהיו זו קבוצה מאוד מגוונת ומוזיקה זה עניין של טעם. בהתחלה היו לי הימורים, אבל היום אין לי מושג".
יש מישהו שכבר היה צריך לעוף לדעתך?
"לדעתי כל אחד היה ראוי להיות שם. כל אחד בדרכו".
גם אבי ביטר?
"גם אבי ביטר".
ביטר, כזכור, שהודח רק לא מזמן מההיכל, עשה לא מעט צרות בזמן ששהה שם. רב עם אנשים, כעס, נעלב, העליב ורוב הזמן היה עסוק באינטריגות, אבל ארמוני לא כועסת.
מה חשבת על אבי ביטר ועל ההדחה שלו?
"את זוכרת שהייתה פעם אחת שאבי ביטר הופיע והוא נתן שואו של הלייף טיים. וזה מה שאני אומרת, השפיטה שלי שם הייתה נטו טוטאלית על פי המוזיקה ולא על כל מה שהיה מסביב. אני יכולה להגיד לך שמבחינתי כשאמר לי משהו שהיה אמור להעליב אותי, לא נעלבתי. כי אני בחרתי לא להיעלב".
אבל הוא ניסה?
"אני זוכרת שפעם אחת הוא אמר משהו שיכול היה להעליב אותי, אבל בסופו של דבר פניתי אליו באופן אישי מאחורי הקלעים בשקט ושאלתי אותו אם עשיתי משהו שפגע בו והוא היה חמוד מאוד והתנצל והסביר למה אמר לי את מה שאמר. במובן הזה אני מאוד הגנתי עליו, הוא בחור טוב וילד קטן בתגובות שלו. אני תמיד עשיתי דברים בשקט, לא מול המצלמה, אנשים לא יודעים ואני לא אגיד כי זה לא באופי שלי להגיד".
היה נדמה שאלבז לקח מאד קשה את ההדחה שלך, הייתם קרובים?
"אני ראיתי אותו עם דמעות בעיניים, אבל ראיתי גם את אבי טולדנו בוכה, פעם ראשונה שאני רואה את זה. ראיתי את מייקל נחנק מדמעות ובורח כי לא רוצה שיראו אותו בוכה. ראיתי את אדם מתרסק ואחר כך ראיתי גם את אילנה אפילו עם פרצוף נפול. מה אני אגיד לך? אני יודעת שאני התחברתי לאנשים שנמצאים שם בבית מאוד, ואני מרגישה שהייתה לי זכות גדולה להיות קרובה אליהם. אני מאמינה שאני אשאר בקשר עם כולם, אתמול בלילה כבר פגשתי את איגי".
מה הייתה המטרה שלך כשהחלטת להיכנס להיכל?
"להחזיר לעצמי את עצמי ולקהל שלי. כל הזמן אנשים היו ניגשים אליי, בהופעות ובכלל, והיו אומרים לי 'מתגעגעים אלייך, תחזרי, לאן נעלמת?'. מי שראה בתיאטרון ובהופעות יודע שכל הזמן הופעתי ועשיתי, אבל מעבר לזה רציתי להראות לכל שאר האנשים שאני נמצאת".
שחזרת לעניינים?
"כשהייתי צעירה, בשנות ה 80, והיה או-אה גדול סביבי, אני לא הייתי מוכנה. לא הייתי מוכנה לכל ההתאהבות הזו בי וכל ההיסטריה סביבי אחרי סרט 'הלהקה'. עכשיו, הגעתי לשלב שאני מספיק בוגרת ואני מוכנה לאפשר לעצמי את עצמי, אני בשלה ומוכנה לאפשר לעצמי להנות ולקבל את האהבה של האנשים אליי".
ומה עכשיו?
"אני מופיעה בשבת הקרובה במחווה לאריק איינשטיין במוזיאון ארצות המקרא בירושלים וגם עובדת על מופע חדש, גדול ומושקע. מפה והלאה השמיים הם הגבול. אני מאמינה שזה קרש קפיצה גדול ואני אשמח מאוד שיציעו לי כל הצעה אפשרית, אם זה פרסום גדול לאיזה חברה ואם זה יהיה מופעים. בסופו של דבר, הרצונות שלי הם צנועים וקטנים, בריאות טובה ופרנסה טובה לילדים ולי".