וואו כמה זמן לא נגעתי במצלמה. פתאום נראה לי מוזר לצלם או לחשוף דברים שקשורים אליי, כי הם כבר לא שייכים רק לי, יש עכשיו חצי שני בתמונה.
חצי שני שאף פעם אין לדעת איך זה ישפיע עליו. הרבה זמן לא דפקתי חשבון לאף אחד, והופ שינוי מרענן! צריך להתחשב בעוד משהו בחיים שלי.
זה לא קל. יש בי את החשש שוב לבטל את עצמי בנוגע לדברים מסוימים, ואז כמובן שוב להצטער על זה בבוא העת.
גם את הרגש הזה אני משתדלת לדחוף עמוק עמוק לתוך התיק המבולגן שלי, לעומת ג׳וש שיש לו דעות משלו והוא שוב ושוב קופץ החוצה!
אני משתדלת למצוא את מחצית הזהב בחיים שלי אבל לא מצליחה, אני יודעת להיות או טוטאלית או כלום! וכשאני מנסה להיות גם וגם וגם, הכל נגמר בריצה סביב השעון והזנב של עצמי.
השעה 2 בלילה ואני מתעוררת בשש לתוכנית בוקר. תענוגות החיים. העיניים שלי נעצמות, הראש המחומצן קלות שלי כבר מתפקד על 40% וזה שהעין השמאלית שלי הרבה יותר סגורה מהימנית מצביע על כך שאני חייבת להפסיק לחפור ולהכנס למיטה, אז לילה טוב.