בשנים האחרונות מיצבה את עצמה עינב בובליל בתור מעצמת אינסטגרם. יש לה קהילה של כ-400 אלף נשים שהולכות אחריה באש ובמים, עוקבות אחריה מסביב לשעון, צורכות את התוכן שהיא מספקת להן ורוכשות את המוצרים שהיא ממליצה עליהם; ואז, יום אחד לפני כחודש, עמוד האינסטגרם שלה הושבת לפתע.
"קמתי בבוקר ואני רואה מלא הודעות וואטסאפ, 'מה קרה לאינסטגרם שלך?'. נכנסתי וראיתי הודעה שהעמוד שלי הושעה", מספרת בובליל. "לא נפלו עליי השמיים, לא קיבלתי חום. שלחתי לסוכנת שלי עדכון ואמרתי לעצמי, 'טוב, יומיים חופש'. עברו יומיים, האינסטגרם לא חזר. עדיין לא נלחצתי, חיכיתי עוד יום. חופש, אוגוסט, הילדים בבית, ניצלתי את הזמן, אמא במשרה הכי מלאה שיכולה להיות. עשיתי ארונות בבית, מה לא. ואז ביום הרביעי קיבלתי הודעה שחסמו לי את החשבון לצמיתות".
ואז כבר נלחצת?
"פה נכנסתי ללחץ של החיים. יום חמישי זה היום הכי עמוס שלי באינסטגרם, ופתאום קמתי בבוקר ולא היה לי מה לעשות, כלום, הבית היה נקי, מסודר, הילדים ישנו, חופש גדול, והרגשתי פשוט ריקנות. חסרת משמעות. מה אני עושה עכשיו? אני רגילה להיות בעשייה כל היום, ופתאום הכל ריק. לאן פניי מועדות? כל העסקים שלי באינסטגרם".
מה עשית?
"שתיתי קפה, הכנתי צהריים לילדים, התחלתי לבכות והלכתי לבאבא סאלי. זו הייתה הפעם הראשונה שנפל לי האסימון. עוד לא חשבתי על הכסף, חשבתי על זה שאני מרגישה אבודה, מובטלת. אני מגיל 15 עובדת, חופשת לידה לא הייתה לי. אני סוס עבודה. אחרי שהתפרקתי התחלתי לחשוב מה אני עושה, אני צריכה תוכנית נוספת לכלי השיווקי שלי. אם נגזר עליי להתחיל מההתחלה, אז אתחיל מההתחלה. גם אין עם מי לדבר, מה, אני אפנה למארק צוקרברג?".
ובסוף?
"אחרי כמעט שבועיים האינסטגרם חזר".
כשהעמוד חזר צילמת את עצמך בוכה, והביקורות לא איחרו לבוא.
"לא צילמתי את עצמי, הבת שלי צילמה. אפילו לא ביקשתי ממנה. אבל כן, ברור, בכיתי מההתרגשות, מהודיה. ירדה לי אבן מהלב. שבוע שלם הרגשתי חסרת משמעות, דאגתי גם לפרנסה. על הכל יש ביקורת, אני יכולה עכשיו לחנך את העולם? אנשים לא מבינים, הם לא חיים את החיים שלי, הם לא יודעים מה זה אינסטגרם עבורי. סיפרתי שהעוקבות שלי התפללו בשבילי, וגם על זה היו מלא תגובות, 'שיתפללו על החטופים'. מה קשור? אי אפשר להתפלל גם על משהו וגם על החטופים? למה זה סותר? הן התפללו כי הן אוהבות אותי, כי אני חשובה להן, כי יש בינינו קשר מיוחד, כי אני שמונה שנים איתן בוקר, צהריים וערב. אבל שידברו, אני 16 שנה בתעשייה הזאת, כבר התרגלתי".
הבנת למה חסמו את העמוד מלכתחילה?
"במשך השנה של המלחמה כל סטורי מפר את כללי האינסטגרם, גם אם אין בו קללות או הסתה. אם דיברתי על החטופים, על המלחמה, אם הבעתי את הדעות שלי – פשוט הסירו והסירו, עד שחסמו".
את מפחדת שזה יקרה שוב?
"חד-משמעית כן. אני מרגישה שסירסו אותי, מפחדת להגיד את הדעות שלי, מפחדת לדבר. כשחילצו את נועה ארגמני, שלומי זיו ואלמוג מאיר, פרסמתי פוסט שזה ניצחון שלנו, והסירו לי את זה. מה אמרתי? אני נזהרת מאוד עכשיו. ולא רק אני, אני רואה את זה אצל כולם".
זה יפגע לך באותנטיות של העמוד?
"כן. אבל מה אני אעשה? יש לי תכף קורס 'נהיגה מונעת' של אינסטגרם, שם יחדדו לנו את כללי האינסטגרם".
אז מה למדת מזה בסוף? כל הביצים שלך עדיין בסל אחד.
"אולי אתפעל קצת את הטיקטוק, יש לי אתרים שאשקיע בהם יותר. אבל כל הקהילה שלי עוקבת אחריי לא רק בגלל העסקים, אלא בגלל מי שאני. אז הן יקנו באתר, אבל זאת לא עינב. הם לא יראו את האיפור עליי ואת המשפחה שלי והכל, זה לא אותו הדבר. אני פשוט צריכה מאוד להישמר, ולחשוב על העתיד. להשקיע גם בדברים אחרים שלא קשורים לאינסטגרם".
כמה נפגעת כלכלית בתקופה הזו?
"נפגעתי. אומנם הכסף שהיה אמור כביכול להיכנס לי בשבועיים האלה לא נכנס, אבל אני מאמינה שפרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה עד ראש השנה, וכנראה לא הייתי צריכה לקבל את הכסף הזה. אז הכל טוב".
אני כל הזמן צריכה להיות נחמדה
בובליל נחשבת לאחת ממשפיעניות הרשת המרוויחות בישראל, ואחד מגופי התקשורת העריך לאחרונה שהיא משתכרת בכרבע מיליון שקלים לחודש.
קשה לך עם העיסוק הציבורי בהכנסה שלך?
"המספר הזה לא אומת, זו סתם הערכה. מה אני אגיד? אני יודעת שזה טבע האדם. אני עובדת כמו חמור, אני לא מתביישת בשום שקל שאני מרוויחה, חמור עובד קל יותר ממני. אי אפשר לבנות מותג איפור כל כך מצליח, ברוך השם, בלי עבודה קשה. אני המותג הכי נמכר בדיוטי פרי באוגוסט, זה לא בגלל הסטורי, אלא בזכות עבודה קשה בראש, בנפש, בגוף, זה עולה בבריאות. יכולים לזרוק מספרים באוויר, אבל אף אחד לא משלם לי את המשכנתה בסוף החודש. אני עובדת, מרוויחה יפה וביושר כמו שעורך דין מצליח מרוויח או רופא בכיר, ככה אני מרוויחה, זה הכל. וגם אף אחד לא יודע באמת מה נכנס, מה נשאר, כמה אני משלמת מסים". 
את אדם מאמין. את מפחדת מעין הרע?
"כל אדם שמצליח אנשים מסתכלים עליו. יש אנשים שיסתכלו בעין טובה, ואנשים שיגידו 'למה היא הצליחה ואני לא'. את לא יכולה לשלוט בפיות של אנשים. אני מאמינה בקב"ה, שום דבר לא שלי והכל שלו. אם הוא בחר לתת לי זאת אומרת שמגיע לי, ואם יבחר לקחת ממני אז זה מה שמגיע לי. בסוף הכל מאת השם יתברך, שייתן לי רק בריאות, זה מה שאני מבקשת כל הזמן. בסופו של דבר אנחנו הולכים למעלה, ואנחנו לא לוקחים איתנו כלום. הכל של השם יתברך".
אמרת בעבר שאת משלמת מחירים על העבודה הקשה.
"נכון. הבנות שלי חשופות בכל מקום, יש עליהן ביקורת. אני כל הזמן צריכה להיות נחמדה, סופר-מכילה, תמיד להיראות טוב, להיות מתוקתקת, כל הזמן לייצר עוד ועוד תוכן. בימי חמישי לפעמים בא לי סתם לנוח ולא לעשות כלום, אבל אני קמה לבשל בגלל העוקבות. לא כי אני חייבת להן, אלא כי הן מחכות לזה, והתרגלתי והן התרגלו".
יש לך חופש?
"בקושי".
נוסף על העבודה, בובליל מגדלת עם בעלה, אלי בניסטי, חמישה ילדים: אוריה (14) , תמר (13), אביגיל (11), יוסף נחמן (7) וריף, בת שנתיים.
איך את מסתדרת מבחינת איזון בית-עבודה? את מצליחה לתת לאלי ולילדים את תשומת הלב שהם זקוקים לה?
"אלי אומר שמכרתי את נשמתי לעבודה".
בצחוק?
"כן, אבל ברור שיש בזה אמת. הילדים התרגלו, הם נולדו לזה, הם לא מכירים משהו אחר. ואני מחפה על זה בדברים אחרים, נגיד בשישי בערב כל האמהות הנורמליות הולכות לישון אחרי ארוחת הערב, אני יושבת עם הבנות הגדולות עד 2:00–3:00 בלילה בשביל זמן איכות טהור, בלי טלפון, רק אני והן. שיחות נפש, הן מספרות לי על החברים, החברות, הכל. משחקות בינגו, רמי, חושבות, צוחקות. בכל שבת אני קמה איתן בבוקר, נס, עוגות, יושבות, מדברות, הכל ביחד. זה אומנם 24 שעות, אבל 24 שעות טהורות בלי שום הפרעה מסביב. ופעם בשנה אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית. במשך השבוע הם יודעים שאמא יותר עסוקה. אני לא מצטערת על זה, אני מלמדת אותן מה זה מוסר עבודה, איך נלחמים".
ובזוגיות? איך את שומרת שלא לעבור את הגבול?
"בלילה כשאני נכנסת למיטה וצריך להיות ביחד, אנחנו ביחד, אני בלי הטלפון. את זה אני לא מצלמת (צוחקת). חוץ מזה, יש לנו את היום של המקווה שבו אני שמה הכל בצד. נטו איתו. שבועיים שאני בנידה אין מה לדבר, בקושי יש בינינו תקשורת, רק מה שצריך. ילדים, בית, עבודות. ואז בערב אחרי שהילדים הולכים לישון, אנחנו פותחים פירות, כוס יין, יושבים, שעה, הוא הולך לישון, אני ממשיכה לעבוד. אני לא מרגישה שהזוגיות שלי נפגעה, ממש לא".
איזו אמא את?
"אני האמא הכי טובה בעולם, כמו שהילדות שלי אומרות. אני זורמת, קלילה מאוד. אני עומדת על דברים ומתווכחת רק אם אלה דברים מוסריים וערכיים שחשובים לי, כמו כבוד למבוגרים, לימודים, להתנהג בכבוד לכל אדם, נתינה, לראות את האחר". 
ככה התאהבו בי וככה אני רוצה שזה יישאר
האישה שמשכה לא מעט אש ותשומת לב בבית "האח הגדול" ויצאה ממנו לפני כ-16 שנים ככוכבת הגדולה של הרגע, עשתה מאז שינוי מן הקצה אל הקצה, חיצוני ופנימי. בעונה הראשונה של "האח הגדול" בלטה בובליל כבחורה שנויה במחלוקת עם פה גדול וזכתה לביקורת רבה מהציבור; היום נראה שהיא ממוקמת בלב המיינסטרים. פרט לעבודתה באינסטגרם, לבובליל גם מותג איפור, היא מייבאת עם בעלה לארץ טוחני אשפה, הוציאה ספר בישול שהפך לרב-מכר – וכעת עמלה גם על מיזם חדש לטלוויזיה. "מוטי רייף המנחה ואנחנו הולכים ללוות נשים בדרך להגשמת החלום שלהן. היום בא לי ממש להחזיר לקהילה. כשהתקשרו אליי לגבי התוכנית אפילו לא שאלתי אם אני מקבלת על זה כסף, ישר אמרתי כן. אני רוצה לעשות משהו מעבר, דברים שייתנו לי משמעות".
את איפור הכלות, שבו עסקה בשמונה השנים האחרונות, הפסיקה לאחרונה בצער גדול. "יש לי שלוש פריצות דיסק בעורף. אני מאפרת כלות עם העורף מכופף, 11 שעות ביום בטלפון עם העורף מכופף, מבשלת מלא, תמיד העורף למטה. כל כך כאב לי כבר לאחרונה, שלא יכולתי להרים מברשת איפור. אי אפשר לבוא לכלות ככה, את צריכה לבוא בווייב, להרים להן, במיוחד כשזאת אני. אם אני לא נחמדה ולא מתעניינת ולא מתוקה ולא מדברת עם כל המלוות ולא מדברת עם הדודה בשיחת סלפי – אז 'עינב בובליל הייתה לא נחמדה', גם אם איפרתי אותה הכי יפה בעולם. הן מצפות ממני שאני אהיה גם הליצנית שלהן, ואני מבינה את זה, כי באינסטגרם אני מצחיקה, אבל כשאת במצב רפואי מגביל את לא יכולה להיות באמת נחמדה, והרגשתי שזה לא מגיע לכלות שלי והחלטתי להפסיק. בהתחלה לקחתי את זה קשה, הרגשתי ריק. להיות בלוגרית זו עבודה די בודדה. זומים, בריפים, מיילים, לחתום, לערוך, לצלם, לקודד לינקים, לדבר עם משרדי הפרסום, את לבד".
מה יש לך להגיד למי שמבקר את עולם המשפיענות?
"צוחק מי שצוחק אחרון. שיגידו מה שהם רוצים. אומרים שאני מוכרנית? אני לא מתביישת. אני מוכרנית. הקופונים הם הדבר הכי שולי אצלי, הוא קורה כמובן בווליום גבוה, אבל אני מביאה כל כך הרבה דברים אחרים, שאם שמים את זה על משקל – איפה זה ואיפה זה. זו הפרנסה שלי, העסקים שלי, שיתופי הפעולה שלי, אבל מעבר לזה אני מביאה כל כך הרבה אמונה והתקרבות לדת, מתוך אהבה ולא מתוך הדתה וכפייה. העוקבות רואות אותי כשאני לובשת חשוף וחיה אורח חיים נהנתני, אבל מצד שני קרובה לקב"ה ומקרבת בנות, וגורמת לבחורות לעשות מצוות, להיות בשלום בית עם הבעל והילדים, וכל כך הרבה דברים טובים. אני קוראת לזה משפיענית לטובה".
עולם המשפיענות פה להישאר, לדעתך?
"אחרי מה שקרה לי עם האינסטגרם אני לא רוצה שיקראו לי משפיענית בכלל, לא רוצה הגדרות וטייטלים, התפרסמתי בזכות מי שאני. באתי ל'האח הגדול' לא כדי לקדם קריירה, לא היה לי עסק ולא כלום, הייתי בן אדם. ככה התאהבו בי וככה אני רוצה שזה יישאר. אני לא יוצרת תוכן, התוכן כבר קיים בבית, אני פשוט מצלמת אותו. אני בקושי עורכת את התכנים".
לפני כעשור ירדה בובליל כ-40 קילו, במהפך חיצוני קיצוני שסוקר רבות. מאז היא שומרת על אורח חיים בריא הכולל תזונה וספורט. "אני כבר לא זוכרת את החיים שלפני כן. פעם הייתי רעבה בצהריים, אז הייתי קונה בגט עם שווארמה, או אוכלת חצי קילו פסטה עם שניצל. היום אין לי את זה, אני אוכל חזה עוף עם סלט", היא מספרת. "היום האוכל לא מנהל אותי, אני אוכלת כי אני רעבה. אני לא מתחזרת, לא חושבת כל הזמן על אוכל, כבר אין לי את התאווה הזו. משהו בראש השתנה. אני עושה ספורט, אני שותה המון מים, אני פעילה רוב היום. היום המשקל לא מעסיק אותי, לא על עצמי ולא על הבנות שלי. יש לי בנות שחלק מהן מלאות, ויש מלא חצופות באינסטגרם שמרשות לעצמן להעיר לי, 'את דואגת לעצמך שיהיה לך גוף יפה, למה את לא דואגת לבנות שלך?'".
את עונה?
"אני עונה להן בפרטי, כדי לא לבייש את הבנות שלי. הבנות שלי לא מתביישות בזה, הן שלמות עם איך שהן נראות וגם אני כל הזמן אומרת להן את זה, הכי חשוב שאת שלמה עם עצמך. הן ילדות. אם וכאשר הן ירצו לעשות שינוי, הן יודעות שאני שם".
בואו תגורו באשקלון
לאחרונה עברה המשפחה להתגורר בבית חדש, פרטי, גדול ויוקרתי באשקלון, שאותו בנו ועיצבו בשנים האחרונות. בשום שלב לא עבר לבובליל ולבעלה בראש לעזוב את אשקלון ולעבור לעיר אחרת, מתוחה פחות ביטחונית. גם אירועי 7 באוקטובר לא גרמו להם לחשב מסלול מחדש. "ספגנו יפה-יפה, אבל זה הבית שלנו. וגם לא הייתי יכולה לבנות בית כזה בחיים בתל אביב או ברמת השרון".
אתם חיים כמו סלבס באשקלון?
"אנחנו חיים חיים רגילים. אני בפינה שלי באשקלון, הולכת עם גולגול לקחת את הילדה לגן, עם שלוש חליפות גן ב-90 שקל".
מצד שני את ידועה כמי שמאוד אוהבת מותגים.
"תמיד אהבתי, מאז שאני קטנה. זה לא קשור לא לכסף, לא לבלוגרית, לא למשפיענית. ניקיתי בפסח לאמא שלי את הבית כדי שאבא שלי יקנה לי דוקטור מרטינס וג'ינס של לי קופר. אחרי שילדתי את תמר ביקשתי מההורים מתנה ליום ההולדת – תיק של לואי ויטון".
את בזבזנית?
"אלי יותר בזבזן ממני, בהרבה. הוא פשוט בן-אדם לארג'. נגיד הוא הולך לסופר, אני מבקשת כרוב, חלב, לחם, הוא בא עם עגלה של סופר ענקית – מי ביקש את זה?! וזה לא קשור למצב כלכלי, גם כשהוא הרוויח הרבה פחות הוא היה מתנהג ככה. זה מאבא שלו, כל האחים שלו ככה".
בבית החדש באשקלון, שעליו בובליל מקפידה לציין שהיא משלמת משכנתה ואת כל שאר העלויות, מתגוררים ההורים שלה ביחידת דיור מושקעת ומעוצבת בגודל מאה מטר רבוע.
"ההורים שלי גרו בשכירות והיו צריכים לפנות את הבית שלהם, ואלי התחיל לשגע אותם", היא מספרת על השתלשלות האירועים. "הוא אמר לאמא שלי, 'רק תבואי לראות את היחידה'. היא באה, ראתה את הגודל, החצר, נפתחו לה העיניים. התייעצנו עם האחים שלי, כי בכל זאת זה אומר שכבר אין 'ללכת לבית של אמא', זה 'באים לעינב'. אחרי שכולם זרמו, זה קרה".
זה קטע שאלי רצה שהם יבואו לגור איתכם.
"ההורים שלי הם כמו ההורים השניים שלו. הוא זכה בשני זוגות הורים. אמא שלי דואגת לו ומטפלת בו כמו שהיא דואגת לי". 
אתם חיים בבית שומר מצוות ושומר שבת. היית רוצה להתחזק יותר?
"כן, גם אלי היה רוצה מאוד. לאט-לאט. אני כל הזמן מתקרבת יותר, פשוט לא מפרסמת את זה. וכשאני מפרסמת זה לא בשביל מחיאות כפיים, זה בשביל לתת השראה לבנות אחרות".
אז מה חסר?
"יש תרי"ג מצוות, אני כל פעם מתחזקת קצת. פעם ברכת המזון, פעם תפילת השחר, שמירת שבת, כיסוי ראש ביום שישי, לשלוח את הבן שלי לבית ספר יותר דתי. לתת עוד צדקה, עוד חסד, אין סוף למצוות שאפשר לעשות. בכל משלוח של מותג האיפור שלי אני שולחת מתנה ממני – ספר דברים, סגולה לכל הישועות. הספר הוא לא בעלות של האיפור, אני משלמת עליו, וזה יוצא סכום מאוד גדול בחודש כי זה אלפי משלוחים, זו הכרת הטובה שלי לשם. אתה נותן לי, אני מאדירה אותך. הדת היא דבר יפה, זה שאנשים מנסים להראות את זה בתור משהו קיצוני שיושב על המדינה זה לא נכון, הדת היא אהבת האחר קודם כל".
מה דעתך על חוק הגיוס?
"אני חושבת שמי שהוא באמת עילוי בתורה ויושב 24/7 ומתפלל על עם ישראל, אין בעיה. אבל כל מי שאומרים שהוא לא תלמיד ישיבה, צריך להתגייס".
את חיה היום את החלום?
"איזה חלום? חלום של מי? לא חסר לי כלום, ברוך השם, אבל 'לחיות את החלום' נשמע לי כמו טסה מאי לאי במסוקים פרטיים, אופר בבית שמנקה אחריי. אני מכבסת, מבשלת, מגהצת, לוקחת את הילדים, מחזירה, הכל. איזה חלום? שיש לי בית? צריך להבין, קורין גדעון, למשל, הבית שלה עולה יותר משלי. אם הייתי עוברת לבית כזה, מישהו היה אומר על זה מילה? זה המחיר באשקלון, בואו תגורו באשקלון, גם לכם יהיו בתים כאלה".
את נמצאת היום במקום שבו חלמת שתהיי?
"לא חלמתי. כשהייתי קטנה חלמתי להיות עורכת דין, אני עדיין חולמת. יש מצב שאגשים את זה".
אז לא להתפלא אם תהיי סטודנטית למשפטים פתאום?
"לא להתפלא. כבר ביררתי על זה".
צלם: אלון שפרנסקי | סטיילינג: רגב וגבע חזן | איפור: טלי מואס | שיער: לידור חדידה | הפקה: טל פוליטי