בסוף השבוע האחרון, יוצא "האח הגדול" אלעד צפני שיתף בפוסט על "עוולה קשה" שקרתה לו בחניון בית החולים "איכילוב", כשהוא בעל תו נכה שמתנייד בכיסא גלגלים, נאלץ לקבל אישור חניה – כשעמדת קבלת אישור החניה נמצאת בבניין אחר מעמדת התשלום, והוא נאלץ לעבור בין הבניינים כשהגישה מוגבלת ולא תואמת את צרכיו. "זו לא חלמאות, יש כאן יד מכוונת של שיטת מצליח", אמר צפני בשיחה עם mako סלבס.
"מתקיים שיפוץ די גדול בכביש הראשי בבית החולים, מה שמקשה על קבלת גישה בין שני הבניינים", הוסיף צפני. "אני בעצמי נפלתי מכיסא הגלגלים במעבר בין הבניינים. והעובדה שהעמדה לקבלת אישור חניה היא כזו שמטפלת בעוד נושאים, אתה אשכרה לוקח מספר ומחכה בתור עם עוד חולים שהגיעו".
"ברור שהאינטרס הוא משותף", המשיך צפני, "בית החולים מעדיף להימנע מלשלם את הכספים האלו, ונכסי אריאל מעדיפים לקבל תשלום מלא מהלקוח ולא מחיר מסובסד מבית החולים. אני מטופל כל חיי בביה"ח איכילוב ויש לי רק מילים טובות לומר על ההתנהלות כמטופל. אני לא מחפש מלחמות, אני רק רוצה לתקן את העוול הנורא הזה שכל כך פשוט לפתור אותו – בפחות מיום עבודה".
צפני קיבל לא מעט תגובות שמחזקות את טענותיו, גם מאנשים שחוו את אותו הדבר וגם מעובדים במקום. "חניון גרוע ביותר, צוות שמתנהל באטימות. עבדתי בבניין 3 שנים וכמות הנכים שנשלחו חזרה לבית החולים הייתה מזעזעת", כתבה לו אחת, ואחר הגיב: "אני אבא לילד נכה קשה עם cp – שיתוק מוחין, אנחנו מטופלים בצוות מדהים בבי"ח דנה באיכילוב. ולצערי היינו מאושפזים עשרות פעמים, כל פעם למספר ימים עד שבוע. יש לנו תו נכה והרכב עם מעלון נכה, ועדיין אנחנו נאלצים לעבור על פעם את מסע הטלאות הזה. מסע הבושה! מסע נוראי של גרירת ילד נכה או כל נכה אחר. בושה לנכסי אריאל, אני אישית מימנתי אתכם בעשרות אלפי שקלים וזה האוכל והתרופות של ילדיי שאתם עושקים ללא אבחנה. כמה פעמים הייתי צריך לעמוד בלובי של הפסנתר הידוע לשמצה". 
"אני עובדת לשעבר בחניון, זו חברה של חזירים", שלחה לו נוספת, "הסיבה שזה קורה זה כי הם לא רוצים לקודד את כרטיס החניה אצלם, הם עושים דווקא לבית החולים ובית החולים עושה להם דווקא חזרה. מטרטרים ומתעללים במי שצריך הכי הרבה עזרה. כמות הפעמים שאמרו לי 'תגידו להם להביא את הנכה למטה כדי לראות אותו בעיניים...".
כזכור, ביום חמישי האחרון צפני, שכבר 12 שנים נמצא תחת אור הזרקורים – שיתף בחוויה קשה שעבר כשהגיע לחנות בבית החולים לילדים "דנה" באיכילוב, ונתקל לדבריו, "בעוולה שאינני יכול לשתוק לגביה": "כל חיי אני מטופל ע"י צוות הרופאים הנהדר של בית חולים "דנה" לילדים במרכז הרפואי איכילוב. ברוך השם אני חי חיים נהדרים ומלאים ומשתדל להפוך את הגמדות שלי מחסרון ליתרון בכל אספקט בחיים אבל לא תמיד הכל ורוד", כתב צפני בעמוד הפייסבוק שלו, "אמנם אני חוגג את הגמדות שלי בכל הזדמנות אך היא מלווה גם בקשיים, אני סובל מכאבים כרוניים בגב וברגליים וביום יום אני מתנייד על כיסא גלגלים, במהלך חיי עברתי ניתוחים קשים שכולם עברו בהצלחה ברוך השם בבית החולים איכילוב".
בהמשך הפוסט תיאר צפני את שעבר עליו בחניון: "לצערי נתקלתי לראשונה בעוולה שאינני יכול לשתוק לגביה. חניון ויצמן של המרכז המסחרי במתחם בית החולים הוא בבעלות פרטית של חברת קבוצת נכסי אריאל - שירותי ניהול נדל"ן - החניון שמשרת את באי המרכז ואת באי בית החולים. לאחר פסיקת בית משפט הוחלט שבעלי תו נכה המגיעים לטיפול וזכאים לחניה חינם צריכים להביא אישור על סיבת הגעתם", הסביר אלעד, "עד כאן הכל טוב ויפה. אממה? עמדת התשלום של החברה הפרטית נמצאת בחניון ואילו עמדת קבלת אישור החניה נמצאת בבניין אחר! למעשה, האוכלוסיות החלשות ביותר - נכים, יולדות, קשישים ושאר מטופלי בית החולים מגיעים אל עמדת התשלום (לא נכנס אפילו למחיר) הנמצאת במרכז המסחרי ונשלחים חזרה אל בית החולים, הליכה של 5-10 דק לכל כיוון **אלא אם כן אתה מתנייד עם קביים, הליכון, כיסא גלגלים, מקל נחיה או כל כלי עזר שהוא**, שם הם עומדים בתור בכדי לקבל אישור חניה וחוזרים אל החניון, או שפשוט משלמים מחיר מלא".
לדבריו, "ניגשתי אל משרדי הנהלת נכסי אריאל הנמצאים בחניון ומהם נמסר לי שקיים שילוט בכניסה לחניון המורה על ההליך. חשוב לי לציין שלא נתקלתי בכל מהלך השהות בבית החולים או במרכז המסחרי (אפילו לא בעמדת התשלום) בשילוט שכזה, לטענתם (הלא רשמית שקיבלתי מאישה לא מזוהה במשרדם) אין סנכרון אל מול בית החולים והעובדה שאין עמדה פשוטה צמודה לעמדת התשלום שבה יוכל לגשת כל נכה ולהראות בפשטות הפניה ובכך להקל על חייהם במקום לנצל את הקושי שלהם ובכך 'להכריח' אותם בשיטת מצליח לשלם על החניה".
"עוד אוסיף שהשירות והמענה שקיבלתי מעובדי העמדה היה מזעזע, בשלב מסוים החלטתי לצלם ופשוט התעלמו ממני לחלוטין כשמסביבי עומדים חונים נוספים שמתלוננים על ההתנהלות", הוסיף אלעד. "אין לי עניין בשיימינג ולכן אשמור את התיעוד לעצמי. אני לא מאשים את אף אחד מהצדדים ואינני יודע מי האחראי לבעיה אבל אני כן יודע מה הפתרון והפתרון הוא פשוט, כל מה שצריך הוא לאשר לעובדי העמדה לראות הפניה לבית החולים ולאשר למטופלים לממש את זכותם ולסיים עם הבושה הזו".