גיא זוארץ

ם מכאן מהפיליפינים, אנחנו זוכרים ולא שוכחים. בשעה 10:00 שלנו, עמדנו דקת דומייה".

שלום מיכאלשווילי

"ערב יום השואה השני שאני מרים את המבצע הזה ומוכן ללילות הלבנים שיעברו עלי באהבה גדולה, יודע שהברכות משמחות אתכם. אז הנה משהו משמח, התרומות שלכם שנה שעברה עזרו למאות קשישים עם אוכל, מזגנים, תשלומים למוסדות... אני מניח שאתם מבינים שאני לא מספיק להגיע לכל הבקשות שלכם לברכות, הנה ההזדמנות שלי לענות לכולם ולצלם לכם ברכות וההזדמנות שלכם לעזור לניצולי השואה והקשישים.
העבירו חמישים שקלים בביט למספר 0537232332. בנוסף צלמו מסך עם אישור ההעברה לאותו מספר, כמובן שמי שיכול או רוצה להעביר יותר, נשמח-ואצלם ברכה אישית חזרה כמובן מי שאין ביכולתו להעביר מבטיח לנסות להגיע גם אליכם. המספר יהיה זמין עד ראשון בבוקר. כל הכסף יועבר במלואו לטובת סלי מזון ועזרה לניצולי שואה וקשישים שזקוקים לעזרה. ומשהו משמח לפני סוף הפוסט, בנק הפועלים וביט יכפילו כל סכום שיאסף עד למאה אלף שקלים, תודה לאסף אזולאי ולדוד חזות מפועלים על הלב ועל העזרה".

שי מיקה

"אני שי מיקה, דור שלישי למשפחה שנוצרה מניצולי שואה. מדי שנה נרגשת, כואבת וגאה לספר את הסיפור של העם שלי בשם סבא שלי זכרונו לברכה שנלחם בצבא בזמן המלחמה ושרד בכדי להביא אותנו לעולם, בשם המשפחה של אמא שלי שנספתה כולה בשואה ואסור שנשכח לעולם בזכות מי אנחנו חיים כאן. כמה לא מובן מאליו מדינה משלנו, חופש... החיים. כל שנה אני נוהגת לספר גם בשמו של אח של סבתא שלי שנספה בשואה - מיקה. (בתמונה בפוסט) כן, מיקה, על שמו קיבלתי את שמי השני וככל שאני מתבגרת אני יותר ויותר אומרת את השם הזה בגאווה ומרגישה איזה מתנה ואחריות קיבלתי יחד איתו. אז אל תשכחו ואל תסלחו באמת ! בשביל המשפחה שלי, בשביל 6,000,000 יהודים שבזכותם כולנו היום משפחה. זה הזמן שלנו הדורות שנוצרו בזכותם.. להנציח, לספר בשמם, לדאוג לאלו שנשארו ולמעט שנשאר להם... כמדינה וכעם - להילחם בשבילם, הם נלחמו בשבילנו מספיק".

שר פיטנס

"סבתי ניצולת השואה עברה זוועות וייסורים. זוכרת איך בתור ילדה קטנה הקשבתי בשקיקה לכל הסיפורים שלה תהיתי איך ברגעים כל כך קשים ונמוכים, האדם עדיין נלחם על חייו. סבי, כילד חזר הביתה וגילה שכל משפחתו כבר נלקחה... הוא ברח ולא ראה אותם יותר. לימים, הם הגיעו לישראל, והביאו לעולם בן יחיד -
המלאך שהאיר את עולמי, אבי היקר. שלושתם אינם איתי כאן.אך תמיד יהיו ויחיו בליבי. יום קשה ועצוב. נזכור ולא נשכח".

נטלי דדון

"שוב, כמו בכל שנה, בכל שנה מאז שאני אמא...אותן המחשבות שמתרוצצות בראש ללא שליטה בזמן הצפירה.
תולשים לי את הילד שלי מהידיים? אני נאבקת? נלחמת? או שמא משחררת ולו בעבור הסיכוי הקלוש שנשרוד... אני מאמצת את כל כוחותי כדי שריף לא ירגיש את הפחד? להסתכל לו בעיניים במבט הכי משרה בטחון שיכולה להעניק לו אמא?, או שפשוט מתחננת לכדור בראש כדי לא לסבול? הרי איך אשרוד בלי הילד שלי... איך אחיה דקה מבלי לדעת מה עושים לו? התינוק שלי, החיים שלי נתלשים לי מהזרועות ואיך הוא ישרוד בלעדיי? מיליון מחשבות מהנוראיות ביותר... ככה ללא שליטה והדמעות לא מפסיקות! ואם רק עצם המחשבה מכאיבה לי כל כך, מה עברתן אתן - אימהות, הורים... החיבור האישי שלי הוא כאמא אך אין לי ספק שהכאב הוא זהה בעבור אבא שביתו או בנו נתלשים בבכי מחריש אוזניים מידיו.
אינני מתיימרת אפילו לחשוב שאני יכולה לחלוק בתחושות או להתקרב לדרגת הכאב, רק עצם המחשבה קורעת לי את הלב. העובדה שמיליוני הורים וילדים עברו את זה במציאות היא בלתי נתפסת. את הרגע הזה אני מקדישה לך אמא יקרה, כל אמא שעמדה שם בגבורה ולא משנה איך החליטה לפעול ברגע ההוא, אני יודעת שהייתי רוצה לחבק אותך ופשוט לקוות שאת נחה עכשיו. יהי זכרן ברוך".