הרבה לפני שגל גדות הפכה לשם נרדף ל"הצלחה ישראלית פנומנלית מעבר לים" והייתה עסוקה בלדגמן למגזיני אופנה מקומיים, איילת זורר הייתה הדבר הכי חם שהגיע מטעמנו להוליווד.
כבר ב-2006 עשתה זורר את הבכורה שלה בהוליווד עם "מינכן" של סטיבן ספילברג ו"אדם בן כלב" המוצלח, ומשם המשיכה לתפקידים נוספים לצד כוכבים כמו טום הנקס ב"מלאכים ושדים", וכמובן ב"סופרמן: איש הפלדה", כש"וונדר וומן" עוד היה רק אולי בגדר מחשבה ראשונית.
כעת, בראיון מיוחד לקורין גדעון ב"אנשים" (שתשודר הערב, 17:15, קשת 12), זורר מדברת על העשייה הקולנועית, וכמובן על ההצלחה האסטרונומית של הקולגה, גדות.
איך ההשוואה לגל גדות? מעצבנת כבר?
"לא, אני לא חשה אותה, לא משווים. אני לא חושבת".
את היית ההצלחה הגדולה.
"והיא הצלחה עוד יותר גדולה. סבבה לה, נהדר".
ולך?
"סבבה, סבבה. האמת שאם הייתי במקומה הייתי מתפוצצת עכשיו, לא הייתי עומדת בזה".
יש גאווה ישראלית בתוך זה?
"יש גאווה נשית בתוך זה. בוא אני אסביר לך איך זה עובד בעולם הזה - קודם כל מלהקים גברים. משלמים להם, סוגרים איתם את החוזה ומה שנשאר נותנים לנשים. כל הצלחה של אישה לדעתי, בכזה קנה מידה, משפיעה על כולן וזה גורף. תראי את האוסקר השנה".
לדבריה, ההתמודדות עם הפרסום מעבר לים היא עד היום דבר שלא קל לה לעכל. "לפני שנתיים צילמנו, וכשנסענו באוטובוס ומישהו זיהה אותי בפעם הראשונה - זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי. פתאום אתה לא בן אדם רגיל וזה היה נורא מוזר. מאז הפסקתי לנסוע באוטובוסים וקניתי אוטו. כשאני הייתי כאן ועשיתי את זה [שיחקתי] - אז לא היה חיכוך".
נגיד טוקבקים?
"לא היה, לא היה דרמות. העיתונות הישראלית השתנתה מאוד בשנים האחרונות, והתקשורת בכלל. בגלל האינסטגרם והפייסבוק, יש תחושה של הצפה כזאת".
