ביום שלישי האחרון (18 בנובמבר), בשמונה בבוקר, שוחרר לציבור משחק הזומבים החדש של חברת Valve, הידוע בכינוי שהדבקנו לו "שמאל4מת". בשמונה בעשרה התחלתי לשחק בו. בארבע בצהריים קמתי, מתנודד במקצת, בגלל שהייתי חייב לצאת מהבית. ההכרח לצאת מהבית הציל אותי מגורל אכזר של מוות ברעב מול המחשב, כי המשחק הזה מצויין.
כבר נתנו לכם הקדמה די מוצלחת למשחק, ואם אתם רוצים להבין באופן כללי מה הולך בו, היא אכן מסבירה את הכל די טוב. אבל מה שמפתיע זו העובדה שמצד אחד, מדובר במשחק עם המון הייפ (כמו שראינו עם ספור), ומצד שני הוא ממלא את ההבטחה שהייתה טמונה בו (כמו שלא ראינו עם ספור). הוא הבטיח לנו משהו, ונתן אותו. זה משהו שאני חושב שמעט חברות משחקים מצליחות לעשות, אבל בהחלט ניתן לומר ש-Valve היא אחת מאלו שממלאת הבטחות (לפחות ברוב המקרים).
הדבר הראשון ששמים לב אליו במשחק, ואיכשהו מצליח להפתיע, הוא שהוא נראה מצויין. מדובר במנוע מאד מבוגר (בן 4 שנים), שעדיין מצליח ליצור גרפיקה מצויינת. לא מדובר בפוטוריאליזם, או משהו שמתקרב לכך, אבל המשחק בהחלט מצליח לעמוד על שלו בתקופה שבה רוב המנועים הגרפיים מסוגלים להציג את המציאות בצורה זו או אחרת. הכל נראה אמיתי, ואתם באמת מסוגלים להרגיש שנכנסתם לתוך עולם שמגפה פתאומית תקפה אותו – החל מרחובות הרוסים, דרך שדות תעופה שבהם התרסקו יותר מדי מטוסים, וכלה בשדה תירס עם קומביין נטוש באמצע.
אמנם הגרפיקה מאוד חשובה ותורמת לאווירה, אבל דווקא הרכיב שתורם ביותר הוא המוזיקה שנעשה בצורה פנומנלית ועומד בסטנדרט של השנים האחרונות. הבינה המלאכותית של הבמאי משבצת מוזיקה שמסוגלת ליצור אווירה, אבל גם לחזק אווירה. מצד אחד, אם אתה תקוע במקום חשוך ומפחד שמשהו יקפוץ עליך, המוזיקה מגבירה את האווירה הזו. מצד שני, אם תעמוד בשטח פתוח ופתאום תשמע את המוזיקה המיוחדת שמסמלת את בואו של טנק – זומבי ענקי שמאד קשה להיפטר ממנו – המוזיקה בעצם תיצור אצלך תגובה רגשית של פחד ובעתה.
הבמאי עצמו הוא באמת אחד מהדברים שהופכים את המשחק הזה מעוד משחק זומבי סתמי למשהו חדש. במהלך רוב המשחקים שלי, לא יכלתי שלא לתהות אם התוכנה מקשיבה לשיחות שאני וחבריי לקבוצה מנהלים במיקרופונים ומגיבה אליהם. נראה שהיא באמת עבדה בתיאום עם מה שאנחנו אומרים. ברגע שאמרנו "תודה לאל, אין פה טנק", הבמאי הזניק עלינו טנק. כשאמרנו "טוב, זה לא אמור להיות קשה לחצות את הגדר הזו", התקפת זומבים הפרידה את הקבוצה משני צדי הגדר והרגה את כולנו. כשאמרנו "טוב, עכשיו זה החלק הקל", מאות זומבים רצו אלינו מכל קצוות המסך.
ובאמת, כל משחק של שמאל4מת הוא משחק חדש. הוא משחק שלא רק מגיש לך את התוכן שלו באופן ישיר, אלא מגיב למה שהשחקנים עושים. אני לא זוכר הרבה משחקים אחרים שבאמת הצליחו להתאים את עצמם למה שעושים השחקנים וזה צעד נוסף קדימה בעולם משחקי המחשב. החידוש הזה הוא באמת דבר מרענן.
וכל זה מתייחס, בינתיים, רק למה שאפשר לקבל במשחק לשחקן יחיד. אבל הסיבה למחירו של המשחק, שהוא גבוה יחסית למשחק שאפשר לסיים ב-6 שעות, היא דווקא האפשרויות שיש בו למשחק מרובה משתתפים. עם הזמן, הרבה שחקנים גילו שמשחק אחד מספק שתי חוויות שונות לחלוטין במשחק לשחקן יחיד לעומת משחק מרובה משתתפים. העובדה שמאחורי הדמויות האחרות שבמשחק עומדים בני אדם ולא סתם מחשבים עם בינה מלאכותית מוסיפה איזושהי איכות למשחק, והוא מיד הופך ליותר כיף. זה כמו שיש הבדל גדול מאד בין לצפות בסרט לבד לבין לצפות בסרט עם אנשים אחרים.
שתי האפשרויות למשחק מרובה משתתפים הן מאד מוצלחות. מצד אחד, לנסות לשרוד את אחת מארבע העלילות של המשחק עם חברים שלך זה כיף יותר – כיש מי שמגיב לפקודות קוליות, יותר קל לתאם מי עושה מה, וכשאתה מת, יש לך על מי לצעוק. ואם לא בא לך לדבר עם החברים שלך, או שאתה מחפש דרך מקורית לנקום בהם, תמיד יש את האפשרות לחצות את הצד ולשחק את הזומבים הגדולים יותר. אבל בניגוד לרוב המשחקים שבהם אתה סתם יורה באנשים שמולך, כאן החוויה של לשחק את האויב היא מאד שונה. בראש ובראשונה, אתה מקבל גישה אל "מאחורי הקלעים" של המפות – בין אם מדובר על חדרים שהשורדים לא יכולים להיכנס אליהם, אבל אתה יכול לפרוץ דרך הקיר שלהם, ובין אם מדובר בדרכים סודיות לעלות על גגות. בכל מקרה, זה נותן לכם את האפשרות להיכנס לרגע לכיסא הבמאי ולשבץ בעצמכם את האתגרים של השורדים המסכנים.
בנוסף לכל זה, המשחק הזה גורם לשחקנים לעשות כל מיני דברים מאד לא אופייניים. אחד הדברים המעניינים הוא הזומבי-מכשפה, שכבר קיבלה הרבה תשבחות באינטרנט. מדובר כאן על אויב קטלני שרוב הכוח שלו הוא בכך שהוא מסוגל למנוע משחקנים להתקרב אליו. לא לגמרי ברור איך זה עובד, אבל אתה באמת רוצה להימנע מהאתגר הזה. היא יצור חזק שמסוגל להרוג את הקבוצה, אבל הכוח העיקרי שלה הוא בהפחדה –בצמרמורת שקיבלתי בפעם הראשונה ששמעתי קול בכי במרחק ואז הבנתי שמדובר במפלצת שיכולה להרוג אותי מיד; בהרגשה הנוראית ובקללות של כל הקבוצה כשרואים שהמכשפה חוסמת את המעבר היחיד הלאה; ברצון העז שלך לעשות כל מה שאפשר, גם אם זה סיבוב מסביב למפה כולה, כדי להימנע מהמכשפה.
המכשפה היא מקום אחד שבו פתאום צצים לחיים המיקרופונים של כולם, שצועקים "תכבו את האורות! לכו לאט! יש כאן מכשפה!" אבל זה לא המקום היחיד. המשחק באמת מעודד עבודת צוות.
המשחק מרובה המשתתפים הקודם שהוציאה החברה, Team Fortress 2, היה גם הוא משחק שמיועד לעבודה קבוצתית. למרות שהוא לא מחייב אותה, היא מאד יעילה לפעמים ומדי פעם יש קטעים שאי אפשר לטפל בהם לבד, אבל באופן כללי אפשר להתעלם מהעובדה שיש עוד אנשים בקבוצה שלך. שמאל4מת, לעומת זאת, מכריח אותך לעבוד עם האנשים שאיתך – לדעת לאן הם הולכים, להילחץ כשאחד מהם מת, ולפעמים גם לתת להם את ערכת העזרה הראשונה שלך גם כשאתה לא בריא במיוחד. כל השחקנים יבינו מיד שאין מקום ל"להיות הכי טוב" – כולם צריכים לתרום את שלהם כדי להצליח (בין אם מדובר בלהצליח לשרוד את השלב, ובין אם מדובר בשחקני הזומבים, שצריכים להשמיד את הקבוצה השניה).
כל הדברים האלה משתלבים למשחק יוצא דופן, שמדגים שוב ש-Valve יודעים היטב מה הם עושים. הם לקחו נושא (אפוקליפסת זומבים), ועשו את המשחק הטוב ביותר שניתן לעשות עם הרעיון. המשחק בהחלט לא מושלם אך עם זאת ההרגשה שלי היא שכל הבעיות שבו הן חבלי לידה. הוא אמנם קצת קצר מדי לטעמי, אבל Valve בדרך כלל מוציאה עדכוני תוכן למשחק עוד בעיות שחוויתי עם המשחק המקוון ספציפית, הן בבחירת שרתים, אתם בהחלט עלולים למצוא את עצמכם תקועים באיזה שרת אמריקאי שלא זז. מצד שני, בשבועיים האחרונים, אחרי יציאת הדמו, יצאו ארבעה עדכונים למשחק בהתאם לפידבקים ש-Valve קיבלו מהשחקנים. אני מאמין שלאט לאט גם כל שאר הבאגים יתוקנו.
בקיצור – אם אתם לא מוצאים את עצמכם נרתעים מהקונספט של משחק זומבים, Left4Dead הוא בהחלט בשבילכם ובשביל כל החברים הגיימרים שלכם. הוא ממלא בדיוק את כל מה שהוא הבטיח, והוא עושה את זה היטב. אם היה לי כסף, הייתי קונה אותו שוב מרוב שהוא מגניב.
Left4dead, בחנויות החל מיום שלישי. מחיר מומלץ לצרכן: 219 ש"ח