היה לי כל כך ברור שאני היחיד שמעולם לא דיברתי על זה עם החברים הנשואים שלי. גברים בני צפונית ל-40 שנשואים צפונית ל-15 שנה ממילא לא מדברים ביניהם המון על מה שקורה בבית – קטלגו את זה תחת "נושא כאוב" – ולחלוק את המחשבות שלי על גירושים עם אבנר, רועי ואורי (שמות בדויים להגנת פרטיותם, ליתר דיוק זוגיותם) נראה לי בכלל מופרך, כי כבר אמרתי: היה לי ברור שאני היחיד.
אבל בערב הבירה האחרון זה איכשהו עלה. מישהו סיפר משהו על מישהו שפירק את החבילה ועכשיו הוא מגלה מחדש את הסצנה של הדייטים, אבנר הרים את הטובורג שלו לחיי מוסד הגירושים, ואני כבר הייתי על החצי גינס השלישית ופשוט אמרתי שאם אני מתגרש עכשיו, דייטים זה הדבר האחרון שיתפסו אותי עושה.
החבר'ה שלי, בעיקר בבירה השלישית, הם לא מה שהייתם קוראים פלורליסטים. להשמיע דעה חריגה בחבורה הזאת זה כמו להיות שמאלני בישראל 2017: מותר, אבל לא רצוי. אז באופן טבעי נכנסתי לכוננות ספיגה, כי הרגע שמעתי את עצמי אומר את המילים המפורשות האלה: "עזבו לצאת עם בחורות, אני מבחינתי לא רוצה אפילו לדבר איתן. גט מבחינתי זה לא חופש מנישואים, זה חופש מכל קשר ליצורים האלה".
דמיינו רגע את הסיטואציה: ארבעה חבר'ה, ארבע בירות שלישיות, ופתאום אחד מהם אומר שהוא לא רוצה שום קשר לבחורות כאילו לא שאלנו את עצמנו לפני שתי דקות איפה המלצרית הזאת הייתה כשהיינו רווקים (וענינו לעצמנו שבבית ספר יסודי). אני כבר מריץ בראש את הבדיחות כשפתאום אבנר אומר במין אנחת רווחה גורפת כזאת: "חופשי. הדייט האחרון שלי היה בניינטיז וגם אז לא ממש ידעתי איך להתנהג. אז היום? עם כל הטינדר-שמינדר?" (מה, אנחנו בגיל שכבר מותר להגיד שמינדר).
אז אוקיי, הנה אנחנו שניים נגד שניים. או שלא? כי פתאום גם רועי אומר שיצא לו לחשוב לא מעט על פרידה, וכבר כמה שנים שזה בקטע של "עזבו אותי באמאשלכן" אחד גדול. אני אסכם לכם את הטיעון שלו, כי חלק גדול מזה היה בקללות: גבר בן צפונית ל-40 שלמד את טכניקת החיזור שלו בתחילת שנות ה-90 הוא חייזר מוחלט בעולם שבו לדבר עם אישה זרה נתפס אקט פולשני כי הרי בשביל זה האל הטוב נתן לנו אפליקציות. "אני", סיכם רועי את הטיעון שלו, "בטח אחטוף היום סטירה על דברים שלפני 20 שנה יצא לי להגיד לבחורות ולקלוט שהן בכלל לא קולטות שאני מתחיל איתן מרוב שהייתי מנומס, אז כושילרבק". זה אולי המקום להסביר שרועי משלב קללות בקטע רנדומלי, כמו שאנשים נורמליים אומרים "אתה מבין?".
"אנחנו חארות והן משוגעות. בגלל זה זוגיות לא עובדת"
זה לא שאיבדתי עניין בנשים בתור נשים: זה שאני מרגיש כבר כמה שנים שלהתנהג כמו גבר, או מה שאני חושב שהוא התנהגות גברית נורמטיבית, נהיה לא מקובל או לא בסדר. לא יודע אם זה הפמיניזם או הפוליטיקלי קורקט, ואולי בכלל זה אנחנו אשמים כי אנחנו חבורה של דינוזאורים שלא מבינים שהם צריכים להתאים את עצמם לזמנים המשתנים: הנקודה היא שהזמנים השתנו ואנחנו לא, כי מי לעזאזל משתנה בקטע הזה בגיל צפונית ל-40 ואחרי 15 שנות נישואים. האישה היחידה שיש לך איתה דיבור היא בדיוק האחת שנמאס לך לדבר איתה, וכל האחרות הן או פנטזיות מיניות אסורות בתכלית האיסור או נשים שההבדל היחיד ביניהן לבין אשתך הוא שאתה עוד לא מכיר את השריטה שלהן.
וזה בדיוק מה שאמר אורי כשהוא סופסוף דיבר. מצד אחד הוא הנשוי הכי ותיק, מצד שני הוא כנראה היחיד בינינו שהיה משיג דייטים בקלות אם מחר בבוקר הוא היה נחלץ מהנישואים שלו. עושה ספורט, נראה הרבה יותר צעיר מה-45 שלו, כריזמטי. והבחור הזה, שהחתונה שלו הייתה לפני שהתאומים נפלו, אומר פתאום בקול העמוק שלו: "אני אגיד לך מה הבעיה. אנחנו חארות והן משוגעות. בגלל זה זוגיות לא עובדת. בגלל זה הכי טוב שיכול לצאת לך מדייט זה זיון. כי גבר תמיד חוזר להיות חתיכת זבל מרוכז בעצמו, ואישה אף פעם לא נהיית יצור רציונלי. אנחנו חארות, הן משוגעות, והשקר של דייט שמצליח לך הוא האשליה שזה איכשהו יכול להתחבר. אבל זה לא, כי זה תפוחים ותפוזים. ותפוחים ותפוזים לא מתחבר, אבל בגיל 25 אתה לא מבין את זה. ב-45 אתה כבר קולט, ואז בשביל מה דייט? בשביל זיון שב-90 אחוז מהמקרים תבואו אליו בקטע אחר לגמרי, כי אתה בתור גרוש טרי בטח תחפש משהו חד פעמי והיא בתור אחת שיוצאת עם גרושים בטח תחפש איפה החבאת את הטבעת? זין, אתה צריך להיות מטומטם".
"עדיף תאונן ותחסוך לעצמך את הכאב ראש", הוסיף אבנר במין רצינות דיכאונית כזאת.
אז לא, מתברר שאני לא לבד. ערב בירה אחד גיליתי שכל החברים הנשואים שלי מפנטזים על גירושים לא מהאישה שאיתם אלא מהנשים כולן. מרגישים שהם לא יודעים איך לשחק את המשחק, ששינו את הכללים ולא סיפרו להם, או שסיפרו להם והם הגיעו למסקנה שזה פשוט לא שווה את הטרחה.
קראתי כאן במאקו שיש תנועה עולמית של "גברים שלא רוצים שום קשר לנשים". אני לא מזדהה עם האג'נדה הדי קיצונית הזאת, אבל בבסיס – בטענה שזה בכלל לא משנה אם אתה בחור טוב או דושבג עם סם אונס בכיס, כי הדיבור הנוכחי מסמן את כל הגברים כשמוקים במקרה הטוב וחיות טרף במקרה הרע – הם לגמרי צודקים. אני ושלושת החברים שלי נמצאים בעשור השני של זוגיות ממוסדת, שזה אומר שאנחנו חיים עם נשים שמחליטות בשבילנו בערך הכל (וגם נושאות ברוב הנטל, בטח ההורי, אבל לפחות חלק מזה קשור לזה שהן לא סומכות עלינו עם הילדים). אז להשתחרר מהחנק הזה בשביל לצאת עם בחורות שכבר אין לך מושג איך לגשת אליהן, ושממילא לא באמת מקבלות את מי שאתה, כי יש פער בלתי ניתן לגישור בין גברים של פעם ומה שנתפס כגבר הנכון לעכשיו?
בהתחשב בזה שאורי צודק וזיון זה המקסימום שייצא לך מזה, ובהתחשב בכך שהוא צודק גם בטענה שכל אחד מכם יגיע אחרת לזיון הזה – אז גם אבנר צודק. עדיף תאונן ותחסוך לעצמך את כאב הראש.