כל כך הרבה דברים קרו סביב "הברוטליסט" מאז הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה בספטמבר - מהזכייה המשולשת בגלובוס הזהב ועד לשערורייה סביב השימוש ב-AI לשדרוג המבטא ההונגרי של אדריאן ברודי - שהוא עונה במדויק להגדרה "אירוע קולנועי". מדברים עליו, עוסקים בו, קושרים לו כתרים (ולא רק כתרי הסרט-בימוי-שחקן בגלובוס, אלא גם זכייה בוונציה ועשר מועמדויות לאוסקר). אבל האם היצירה בת 215 הדקות של בריידי קורביי היא גם סרט טוב? אם הייתם שואלים אותי בהפסקה שבאמצעו, רגע של נשימה שקורביי מעניק לצופים כמנהג הסרטים האקסטרה-ארוכים של פעם, הייתי עונה שהוא מופתי. אבל אתם שואלים אחרי ההפסקה, אחרי המחצית השנייה, אז אני חייב לענות שהוא הבטחה לא ממומשת. חצי סרט גדול.
ברודי מגלם את לאסלו טות', אדריכל יליד בודפשט שמהגר לבדו לארה"ב אחרי ששרד את בוכנוולד. הסרט נפתח בשוט שהפך גם לפוסטר הרשון שלו, פסל החירות שנראה כעומד על ראשו מנקודת המבט של המהגרים על הספינה שבה הגיעו לאליס איילנד. זה דימוי מושלם לחוויית ההגירה של טות', שארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות נותנת לו בתחילה אפשרות אחת בלבד: לחיות בשוליים של השוליים של חברת השפע. במקרה של טות' זה מתבטא בעבודה אצל קרוב משפחה שבה דבר מכישוריו אינו בא לידי ביטוי, וזה עוד לפני שהוא מושלך ממנה. אבל דווקא אז נותנת לו הארץ החדשה הזדמנות של פעם בחיים.
"אנשים לא לומדים כלום מלקחי העבר": אדריאן ברודי בריאיון ל-mako
טות' נתקל במקרה בהריסון לי ואן בורן, מיליונר אקסצנטרי עם מזג מחורבן (גאי פירס, לטעמי בתפקיד הטוב ביותר בקריירה שלו). בדרך לא דרך מתוודע ואן בורן לעבודות של טות' כאדריכל, ומציע לו להוביל פרויקט חלומות: בניית מרכז תרבות לזכרה של אמו המנוחה באמצעים כמעט בלתי מוגבלים. מכאן ועד להפסקה המדוברת מתמקד "הברוטליסט" במערכת היחסים המשונה שמתפתחת בין האדריכל לפטרונו, וכל חוויית התלישות של ההגירה - התמה המובהקת של הסרט - מתקפלת לתוך מה שקורה בין בעל ההון לאמן חסר הכל. אם יהיה לך יום טוב, זה כי אדונך קם על הצד הנכון. אם לא אז לא. נשמע פשוט, אבל אני לא זוכר מתי ראיתי את האכזריות הספציפית הזאת של הקפיטליזם מוצגת באופן מזוקק ומדויק כל כך בסרט.
כש"הברוטליסט" חוזר מההפסקה הוא מתעניין פתאום בדברים אחרים לגמרי, ובראשם חיי המשפחה של טות': פתאום מגיעה מאירופה אשתו ארז'בט (פליסיטי ג'ונס) ואחייניתו סופיה (ראפי קאסידי), שנושאות צלקות פיזיות ונפשיות מהמלחמה, והשתיים נזרקות לתוך הטלטלות שחווה טות' ממילא עם ואן בורן ומשפחתו. תמיד חשבתי שג'ונס היא שחקנית מוגבלת במקרה הטוב, דמותה של האחיינית נותרה בעיניי לא מפוענחת ממש עד הסוף, אבל מה שמתקלקל בחלק השני של "הברוטליסט" הוא פחות הפרטים ויותר התמונה הגדולה, כי מהאמצע ועד הסוף הולכת ומתפוגגת התחושה שיש לסרט הזה סיפור של ממש לספר - ומאותו צד של המטבע, שורה של התפתחויות בעלילה יוצרת תחושה של שרירותיות ו/או של לחיצת יתר על דוושת הדרמה. זה מאוד מבאס בסרט שהגדולה של מחציתו הראשונה היא דווקא באנדרסטייטמנט.
האם "הברוטליסט" זקוק לדמותה של ארז'בט טות' כדי לייצר את האמירה שלו על הגירה? לא, הוא עושה את זה מצוין בלעדיה, והמוגבלות הפיזית שלה הופכת את התובנה הדקה שלו לגסה, ילדותית כמעט. האם הפגיעה החמורה ביותר שסופג טות' עצמו באמריקה - עזבו פרטים, זה ספוילר - תורמת במשהו לאותו משל על תלישות? לא, היא באה משומקום וגם שייכת לשם. האם שתי תקיפות מיניות (אוקיי, אז אחת מרומזת) עוזרות לסרט לבסס את מה שיש לו להגיד על יחסי חזק-חלש, שולט-נשלט? אני לא חושב. למען האמת אני חושב ששתיהן מחלישות את מה שצועק הרבה יותר חזק בלי אלימות פיזית משום סוג שהוא.
לאסלו טות' אינו אדם אמיתי, ו"הברוטליסט" אינו סיפור אמיתי. שניהם נשענים על דברים שהיו באמת, אבל בסופו של דבר זו יצירה בדיונית, וככזו היא הולכת ומאבדת גובה ותחושה של הצדקה ככל שהיא מתקדמת - עד לאפילוג כל כך מיותר שהוא גובל במגוחך, ואני אומר את זה בצער בין השאר מפני שהחלק הזה עוסק לא מעט בישראל. בכלל, "הברוטליסט" הוא סרט שאין לטעות באמירות הפרו-ציוניות שלו, שממש מסמן את ישראל כמקלט היחיד של היהודי. זה אולי ראוי לציון, אבל זה לא משנה את העובדה שהיופי שנבנה במחצית הראשונה שלו הולך ומתעמעם ככל שנוקפות הדקות.
אם כבר הזכרתי את הדקות, הרי שחוויתי את "הברוטליסט" כקצר משמעותית ממניינן. זה סרט ארוך אבל בשום אופן לא נמרח, סרט עם עבודת מצלמה פנומנלית (לול קראולי) ומשחק מצוין של ברודי בלי שום קשר למבטא, שההופעה של פירס בו אשכרה מפצה על זו של ג'ונס. ואם כבר מדברים, אז האכזבה המצטברת שלי מחלקו השני היא בראש ובראשונה תוצאה של התפעלותי מהחלק הראשון. הוא לא באמת רע במירעו, זאת הנקודה, רק הרבה פחות טוב מאשר במיטבו.
חובבי קולנוע חייבים לעצמם את "הברוטליסט". כך גם חובבי אדריכלות והיסטוריה. זאת לא יצירת מופת, רחוק מזה, אבל זה לגמרי אירוע ולגמרי משהו לראות. כאמור, חצי סרט גדול.