1) קח את עצמך ברצינות

להחיות את "מלחמת הכוכבים" זה להשיב מיתולוגיה מן האוב. לעשות ריבוט של "היום השלישי" זה לחמם מחדש פופקורן. אם הבמאי/מפיק/תסריטאי/ קבלן הריסות רולנד אמריך היה מפנים את האמת הפשוטה הזאת, "היום השלישי: התחדשות" היה סרט קיץ חביב ואולי זניח. אבל הוא לא. כלומר, הוא אינו חביב כל עיקר, אבל לפחות הוא לגמרי זניח.

20 שנה עברו מאז הפלישה החייזרית ההיא, ואנחנו בעולם אוטופי שנבנה לאחר שבני האדם הפסיקו לריב זה עם זה כי יש להם אויב משותף והכל. כמצופה, עכשיו האויב הזה חוזר גדול יותר, זועם יותר ובאנימציית מחשב טובה יותר. לגבי מה שמתייצב מולו – ובכן, כאן טמונה הבעיה שלנו. כי אם "היום השלישי" היה סרט אקשן קומי, הכי סרט של וויל סמית, הרי שההמשכון שלו הוא משהו בין דרמה אנושית כושלת לאופרת חלל שמסרבת להמריא.

2) הבא את ההמסוורת' הלא נכון

ייאמר מיד: צוות השחקנים של "התחדשות" הוא אחרון האשמים בכלום-ושום-דבר שיצא מהסרט הזה. אבל ללהק את ליאם המסוורת' ("משחקי הרעב") לתפקיד הראשי זה לזרות מלח גס על הפצעים. בניגוד לאחיו כריס, שמנהל קריירה שלמה ומוצלחת על הטיקט של "לא סתום כמו שהוא נראה", לליאם יש בול את הנוכחות של דרק זולנדר: פריטי-בוי שיודע שהוא פריטי-בוי, ולא יודע שום דבר אחר.

אז אמריך החליף כוכב כריזמטי (וויל סמית) בדוגמן אנמי, שזה פשע קולנועי, וכדי לזגג אותו בחטא הוא תפר סביבו עלילה קלושה אפילו בסטנדרטים של סרט קיץ: המסוורת' הוא טייס הקרב ג'ק מוריסון, חלק מצי שתפקידו להגן על כדור הארץ מפלישה חוזרת, והקונפליקט העיקרי בחייו הוא קוף על הגב – בגלל שהוא פזיז ונמהר (כן, מה אתם יודעים, לראשונה טייס פזיז! ונמהר!!), הוא כמעט הרג את רעו לנשק דילן הילר, בנו של קפטן סטיבן הילר (הדמות המנוחה של וויל סמית).

עכשיו, מה יקרה לשני טייסים צ'ילבות כשיבואו החייזרים הרעים? יפה. לכן הסיפור האנושי פה לא מחזיק מים, ודרמה אין בשיט - וכאמור, "התחדשות" הוא לא הסרט הקליל שהיה קודמו אלא ניסיון ליצור אפוס. כן כן, אפוס על דוגמן שיש לו ריב עם אח'שלו.

מתוך
"בשביל זה חזרנו?"|צילום: יחסי ציבור

3) תקע סינים

השוק הסיני נהפך בשנים האחרונות לחשוב ביותר בעולם בכל הנוגע למכירת כרטיסים, והוא חורץ גורלות של סרטים לשבט או לחסד – ראו הבוכטות שעושה שם עכשיו "וורקראפט: ההתחלה" המושמץ במערב, וראו גם "פסיפיק רים", שעצם קיומו של סרט ההמשך שלו הוא תולדה של ריסוק הקופות הסיניות. "התחדשות" הוא מסוג הסרטים שעובדים מצוין באסיה, אבל רולנד אמריך מעולם לא היה במאי של ניואנסים, אז הוא לוקח כפשוטו את הציווי "זרוק פנימה כמה סינים". כלומר, כבר ראינו דמויות אסייתיות שנמצאות שם רק לצורך קידום מכירות, אבל זה בפירוש מקרה קיצון. מילא הגנרל/בוס של מוריסון, אבל בתו הטייסת/צעירה/פצצה/אומרת-שתי-מילים-כל-הסרט – רבאק אמריך, זה כבר מביך.

השניים סינים הם רק סימפטום לבעיה חמורה יותר. המון דמויות יש ב"היום השלישי: התחדשות" - ג'ף גולדבלום חוזר לתפקיד המדען מושיע הארץ דיוויד לווינסון, ויחד איתו שב כל מי שגם נשאר בחיים בסרט הראשון וגם לא ביקש יותר מדי כסף. בנוסף לכל הנ"ל ברא אמריך את הדמות המיותרת ביותר בהיסטוריה של הסרטים - שרלוט גינסבורג בתפקיד ד"ר מרסו, ואני נשבע באלוהים שבתכלס תפקידה מסתכם בלהגיד "תראו, ציור" – ואף אחת מהדמויות האלה לא מעניינת, לא מסקרנת, בטח לא מצחיקה. בעצם רגע:

4) צור דמות אחת מגניבה, ואז - אל תשתמש בה

הדבר היחיד ב"התחדשות" שראוי לתואר הברקה הוא הדמות של דיקמבה אומבוטו (דאובייה אופריי), לוחם ומנהיג אפריקאי שגדוד התסריטאים מצא איך להשחיל אותו לתוך הסיפור (לא אלאה אתכם איך). זאת דמות שיושבת בול על ההגדרה "קיק אס" – הוא מגניב, הוא זכיר, הוא מסתובב עם מאצ'טות למען השם – אבל לא קורה איתו כלום. פשוט כלום.

אפילו ב"מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" רצוף הבעיות והאכזבות השכיל ג'ורג' לוקאס למקסם את הפוטנציאל של דארת' מול, הדמות הכי קיק-אסית בכל טרילוגיית הפריקוולים. וכן, אמרתי הרגע שאמריך נפל איפה שלוקאס הצליח. הלכתי לשם.

מתוך
בואו נדבר על הפיצוצים|צילום: יחסי ציבור

5) השאר הרבה יותר מדי דברים שלמים

זה לא מקרה שהזכרתי כבר פעמיים את "מלחמת הכוכבים", והנה באה השלישית: אולי זה השנים שעברו מאז "היום השלישי" ואולי זאת החלטה אסטרטגית של אולפני פוקס לפצות את עצמם על האבדן של פרנצ'ייז "מלחמת הכוכבים" לדיסני, אבל הטעות הכי בסיסית של "התחדשות" היא שהסרט הזה רוצה להיות "הכוח מתעורר".

אני לא אוהב את "היום השלישי" ולא ממש הרוס על שום דבר אחר בפילמוגרפיה של רולנד "איש הרס" אמריך, אבל דבר אחד צריך לומר לזכות האיש הזה – הוא יודע להרוס דברים באורח משביע רצון מבחינה ויזואלית. זה כל הקטע שלו, הן בסרטים היותר טובים ("היום שאחרי מחר") והן במחורבנים ("גודזילה" במהדורת הניינטיז, "וושינגטון על הכוונת"). ב"התחדשות" יש אלף ואחד קרבות חלל משמימים, ורק סצנת "בואו נהרוס דברים" אחת ששווה אזכור – אותו רגע שנטחן בטריילר ובפוסטר, שבו עיר שלמה נשאבת לאוויר במקום לקרוס תחתיה כמקובל.

הניסיון של הסרט להיות משהו אחר מחינגת הרס, משהו סטאר וורזי, מזכיר לי אמירתו האלמותית של ג'ק דונגי ב"רוק 30": "זה כמו לראות כלב לובש בגדים".

6) והשתמש 22 אלף פעם בקלישאת ה"אם תצעק ממש חזק זה ישפר הן את עוצמת האש שלך והן את סיכוייך לפגוע במטרה"

כן, יש אלף דברים גרועים אחרים ב"התחדשות". אבל זה ממש צדק פואטי שהקליימקס של סרט שנקרא ככה מציג סדרה שלמה של חזרות על נוהל יורה-מחטיא-שואג-פוגע. הכי התיישנות.