מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת|עיצוב: סטודיו mako
שתו חלב. או שלא

עד כמה מומלץ לילדים לשתות חלב? מומלץ מאוד, אם לשפוט על פי ההפניה הבולטת שפורסמה ביום שלישי האחרון בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". באייטם, שעליו היה חתום רותם אליזרע, צוטט מחקר ישראלי שקבע כי ילדים שלא שותים חלב יהיו נמוכים יותר בכארבעה סנטימטר כשיגדלו. באותו בוקר פרסם אליזרע אייטם דומה גם ב-ynet.

מי נגד מי 155
ההפניות ב"ידיעות" וב-ynet. לא לשתות מיד כל אייטם

עד כמה מומלץ להורים לשתות בצמא כל אייטם שמתפרסם בעיתון? זו כבר שאלה מורכבת יותר. את המחקר ביצעה ד"ר טלי סיני, מבית הספר לתזונה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, בשיתוף בית החולים אסף הרופא. נשמע בהחלט רציני, ואין ספק שהורים רבים שיקראו את האייטם, שהובלט היטב גם ב"ידיעות" וגם ב-ynet עשויים לעודד הגברה של צריכת החלב אצל ילדיהם. מי עשויות להרוויח מכך? יצרניות החלב, כמובן, ובראשן תנובה השולטת בשוק.

קטונתי מלהתווכח עם ממצאי מחקר מקצועי של תזונאית קלינית מוסמכת, אבל קיימים כמובן מחקרים אחרים שמסקנותיהם שונות. בכל מקרה, הנה שלוש עובדות חשובות שלא הוזכרו באייטם שפורסם ב"ידיעות" וב-ynet (וחבל):

1. חברת תנובה מזרימה לקבוצת "ידיעות" מיליוני שקלים מדי שנה, תמורת פרסום מודעות ותוכן שיווקי, דוגמת מיזם "בית בריא" שהושק באפריל השנה.

2. עורכת המחקר, ד"ר טלי סיני, זכתה בעבר בפרס "מחקר מצטיין" מטעם מכון תנובה למחקר. היא גם נוהגת להשתתף בימי עיון של מכון זה.

3. באייטם נכתב כי ד"ר סיני חברה בעמותת "עתיד" (עמותת התזונאים והדיאטנים). לפני חמש שנים חשף אביב לביא ב"מעריב" כי אתר האינטרנט של העמותה עמוס לעייפה בבאנרים של יצרניות החלב ושל מועצת החלב. מי כיהנה באותה תקופה בתפקיד יו"ר עמותת "עתיד"? בינגו.

בסוף האייטם שפורסם ב"ידיעות", ממש בשלוש השורות האחרונות, נאמר כי "יש לציין שישנם מומחים ורופאים הסבורים מנגד כי חלב איננו טוב לבריאות, וכי שתייתו איננה נחוצה כלל". האם נזכה בקרוב לקרוא בעמוד הראשון של "ידיעות" ו/או בדף הבית של ynet ידיעה מובלטת גם על מחקר הטוען כי תרומת החלב אינה כצעקתה? נמתין בציפייה דרוכה.

ד"ר טלי סיני, את לא חושבת שהיה צריך לתת באייטם גילוי נאות?

"האמת לאמיתה היא שהקשר שלי עם תנובה לא קיים. למעשה המחקר שעליו פורסמה הידיעה הוא נטול מימון חיצוני. הפרס ממכון תנובה למחקר ניתן לי על עבודת הדוקטורט שלי לפני יותר מעשור, ומי שבחרו להעניק את הפרס הם אנשי מקצוע שתנובה מינתה ושקיימו שיח אמיתי של צוות מקצועי. לגבי ימי העיון: אם חברה מזמינה מומחים כדי להרצות בכנס על תחום ההתמחות שלהם, למה שאני לא אבוא? ובאשר לבאנרים: אפשר להתייחס לזה בכל מיני צורות. הרעיון הוא לעשות כנסים שמעבירים מידע לקהל מקצועי על ערך תזונתי של מוצרים, ויש סכום שזה עולה. זה לא אומר שקיימת השפעה על המלצות התזונאים, שמגוון הדעות שלהם, אגב, מאוד רחב ופלורליסטי".     

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "דבריה של החוקרת מדברים בעד עצמם. אנו ממליצים לכותב לשתות כוס חלב. יש מחקרים שטוענים שזה מונע תיאוריות קונספירציה".

יוסי סיאס חי וקיים

מי המפורסם הישראלי, השוהה כבר שנים בחו"ל, שחטף התקף לב קשה (לכאורה, לכאורה) וכעבור כמה שעות (הפתעה, הפתעה) החלים לגמרי? תשמעו סיפור: ביום חמישי שעבר העלה דף פייסבוק בשם "חדשות השואגים לימין" את הפוסט הקצר והמטריד הבא: "נא להתפלל לרפואת שדרן הרדיו יוסי סיאס, שקיבל במוצ"ש התקף לב ומאז הוא מונשם ומורדם ומצבו מדרדר וכעת יש לו קריסת מערכות". זמן קצר לאחר מכן פרסמה ליאורה גולדנברג-שטרן באתר "מעריב" את הכותרת הבלעדית הבאה:

מי נגד מי 155
האייטם המקורי שעלה באתר "מעריב". מה שלום יוסי סיאס?

באייטם, שהועלה בשעה חצות וארבעים, בלילה שבין חמישי לשישי, צוטט אמיל אברמוב, קבלן ישראלי המתגורר במיאמי, שאישר כי סיאס "אכן קיבל התקף לב", וכי "כל הקהילה הישראלית בהלם". כמה ממקורביו של סיאס בארץ כבר מיהרו להתקשר לביתו, כשהם מודאגים ביותר, אבל כעבור שעות ספורות תוקן האייטם והדיאגנוזה על מצבו של סיאס השתנתה ב-180 מעלות:

מי נגד מי 155
האייטם המתוקן שעלה לאתר "מעריב". מסתבר שהכול בסדר

כמו באייטם המקורי, גם בזה החדש צוטט כמובן הקבלן אמיל אברמוב, המתגורר במיאמי, שהפעם דווקא אישר את ההיפך הגמור ממה שאמר באייטם במתכונתו הקודמת וציין כי "יוסי סיאס מרגיש מצוין".

יוסי סיאס, איך תסכם את החוויה?

"נדהמתי מחוסר המקצועיות וחוסר האחריות של עורכי 'מעריב', שמצאו לנכון לפרסם ידיעה שקרית לחלוטין ללא אימות ממקור מוסמך. לא מדובר בידיעה רכילותית על השתתפות במסיבה כזו או אחרת, אלא בבשורה על מותי המתקרב. קשה אפילו לתאר את הנזק ועגמת הנפש שנגרמו לי לבני משפחתי ואוהביי. אמא שלי כמעט נזקקה לאשפוז בעצמה מרוב בהלה, וכמו רבים אחרים, גם אחרי שהתקשרתי להרגיע שאלה שמועות שווא היא סירבה להאמין לי בטענה ש"לא יכול להיות שיכתבו סתם בעיתון'.

"עד עכשיו אני עסוק בלהדוף מודאגים ברחבי הגלובוס. קשה להאמין שמצאו לנכון להסתמך ולצטט עדות אדם שכלל אינני מכיר, ללא בדיקה עם בית החולים (מיותר לציין שמעולם לא אושפזתי) או עם גורם שלכל הפחות מכיר אותי אישית. בנוסף צוטטו מקורות אינטרנטיים מפוקפקים עם קריאה להתפלל לשלומי, כאשר אפילו שמי ושם אמי אינם נכונים. אני עדיין מנסה להתאושש מהחוויה הנוראית, חש רדוף על ידי רכילאים ועיתונאים שמטרידים אותי ללא הרף, ומצר מעומק הלב על הכאב שנגרם לכל כך הרבה אנשים שבאמת אוהבים אותי בחיים האמיתיים".

ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.

איפה הקרדיט: בין דומרני לפינטו

הציטוט: "כן, טלי, ורק אתמול שודרה פה ההקלטה של שלום דומרני משוחח עם הרב פינטו" (יום שלישי האחרון, ברוך קרא מקדם במהדורה המרכזית של חדשות 10 ראיון בלעדי שערך עם הרב יאשיהו פינטו, ושישודר בקרוב בתכנית "המקור").

המקור: ההקלטה של דומרני משוחח עם הרב פינטו דווקא לא שודרה ערב קודם לכן במהדורה המרכזית של חדשות 10. ביום ראשון האחרון חשף גיא פלג במהדורה המרכזית של חדשות 2, באופן בלעדי, את תמלול השיחה בין דומרני לפינטו

למחרת, יום שני, פרסם יוסי אלי ראשון באתר "וואלה!" את הקלטת השיחה בין השניים. 49 דקות אחריו פלג פרסם את ההקלטה באתר חדשות 2 Online. ארבע דקות לאחר מכן פרסם את ההקלטה דורון הרמן באתר "נענע 10".

ברוך קרא, למה לא נתת קרדיט, בעיקר כשכל המרדף אחרי ההקלטה החל לאחר שפלג חשף את התמליל?

"צודק. ההקלטה שודרה 'שם' ואחרי ארבע דקות 'פה'. בחייאת אביב. בכל מקרה, סחתין לגיא על תמליל ה-20 אחוז. סיפור באמת מעולה".

נקודתיים למחשבה

מדי יום ראשון מצורף ל"ידיעות אחרונות" המוסף "חיים בריאים". בשני עמודיו האחרונים מופיע המדור "ביקור בית", שבמסגרתו דמות מוכרת מתארת את סדר היום והרגלי החיים שלה – החל משעת היקיצה, דרך יום העבודה, הרגלי התזונה והכושר ועד חיי החברה והזוגיות. מיד לאחר הפירוט הזה מרואיינים ארבעה מומחים קבועים – דיאטנית קלינית, מומחה לפיזיולוגיה, רופאת עור ומאמנת לזוגיות – שמחווים את דעתם המקצועית על אורח החיים של המרואיין/מרואיינת.

מי שאחראית על המדור "ביקור בית" ב"זמנים בריאים", ומראיינת מדי שבוע את הידוענים והמומחים הקבועים, היא העיתונאית גאיה קורן. אחת המומחיות שמופיעות במדור בכל יום ראשון היא עדי קמחי, שמתוארת במדור "ביקור בית" כ"מאמנת לזוגיות ובעלת מרכז נקודתיים".

קורן היא לא רק עיתונאית, אלא גם מנחת סדנאות להערכה עצמית ומייעצת לנשים במצבי משבר וגירושים. כך היא מציגה את עצמה בדף הפייסבוק שלה. את הסדנאות והייעוץ נוהגת קורן לערוך באותו מרכז נקודתיים לתהליכי זוגיות השייך לאותה עדי קמחי. "עוד יום של סדנאות וייעוץ לנשים גרושות ובמשבר יוצא לו", כתבה קורן לפני כחודש וחצי בחשבון האינסטגרם שלה מתחת לצילום סלפי (ר' בתמונה) שעשתה במרכז נקודתיים. ומה בדבר גילוי נאות בנוגע לקשר שלה למרואיינת הקבועה, בעלת מרכז נקודתיים? טוב, תודה, אולי בהזדמנות אחרת.

מי נגד מי 155
גאיה קורן בסלפי מהמכון שבו היא מייעצת. בעלת המכון היא מומחית קבועה במדור של קורן ב"ידיעות"

תחקירנית "מי נגד מי" טלפנה למרכז נקודתיים כדי להתעניין בסדנה של קורן. "יש לנו את גאיה קורן, אבל אין כרגע סדנה שלה", עדכנה המזכירה. "יכול להיות שתהיה סדנה אצלנו, אבל כרגע אין לי מועד ופרטים לסדנה. אם את רוצה את יכולה לפנות אליה לצורך פגישה וליווי אישי. לגבי סדנאות שלה: זה משהו שמתוכנן ושאמור לקרות. אני יכולה לתת לך את הטלפון של גאיה".

לפני כשנה וחצי פרסם איתמר ב"ז באתר "העין השביעית" כי במקביל לעבודתה כעיתונאית הציעה קורן את שירותיה כיחצנית.

גאיה קורן, תרצי להגיב?

"מאחר ואני שוכרת חדר במרכז נקודתיים בתל אביב, במחיר מלא וללא הנחה, הוחלט כי עדי קמחי ששיקפה במדויק את מצבם הנפשי של הטאלנטים בזמנים בריאים תוחלף ביועצת חדשה. ובזאת אני מזמינה את כל הנשים הגרושות או נשואות-עדיין לטיפול שיהפוך אותן למאושרות. הנחה מיוחדת לקוראות mako, וזאת על אף ש'קשת' ו'רשת' ו-mako ו'ידיעות' וכו' וכו'".

קול ברמה, גילוי נאות בדממה

ואם כבר גילוי נאות: ביום ראשון פרסם יקי אדמקר, הכתב לענייני חרדים של "וואלה!", אייטם על כך שהרב הראשי, יצחק יוסף, אסר על תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" להמשיך ולשדר את שיעוריו השבועיים. הסיבה, על פי הידיעה: לחצים מצדם של אריה דרעי ואנשיו, הנאבקים בתחנה אשר נשלטת על ידי מקורבו של אלי ישי. "להתערבות של הרב יוסף במאבק נגד 'קול ברמה' קדמה שורה ארוכה של צעדים, רובם נעשו מאחורי הקלעים, שנועדו לרסק את התחנה", דיווח אדמקר. "בין היתר, דרעי אסר על כל נציגי ש"ס להתראיין לרדיו, והופעלו לחצים על רבנים שלא להתראיין או לשדר בה".

מעניין? בהחלט. אלא שבאייטם כולו היה חסר גילוי נאותצ'יק: הכתב, יקי אדמקר, הוא שדרן ברדיו "קול ברמה", ומגיש בה את התוכנית "שניים הפוך" (יחד עם יניב מאירי).

יקי אדמקר, זה לא נראה לך פרט שכדאי שהקוראים יידעו?

"אין תגובה".

ינון מגל VS "ידיעות אחרונות" (סיבוב שלישי)

ינון מגל ראוי לשבחים. למרות עיסוקיו הרבים כחבר כנסת וסדר יומו העמוס כמרואיין נחשק, הוא עדיין מוצא זמן לספק באופן שוטף אייטמים שוצפי דם רע ל"מי נגד מי". בסיבוב הקודם, כזכור, תקף מגל את "ידיעות אחרונות" וחטף אייטם שלילי. בסיבוב הנוכחי, לשם שינוי, הוא החליט לתקוף שוב את העיתון, ושוב חטף אייטם שלילי. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום שלישי פרסם "ידיעות" בעמוד הראשון את ההפניה הבאה:

מי נגד מי 155
"ידיעות" נגד העלאת שכר הח"כים (1). "זו הסתה", טוען ינון מגל

באותו בוקר העלה מגל פוסט ארוך ומנומק נגד "ידיעות". "בואו נדבר קצת על הסתה", כתב. "תסתכלו בכותרת הזאת מעמודו הראשי של 'ידיעות אחרונות' מהבוקר, ותראו כמה אנחנו מכוערים: נציגי הציבור מעלים לעצמם את המשכורת וגוזלים את כספם של החיילים ששומרים עליהם". בהמשך הוסיף מגל, בין השאר, כי הממשלה עומדת להעלות את שכר החיילים בכחמישים אחוז והסביר מדוע לדעתו העלאת שכר הח"כים ראוי.

למחרת, יום רביעי, פורסמה בעמוד הראשון של "ידיעות" ההפניה הבאה:

מי נגד מי 155
"ידיעות" נגד העלאת שכר הח"כים (2). "זה עניין עקרוני", אומרים ב"ידיעות"

מגל לא נשאר חייב והעלה לדף הפייסבוק שלו פוסט נוסף. "הנקמה הגיעה, בתוספת ריבית והצמדה (לאורן חזן)", כתב. "זה לא עיתון זו מאפיה. זה לא העוני, זה נוני. איך אומרים על פיגוע של החיזבאללה (להבדיל): זו עדיין לא 'הנקמה'". 

המשך יבוא גם בשבוע הבא? לא מן הנמנע שיתכן שאולי.

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "לא מדובר בעניין אישי אלא עקרוני. אנחנו גאים על כך ש'ידיעות אחרונות' הוביל השבוע את סיקור ההחלטה השערורייתית של חברי הכנסת להעלות את שכרם. מעניין מה היה קורה אם עיתונאי היה משווה חבר כנסת לאיש חיזבאללה".

הציטוט מול המציאות (1): עסק כביש

הציטוט: "ברץ הוא רק חולייה בשרשרת הדורות. אתם מוזמנים להיזכר בסצנה ההיא מלפני קצת יותר משנה, כשנתניהו סגר רחוב בניו יורק לארוחה מצולמת ומתוקשרת עם שלדון אדלסון, מי שהשכיב 100 מיליון דולר כדי להדיח את אובמה" (בן כספית, "מעריב", 6.11.2015).

המציאות: האם אותו רחוב במנהטן נסגר בגלל הארוחה של נתניהו ואדלסון? זמן קצר לאחר פגישתם של השניים, באוקטובר 2014, הגיב עמית סגל לביקורת של נחום ברנע כלפיו בסדרת הציוצים הבאה: "בעל טור מתלונן הבוקר על 'כתב טלוויזיה' (זה אני) שלא תקף את ביבי בראיון על החלטתו לאכול עם שלדון במסעדה במקום במלונו, דבר שהביא לחסימת צירים. לנוחותו, מצורפת מפה שמסבירה למה השאלה מיותרת: המסעדה שכנה בתוך המתחם שממילא נסגר סביב המלון. אף כביש לא נסגר. הכבישים סביב היו סגורים עד רחוב 54 סביב המלון של ביבי. גם אם שלדון היה עולה לסוויטה כמו שהציע בעל הטור, זה לא היה משנה דבר". בהמשך אף העלה סגל מפה מסומנת של המתחם,  והוסיף כי "בהמשך לשאלות: המלון מסומן בכחול, המסעדה בירוק, המתחם הסגור לרכב סביב המלון באדום. הקיצר, שום כביש לא נסגר בשביל הארוחה".

מי נגד מי 155
המפה שהעלה עמית סגל. המלון מסומן בכחול, המסעדה בירוק, ושום כביש לא נסגר לרגל הארוחה של ביבי ושלדון

בן כספית, תרצה להגיב?

"הורביץ, כנראה שהקונספירטור צודק. אתה מתעסק עם שטויות. ליבת הטיעון שלי בקטע המצוטט היא הארוחה עם אדלסון, שנוא נפשו של אובמה, רגע לפני הפגישה עם אובמה. נדמה לי שאפילו אתה מבין שלא 'סגירת הבלוק' היא שמרגיזה או משנה משהו לאובמה, הרי הוא לא ראש עיריית ניו-יורק, אלא עצם המפגש המתוקשר עם אדלסון, שהקדיש כחצי מיליארד שקלים להדחתו.

"אגב, בעניין הבלוק. עקבתי בזמנו אחרי הקטטה המפוארת בין ברנע לעמית סגל בעניין הזה, איחלתי בהצלחה לשני הצדדים. הוויכוח אם הבלוק נסגר בגלל המלון או בגלל המסעדה לא לגמרי רלוונטי, לדעתי. כשראש ממשלה יורד למסעדה, הפאניקה האבטחתית למטה ברחוב משלשת את עצמה מיד. זה מקשה על עוברי האורח, זה מקשה על אורחי המסעדה, על התנועה ועל הכול. אני יודע את זה משני עשורים של ליווי צמוד של ראשי ממשלה, וארבע שנים של שליחות בניו-יורק".

הציטוט מול המציאות (2): כמו כולם, גם אני זוכר בערך

הציטוט: "כמו כולם, גם אני זוכר איפה הייתי כשרבין נרצח. לא היו יותר מדי אפשרויות אז. ישבתי על הספה בסלון וצפיתי ב'קרוקודיל דנדי' בערוץ 1. באותה שעה, בערוץ 2, שודר הסרט 'ספיחס'. כך נבנה הזיכרון הקולקטיבי באחד מהאירועים הכי משמעותיים בהיסטוריה שלנו: רצח פוליטי של ראש ממשלה, קומדיה נחותה על חוואי אוסטרלי שמתמחה בציד תנינים, יוסף שילוח עם מבטא פרסי וצחי נוי מוריד תחתונים" (ניסן שור, מוסף "הארץ", 28.10.2015).

המציאות: בלילה שבו נרצח רבין ערוץ 2 לא שידר את הסרט "ספיחס" (הרביעי בסדרת "אסקימו לימון"), אלא את הסרט "יוצאים קבוע" (השני בסדרה). בסרט הזה, אגב, יוסף שילוח דווקא לא שיחק.

ניסן שור, תרצה להגיב?

"אמרת, אמרת".

אייטם פצצה? בהחלט (כל עוד לא מתעמקים באותיות הקטנות)

גם זו דרך יצירתית לזרוע בהלה מיותרת: לפני שבועיים פרסם אלי סניור, הכתב לענייני פלילים של ynet, אייטם מטריד למדי. על פי הידיעה, יומיים קודם לכן נסגרו רחובות במרכז תל אביב בשל מטען חבלה שהוטמן בפח אשפה. הכותרת שניתנה לאייטם (בתמונה למעלה) הייתה: "מטען חבלה במרכז תל אביב: 'היה מזל'", ובכותרת המשנה צוטטה המשטרה במילים הבאות: "אילו זה היה מתפוצץ היה נגרם אסון".

מי נגד מי 155
האייטם של אלי סניור ב-ynet (למעלה) וכעבור חמישה ימים ב"ידיעות". לא מזל ולא נעליים

מה לומר, נשמע די מפחיד. אלא ששתי פסקאות לפני סוף הידיעה ציין סניור כי "בבדיקות מקיפות התברר שלכל חומרי הנפץ הללו (שנמצאו בפח – א.ה.) לא היה מנגנון הפעלה, שנדרש כדי לגרום לפיצוץ". מסתבר, אם כן, שבכל מקרה לא מדובר כאן בעניין של מזל, משום שבפח לא הייתה פצצה מתקתקת, אלא חומרי נפץ ללא מרעום. כל זה לא הפריע לסניור להפוך את הלימון ללימונדה: ביום רביעי שעבר, שישה ימים לאחר האייטם הראשון שלו ב-ynet, הוא פרסם ידיעת פולו-אפ גדולה ב"ידיעות אחרונות" (בתמונה למטה). הפעם, להגברת האפקט, כלל לא צוין שלחומרי הנפץ שנמצאו לא היה מנגנון הפעלה.

אלי סניור נמנע מלהגיב.

דברים בשם אומרם: מי שמאזין לא מפחד

בשקט בשקט נעם בן-זאב, מבקר המוסיקה הקלאסית של "הארץ" פרש השבוע אחרי 23 שנה בתפקיד. הוא התחיל לכתוב בעיתון בגיל שבו אני התחלתי ללכת לקונצרטים. אני זוכר איך בשנים הראשונות הייתי רואה אותו מרחוק בקונצרטים בהיכל התרבות ומסתקרן לקרוא מה יכתוב בבוקר. כשהעיתון היה מגיע, זה היה העמוד הראשון שהייתי פותח, בדרך כלל 10א' או 12א', עוד לפני שראיתי בכלל מה הכותרת הראשית. באותה תקופה, כשרק גיבשתי טעם מוסיקלי, הייתי קצת חרד: אם אהבתי מה שנוגן ערב קודם נורא רציתי לקבל ממנו אישור בטור הביקורת שלמחרת. אם לא התלהבתי, קיוויתי שיקטול את זה, כך שאדע שצדקתי. במקרים שבהם לא הסכמנו, קיבלתי את דעתו בהכנעה ואמרתי לעצמי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.

מאז התבגרתי. המשכתי לראות אותו מרחוק בקונצרטים. בהיכל התרבות, במוזיאון תל-אביב, בשטריקר, בתחרות רובינשטיין וגם במקומות שונים ברחבי הארץ. מעולם לא העזתי להגיד לו שלום, למרות שבפועל הרגשתי שאני מכיר אותו. כשפרסם בשנים האחרונות ביקורת שלא הסכמתי איתה, הרגשתי שהרבה בזכותו ומה שלמדתי ממנו, יש לי הכלים לגבש דעה משלי ולעמוד מאחוריה.

ועכשיו הוא פורש, וזה קצב עצוב. כי לנעם בן-זאב היה גם האומץ לכתוב דברים פחות נעימים על הממסד המוסיקלי בארץ, והאומץ להיות פוליטי בתקופה שרבים חוששים להביע עמדות.

כשקראתי השבוע את הטור האחרון שלו שהסתיים במילים "היו שלום!" התפשטה בגוף מין תחושת ריקנות כזו על מערכת יחסים בין קורא לבעל טור שנסתיימה. וגם כי היה מישהו בעולם הזה של "התקשורת", שגם אני בעוונותיי חלק ממנו, שחלקנו ביחד את האהבה הגדולה למוסיקה.

לפני חצי שנה פרסם נעם בן זאב רשימת המלצות לעושים את צעדיהם הראשונים במוסיקה קלאסית. זו אחת היצירות עליהן המליץ, שגם מי ששמע אותה בגיל עשר בפילהרמונית עדיין מתאהב בה כל פעם מחדש. ותזכרו: "מי שמאזין לא מפחד".

(עידו תמרי, העורך הראשי של "חמש עם רפי רשף", בדף הפייסבוק שלו, 6.11.2015)

בלעדי גם לנו וגם להם

ביום שני הופיע במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" פרסום "בלעדי" של נווית זומר לפיו חברת אלקטרה נמצאת במו"מ מתקדם למכירת פעילות ברי המים שלה למתחרה מי עדן (בתמונה למעלה). באותו בוקר פרסמה את אותה ידיעה ממש אורנה יפת מ"כלכליסט" (בתמונה למטה), גם שם תחת התואר המפוצץ "בלעדי". שנאמר: בלעדי פעמיים.

 

מי נגד מי 155
האייטמים ב"ממון" וב"כלכליסט". שותפים לבלעדיות

ועכשיו נשמע שתי שירים על מבצע סוואנה בביצוע להקת הגיבעה-טרון

כל היום הייתי ככה, לא לכאן ולא לכאן. הסתכלתי על השמש וראיתי רק ענן. אז חבר שלי הגיע והרגשתי נהדר, אבל פתאום הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"האזנת לאחרונה לגל"צ, הורביץ?", הוא תהה.

"בוודאי, איזו שאלה", התפלאתי. "אני מקשיב לגלי צה"ל כל הזמן, מהחדשות של אסף בבוקר ועד הישנות של ערן בלילה".

"ולא שמת לב לתהליך שלילי שמתחולל שם?", המשיך הקונספירטור. "למה שלא תבדוק אם אבשלום לא מנצנץ בשמירה?".

"דוקטור אבשלום קור, היועץ הלשוני?", הרמתי גבה.

"הוא ולא שרף", אישר הקונספירטור.

"אני חושש שהדוקטור כבר מזמן לא עושה שמירות", אמרתי.

"התכוונתי במובן המטאפורי", גער הקונספירטור. "אחרת אין לי שום הסבר לשאלה מדוע בשבוע שעבר נכנסתי לתומי לטוויטר וגיליתי לתדהמתי את הציוץ הבא".

מי נגד מי 155
שגיאה לשונית גסה של גל"צ. אבשלום מנצנץ בשמירה

"זו בהחלט שגיאה לשונית חמורה", הסכמתי. "אבל קודם כל, מזל שברשת ב' נחלצו לעזרת הקולגות. וחוץ מזה אני משוכנע שמדובר בסך הכול במקרה".

"מקרה, הורביץ? מקרה?", נהם הקונספירטור. "אז איך אתה מסביר את זה שביום ראשון שעבר, בעודי נוהג ומאזין כהרגלי לתכנית האהובה עליי 'ארבע אחרי הצהריים', אני שומע את המגישה אומרת שהשעה כולה תוקדש לשירי להקת הגיבעה-טרון? אתה שמעת על הגיבעה-טרון, הורביץ?".

"לא, רק על הגבעתרון", נאלצתי להודות בטון מדוד.

"יפה", אמר הקונספירטור בסיפוק. "אבל בגל"צ שמעו על משהו אחר. הנה, תקשיב בעצמך, שולח לך הקלטה גם של תחילת ושל סוף התוכנית".

"זה באמת די מביך", אמרתי. "תגיד, יכול להיות שהגיבעה-טרון זה בכלל שם של הרכב מזרחי חדש, שמירי רגב דורשת להכניס לפלייליסט?".

"אל תבלבל את המוח", התעצבן הקונספירטור. "אם אתה שואל אותי, אין לי ספק שרק בגלל הטעות הזו גדי איזנקוט החליט להרים את גלי צה"ל על טיל ולהמליץ לממשלה להוציא אותה אל מחוץ לצבא".

"אתה טיפה'לה מגזים", אמרתי בקור רוח. "אין לי אלא להסיק שגם כאן מדובר בסך הכול בעוד מקרה".

"מה אתה סח, הורביץ", לעג הקונספירטור. "ואם אני אספר לך על עוד פשלה?".

"כולי אוזן", פיהקתי.

"בלילה שבו התקיימה בסינמה סיטי בירושלים הקרנת הבכורה החגיגית של הסרט 'סבנה', שודרה בגל"צ כתבה קצרה על הפרמיירה במבזק חצות", סיפר הקונספירטור. "נחש איך מגיש המבזק הגה את שם המבצע?".

"אני מקשיב", היטיתי אוזן.

"מבצע סוואנה, הורביץ!", קרא הקונספירטור. "סוואנה! כמו באפריקה. נו, אתה לא חושב שזה קצת מביך, ועוד בתחנה צבאית, או שגם זה נראה לך כמו סתם מקרה?".

"זה כבר ממש לא סתם מקרה", אמרתי בהחלטיות.

"יפה מאוד, הורביץ", אמר הקונספירטור בסיפוק. "אז איך היית מכנה את מקבץ הפשלות הזה? מחדל?".

"לא הייתי נסחף עד כדי כך", עניתי. "אני חושב שאם יש לנו מקרה, ואחריו עוד מקרה, ולבסוף עוד מקרה, ובסך הכול מדובר בשלושה מקרים שונים, הרי שאין ספק שיש לפנינו צירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

מגל וחרב

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר