כמה כמה? 0:7
לפני חמישה שבועות, ב-12 בינואר, הלכה לעולמה במפתיע מעצבת השיער ז'קלין ליכטנשטיין. ליכטנשטיין הייתה חלק בלתי נפרד ממשפחת "ידיעות אחרונות". בנה, ירון, נשוי להדס, בתו של המו"ל ארנון מוזס, ושניהם עומדים ביחד בראש חברת הייצוג וההפקות ADD. למחרת מותה של ליכטנשטיין הקדיש "ידיעות" כמעט שני עמודים לזכרה, שבתוכם שובצה גם פיסת היסטוריה קטנה: טור קצר מאת אשת ראש הממשלה. שרה נתניהו היא אמנם שנואת נפשו של "ידיעות" (וגם שונאת את העיתון בחזרה), אבל הייתה בעבר לקוחה מרוצה ואוהבת של ליכטנשטיין ז"ל.
ביום רביעי האחרון מלאו שישה שבועות למותה של ליכטנשטיין ולפרסום הטור של נתניהו. האם יכול להיות שהיחס העוין של "ידיעות" כלפי הגברת הראשונה השתנה במעט מאז? ובכן, במהלך ששת השבועות שקדמו למותה של ליכטנשטיין (2 בדצמבר עד 12 בינואר) פורסמו בעמודי החדשות של "ידיעות" לא פחות מ-15 תמונות של שרה נתניהו. שבע מתוכן היו בלתי מחמיאות בעליל:
לעומת זאת, במהלך ששת השבועות שחלפו מאז טור הפרידה של שרה נתניהו מליכטנשטיין ועד יום רביעי האחרון (13 בינואר עד 24 בפברואר) פורסמו בעמודי החדשות של "ידיעות" חמש תמונות בלבד של אשת ראש הממשלה. אף אחת מהן לא יכולה להיחשב כבלתי מחמיאה:
אז האם תם עידן תמונות הארכיון הבלתי מחמיאות של שרה נתניהו ב"ידיעות", שחלקן בכלל נלקחו מהתקופה אשר קדמה לשינוי הלוק שעשתה אשת ראש הממשלה? מוקדם עדיין לדעת. מה שבטוח הוא שלפחות גורם אחד במשפחת מוזס לא התרשם מהטור שנתניהו הקדישה לליכטנשטיין ז"ל: ביום שבו הטור של נתניהו פורסם ב"ידיעות", העלה אותו ליאור הררי לדף הפייסבוק שהקים, "אוהבים את גב' שרה נתניהו". עד מהרה הגיבה חן מוזס, בתו בת ה-26 של מו"ל "ידיעות", במשפט המצליף הבא: "ליוותה אותה והכל ואפילו ללוויה לא יכלה לבוא. גועל נפש וכפוית טובה". הררי השיב לה כי "מאחר ויש פה אבל כבד על מותה של ז'קלין לא אגיב", ומוזס ענתה לו בתגובה "אני מודעת לזה, אני באמת מתאבלת, ולא כותבת סתם כמה מילים כפויי טובה במחשב".
נתניהו, שנעדרה מההלוויה, הגיעה לנחם את בני המשפחה ביום האחרון של השבעה, בשעות הערב. היא שהתה במחיצתם במשך כשעה וחצי, וביקורה עורר הערכה והתרגשות. יחד איתה נכח באותו זמן באוהל המנחמים של משפחת ליכטנשטיין גם יועץ התקשורת ובוגר "ידיעות", ניר חפץ.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): 11 מילים, 4 טעויות
הציטוט: ביום רביעי שעבר פרסם בן כספית ב"מעריב" כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יבקר באוגנדה בקיץ, לציון 40 שנה למבצע אנטבה. בתוך הידיעה התנוססה תמונה גדולה עם הכיתוב הבא: "יוני נתניהו ז"ל (מימין) על מטוס ההרקולס במבצע אנטבה. ביקור היסטורי".
המציאות: בתוך כיתוב התמונה, המונה בסך הכול 11 מילים, מסתתרות להן לא פחות מארבע טעויות. הטעות הראשונה: יוני נתניהו איננו הלוחם המצולם מימין. הטעות השנייה: יוני נתניהו גם איננו הלוחם המצולם משמאל, ולמעשה הוא כלל אינו מופיע בתמונה. הטעות השלישית: לא מדובר בצילום שקשור במישרין או בעקיפין למבצע אנטבה, מה שמוביל אותנו היישר אל הטעות הרביעית:
תא"ל (מיל'), נחמיה דגן, לשעבר טייס מסוקים ומפקד בסיס פלמחים, האם כלי הטיס שרואים בתמונה הוא אכן מטוס הרקולס?
"במאה אחוז לא מדובר בהרקולס. זה סופר פרלון, מסוק תובלה שחיל האוויר השתמש בו בעבר".
בן כספית, חוששני שחוץ משתי המילים "ביקור היסטורי", שום דבר בכיתוב הזה לא היה מדויק. כבר נזפת בעורכים?
"העורכים הושעו עד שתקבל את המענק שקיבלו כל עובדי mako. אתה נותן לאורי רוזן למרוח אותך, וחבל".
שתיים מאונך, שתי מילים פוגעניות, חמש וארבע אותיות
השוקניסט טילפן באמצע מנוחת הצהריים. "מוכן לחידה שלך, הורביץ?", שאל.
איזו חידה?
"מה זאת אומרת איזו חידה? אני מדבר כמובן על ההגדרה שאמנון בירמן שלנו כתב בסעיף 2 מאונך בתשבץ ההיגיון האחרון ב'גלריה'. הניסוח שלה, אם אני זוכר נכון, היה 'נסדר קורבן של אונס קבוצתי', והתשובה מונה בסך הכול שתי מילים. אחת בת חמש אותיות והשנייה בת ארבע אותיות. נו, נראה אם אתה מסוגל לפתור אותה?".
נו באמת. זה לא מצחיק. קשה היה לפספס את ההגדרה הזו, לאור הזעזוע המוצדק שהיא חוללה ברשתות החברתיות.
"באמת?!".
לגמרי. אפילו אמנון בירמן, שבהתחלה עוד ניסה להתעמת קצת עם אלה שתקפו אותו, הבין בסופו של דבר שהוא שגה ונאלץ להתנצל.
"באמת?!".
ולא רק זה, גם אתר "הארץ" הסיר לאלתר את התשבץ, בנימוק שאחת ההגדרות בו הייתה פוגענית.
"באמת?!".
נו, מה יהיה עם ה"באמת" הזה? מה, לא ראית את כל הדברים האלה? אתה לא בפייסבוק?
"כמעט ולא. אני בעיקר בטוויטר, עוקב בשקדנות אחרי עמוס".
אז אולי כדאי שתתעוררו קצת ותעשו בדק בית, לא? הרי רק לפני חודשיים פרסמתם במוסף "הארץ" הערה פוגענית על חן טל כשאיחלתם לה "ביתוק נעים".
"אין שום קשר. מי כמוך מכיר את מורן שריר והשטויות שלו".
ומה לגבי החודש שעבר, כשעמירה הס כינתה את עזרא נאווי "הומו מזרחי מזדקן"? זה לא פוגעני?
"אין שום קשר. ובנקודה הזו, הורביץ, תרשה לי לצטט את התשובה הניצחת ששיגר אלוף 'הארץ' למ"מ עורך "עובדה", שחר אלתרמן: עמירה היא אמנם לא תמיד פוליטיקלי קורקט, אבל עשתה מספיק קילומטרז' בדרום הר חברון כדי להרוויח ביושר ובזיעה את חופש הכתיבה הזה".
מה זה אומר? שאם אמנון בירמן יעשה מספיק קילומטרז' בדרום הר חברון גם הוא יוכל בעתיד לפרסם הגדרות פוגעניות?
"אתה אמרת".
דברים בשם אומרם: מי יוצא החרא האמיתי
למזועזעים הרבים מזה שב"הארץ" בתשבץ היגיון של אמנון בירמן הייתה הגדרה מגונה, "נסדר קורבן אונס קבוצתי" (שפתרונה הפוגעני הוא "נערים עליה"), אזכיר כאן שבאתר הביביתון – ולא במסגרת הגדרה דמיונית בתשבץ היגיון, אלא בדיווח חדשותי המסגיר את עמדת המערכת – אונס קבוצתי של נערה, כזה שקרה במציאות, הוא "בילוי מענג", גם אם לא שיגרתי. כן, ממש ככה. שוב: אונס קבוצתי של נערה הוא בילוי מענג, לפי "ישראל היום". ועכשיו תגידו לי מה יותר גרוע, ומי יוצא פה החרא האמיתי.
(אילן לוקאץ' בדף הפייסבוק שלו, 22.2.2016)
ב"ישראל היום" נמסר בתגובה: "לא 'עמדת המערכת'. ניסוח לא ראוי, שהוסר מהאתר ואנחנו מצטערים עליו".
המדיני זה אני (1): ד"ש ממלך מרוקו
האם מלך מרוקו יביא לנו שלום עם הפלסטינים? לא כל כך מהר.
ביום שני שעבר דיווח הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2, אודי סגל, על "יוזמה מרוקאית" לחידוש המשא ומתן, שאף זכתה לכותרת "פרסום ראשון". סגל ציין כי יוזם המהלך הוא סם בן-שטרית, יו"ר הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו, שארגן כנס בנושא וניהל לשם כך מגעים עם מלך מרוקו, עם אבו מאזן ועם בנימין נתניהו. בהמשך הדגיש סגל כי "יש פה גם מהלך שמלך מרוקו מקדם, לזמן את כולם למרוקו לפגישה עם נציגי ערב". לאורך חלק מהדיווח הופיעה על המסך כתובית שסיפרה כי "מלך מרוקו מנהל מגעים עם נתניהו ואבו מאזן לצורך תיאום פגישה בין השניים".
עד כאן די נחמד, אלא שיומיים אחרי הדיווח פרסמה הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו באתר האינטרנט שלה הודעה שביקשה להעמיד דברים על דיוקם. "עיתונאים אחדים, בהתלהבותם ליוזמתה של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, נסחפו במקצת, וציינו 'כביכול' שמלך מרוקו נתן את הסכמתו לכינוס עולמי שיתקיים במרוקו בעתיד לנושא השלום בהשתתפות פלסטינים ויהודי המזרח", נאמר בהודעה. "על פי הפרוטוקול, רק כאשר יוצאת הודעה מוסמכת מטעם ארמון המלוכה, ניתן להסתמך עליה. אנו מכחישים מכל וכל שהייתה יוזמה או הסכמה מצד המלך לכינוס במרוקו!".
כעבור יממה נוספת פרסמה גם סוכנות הידיעות הרשמית של מרוקו הכחשה גורפת מטעם משרד החוץ המרוקאי. תחת הכותרת "שרה מרוקאית שוללת את הדיבורים על תיווך של מרוקו בין פלסטין לישראל ומגדירה אותם כ'סתם שמועות'", אמרה השרה במשרד החוץ המרוקאי (נמצאה מקבילה למחצה לציפי חוטובלי!), אשר שמה הוא מבארכה בועידה, כי "אנו דוחים נחרצות את ההצהרות בנוגע ליוזמת תיווך של הממלכה להתנעה מחדש של שיחות השלום בין הצדדים", ואף הוסיפה כי "האיש ששמו סם בן-שטרית, ישראלי ממוצא מרוקני, דיבר על יוזמה שלממלכה אין בה יד ורגל".
סם בן-שטרית, נשמע לי שקצת הסתבכת עם מלך מרוקו.
"דווקא הבוס של אותה שרה, שר החוץ המרוקאי, הוא ידיד טוב שלי. טוב, לא חשוב. אם היא אמרה אז אמרה. אנחנו מצדנו הכחשנו את הדברים מיד".
תגיד, יכול להיות שהיה ממש באייטם בחדשות 2, אבל בעקבות הדיווח השלטון במרוקו חזר בו מהיוזמה?
"לא. הפרסום לא היה נכון מלכתחילה".
אודי סגל, תרצה להגיב?
"כמו בכל תבשיל מרוקאי, כל המוסיף גורע. הדיווח שם דגש על חיבור ייחודי של עדות המזרח ואנשי הרשות הפלסטינית בתמיכה ברעיון שתי המדינות. זה העיקר, השאר תבלינים".
המדיני זה אני (2): ד"ש מליליאן פרץ
ואם כבר אודי סגל: לפני שבועיים דיווח כתבנו המדיני בתכנית "שש עם עודד בן עמי" על תלאות המגעים לפיוס בין ישראל לטורקיה. על המסך, לעומת זאת, נראתה למשך שבע שניות ארוכות (בתמונה) דווקא ליליאן פרץ, עוזרת הבית לשעבר של משפחת נתניהו, שדמותה, בדרך כלל, הולמת הרבה יותר דווקא את דיווחיו של גיא פלג.
מחדשות 2 נמסר בתגובה: "אנו מתנצלים על אותה תקלה טכנית בשידור, נציין כי תוקנה מיד במהלכו בתוך זמן קצר".
מאיר אדוני VS גבי בר-חיים
ביום שישי האחרון פרסמה כתבת מוסף "7 לילות", גבי בר-חיים, ראיון שער עם מאיר אדוני ("משחקי השף"). בין השאר סיפר אדוני על היתקלות לא פשוטה שהייתה לו בעבר עם יונתן רושפלד, לאחר שזה סעד אצלו ב"כתית" ארוחת טעימות שאדוני הכין במו ידיו. "בקינוח יצאתי וכולם מחאו לי כפיים ואמרו שזו אחת הארוחות המטורפות שהם אכלו", תיאר אדוני בראיון. "רושפלד שתק. שאלתי אותו איך היה. אמר לי, 'האמת? גרוע'. אמרתי לו, 'מה גרוע? מה זה גרוע?' ומסביב נהיה שקט. כולם מסתכלים בהלם. ואז הוא אומר זה היה גרוע וזה גרוע וזה גרוע. אמרתי לו, 'וואלה? לא היה שום דבר טוב?' ואני כבר עם דמעות בעיניים. ואז אמרתי לו, 'אתה יודע מה? פעם, שנה לא הייתי מתאושש מדבר כזה כי אני כל כך מעריץ אותך. אבל למה אתה לא יכול להגיד מילה אחת טובה? מה, זה עולה לך בבריאות?'".
עד כאן הציטוט מתוך הראיון. אלא שכבר ביום חמישי שעבר, יום לפני הפצתו של "7 לילות" למנויים (אך לאחר הדפסת המוסף), הגיב רושפלד לדבריו של אדוני בחשבון האינסטגרם שלו. הוא עשה זאת באמצעות צילום מסך של sms שקיבל מגורם שלישי ופוסט נלווה שכתב:
רושפלד, אגב, מכיר את גבי בר-חיים עוד מהתקופה שבה כתבה על אוכל ב"מעריב", בעשור הקודם. ביום שבת העלתה גם אשתו של רושפלד, שרון וקס, פוסט זועם נגד אדוני. למחרת, בראשון, דיווחו על מאורעות האינסטגרם גם צחי קומה במדורו "העלוקה" וגם תיקי גולן בערוץ האוכל של ynet. אלא שהביקורת העדינה והמרומזת שמתח מאיר אדוני על הכתבת שראיינה אותו, גבי בר-חיים, נשמטה איכשהו משני הדיווחים הללו.
גבי בר-חיים, תרצי להתייחס לחוות דעתו המנומסת של מאיר אדוני על הראיון שעשית איתו?
"אני מעדיפה שלא להגיב".
הציטוט מול המציאות (2): גם אליכם הגיעו שמועות
הציטוט (1): "שלום רב דני, אנחנו משדרים אליכם מהמקום שבו עומדת כעת המשאית, המשאית שגרמה כנראה לתאונה" (משה נוסבאום מדווח בשידור חי מזירת התאונה הקשה בכביש 1, שבה התנגש קו 402 של "אגד" במשאית שעמדה בשולי הכביש, 14.2.2016)
המציאות (1): מי שגרם לתאונה הוא דווקא נהג האוטובוס, חיים ביטון, החשוד בגרימת מותם ברשלנות של שישה בני אדם.
הציטוט (2): "גם אליכם הגיעו שמועות, כל מיני שמועות, שעל פיהן לפני התאונה המשאית נסעה במקביל לאוטובוס, ואז המשאית נעצרה והאוטובוס פגע בה?" (נוסבאום מפנה באותו שידור שאלה אל ניצב ירון בארי, ראש אגף התנועה במשטרה, וזוכה ממנו לתשובה "אנחנו עוסקים בעובדות ולא בשמועות").
המציאות (2): המשאית חנתה בשולי הכביש ולא נסעה במקביל לאוטובוס.
הציטוט (3): "אם נלך לפי ההנחה שהמשאית הזו עצרה בגלל תקלה כלשהי שהייתה לה, ייתכן ייתכן שזה הצמיג הזה שאנו רואים כאן כשהוא מפוצץ. יכול להיות שזה מקור התקלה. ייתכן שזו תקלה אחרת" (נוסבאום ממשיך לדווח).
המציאות (3): נהג המשאית נאלץ לעצור בצד הדרך בשל תקלה בגיר.
הציטוט (4): "אם הנהג החנה את המשאית במצב הזה, כשהחלק האחורי שלה בולט אל תוך נתיב הנסיעה, אל תוך הכביש עצמו, אזי יכול בהחלט להיות שזו הסיבה לתאונה הקשה" (נוסבאום מסכם את האירוע).
המציאות (4): הסיבה לתאונה הקשה, לפי המשטרה, היא שנהג האוטובוס התעסק במכשיר הסלולרי שלו בזמן הנהיגה.
לזכותו של נוסבאום יש לומר: לא קל להחזיק דקות ארוכות של שידור חי ולמלא את הזמן עם מלל אינסופי , תוך היצמדות מלאה ומוחלטת לעובדות המעטות. לחובתו יצוין: היו עוד כתבים שנאלצו לעשות אותו דבר בדיוק במסגרת סיקור אותה תאונה, והם צברו פחות אי דיוקים.
משה נוסבאום, תרצה להגיב?
"חוכמת הבדיעבד היא בדרך כלל נשקם של אלה שאינם מצטיינים בחוכמה יתרה. ניכר בכותב שורות אלה שמעולם לא התנסה בעצמו בסיקור מן הסוג הזה. מאחל לך שתוכל להמשיך לשבת בסלון ביתך ורק להגג על מה שאחרים עושים".
היריון בפוקס
הפוגה קלילה לצורכי סוגה עילית: ביום שני האחרון פרסם צחי קומה במדורו "העלוקה" את האייטם הפותח הבא:
כמקובל, פנה קומה לפוקס וזו משום מה לא הכחישה ולא אישרה. כעבור יומיים פרסם אתר nrg פולו-אפ נרחב על זהות האב המאושר (לכאורה, לכאורה): יוליאן לוינסון, דוגמן בן 26 שהסתובב עם פוקס פה ושם, מיהר לפרוש אחריות אבהית על הצאצא לעתיד לבוא. כך, למשל, לשאלה אם יגדלו את הילד ביחד השיב לוינסון: "טרם החלטנו מה לעשות, אבל מכיוון שהיא בת 37, ואני לא מאמין במוסד הנישואין, אנחנו שוקלים זאת בחיוב. בגדול אני לא רואה את עצמי בזוגיות עכשיו, אבל מעוניין בילד".
אורית פוקס, מגיע לך מזל טוב?
"טלפנת בדיוק בזמן. אני פשוט בהלם ממה שאני רואה ב-nrg. יש יוליאן לוינסון אחד שחושב שאני בהריון והוא האבא, וזה לא נכון בכלל. אני לא מאמינה למה שאני קוראת. 'אורית פוקס בהריון ואני האבא?' קודם כל אני בכלל לא בהיריון. אין לי איתו שום דבר, חוץ מזה שהצטלמנו ביחד. הוא בזמן האחרון כל הזמן מנסה להתחיל איתי, אבל מכאן ועד להגיד את מה שהוא אמר? זה שקר, ואני מתכוונת להוציא מכתב מעורך דין".
גם צחי קומה כתב שאת בהיריון.
"צחי קומה היה בסדר. אני חששתי ממשהו באותו רגע, לא חשוב מה, והוא כתב באותו רגע בדיוק את מה שאמרתי לו. צחי היה מאוד מקצועי, אבל מה שאני רואה עכשיו ב-nrg זה נורא ואיום. אני רוצה להגיש נגדם תביעת דיבה".
אני מנסה להבין: אם צחי קומה היה בסדר, אז המשמעות היא שהאייטם שלו נכון ואת כן בהיריון?
"האייטם לא נכון ואני לא בהיריון".
שעות ספורות לאחר ששוחחתי עם פוקס, שינה אתר nrg את האייטם ופרסם את הכותרת הבאה:
צחי קומה, תרצה להגיב?
"אני שמח על העניין הרב שיוצר מדור 'העלוקה' שחוגג עשור".
ב-nrg נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם: שיא חדש של בינוניות
עיתונות במיטבה:
את המופעים של גרג דולי בארץ, גל דה פז נבחרה לפתוח. במסגרת זה התראיינה ל'מעריב'. והבוקר, הכותרת היא גל דה פז, והתוכן והתמונה על מישהי אחרת בכלל.
לצערי בינוניות זה דבר רווח, אבל זה שיא חדש. כפיים ל"מעריב הבוקר".
(היחצ"נית נידר עוז בדף הפייסבוק שלה, 24.2.2016)
למרות שהכותרת עסקה בגל דה פז, הכתבה והתמונה דווקא הוקדשו למשוררת אמירה הס. ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
איפה הקרדיט: מסתמן שמישהו כבר כתב על זה
הפרסום: "מסתמן: ניצב מוסלמי ראשון במשטרה... היסטוריה במשטרת ישראל: ל-ynet נודע כי בכוונת השר לביטחון פנים גלעד ארדן להקים במשטרה מנהלת שתקדם אכיפת חוק במגזר הערבי ותעודד גיוס ערבים מוסלמים למשטרה. בראש המנהלת צפוי לעמוד תת נציצב ג'מאל חכרוש, שיקבל דרגת ניצב" (כותרת ודיווח של רועי ינובסקי, ynet, 10.2.2016).
המקור: מסתמן? ל-ynet נודע? שלושה שבועות קודם לכן פרסם ירון דורון את כל הפרטים באתר nrg. ומה עם קרדיט? אולי בפעם אחרת.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
הולי מולי! מה עוללתם לתרגום?
האם המתמודדת הדמוקרטית לנשיאות, הילרי קלינטון, הזכירה את "ידיעות אחרונות" באחד מתכתובות האי-מייל שלה? תלוי את מי שואלים.
בסוף השבוע האחרון פרסמה מחלקת המדינה האמריקנית יותר מ-500 תכתובות דואר אלקטרוני של קלינטון. בשבת בערב הופיע ב-ynet אייטם בנושא, שנפתח בתרגום לכאורה מתוך אחד האימיילים ששלחה קלינטון לעוזר שלה: "הולי מולי, מה אתה עוד יכול למצוא על הראיון של עוזי ארד ל'ידיעות אחרונות', ולמה נאלץ להתפטר?", נכתב בתרגום של ynet (בתמונה למעלה). אלא שמה שבאמת נכתב באימייל של קלינטון (כפי שהופיע בתמונה בהמשך האייטם) היה "הולי מולי, מה עוד אתה יכול למצוא על זה, ולמה ארד התפטר?". יחי ההבדל הקטנטן.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (3): לראשונה בארץ, בפעם השנייה
הציטוט: ביום שלישי שעבר פרסם "ישראל היום" בגאווה את האייטם הבא:
המציאות: למרות הטפיחה העצמית על השכם ("'ישראל היום' הוא אתר החדשות הראשון והיחיד עד כה בארץ שביצע שידור ישיר מסוג זה"), בחדשות ערוץ 2 הקדימו את "ישראל היום" בשידורים חיים לפייסבוק. הם עשו זאת, למשל, ב-15 בינואר, כשהתקיים אירוע לזכר הנרצחים ברחוב דיזנגוף, וגם שידרו בחי לפייסבוק ב-4 בפברואר, לאחר חשיפת ממצאי המחקר על השלכות הזיהום במפרץ חיפה.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
מניין הימים: איפה הבונוס? (9)
חלפו כבר 77 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א לרגל העובדה המשמחת שהאתר השנוי במחלוקת עבר סוף סוף לרווחיות. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל.
הוא לא רק בנק, הוא גם ידיד
הבוקר בא כל כך מהר ואי אפשר להישאר. צריך לקום להתעורר, ללכת אל מקום אחר, אבל דווקא אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"אתה יודע מה הבעיה שלך, הורביץ?", הוא התפרץ לדלת סגורה. "הבעיה היא שאתה עיוור צבעים".
"ממש לא", עניתי.
"אז עיוור גוונים", אמר הקונספירטור.
"מה זאת אומרת?", שאלתי.
"זאת אומרת שאתה כל הזמן בא בטענות ומתייחס אל קבוצת 'ידיעות' כאל מיקשה אחת", המשיך הקונספירטור, "במקום לפרגן סוף סוף, להבחין בעין חדה בגוונים השונים בקבוצה ולשבח את הפלורליזם המבורך".
"איזה פלורליזם?", תמהתי.
"הפלורליזם שמאפשר לחלקים שונים בקבוצה להוביל קו מערכתי ייחודי ולסקר באופן שונה בתכלית את אותם אירועים או דמויות".
"אתה בטוח?", הופתעתי. "יש לך הוכחות פורנזיות לפלורליזם הזה?"
"בוודאי", אמר הקונספירטור. "בדיוק לפני חודש, ב-25 בינואר, פרסמו גם 'ממון' וגם 'כלכליסט' נתונים ממחקר השוואתי שערכה חברת מקינזי עבור אגף התקציבים של משרד האוצר".
"נשמע מרתק", פיהקתי.
"חכה, הורביץ, עוד לא סיימתי", נבח הקונספירטור. "הכותרת ב'כלכליסט' הדגישה את העובדה שהריביות על הלוואות של הבנקים בארץ הן גבוהות ביותר בהשוואה לבנקים אחרים בעולם. הנה, קבל תמונה".
"אכן מרתק", פיהקתי.
"בהחלט", הסכים הקונספירטור. "לעומת זאת, הכותרת באותו יום בעמוד הראשון של 'ממון', שעסקה באותו מחקר ממש, דווקא הדגישה שעל פי אותו דו"ח האשראי בארץ בכלל לא יקר. שולח לך גם אותה".
"אז לאיזה משני העיתונים להאמין?", גירדתי בראשי. "ל'כלכליסט' או ל'ידיעות'?".
"אחרי כל השנים עוד לא למדת, הורביץ?", השיב הקונספירטור. "קודם כל תגבש לעצמך העדפה, ואחר כך תוכל לבחור את העיתון שמתאים לך. במקרה הזה, למשל, אם אתה אוהב את בנק הפועלים – קנה 'ידיעות'. ואם לא – לך על 'כלכליסט'".
"לא נסחפת קצת?", שאלתי.
"לא ממש", הכחיש הקונספירטור. "הנה עוד ידיעה בלעדית ונשכנית של 'כלכליסט' מאותו יום".
"אכן כותרת קשה", הסכמתי.
"בהחלט", אישר הקונספירטור. "אבל מי שבחר באותו יום לקרוא 'ממון' קיבל דווקא כותרת בלעדית וחנפנית על יו"ר בנק הפועלים".
"אכן כותרת רכה", המהמתי.
"ויש עוד", קטע אותי הקונספירטור. "תראה מה פרסם 'כלכליסט' באותו גיליון על התעשייה האווירית".
"אני רואה", אישרתי.
"יופי, הורביץ", נהם הקונספירטור. "אבל ב'ידיעות', לעומת זאת, טיפלו באותו יום בתעשייה האווירית מזווית לגמרי אחרת. הנה, תסתכל".
"טוב, נראה לי שהבנתי את הרעיון", מלמלתי בקוצר רוח.
"אין לי ספק", גיחך הקונספירטור. "ובכל זאת עדיין מתחשק לי כרגיל להאכיל אותך בכפית. הנה דוגמה אחרונה, הפעם מ'כלכליסט' של 13 בינואר".
"קיבלת?", וידא הקונספירטור.
"כן, גנחתי מעייפות.
"תודה", הפטיר הקונספירטור. "ועכשיו תראה איך 'ידיעות' בחר לסקר באותו יום את התעשייה האווירית".
"יופי, תודה", השבתי בחוסר סבלנות.
"יש בעד מה", אמר הקונספירטור. "ככה נראה פלורליזם".
"פלורליזם מבורך", תיקנתי.
"בהחלט", אישר הקונספירטור. "תגיד, יכול להיות שהפלורליזם המבורך וההבדל הדק בסיקור בין 'ידיעות' ל'כלכליסט' קשור איכשהו בעקיפין או בתת מודע לעובדה ש'ידיעות' נהנה משיתוף פעולה כלכלי פורה גם עם בנק הפועלים וגם עם התעשייה האווירית, ולכן נוהג לפרסם מדי פעם תוכן ממומן תמורת תשלום שמנמן?".
"התחלת לדבר בחרוזים?", השתוממתי.
"אל תשנה נושא", נזף הקונספירטור. "כי אחרת אאלץ להזכיר לך שגם מקום העבודה השנוי במחלוקת שבו אתה עצמך עדיין מועסק עושה בדיוק אותו דבר עם בנק הפועלים, ומפרסם מדי פעם תוכן ממומן תמורת תשלום שמנמן".
"ראשית, אני מקווה ומאמין שככל שהכנסות mako מתוכן שיווקי ימשיכו לצמוח בקצב מהיר, כך אקבל מהר יותר את הבונוס השמנמן שמגיע לי", אמרתי בייאוש, "ושנית, לא מן הנמנע שמדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, ש-mako מתחרה באתר "וואלה" ושלכותב הטור יש אינטרס אישי מובהק בקבלת הבונוס.
הטור של שבוע שעבר: קריקטורה שאיזה אידיוט צייר
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il