איך השתחל שלדון אדלסון ל-ynet?
כיצד הצליח מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, להשחיל תמונה של עצמו, פלוס כותרת מפרגנת, לתוך ynet, אתר הבית של היריב המר, מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס?
תשמעו סיפורונצ'יק. בתחתיתם של אייטמים רבים באתר ynet (כמו גם באתרים אחרים, דוגמת mako) מופיעה שורה הממליצה לגולש התמים לקרוא אייטמים נוספים, לאו דווקא מ-ynet, שעשויים לעניין אותו. בתוך החלק הזה, הנושא את הכותרת "אולי יעניין אותך גם", אותרה הכותרת: "שלדון אדלסון הוריש מספיק, יתרום לפחות 75 אחוז מהונו לצדקה" ומעליה תמונה של מו"ל "ישראל היום" (!). הקלקה על הלינק, אגב, מובילה את הגולשים לכתבה שפורסמה ב"גלובס" לפני שנה. כותרת אחרת שאותרה הייתה: "התרומה של שלדון אדלסון שתביא את ישראל לירח?". הקלקה עליה הובילה לכתבה שפורסמה באתר "פורבס ישראל" לפני חודש וחצי.
ערן טיפנברון, העורך הראשי של ynet, תוכל בבקשה להסביר לי איך שלדון אדלסון ו"ישראל היום" קנו להם אחיזה אצלכם באתר?
"לא נגיב".
עכשיו במבצע: שישה פינוקים בשמונה ימים
הנה תכנית תלת שלבית לשרי ממשלה, שלאו דווקא נמנים עם רשימת אנשי שלומנו של "ידיעות אחרונות", אבל בכל זאת צמאים לקבל דווקא שם מעט יחס חם:
1. קדמו במרץ פרויקט בעל שם קריאטיבי ככל האפשר. "מחנכים מסביב לשעון" של משרד החינוך, למשל, הוא דוגמה לא רעה, אבל אפשר לחיות גם עם שם כמו "משפחה ירוקה" של המשרד לאיכות הסביבה, או עם "מארחים ניצולי שואה" של משרד הרווחה.
2. דאגו לקמפיין אשר יקדם, יפאר, ירומם ויקלס את הפרויקט, ושחלק משמעותי מתקציבו יוזרם ל"ידיעות אחרונות". כל המרבה הרי זה ישתלם.
3. שבו בנחת והמתינו לבאות. לא מן הנמנע שייתכן שבהחלט "ידיעות" יעתיר עליכם לפתע, ללא כל קשר כמובן, סיקור חיובי פלוס תמונות מחמיאות.
פסטיבל לימור לבנת הנוכחי החל ביום חמישי לפני שבועיים: בעמודי החדשות הופיעה ידיעה נרחבת על האוטוביוגרפיה שדבורה עומר כתבה בשנות חייה האחרונות. בפסקה האחרונה דווח כי שרת התרבות תעניק פרסים על שם דבורה עומר, עם פרטים מדויקים כיצד ניתן להירשם כקהל בטקס. למחרת, בכתבה נרחבת בנושא שפורסמה במוסף "7 ימים", כבר זכתה לבנת למסגרת עם תמונתה וציטוט מפיה.
חמישה ימים חלפו, וביום רביעי שעבר פרסם "ידיעות" עמוד שלם על "מהפכה בשירות המדינה למען הורים לילדים עד גיל 12". ומי עומדת בראש היוזמה? לימור לבנת, כמובן, שגם זכתה לצילום מהודר במרכז האייטם. למחרת, יום חמישי, למקרה שחלילה מישהו שכח, פרסם "ידיעות" אייטם נוסף, לקראת טקס הענקת פרסי דבורה עומר שהתקיים באותו ערב. גם מהאייטם הזה לא נפקד ציטוט של לבנת.
ביום שישי, למחרת טקס חלוקת הפרסים (שפתח את אירועי חודש הקריאה), הקדיש "ידיעות" לנושא עמוד שלם ובו ידיעה על תוצאות סקר הרגלי קריאה שערך משרד התרבות (ועם משפט אחד, איך אפשר בלי, מפיה של השרה לבנת). מתחת לאייטם הנרחב הופיע כיתוב לתמונה שבה נראתה לבנת כאשר לצידה הסופרים שקיבלו ממנה את הפרס. בתוך העמוד שובץ לוגו של משרד התרבות. אותו לוגו, אגב, חזר והופיע גם בגיליון "ידיעות" של יום שני האחרון: פעם אחת במודעת עמוד, ופעם שנייה בעמוד "מערכתי" שהוצב מול המודעה, ושאותו הקדיש העיתון ללוח אירועי חודש הקריאה. מישהו אמר תוכן שיווקי ולא קיבל?
"אתה יודע שלא. אין סיכום כזה. אף פעם לא יהיה סיכום כזה עם העיתונים".
אז למה "ידיעות" שיבץ בתוך אייטם חדשותי את הלוגו של משרד התרבות ופרסם בעמוד מערכתי את לוח פעילויות חודש הקריאה?
"למה הם שמו את הלוגו? אתה צריך לשאול אותם. מבחינתי זה כמובן יצא מוצלח מאוד".
אם העמותה שלכם היא זו שטיפלה בקמפיין, למה הלוגו שלכם הוא לא זה שהופיע בעמודים של "ידיעות", אלא הלוגו של משרד התרבות?
"זו השנה החמישית שמרכז הספר והספריות עושה את הקמפיין הזה, אבל אם וכאשר יהיה מכרז – גוף אחר יעשה את הקמפיין. לא הגיוני שכל גוף מבצע ישים את הלוגו שלו".
אז אתם בעצם הצינור של משרד התרבות לפרויקט הזה?
"אנחנו מקבלים את התקציב ומחלקים אותו. השנה אחת המסקנות הייתה שהפרסום במדיה בשנים קודמות היה מפוזר ולא ממוקד, ובעיתונות התמקדנו ב'ידיעות אחרונות'".
מה תקציב הקמפיין?
"אני לא יכול להגיד לך, אבל אי אפשר היה לחלק אותו לשני עיתונים. זה פשוט לא היה יעיל".
אז מה היה לנו? מצד אחד, תקציב פרסום נכבד (גורם בענף העריך אותו השבוע בכ-400 אלף עד כחצי מיליון שקל) שזורם לקבוצת "ידיעות אחרונות" מעמותה הנתמכת על ידי משרד התרבות על מנת לקדם פעילות של משרד התרבות, עם לוגו של משרד התרבות, וללא לוגו של העמותה. מצד שני, מקבץ יוצא דופן של פינוקים, בטווח קצר יחסית, ש"ידיעות" מעניק בסמיכות זמנים, וכמובן ללא כל קשר, לשרת התרבות. המגעים מול אנשי "ידיעות" על אופן פרסום וקידום אירועי חודש הקריאה התנהלו, מן הסתם, בשבועות שקדמו לחתימת העסקה, בעת שלבנת זכתה מ"ידיעות" לשני צ'ופרים נוספים: האחד ב-20 באפריל, כאשר תמונה גדולה של כבוד השרה פורסמה במוסף החג השני של פסח לצד שתיים ממדליקות המשואה ביום העצמאות, והשני חמישה ימים לאחר מכן, כשצילום בלתי הכרחי נוסף של השרה צץ בשער האחורי של "ידיעות", באייטם על הזמרת אסתר רדא שמופיעה בטקס.
לשם השוואה: בחיפוש בין עמודי "ידיעות אחרונות" בתקופה המקבילה אשתקד, כלומר בימי הפתיחה של אירועי חודש הקריאה 2013, ובשבועות שקדמו להם, לא מצאתי אפילו תמונה אחת של לבנת לרפואה. במהלך אותה תקופה, אגב, נפטרה דבורה עומר, ו"ידיעות" ביקש ממגוון אישים להיזכר ביצירותיה. בין המשיבים היו גם הפוליטיקאים יאיר לפיד ושלי יחימוביץ'. שרת התרבות לבנת לא הייתה ביניהם. וכמובן שללא כל קשר כלשהו, מודעות ו/או תוכן שיווקי לקראת אירועי חודש הקריאה 2013 לא פורסמו ב"ידיעות" בתקופה המקבילה אשתקד.
זו לא הפעם הראשונה, אגב, שניתן להבחין בזיקה לכאורית בין תקציבי פרסום שקשורים במישרין או בעקיפין למשרד התרבות לבין סיקור עיתונאי של העומדת בראשו. לפני עשרה חודשים נכתב כאן על האופן שבו טופלה לבנת ב"הארץ", בסמיכות זמנים לוועידת ירושלים לתרבות, ועידה שנערכה בשיתוף "הארץ", במימון חלקי של כספי מדינה, באדיבותה של אותה לבנת ממש, שאף הייתה אורחת הכבוד באירוע.
אז איך שרת התרבות מסבירה את ריבוי האזכורים החיוביים שלה באופן אישי ב"ידיעות אחרונות" ואת ריבוי פרסום התמונות שלה ב"ידיעות", בסמיכות זמנים לעסקת פרסום המודעות והתוכן השיווקי עם "ידיעות"?
"כפי שנאמר אין כל עסקת תוכן שיווקי עם ידיעות. לשמחתנו, הודות לעשייה ציבורית רבה ואינטנסיבית זוכה השרה לבנת לסיקור מוגבר של עשייתה בכל כלי התקשורת ולא רק ב'ידיעות אחרונות'. כל ניסיון לקשור בין עסקת תוכן שיווקי שלא קיימת עם ידיעות לבין אופי הסיקור של השרה לבנת בעיתון הוא לא רק מגוחך ומופרך אלא אף גובל בהוצאת לשון הרע".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "'ידיעות אחרונות' גאה לסייע בעידוד הנוער והציבור לקרוא ספרים ועיתונים. הבעיות בהבנת הנקרא שהולידו את האייטם הזה מוכיחות כי לא יכולנו לבחור מטרה חשובה יותר".
רולטת איציק
בשש בבוקר העיר אותי האיציקולוג משינה טרופה. "הם שוב פינקו את דליה", הוא בישר לי בחגיגיות.
מי פינק? איזו דליה?
"'ידיעות' פינק את דליה איציק. מה, הערתי אותך? אני שמח לשמוע. חכה, אתה ליד הסמארטפון? שולח לך צילום במייל".
וזה למה?
"מה לא ברור לך? זה בגלל שליברמן הודיע על תמיכתו בדליה, שמקורבת כבר שלושה עשורים לצמרת 'ידיעות'".
תשמע, זו נשמעת לי תיאוריה קלושה. אמנם נכון שגם ליברמן וגם דליה קרובים מאוד לצמרת 'ידיעות', אבל יותר הגיוני שישראל ביתנו הופיעה שנייה ברשימה כי היא שותפה של הליכוד. לא בגלל ש'ידיעות' רוצה לפנק את דליה.
"האמת? יכול להיות שאתה טועה. יודע מה? קבל עוד תמונה, הפעם מיום רביעי".
אני לא בטוח. סמדר היא עיתונאית ותיקה ב"ידיעות" וזכותה להתרשם מדליה איך שהיא רוצה. אין לי ספק שכמו שהיא התרשמה באופן הספציפי הזה מדליה, באותה מידה ממש היא יכלה להתרשם אחרת לגמרי ולחשוב ש"היא צמחה מלמטה, פילסה לה דרך וקנתה לה מוניטין של בולדוזר". אני משוכנע שבשני המקרים לא הייתה התערבות מלמעלה, וסומך על סמדר שתהיה ערה לרוח המפקד גם ללא הנחיות מפורשות. חוץ מזה, בטח היו השבוע גם לא מעט מקרים שבהם 'ידיעות' קיפח את דליה.
"האמת שבזה אתה לגמרי צודק", הסכים האיציקולוג. "אני משגר אליך צילום מ'ידיעות' של יום שני".
"אבל זה הרי ברור כשמש", אמר האיציקולוג בתימהון. "יש לך בכלל צל של ספק שדליה פונקה, מפונקת ותפונק בקבוצת 'ידיעות' לכל ימי חייה?!".
רגע, אז למה הסכמת איתי קודם כשאמרתי שבטח יש גם מקרים שבהם "ידיעות" קיפח את דליה?!
"התכוונתי לדליה דורנר", צחק האיציקולוג בהקלה. "תסתכל טוב על העמוד. יש בו תמונות של חמישה מועמדים, ביניהם דן שכטמן שביום שני עדיין לא השיג עשר חתימות. מתחת לכל אחד מהמועמדים כתובים שמות חברי הכנסת שתומכים בו. ואיפה דליה דורנר, שהשיגה עד אותו יום שמונה חתימות?".
באמת איפה?
"למטה משמאל, בבוקסה שקוראת לשופטת דליה להשעות את עצמה מנשיאות מועצת העיתונות, והכול בגלל שפאר-לי השדרנית ניסתה לשכנע אנשים לתמוך בה", אמר האיציקולוג. "אגב, דליה השופטת הוגלתה לאותה מסגרת גם למחרת, ביום שלישי, ובצדק. אני חושב שהתופעה שבה עיתונאים מנצלים את כלי התקשורת שהם עובדים בו כדי לדחוף את האג'נדות שלהם או לקדם חלילה מועמדת כלשהי לנשיאות ששמה דליה היא תופעה חמורה שיש לגנות אותה".
אתה מתכוון למה שעשתה פאר-לי בשביל השופטת דליה? או למה שעושה "ידיעות" בשביל הפוליטיקאית דליה?
"אין שום קשר בין שני הקידומים והשופטת דליה נענשה בצדק. חכה, אני שולח לך את שתי הבוקסות".
"אני יכול לחשוב על לפחות שלוש סיבות. הראשונה: מועצת העיתונות תחת נשיאותה של דליה נזפה ב'ידיעות' על כך שהוא לא ביקש את תגובתה של שרה נתניהו כשפרסם בענק את פרשת עוזרת הבית ליליאן פרץ. השנייה: השופטת דליה הביעה את התנגדותה הנחרצת ליוזמות חקיקה שנועדו לפגוע ב'ישראל היום'. והשלישית, שהיא כרגע החשובה ביותר: השופטת דליה, בהיותה אישה, היא הדמות היחידה שדופקת לפוליטיקאית דליה, יקירתו של 'ידיעות', את הקמפיין שאומר שהגיע הזמן לנשיאה ראשונה".
אז אם "ידיעות" כל כך רוצה לדחוף את דליה איציק, איך זה שהוא לא נותן לה כותרות ראשיות פלוס ראיון מפנק באחד המוספים?
"חס וחלילה", הזדעק האיציקולוג באימה. "אסור בתכלית האיסור שדליה תקבל עכשיו מ'ידיעות' כותרות ראשיות. תבין שיש כאן מלאכת מחשבת עדינה. עבודת יד אקסקלוסיבית".
באיזה אופן?
"אני אסביר לך לאט", אמר האיציקולוג. "הרי אם למישהו בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה, ולא תצליח לחלץ ממני אף שם ספציפי, וזה כולל גם את נתן וגם את אשל, ייפול פתאום האסימון ש'ידיעות' דוחפים את דליה – זה עלול לפעול נגדה כבומרנג. לכן הכול נעשה בצורה מתוחכמת, עם מינון מאוד מאוד זהיר ומחושב. מצד אחד: לדחוף את דליה הכי חזק שאפשר בסאב טקסט, ומצד שני לא להשתין מהמקפצה כדי שנתניהו לא תיבהל".
התכוונת לומר: כדי שנתניהו לא ייבהל.
"מה פתאום? הוא בסך הכול ראש הממשלה. התכוונתי לשרה נתניהו", אמר האיציקולוג וטרק.
דא ליברמן
האם צריך לסקר את התבטאויותיו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, נגד כלי תקשורת ועיתונאים? בוודאי שכן. האם "ישראל היום" עושה זאת? תלוי בפוזיציה. כל עוד ליברמן תוקף את "עיתונות השמאל" בכלל ו/או את נחום ברנע בפרט – כדאי ואף רצוי לקפוץ על ההזדמנות ולדווח כראוי. מנגד, אם ליברמן, שותפו הבכיר של בנימין נתניהו, תוקף חלילה את עיתון הבית של הבוס, מעדיפים ב"ישראל היום" להתעלם מכך בחינניות חלקית.
ביום ראשון העלה ליברמן סטטוס לדף הפייסבוק שלו, שם יצא נגד האופן חסר הפרופורציה לדעתו שבו מסוקרים אירועי תג מחיר, בהשוואה לסיקור מעשי טרור כלפי יהודים. "תופעת 'תג מחיר' קיימת אך ורק בגלל הרוח הגבית שנותנים לה עיתונאים בכירים בתקשורת שמזוהים, גם אם לא במוצהר, עם מחנה השמאל", כתב ליברמן. "הם מלבים את התופעה הזו במכוון כדי לחזק את טענותיהם נגד הימין ואת עמדתם האידיאולוגית נגד מפעל ההתיישבות". למחרת פרסם הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, אייטם מוצדק בנושא.
הפעם האחרונה שבה תקף ליברמן את "ישראל היום" אירעה לפני כחודשיים, אז צייץ צזנה: "נראה לי שליברמן מחתים כרטיס עובד אצל נוני מוזס. במקום לענות לשאלה במסיבת עיתונאים על השביתה במשרד החוץ, הוא גידף את מקום העבודה שלי". למרות זאת, באייטם שפרסם צזנה למחרת על אותה מסיבת עיתונאים – שוב לא היה זכר לדבריו של שר החוץ נגד "ישראל היום". שלא כמו אצל נפתלי בנט, שכינה את "ישראל היום" בשם "פראבדה" (וחטף למחרת ירי מסיבי מתותח הוולקן גונן גינת תחת הכותרת "בלי בושה: נפתלי בנט בשירותו של נוני מוזס") הרי שליברמן, גם הוא חבר בכיר ברשימת המיוחסים של "ידיעות", נהנה בינתיים ב"ישראל היום" מטיפול עדין בכפפות של משי. העיתון העניק לליברמן רוח גבית ואייטמים בולטים כאשר תקף פעמיים את בכיר כתבי "ידיעות", נחום ברנע.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
הצעה מגונה (13): לפנק, לפנק, לפנק
ביום חמישי שעבר הגיש חבר הכנסת אלעזר שטרן הצעת חוק המבקשת לסנדל את הממשלה בכל משא ומתן עתידי על שחרור חיילים חטופים, ולקבוע כללים חדשים לפיהם עבור כל חייל שנחטף לא ישוחרר יותר ממחבל אחד. עד שתאושר הצעת החוק הרגישה, אם בכלל, היא צפויה לעבור מסלול ארוך, ולכן מבחינת שטרן עוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים. בינתיים הוא יכול להתנחם בפינוקון יוקרתי למחצה שקיבל מ"ידיעות אחרונות" למחרת הגשת ההצעה: אייטם שתפס כמעט את כל חצי העמוד העליון, ובתוכו תמונה של הח"כ הנמרץ. שטרן, למקרה ששכחתם, הוא אחד הח"כים החתומים על הצעת החוק שנועדה למנוע חלוקת עיתונים בחינם, או בקיצור: לפגוע ב"ישראל היום". תמונתו פורסמה יומיים אחרי זו שקיבל מ"ידיעות" אילן גילאון, שגם הוא חתום על אותה הצעה ממש.
"אביב, אני באמצע דיון בוועדת הכספים. תפנה בבקשה לעוזר שלי".
רק רציתי לדעת: חתמת על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", והנה ביום שישי קיבלת ב"ידיעות" אייטם בולט פלוס תמונה. אתה חושב שיתכן שיש איזשהו בדל של קשר בין שני הדברים?
"אני מציע שתבדוק גם מה היה כתוב עליי השבוע ב'מקור ראשון' וב-nrg. כמו כן, אני מברך על העירנות שלך ומציע שתבדוק את התמורה לאורך זמן. זאת עבודה עיתונאית מקצועית קצת יותר".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הקרב על הג'סטין
מה באמת קרה במהלך הופעתו המוצלחת של ג'סטין טימברלייק בפארק הירקון? תלוי איזה עיתון אתם קוראים. לפי "ישראל היום", ג'סטין הצטלם עם זוג ישראלים שנכחו בקהל לרגל הצעת נישואים מרגשת. לפי "ידיעות", הזוג בכלל נשוי והפיל את ג'סטין בפח. בעוד קוראי "ישראל היום" נאלצו להסתפק בגירסה החלקית והמוטעית (למעלה), קוראי "ידיעות" זכו לקבל את הסיפור המלא (למטה), כולל שמות בני הזוג, אילנה ואלירן אלגוזי, שעבדו על הזמר, פלוס צילום הסלפי שלהם.
פחות צדיק מהאפיפיור
ביום ראשון, קצת אחרי עשר בבוקר, פרסם כתב "העין השביעית", אורן פרסיקו, את סקירת העיתונות היומית (למעלה). בין השאר, הקדיש שתי פסקאות לאופן שבו התמודדה העיתונות החרדית עם ביקור האפיפיור בישראל. "ב'הפלס', עיתון הפלג החרדי הקנאי 'בני תורה', לא מדפיסים את השם המפורש", כתב פרסיקו בין השאר. "בעמוד האחרון של העיתון מופיעה ידיעה תחת הכותרת 'מחר סידורי תחבורה מיוחדים למתפללי הנץ החמה בכותל'. העיתונאי מ' מילר מדווח כי סידורי התחבורה המיוחדים באים 'בעקבות ביקור של אישיות זרה בכותל'. זהות האישיות הזרה אינה נמסרת".
קצת יותר משש שעות חלפו מאז הפרסום ב"העין השביעית" וגם ב"וואלה! ברנז'ה" שיבצו אייטם על העיתונות החרדית. למרבה התדהמה, הידיעה של יקי אדמקר, כתב "וואלה! יהדות", שהועלתה אחר הצהרים (למטה), נפתחה באותן שתי פסקאות ממש שניסח פרסיקו בשעות הבוקר. מילה במילה.
"מה זה? מי מדבר?".
מי זה כבר יכול להיות אם לא הנודניק מ"מי נגד מי". למה העתקת מ"העין השביעית" מילה במילה?
"דבר עם עורך 'וואלה! יהדות', אהוד מאיר".
אהוד מאיר, אשמח לדעת מה אומרת היהדות על מקרים של העתקה בוטה.
"זו שאלה יפה. היהדות אומרת הרבה דברים. אתה יודע שהשאלה 'מה היהדות אומרת' היא בעייתית. צריך לשאול תמיד: 'איזה יהודי אומר מה?'".
אז מה אומר היהודי אהוד מאיר על האייטם המועתק שעליו חתום היהודי יקי אדמקר?
"אני הכנסתי בטעות את התוכן הזה לידיעה. הדברים הועברו אליי לרקע ולא לפרסום, אבל בגלל קצר בתקשורת הם פורסמו באייטם. יקי אדמקר לא אשם במה שקרה ולא הייתה לנו שום כוונה להעתיק את הדברים מ'העין השביעית'. כשהדבר התברר התנצלנו בפניהם, מחקנו את הקטע וערכנו בירור כדי למנוע טעויות כאלו בעתיד".
איך אומרים ביהדות אשכנז? נו שוין.
פרסום ראשון? לא ממש
איך נלחמים באלימות כלפי רופאים? מי שצפה לפני שלושה שבועות, ב-7 במאי, במהדורה המרכזית של חדשות 10, יכול היה לשמוע בשורה משמחת: משרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים, כך מסרה הכתבת לענייני בריאות, מירי מיכאלי (החל מדקה 31:55), מגבשים תכנית מעשית לטיפול בתופעה. נחמד לדעת, אלא שבאופן קצת נמהר, הכתירו בחדשות 10 את הדיווח של מיכאלי כ"פרסום ראשון" (בתמונה מימין למטה). זאת על אף ששלושה חודשים וחצי לפני כן, ב-20 בינואר, דיווח הכתב לענייני פלילים של חדשות 2, גלעד שלמור, לצופי "מהדורה ראשונה", על פרטי אותה התכנית ממש (החל מדקה 1:09). מחדשות ערוץ 10 נמסר בתגובה: "טרם השידור נבדק המידע כמה פעמים כמקובל עם המשרד לביטחון הפנים ועם משרד הבריאות. לצערנו לא היינו מודעים לפרסום ב'מהדורה ראשונה'".
פרסום ראשון? ממש לא
ואם כבר פרסומים ראשונים שאינם ראשונים, אין כמו סוגה עילית: ביום שלישי, בשעה 9:37, העלתה מיקי לוין לאתר "מעריב השבוע", אייטם על הולדת יורש העצר לבית שירה מנור וצביקה פיק. אולי בשל האירוע הרכילותי הסמי-נוצץ לא הסתפק האתר בצמד המילים "פרסום ראשון" בכותרת הגג, והתגאה בהן גם בכותרת לידיעה וגם בתחילת הטקסט (בתמונה למעלה). המציאות, לעומת זאת, הייתה מעט שונה. האייטם פורסם קודם לכן לפחות בארבע אכסניות שונות (בתמונה למטה). בין המקדימים את לוין: כתב הרכילות של mako, גיל משעלי (שהעלה את האייטם בשעה 9:19), יוני פרוים מ-ynet (שהעלה את האייטם בשעה 9:28), "וואלה! סלבס" (שהעלו את האייטם בשעה 9:32) וצחי קומה מ"ידיעות אחרונות" (שהעלה את האייטם לדף הפייסבוק של העיתון באותה דקה ממש).
"עד כדי כך אין לכם על מה לכתוב? אנחנו פרסמנו בהפרש של חמש דקות מ'וואלה!', ומסתבר שגם בהפרש של 17 דקות מ-mako. בזמן שכתבתי את הידיעה היא לא הופיעה בשום אתר ובשום חיפוש של גוגל. אני לא צריכה להסביר לקוראים שזמן עריכה של ידיעה לפעמים מתעכב או שיש אתרים שמשנים שעות פרסום על מנת להיראות כמי שיצאו ראשונים. אנחנו, לעומתם, אתר ישר והוגן. וחוץ מזה, אני היחידה שהבאתי את תגובתו של צביקה באותה שעת פרסום, כך שהיה כאן פרסום ראשון לתגובתו".
אופנת בנט
מהי פוזת הצילום האהובה על שר הכלכלה, נפתלי בנט? אחרי רבע קדנציה בממשלה מסתמנת תשובה בלתי נחרצת. באפריל 2013, פחות מחודש אחרי השבעתו לשר, הצטלם בנט לאלכס קולומויסקי מ"ידיעות אחרונות" כשצווארון חולצתו מורם והוא מהדק אליו עניבה כחולה מנוקדת בלבן (למעלה). חלפו להם שנה וחודש, ובשבוע שעבר הצטלם בנט לאייל טואג, לטובת עמוד השער של "מרקר וויק", כשצווארון חולצתו מורם והוא קושר אליו את אותה עניבה ממש (למטה).
אסי עזר, אוטו ביוגרפיה
שנייה לפני הקונספירטור, הגיעה השעה ליצור קשר עם אורי ואיתי, הבוסים המסוקסים. למי תודה? למי ברכה? כמובן שגם הפעם האייטם מוגש בחסותו האדיבה של כתב הרכילות של mako, גיל משעלי. לפני שבועיים העלה משעלי אייטם (למעלה) עם הכותרת: "הנני מוכן ומזומן: אסי עזר רוכש רכב חדש". בפסקת הפתיחה הוסיף כי "שנייה לפני עליית העונה השישית, מנחה 'האח הגדול' החליט לפנק את עצמו ברכב חדש. לאחר מספר התלבטויות, נסגר עזר על רכב GTC שחור מבית אופל".
אלא שהצצה לחשבון האינסטגרם של עזר מגלה שעזר הצטייד באופל ה"חדשה" חצי שנה תמימה קודם לכן, ובלי שום קשר לעליית 'האח הגדול'. לשמחתם של העוקבים, עזר אף טרח להצטלם עם המכונית תוך שהוא נשען עליה ומוסיף את משפט החיווי: "חסל סדר מוניות, היי בייבי חדש" (למטה). וזה עוד לא הכול: מקור זוטר ברדיו תל אביב מספר כי עזר כלל לא רכש את הרכב. מי שמממן את השימוש במכונית הוא רדיו תל אביב, והיא נמסרה לשימושו של עזר לרגל הצטרפותו לתחנה והגשת תכנית הבוקר החדשה "אסי ודפנה", לצידה של דפנה לוסטיג. תחקיר עומק מיותר למחצה מגלה כי מה שהטעה את משעלי הוא קומוניקט יחצ״ני, ובו נאמר במפורש שעזר קנה מכונית והוזכרו המילים "האח הגדול".
"תפנה לעורך".
עורך mako, איתי ולדמן, מזמן לא דיברנו.
"תמסור לאסי שלנדב בורנשטיין זה לא היה קורה".
אסי עזר, תרצה להגיב?
"בוא נסבך את העלילה עוד יותר: נכון, לא קניתי את האוטו. עורך mako וגיל משעלי קנו לי אותו!".
מה קרה כששר הביטחון נפגש במסעדה עם דוד הנחלאווי
מזמזם לי פזמון בפזנון, ואני מחפש עט ונייר בדיוק כשהטלפון מצלצל. על הקו, איך לא, הקונספירטור.
"מזל טוב, הורביץ", הוא פתח בברכה לבבית. "נדמה לי שקם לך מתחרה ראוי בכל מה שקשור להחמצות מטווח קצר במרכז הרחבה".
"זו לא חוכמה", עניתי, "מעולם לא התעניינתי בכדורגל".
"מי דיבר על כדורגל?", אמר הקונספירטור. "אני מדבר על הדרמה שהתרחשה במוצאי שבת בקנטינה, ועל החמצה מצערת של סקופ מדהים".
"איזו החמצה? איזו דרמה? איזו קנטינה?", שאלתי.
"קנטינה היא מסעדה בשדרות רוטשילד בתל אביב, שמהווה סוג של מוקד עליה לרגל", השיב הקונספירטור, "אפשר אפילו לומר שבנסיבות מסוימות יהיו כאלה שיפרגנו לה עד כדי כך שיזכירו אותה בנשימה אחת עם פאר הקולינריה החולונית, הבורגראנץ' בסוקולוב 138. מבחינת העיצוב, השירות והאוכל עצמו, הבורגראנץ' כמובן מנצח בנוקאאוט את הקנטינה, אלא שבחולון יש לך קצת פחות סיכויים לראות מקרוב את ג'ודי וסילבן, את גלית ויגאל, ואת בוגי ודוד".
"בוגי ודוד?" שאלתי, "אני לא מאמין ששר הביטחון ייפגש במסעדה עם דוד הנחלאווי. זה לגמרי לא סביר".
"תאמין, הורביץ, תאמין", אמר הקונספירטור, "במוצאי השבת האחרונה, קצת אחרי השעה שש, ישבתי בשולחן הקבוע שלי במרפסת וראיתי אותם במו עיניי. כעבור כמה דקות, לגמרי במקרה, הגיע לקנטינה אטילה".
"איזה אטילה?", שאלתי בדריכות.
"נו באמת, הורביץ", התרגז הקונספירטור. "בהנחה שאפילו אתה יודע שאטילה ההוני כבר לא איתנו, איזה אטילה זה יכול להיות?".
"אטילה שומפלבי?", שאלתי בהתרגשות. "הכתב והפרשן הפוליטי המצודד של ynet, המוכר גם בכינוי אטילון שומפלבון?".
"הוא ולא שרף", המשיך הקונספירטור. "אבל אטילה, שלא כמוך, הוא עיתונאי מיומן ולכן הוא הפנים מיד את הסיטואציה המפתיעה והבין איזה פוטנציאל נפיץ יכול להיות לתמונה בלעדית שבה בוגי ודוד הנחלאווי יושבים ביחד במסעדה. שניות ספורות אחרי שאטילה קלט בזווית העין את בוגי ודוד הקפיצה מערכת ynet צוות צילום מורחב היישר לקנטינה. כעבור פחות מרבע שעה נוספת פרצו בסערה למסעדה מוטי קמחי, גדול צלמי ynet, ויחד איתו צלם וידאו ומקליט".
"נו?", זירזתי אותו. "והם תיעדו את בוגי ודוד הנחלאווי והשיגו סקופ היסטרי?".
"לצערי הרב הסקופ הוחמץ", אמר הקונספירטור. "הבעיה היא שכמו שאטילה הבחין בחיישנות בבוגי ודוד הנחלאווי, ככה גם בוגי ודוד קלטו את אטילה. ומכיוון שלבוגי יש עבר עשיר בסיירת ולדוד הנחלאווי יש עבר מתועד בכל מה שקשור לנחישות ודבקות במטרה, שניהם מיהרו לחמוק ביחד מהקנטינה עוד לפני שהפפראצי הגיעו, כדי להימנע מתצלום משותף".
"זה באמת לא ראוי ששר הביטחון ייפגש בפרהסיה עם לוחם בנח"ל שהסתבך בגלל שתי תקריות אלימות", אמרתי.
"מי דיבר על לוחם שהסתבך בגלל שתי תקריות אלימות", נזף הקונספירטור, "דוד הנחלאווי הוא שופט מחוזי מכובד, שהרשיע לא מזמן את ראש הממשלה לשעבר אהוד בלקיחת שוחד ושיגר אותו לשש שנים בכלא".
"אתה מתכוון לשופט הנחרץ דוד רוזן?", שאלתי בחוסר אמון, "מה לו ולבוגי?".
"מה זאת אומרת?", אמר הקונספירטור, "הם חברים טובים כבר 40 ומשהו שנים, מאז ששירתו ביחד באותו גרעין נח"ל בקיבוץ גרופית. בגלל זה עד היום יש מי שקוראים לרוזן דוד הנחלאווי. הדבר היחיד שלא ברור לי זה למה מכל המקומות בעולם הם בחרו להיפגש בקנטינה. יש לך רעיון?".
"אולי בגלל שאצלנו בבורגראנץ' בחולון היה סולד אאוט בשבת האחרונה", עניתי, "ואולי זה סתם צירוף מקרים".
"אתה מתחיל להימאס", אמר הקונספירטור. "ואיך תסביר את היחס המועדף שגבי, הרמטכ"ל לשעבר, קיבל השבוע ב-ynet? למה הודגש בכותרת המשנה שגבי הגיע להעיד במשטרה ביוזמתו בנוגע לפרשת השחיתות בנמל אשדוד?".
"למה שלא יודגש?", שאלתי. "לא בכל יום רמטכ"ל לשעבר מגיע מרצונו החופשי וביוזמתו הפרטית לתחנת המשטרה רק כדי לסייע לחוקרים. אני שמח לשמוע שגבי הפגין אזרחות טובה, ולכן מגיע לו פירגון".
"ואיך תגיב כשתשמע שב-ynet לא ממש דייקו ושגבי מיהר לתחנת המשטרה רק אחרי שקיבל זימון טלפוני?", שאל הקונספירטור. "יכול להיות שלמרות ההסתבכויות של גבי בפרשת הרפז, ynet, שלא לומר קבוצת 'ידיעות', עדיין מעניקים לו הנחות VIP?".
"קשה לי להאמין", אמרתי בהחלטיות.
"קבל וואטסאפ", אמר הקונספירטור.
"כמו שאתה בוודאי מבחין, הורביץ", המשיך הקונספירטור, "יש כאן הודעה מעמית, ראש צוות במשרדו של איתי, יועץ התקשורת של גבי, שבה כתוב במפורש שגבי הגיע לתת עדות לבקשת המשטרה. איך אתה מסביר את הסתירה בין מה שכתוב בהודעה הזו לבין הדיווח ב-ynet?".
"נדמה לי שבמקרה הספציפי הזה סביר להניח שאולי מדובר בצירוף מקרים", סיכמתי.
"אתה מעייף אותי, הורביץ", אמר הקונספירטור בעצב. "וזה גם לא בסדר שאתה נמנע מלפרגן לרפי".
"הטאלנט הבכיר של ערוץ 10?", שאלתי בעניין. "רפי רשף?".
"התכוונתי לטאלנט העוד יותר בכיר רפי גינת", נהם הקונספירטור. "למה אתה לא מחמיא לו על הסבלנות המרשימה והאיפוק המופלג שבהן הוא מקבל את התכתיבים של הנהלת הערוץ בכל הקשור לשינויים התכופים בשיבוץ של תכנית הדגל 'כלבוטק'? לא בכל יום טאלנט בסדר הגודל של רפי מקבל בשוויון נפש את ההחלטות השרירותיות של עודד, סמנכ"ל לוח השידורים, שמתעקש לנייד את 'כלבוטק' ולהחליף שוב ושוב ברגע האחרון את יום השידור רק בגלל טובת הערוץ".
"רפי הטאלנט ידוע כשחקן קבוצתי", עניתי בטון מחושב. "לכן, אין לו שום בעיה להעדיף את האינטרס הרחב של הערוץ על פני שיקולי רייטינג קטנוניים שקשורים לתכנית הספציפית שאותה הוא מגיש. וחוץ מזה, ייתכן שמדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".