פרס ניחומים

הראיון האחרון. ועוד אחד. ועוד אחד

מי האחרון שראיין את שמעון פרס לפני מותו? תלוי את מי שואלים – את ynet או את ynet. מבולבלים? גם אנחנו. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ברביעי האחרון, השכם בבוקר, נפטר פרס. בצהרי היום, בשעה ב-13:01, פרסם ynet את האייטם הבא:

שש דקות לאחר שהאייטם עלה, בשעה 13:07, הוציא ynet הודעת פוש, שבישרה לגולשים כי הראיון שהוענק לרבקה מיכאלי הוא "הראיון האחרון של שמעון פרס".

"לפני כחודש, ועוד לפני שאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר בשל שבץ מוחי, התארח פרס בתוכנית 'סיבה למסיבה' של הערוץ הראשון שתחזור בקרוב לאוויר במה שהפך לראיון האחרון שהעניק פרס", נכתב במפורש באייטם. אלא שכעבור 23 דקות נוספות, בשעה 13:30, פורסם ב-ynet אייטם נוסף, שזכה לכותרת המפתיעה הבאה:

אז מי באמת ראיין את פרס אחרון? עד מהרה עשה ynet סדר: הראיון שהעניק הנשיא לשעבר לכתבת "7 ימים" אמירה לם, שפורסם ב"ידיעות" ב-7 ביולי, הוכתר חגיגית כ"ראיון האחרון" וכיכב שעות ארוכות בכותרת הראשית של ynet. לעומת זאת, הראיון שהעניק פרס לרבקה מיכאלי, שצולם יותר מחודש לאחר מכן, ב-11 באוגוסט, והיה האחרון באמת, זכה לפרס ניחומים בדמות "ההופעה הטלוויזיונית האחרונה של פרס", ושובץ בסטריפ השלישי.

וזה לא נגמר כאן: בין לבין ניסה גם mako להידחף, שלא בטובתו, לתחרות "הראיון האחרון עם פרס". זה קרה כאשר "החדשות 2 Online" פרסמו את הכותרת הבאה, המתייחסת לראיון של אהרן ברנע עם פרס ששודר באוקטובר 2015:

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

תמונה אחת שווה סילוק מיידי

בראשון האחרון, בתום שבוע של עיסוק אינטנסיבי בתמונות האינטימיות של שרון פרי, שנגנבו והופצו, גילו מאות אנשי התקשורת החברים בקבוצת הוואטסאפ "רוטרניק 144" (שבה ניתן להיעזר כדי לאתר מספרי טלפון), שהפרשה טרם הסתיימה, זה קרה כאשר אחת  התמונות האינטימיות הועלתה במפתיע לקבוצה.

מנהל קבוצות "רוטרניק", אליהו אליוביץ', הגיב במהירות ובתקיפות. הוא הסיר מיד את חבר הקבוצה שממכשירו נשלחה התמונה ושיגר את ההודעה הבאה: "לידיעת החברים, הקובץ האחרון שהועבר, מי שלא ראה, שלא יפתח וימחק. מדובר בתמונה לא צנועה. השולח הוסר מכל הקבוצות, גם אם שלח בטעות. אני מתנצל בפניכם שהועבר בקבוצה קובץ זה".

עד מהרה זכה אליוביץ' לתגובות תמיכה, שהזכירו  כי הפצת התמונות היא עבירה פלילית.

צלם ynet, מוטי קמחי, למה עשית את זה?!

"לא אני שלחתי את התמונה. זו טעות. מישהו אחר עשה את זה במקומי מהטלפון שלי".

ההסבר הזה לא ממש שכנע את מנהל "רוטרניק 144", שסילק אותך מכל קבוצות הוואטסאפ שלו.

"לא נורא, לא נורא".

הפוך שלדי, הפוך: מכת ברק ופינוק לטראמפ

ביום חמישי שעבר, לאחר חתימת הסכם הסיוע עם ארצות הברית, פתח אהוד ברק במתקפה חזיתית נגד נתניהו. כך נראתה למחרת הכותרת של "ידיעות אחרונות":

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

וכך נראתה – הפתעה הפתעה – הכותרת של "ישראל היום":

כעבור שישה ימים, ברביעי האחרון, נדרשו העיתונים לתוצאות העימות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ. כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

אבל כך נראתה הכותרת של "ישראל היום":

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): מגה הרץ? מגה פדיחה

הציטוט: "הנפח נמדד במגה הרץ. שימו לב: באייפון s6 ובאייפון 6 נפח קיבולת הסוללה הוא פחות מ-2,000 מגה הרץ... אייפון 7 פלוס כבר מציג סוף סוף שיפור עם 2,900 מגה הרץ" (נגה ניר-נאמן משווה את נפח הסוללות של טלפונים סלולריים שונים בפינת הצרכנות "ברקוד", המהדורה המרכזית של חדשות 10, 19.9.2016).

המציאות: נפח סוללה אינו נמדד במגה הרץ, אלא ביחידות של מיליאמפר-שעה (mAh). מגה הרץ היא יחידת מידה לתדירות, שאינה קשורה לנפח סוללה.

נגה ניר-נאמן, תרצי להגיב?

"אכן טעות, מתנצלת".

מוטב לפספס. "וואלה!" מזמין אתכם לצפות איך הורגים תינוקת

פרס הטעם הרע מוענק לאתר "וואלה!". בשישי האחרון, תחת כותרת הגג המפתה "אסור לפספס", פורסם ב"וואלה!" סרטון מזעזע באורך דקה ו-49 שניות, ללא כל טשטוש או עריכה, שבו נראה אב ממקסיקו משליך את בתו בת השלוש שוב ושוב לבריכת בית מלון עד שהוא מטביע אותה למוות. ב"וואלה!" לא חשבו להסתפק בדיווח ובתמונה מזירת הרצח, אלא העלו את הסרטון המלא. רק לאחר מחאות נמרצות מצד טוקבקיסטים מזועזעים הוסר האייטם.

ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב.

אותו סיפור ישן, תופס אותי כל פעם

מ"וואלה!" נעבור ל-mako עם מנה דהויה של אטריות מחוממות היטב. לפני שבועיים פרסם האתר את האייטם הבא, של דרור בלילטי:

סיפור מרגש? בהחלט. חדש? ממש לא, אבל מוכר. חיפוש קצרצר בגוגל העלה שכבר לפני שלוש שנים וחצי פרסם רועי יולדוס רוזנצוייג באותו mako את אותו סיפור ממש:

העורך הראשי של mako, אורי רוזן, למה אני לא מופתע?

"אכן טעות. זה אייטם מתורגם שפורסם כמה ימים קודם לכן באתר pink news, שמתברר שמיחזר סיפור ישן. בדיעבד היינו צריכים לוודא שוב  ולא לסמוך על האתר הזר. עוד משהו, או שאאחל לך שנה טובה? שי לחג של פרילנסרים קיבלת?".

הציטוט מול המציאות (2): מבצע 1+1

הציטוט: "לוחמת המוסד יולה מדברת לראשונה על מבצע 'נמל בית'" (כותרת משנה לראיון של ישי הולנדר עם לוחמת המוסד ששהתה בסודן תחת סיפור כיסוי כדי לסייע להעלאת יהודי אתיופיה, "מקור ראשון", 5.8.2016).

המציאות: לפני 19 שנים, ב-1 באוקטובר 1997, התראיינה יולה (אז עדיין י') לטלי ליפקין-שחק במוסף "סופשבוע" של "מעריב", וסיפרה לה לראשונה על אותו מבצע.

ישי הולנדר, תרצה להגיב?

"האמת, מרשים. למצוא כתבה דומה שפורסמה לפני 19 שנה מלמד שכישורי הארכיון שלך מתחילים להתקרב לאלה של העורך הראשי של 'מקור ראשון', חגי סגל, ופינתו הפופולרית 'ציטוט'. להבדיל מהכתבה ב'סופשבוע' משנת 1997, אצלנו זו אכן הפעם הראשונה שבה יולה נחשפת בשמה הפרטי, מרחיבה בפרטים נוספים על המבצע ועל כפר הנופש עצמו והחיים היומיומיים בו, וגם באופן כללי על שירות השים במוסד, בפרספקטיבה של 19 שנים נוספות מאז הכתבה היא. מוזמנים לקרוא, והכי חשוב: שנה טובה".

עורך "מקור ראשון", חגי סגל, תרצה להוסיף?

"זו עוד הוכחה לכך שאסור להשתמש בביטויים כאלה בעיתון".

עמית סגל VS עמית סגל

הציטוט (1): "מה שחולל את המהפך הוא נשק המסרונים. ביום הבחירות לבדו נשלחו חמישה מיליון מסרונים ועוד מיליון טלפונים מוקלטים לבוחרי הימין. זה עלה שמונה מיליון שקל יותר מהמתוכנן, אבל היה שווה לליכוד כל גרוש... אילת, אשדוד, אשקלון, טבריה, עיר אחרי עיר, שכונה אחרי שכונה, המסרונים עושים את העבודה ומעלים דרמטית את אחוזי ההצבעה" (עמית סגל בכתבה נרחבת תחת הכותרת "כך ניצח נתניהו את הבחירות", המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, 25.1.2016).

הציטוט (2): "נתחיל מהמסקנות. מחקרים שבוצעו החל בשנות התשעים גילו את העובדות הכואבות הבאות: שיחות הטלפון המוקלטות או הדיוור הישיר לא שינו את שיעור ההצבעה. מי שזכו לשיחות או מכתבים לא הצביעו בשיעור שונה ממי שלא קיבלו אותם" (הטור השבועי של עמית סגל, "מקור ראשון", 16.9.2016).

עמית סגל, לאיזה משני הציטוטים להאמין?

"בדיוק כתבתי על זה פוסט. מוזמן לרפרש החל בשישי בבוקר באתר www.amitsegal.co.il".

איפה הקרדיט: פרסום ראשון? פרסום שלישי

הפרסום: בשישי האחרון התגאה "המוסף לשבת" בעמוד הראשון בסקופ של עודד שלום ואלישע בן-קימון. "מפות המבוססות על נתוני המינהל האזרחי ביו"ש, שהגיעו לידי 'ידיעות אחרונות', מסמנות אלפי בתים ביישובים יהודיים הבנויים על אדמות שאינן שייכות למדינה", נכתב בהפניה. גם כותרת המשנה בכתבה טענה כי "עבודת מיפוי המתפרסמת כאן לראשונה משרטטת את מקבצי הבתים שנבנו על אדמות שאינן בבעלות המדינה בעשרות התנחלויות". עוד נאמר בכתבה כי עבודת המיפוי "מתבססת על מסד הנתונים והמפות שבידי המינהל האזרחי באיו"ש".

המקור: תצלומי האוויר של ההתנחלויות שפרסם "ידיעות", יחד עם הנתונים המפרטים כמה בתים בכל התנחלות נבנו על קרקעות שאינן קרקעות מדינה, נאספו כבר לפני יותר משנה וחצי על ידי אנשי עמותת הימין "רגבים", ואוגדו לחוברת שהוצגה ליו"ר הכנסת ולשרים אחדים. בפברואר 2015 חשף חזקי ברוך את החוברת בערוץ 7. הוא פרסם תצלומי אוויר של שמונה מההתנחלויות.

יום אחרי ברוך פרסם חיים לוינסון פולו-אפ ב"הארץ", עם אותם נתונים, שהוצגו ביום שישי האחרון ב"ידיעות" כ"פרסום ראשון".

הכול נשאר במשפחה

"טוב, טוב לי בקיבוץ", פיזמתי לעצמי בעיבורה של דרום חולון כשפתאום הסלולר צלצל. על הקו היה הקונספירטור, שדיבר גלויות.

"חבל שאתה כזה עצלן, הורביץ", הוא ירה.

"מה הפעם?", פיהקתי אני.

"שום דבר, תמשיך לפהק ותגיע קרוב", נבח הקונספירטור. "רק קודם תענה לי ברשותך על שאלה אחת זערורית".

"כולי אוזן", אמרתי בהיסח הדעת.

"השאלה פשוטה", המשיך הקונספירטור. "האם לדעתך, כבעל טור כושל לענייני תקשורת, תפקידך הוא אך ורק לשאול שאלות, או גם להשקיע זמן ומאמצים בחיפוש ראיות?".

"לא הבנתי. למה אתה שואל? מה כבר עשיתי?", שאלתי אחוז בהלה.

"לא עשית כלום, הורביץ", סינן הקונספירטור בסרקזם. "וזו בדיוק הבעיה. נכון שלפני שבועיים תהית ממש כאן למה לעזאזל 'ידיעות' מקדם בענק את התכנית '102 דקות' על אירועי 11 בספטמבר ששודרה בגל"צ, עם סיפור שכבר סופר לפחות שלוש פעמים לפני כן באופן די דומה?".

"נכון", רטנתי.

"אז תשמח לדעת שמי שיזם וערך את התכנית המעולה בגל"צ הוא לא אחר מניצן ליבנה", ירה הקונספירטור. "לגמרי במקרה, אגב, אותו ניצן הוא אחיו הצעיר של נטע ליבנה, שהוא כידוע לך ראש מערכת החדשות של 'ידיעות אחרונות', ומי שאחראי גם על העמודים שבהם פורסם הסיפור הממוחזר. ואני מזכיר לך, הורביץ, האייטם הזה קיבל כפולה".

"כלומר, מה שאתה אומר לי בעצם הוא שמדובר בצירוף מקרים?", ניסיתי להתמקד ולהבין.

"נראה לך, הורביץ?", צעק הקונספירטור. "אתה באמת חושב שזה מקרי שניצן קיבל כזה קידום בעמודים שעליהם אחראי אחיו הגדול נטע? מה יש לך, יא אללה?".

"לא יודע", לאטתי.

"ותדע לך, הורביץ, שהמקרה של נטע וניצן הוא ממש לא היחיד", נבח הקונספירטור. "תתעורר".

"מה זאת אומרת לא היחיד?", התעוררתי. "על מי עוד אתה מדבר? תן לי רמז, אם אפשר".

"על מי עוד?", חזר אחריי הקונספירטור כהד. "למשל, על הכתבת הוותיקה לענייני ערבים, סמדר פרי, שפרסמה במוסף '7 ימים' ראיון נלהב עם אחותה, הסופרת מירב הלפרין, כולל תמונות משפחתיות גם".

"נו בסדר, מה אתה רוצה?", הטחתי בפניו. "היה שם גילוי נאות בולט גם בכותרת וגם בכתבה עצמה. אני מניח שמה שקרה הוא שבמערכת '7 ימים' רצו מאוד לראיין את מירב, והגיעו למסקנה המתבקשת שהמתאימה ביותר למשימה היא כמובן אחותה סמדר שמכירה אותה טוב יותר".

"על גופתי המתה", הביע הקונספירטור את דעתו.

"איזה צירוף מקרים", אמרתי בפליאה. "זה בדיוק שם הספר החדש של מירב שאותו היא קידמה בראיון עם סמדר האחות".

"עזוב רגע את מירב וסמדר", התרגז הקונספירטור. "תסתכל על התמונה הגדולה. מה יהיה עם כל המשפחתיות הזו שפושה?".

"איזו משפחתיות?״, יריתי.

"המשפחתיות החמה ב'ידיעות'", סינן הקונספירטור. "הנה, ביום שישי האחרון בדיוק אותו סיפור חזר על עצמו: ידידיה ראיין את אשתו סיון, כדי לקדם את הספר החדש שלה, 'הסטטוס היהודי'. גם זה נראה לך סוג של צירוף מקרים דומה?".

"ראשית כן", כחכחתי בגרוני. "ושנית, אני מניח שאותו הסבר שנתתי לך על סמדר ומירב תקף גם לגבי ידידיה וסיון".

"וואלה, הורביץ?", גיחך הקונספירטור. "אז מעניין אותי מאוד לדעת איך אתה מסביר את העובדה שעו"ד גלית קרנר, בת הזוג של יוסי יהושוע שעליה כבר דיברנו, קיבלה לפני שבועיים עוד תמונה ב'ידיעות', שהיא כבר התמונה השביעית שלה בעיתון בחמשת החודשים האחרונים? הנה, אני שולח לך. רואה?".

"עצור כאן, עכשיו ומיד", אמרתי בנחרצות. "כבר אמרתי לך יותר מפעם אחת: לא אתן לך לדרדר מדור מקצועי לרכילות זולה גם הפעם".

"למה רכילות?", התפלא הקונספירטור. "זו הרי עובדה. בדיוק כמו העובדה המרה שגם לפני שלושה שבועות וגם לפני שבועיים השתלתי בשיחה שלנו בדיוק את אותו צופן, עם מידע חדש וראשוני, אבל אתה למרבה הצער שוב לא הבחנת בסקופ החביב ולכן נתי טוקר מ'דה מרקר', הקדים אותך, ובגדול. אתה נכשלת, הורביץ, והוא צלח".

"מה? איזה צופן הפעם?", שאלתי בתוגה יוקדת.

"הוא קשור לאייטם הזה, הורביץ, שכמובן קיבל ביום שלישי שעבר את הכותרת הראשית של 'דה מרקר', ובצדק", אמר הקונספירטור בהנאה.

"תסלח לי מאוד", אמרתי בזעף. "כבר יצא לי להכיר מקרוב את האופן שבו אתה מטמין צפנים. אני גולש ממש ברגע זה בטור מלפני שלושה שבועות, וגם בטור מלפני שבועיים, שאתה טוען שהטמנת בהם צופן, ומחבר את האות הראשונה בכל פיסקה, ואין שום צופן. חד וחלק. לא צופן ולא נעליים. מה שיוצא לי הוא ג'יבריש מוחלט, אין ויכוח".

"ברור, הורביץ", הטעים הקונספירטור בהנאה. "זה מפני שהפעם אתה צריך לצרף את האות הראשונה במילה השנייה של כל פיסקה ופיסקה. אגב, שים לב במיוחד לכך שבפסקה החמישית, מיד אחרי המילה הראשונה, מופיע לו המספר 10, ולא בכדי. בקיצור, אחרי שתלקט את כל האותיות, תוכל להיווכח בעצמך שהכתובת הייתה על הקיר, ואתה כהרגלך לא ראית".

"אתה נבזה, פשוט נבזה", ייבבתי.

ואם כבר יבבות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako  מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לטור של השבוע שעבר: הפרעות תקשורת

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il