עמוס שוקן עושה עליהום מול הראי
איך הזמן טס כשסוגרים שנה ופותחים שנה חדשה: רק ביום חמישי האחרון, במסגרת סיכומי תשע"ה, הוענק כאן צל"ש למו"ל "הארץ", עמוס שוקן, בשל שקיפותו יוצאת הדופן במקומותינו והדיאלוג השוטף שהוא מנהל, הן בפייסבוק והן בטוויטר, עם גולשים המרבים למתוח ביקורת על תכני העיתון שלו. חלפו חמישה ימים ובראש השנה שוב הוכיח שוקן כי בניגוד למו"לים האחרים הוא נגיש לחלוטין לקוראי עיתונו. ומה בנוגע להשפעה של המו"ל על כותרות המועלות באתר "הארץ", בעיקר בנושאים רגישים? כאן, כנראה, יש עדיין מקום לשיפור.
בערב ראש השנה, סמוך לשעה 23:00, נהרג אלכסנדר לבלוביץ' מירושלים לאחר שאיבד שליטה על מכוניתו בעקבות יידוי אבנים. למחרת העלו באתר "הארץ" את הציוץ והכותרת המקוממים הבאים:
גלעד דביר: "מרתק אותי לדעת מה הם שיקולי העריכה בהגדרת הירצחו של אלכסנדר לבלוביץ' כ'תאונה'״.
עמוס שוקן: "זה לא מה שאני קורא בידיעות שהעבירו ברק רביד, יונתן ליס וניר חסון. אצלם מדובר על פיגוע של יידוי אבנים שהוביל לאובדן שליטה ברכב".
ינאי כהן (שהעלה את צילום הכותרת שפורסמה): "בבקשה מר שוקן. טוב, אולי תאונה זו לא המילה הנכונה, יותר מתאים 'תחביר פנימי'".
ברק רביד: "תרגיעו. זו הייתה טעות של עורכת שתוקנה די במהירות לכותרת בה צוין שמדובר בחשד לפיגוע. מקווה שלא הרסתי לאף אחד את תכניות העליהום. חג שמח ושנה טובה נטולת פיגועים".
גלעד דביר: "אמן. כימני אני לא יכול לדמיין שנה נטולת עליהום על 'הארץ'. סומך עליכם".
עמוס שוקן: "ברור. גם אני רוצה לפעמים לעשות עליהום על הראי".
מויש גולדברג: "עם אוסף הטעויות הייתי מפטר כבר מזמן את העורך".
עמוס שוקן: "להיפך, זה מגדיל לנו אקספוננציונאלית את מספר הקוראים מימין".
במקביל לשיחה הנ"ל העלה גם עמית סגל את הצילום של הציוץ שנמחק, צייץ כי "אתר 'הארץ' הופך לפרודיה של עצמו" וגרף לא פחות מ-209 פיברוטים.
עמוס שוקן נמנע מלהגיב.
חג לשי, אחרון ודי
קשה היה שלא לנוע במבוכה קלה למקרא הסופרלטיבים הדביקים שהמטירה סימה קדמון על שי פירון בטור שפרסמה ב"מוסף לשבת" לפני שבועיים. יומיים קודם, עוד לפני שיו"ר הכנסת קיבל לידיו את מכתב ההתפטרות של פירון מהכנסת, כבר ישב הח"כ הפורש עם קדמון, בשעה רבע לשבע בבוקר, בחוף הצוק בצפון תל אביב, וסיפר לה באריכות מדוע החליט את מה שהחליט. קדמון, כאמור, גמלה לפירון על המפגש הבלעדי בטור שכולו מרשמלו מתוק. דוגמאות? לא חסר: "על דבר אחד אין ויכוח: שי פירון היה דמות יוצאת דופן במערכת הפוליטית"; "אי אפשר לשלול את האפשרות ששלוש השנים האחרונות של פירון, אדם עם רגישות יוצאת דופן, או כמו שמעיד עליו יו"ר מפלגתו: טוב מדי לעולם הזה, גרמו לו טלטלה עזה"; "הוא עבר ניתוח לקיצור קיבה והשיל 50 קילו: השינוי החזותי הוא בלתי נתפס. שינויים כאלה עלולים לבלבל גם אנשים פחות רגשיים ורגשנים מפירון, שבמהלך השיחה בינינו עולות שוב ושוב דמעות בעיניו" ועוד ועוד, כולל תיאור מדיטציה מול דולפינים שעשה פירון בהודו וציטוט מלא של המסרון הנרגש שכתבה לו בתו ערב התפטרותו. ומה לגבי מילת ביקורת כלשהי על תרומתו הפרלמנטרית המוגבלת עד אפסית ועל הפרישה החפוזה? חפשו אצל יוסי ורטר. איך סיכמה סילבי קשת בדף הפייסבוק שלה? "רצה ללקק לימון שלם, אחרי קריאת שניים וחצי עמודים של שמאלץ סכריני שהרעיפה סימה קדמון על שי פירון".
עם פרישתו של פירון מהפוליטיקה מסתיימת (לעת עתה) אחת ממערכות היחסים ההדוקות שקיים "ידיעות" בשנים האחרונות עם חבר בכיר ברשימת המיוחסים שלו. תקופתו של פירון במשרד החינוך, מלבד שלל הרפורמות שהוכרזו אך בוצעו בחלקן, תיזכר גם כזו שבה נתח נאה מתקציב הפרסום של המשרד, בשווי כולל של מיליוני שקלים, הופנה לרכישת מודעות ותוכן שיווקי בקבוצת "ידיעות". זכורים במיוחד הפרויקטים "מחנכים מסביב לשעון" ו"למידה משמעותית", שזכו ב"ידיעות" לאייטמים מתוקים שבהם שולבו הלוגואים של שני המיזמים. במהלך תקופת כהונתו של פירון כשר החינוך התרחשו כמה וכמה אירועים יותר מביכים ופחות משמחים מבחינתו, שמשום מה לא מצאו ביטוי הולם בין דפי "ידיעות אחרונות". כך, למשל, עמותת "הכול חינוך", שפירון עמד בעבר בראשה, טענה כי הוא מגדיל את הפערים בישראל; מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, ד"ר שמשון שושני, תקף את גל הרפורמות של פירון; מאות מורים גילו כי אינם מקבלים שכר מלא בגלל נתונים סותרים; מורים אתיופים טענו כי משרד החינוך מונע מהם להשתלב בהוראה בארץ; ונחתמה עצומת המורים שמתחו ביקורת על שתיקתו של פירון בפרשת אדם ורטה. לעומת זאת, ב"ידיעות אחרונות" שמחו מאוד לראיין את אמו של פירון לשער מוסף "24 שעות" לאחר התבטאותו השנויה במחלוקת נגד ההומואים, ללוות אותו במסעו לפולין עם שלל סלבים מקומיים, לצלם אותו מנגן בגיטרה לתלמידים ולתעד אותו רץ באחת הערים האהובות והיפות בישראל: חולון כמובן. בעת היותו שר החינוך נהג פירון גם לפרסם מדי פעם טורים פרי עטו בעיתון האהוב עליו.
אין פלא, אפוא, ששי פירון בחר דווקא בעיתונאית "ידיעות", סימה קדמון, כדי לחלוק איתה את סוד התפטרותו עוד לפני שהתפשט לשאר העולם (והתפוגג כעבור שעות ספורות, לאחר שגם שרון גל התפטר מהכנסת). מה גם שלאורך דרכו הלא ארוכה בפוליטיקה פינקה אותו קדמון לעיתים בתיאור מקלס כזה או אחר – החל מ"הגישה של פירון היא שבכל אירוע חריג שבו מעורבים תלמידים או מורים הוא צריך להיות" ("המוסף לשבת", 5.4.2013) ועד "ניתן בהחלט לראות בו אינטלקטואל שמתקשה להסתגל לציניות ולקוצר הרוח של המערכת הפוליטית והתקשורתית" ("המוסף לשבת", 31.10.2014).
סימה קדמון, איך זה שלא מצאת שום דבר ראוי לביקורת על שי פירון?
"אין לי כוח, אביב, לשאלות האלה. ממש אין לי כוח. זה היה ראיון פרישה. קשה להגיד עליי שאני לא מבקרת פוליטיקאים".
תרצי להגיב למה שאמרה סילבי קשת על הראיון שלך עם פירון?
"אז סילבי קשת אמרה. ביום שבו קשת תכתוב משהו טוב על אישה אחרת, זו תהיה ידיעה חדשותית".
שי פירון, איך לדעתך ייראו עכשיו החיים בלי הפינוקים השוטפים שקיבלת מ"ידיעות" בכלל ומסימה קדמון בפרט?
"תודה, להתראות".
הציטוט מול המציאות (1): מרחק של שמים וארץ
הציטוט: "מפקד חיל האוויר לעולם לא יגיע מהמקצועות הירוקים, ומפכ"ל לא ימונה לרמטכ"ל גם אם הגיהנום יקפא" (אורנה רודי, מומחית לשוק העבודה, מסבירה למה גל הירש לא יכול להתמנות למפכ"ל, "גלובס", 27.8.2015).
המציאות: שלושה ממפקדי חיל האוויר בעבר הגיעו מהמקצועות הירוקים, כלומר מכוחות הקרקע: ישראל עמיר, שלפני קום המדינה היה מפקד חטיבת עציוני ומפקד חיל האוויר הראשון (למשך כחודשיים); שלמה שמיר, שהיה קודם לכן מפקד חטיבה 7 ומפקד חיל הים; וחיים לסקוב, שהיה לפני כן מפקד הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל ומפקד אגף ההדרכה.
אורנה רודי, יכול להיות שהגיהנום קפא?
"אני לא מעוניינת להגיב".
הציטוט מול המציאות (2): פדיחה VIP
הציטוט:
מה היה הרגע הכי מרגש או משמעותי השנה?
"'הישרדות VIP'. אני לא יכולה לדבר על מה שקרה לי שם, אבל זו הייתה חוויה משנת חיים ללא ספק".
(חגית גינזבורג משוחחת עם לי לוי, "מעריב ראש השנה", 13.9.2015)
המציאות: לי לוי לא השתתפה ב"הישרדות VIP" (בקרוב ב"רשת"), אלא ב"אמזונס" (מתישהו ב"קשת").
חגית גינזבורג, יכול להיות שגילית יצירתיות מסוימת וחיברת עבור לי לוי את תשובתה השגויה?
"ממה שזכור לי, היא אמרה שתכנית הריאליטי שבה השתתפה הייתה החוויה המשמעותית וכולי. לא זוכרת אם אני זו שהשלמתי את שם התכנית או העורכים שלי. בסך הכול טעות שככל הנראה נבעה מבלבול ולחץ מסגירות החגים. כך או כך, נרגשת לשמוע שנעשתה פדיחה ראויה והרת גורל דיה כדי להיכלל בטור שלך".
אפקט כחלון: יותר מדי כותרות דומות
לא משנה אם המשקיעים נוהרים לשוק הנדל"ן או בורחים ממנו, אם מחירי הטלפונים הסלולריים צונחים או אם הבנקים למדו לקח ממה שקרה לחברות הסלולר – דבר אחד בטוח: הכותרת "אפקט כחלון" תצוץ מתישהו איפשהו ב"ידיעות אחרונות", "גלובס", "כלכליסט", "דה מרקר", nrg, mako או בכלי תקשורת אחרים. איחול קטן לשנה החדשה: די, מיצינו.
פרסומת בעייתית? דווקא נשמח להעלות אותה
האם ראוי לשדר בברייק הזהב של גמר "אקס פקטור" (רשת) וגמר "מאסטר שף" (קשת) פרסומת לחברה הנמצאת תחת חקירת הרשות לניירות ערך? ביום שידור גמר "מאסטר שף" דיווחו נתי טוקר ויסמין גואטה מ"דה מרקר" כי קרן קלע, רוכשת הברייק, חשודה בגיוס מאות מיליוני שקלים ללא תשקיף ותוך הטעיית ציבור המשקיעים ואף עדכנו כי הרשות השנייה שלחה מכתב ובו היא דורשת הבהרות בנושא (בתמונה למעלה). אלא מה? שבוע לאחר פרסום האייטם יכלו קוראי "דה מרקר" למצוא באפליקציית "דה מרקר" פרסומת די מוכרת לחברת השקעות הנמצאת תחת חקירת הרשות לניירות ערך (למטה). כמה יפים החיים ללא רגולציה.
ב"דה מרקר" נמנעו מלהגיב.
איפה הימים שלא היו
ביום שלישי שעבר שידרה קשת את הסרט "סבנה", שגולל את סיפור חטיפת מטוס סבנה ב-8 במאי 1972 ואת מבצע חילוץ בני הערובה. אלא שבפרטים הקטנים נפלו לפחות שלוש שגיאות תקופתיות: רני רביב גילה בדף הפייסבוק שלו כי אלוף פיקוד המרכז דאז, רחבעם זאבי (בתמונה משמאל) לא יכול להתהדר באות מלחמת יום הכיפורים שנה וחצי לפני שפרצה, וגם הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר (בתמונה מימין), לא יכול היה להסתובב ב-72' עם אות מלחמת ההתשה, שחולק רק 31 שנים מאוחר יותר, ב-2003. גם כלא נפחא בדרום, המוזכר בסרט בלשון הווה, הוקם רק ב-1980, שמונה שנים תמימות אחרי המבצע.
משה זונדר, תסריטאי "סבנה", אלוהים נמצא בפרטים הקטנים?
"אין לי מושג לגבי אלוהים, אבל כמי שמשתדל להיות בפרטים הקטנים, אני לוקח אחריות מלאה על האזכור המוטעה של כלא נפחא".
דברים בשם אומרם (1): אורית שוחט VS דן מרגלית
דן מרגלית הוא אידיוט עקבי. לא רק מי שיורד מהארץ הוא פסול, גם לפליטים מאפריקה וסוריה הוא קורא עריקים. הם היו צריכים לקחת נשק ביד ולהילחם על ביתם במקום לברוח לסיר הבשר של אירופה! כך, ב"ישראל היום".
(אורית שוחט בדף הפייסבוק שלה, 12.9.2015)
דן מרגלית, תרצה להגיב?
"הרעיון שאדם צריך להגן על ביתו ולא לברוח נראה לשוחט אידיוטי. אביה המנוח שהיה נערץ עליה מתהפך בקברו. זה הסך הכול של כתיבתה רבת השנים – לברוח, לברוח, לברוח".
דברים בשם אומרם (2): סילבי קשת VS אסתי פרז
מקומה של אסתי פרז מובטח לה בכל גירסה של רשות השידור.
האופן בו ראיינה את ג'יבריל רג'וב בהתנשאות אדנותית, כאילו היה הווסל שלה.
הוא דיבר גם על הטרור היהודי, והזכיר את משפחת דוואבשה השרופה. איך אתה יודע שזה טרור יהודי, שאלה בערך. זה עוד לא הוברר. ואתה יודע שהממשלה עושה את כל המאמצים.
וכהנא וכהנא.
(סילבי קשת בדף הפייסבוק שלה, 7.9.2015)
אסתי פרז, תרצי להגיב?
"לא שווה תגובה".
על דגים וחיות אחרות
השנה מתחילה באמצע ספטמבר, פיזמתי חלושות, בדיוק כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"למה לא טלפנת בשבוע שעבר?", שאלתי במפגיע.
"מה לעשות, סיכומי שנה משעממים אותי, הורביץ", הוא פיהק. "וכפי שמעיד מספר הכניסות הזעום לטור האחרון שלך, גם את שאר הקוראים לא ממש הצלחת לעניין. אפרופו שעמום, למה טרחת למנות 40 ימים כדי לבדוק אם המאמר האפוקליפטי של ארי שביט מתגשם, אבל בדיוק כשחלפה תקופת ההמתנה הפסקת את הספירה?".
"שכחת שארי הזהיר במאמר שלו מפני אסון כבד, רק אם היחסים בין אובמה לביבי לא ישוקמו?", הזכרתי לקונספירטור.
"נו?", הוא שאל בקוצר רוח.
"אז מסתבר שהיחסים ביניהם התחממו ממש בדקה ה-90", המשכתי באנחת רווחה. "עובדה: אובמה וביבי צפויים להיפגש בנובמבר בבית הלבן, מה שאומר שאפשר להירגע, לפחות עד למאמר האפוקליפטי הבא של ארי, כמובן. נו? מה אתה אומר? אתה לא שמח שיצא ככה שגם ארי צדק בנבואה שלו וגם הקטסטרופה בכלל לא התרחשה?".
"הקטסטרופה היחידה היא אתה, הורביץ", נבח הקונספירטור. "אחרת איך זה שבדיוק ברגע המכריע הפסקת להציק לצחי קומה?".
"מה עוד יש לי לומר על צחי קומה?", גמגמתי. "מה שפרסמתי עליו לא הספיק?".
"זו הייתה טיפה בים, הורביץ", הזדעק הקונספירטור. "הנה, קבל אייטם ראשי על מירי בוהדנה שצחי פרסם בשבוע שעבר ב'העלוקה', מדור הרכילות הנוצץ שלו".
"אין שום בעיה", ענה הקונספירטור בנחת. "בעיקר אם מתעלמים מהעובדה שהכותרת והאייטם מתארים איך מירי בוהדנה התיידדה עם אחד הצבאים במצפה רמון, אבל בתמונה רואים אותה בכלל במחיצתם של יעלים. איך אתה מסביר את הטעות הזו, הורביץ?".
"זה דווקא קל", אמרתי בידענות. "צחי נוהג לפקוד את מסעדת 'בני הדייג', מה שאומר שהוא מבין גדול בדגים וקצת פחות בחיות אחרות".
"בטוח?", שאל הקונספירטור בחשד.
"האמת שלא", הודיתי. "ייתכן גם שמדובר בצירוף מקרים".
"מה דעתך לפרוש מיד אחרי החגים, הורביץ?", הציע הקונספירטור בכעס. "יש לי מועמדת מבטיחה שיכולה להחליף אותך באופן מיידי".
"באמת?", נעלבתי קלות. "במי מדובר?".
"קודם אני שולח לך תמונה שלה", הטעים הקונספירטור.
"לא אמרתי שמיכל תרצה, הורביץ", נהם הקונספירטור. "אמרתי רק שאילו היא הייתה רוצה, היא הייתה יכולה לכתוב את הטור שלך עם יד אחת קשורה מאחורי הגב".
"איך אתה יודע?", שאלתי בחשד.
"פשוט מאוד", הסביר הקונספירטור. "מסתבר שחוץ מהגשת הפינה היומית שלה בתכנית הבוקר של 'רשת', מיכל גם משתייכת למערכת של תכנית חדשה בהגשת ארז טל וישראל קטורזה שאמורה לעלות בקרוב ב'קשת'. אז אם מיכל מסוגלת לתמרן במקביל בין 'רשת' ל'קשת' ואפילו בין אברי לארז, אין שום ספק שהיא תוכל לפלס את דרכה בביצת התקשורת הטובענית שאתה מתקשה להתמודד איתה".
"אתה בטוח?", פקפקתי. "בכל זאת כתיבת טור תקשורת שבועי דורשת סט יכולות מיוחד".
"נכון מאוד, הורביץ, אז אולי הגיע הזמן שתרכוש לעצמך את הסט הזה סוף סוף?", אמר הקונספירטור במיאוס וניתק.
ואם כבר סט יכולות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il