מה בוער
האם רביב דרוקר עשוי להסיר בקרוב את התביעה שהגיש נגד אראל סג"ל? מה יהיה נוסח ההבהרה שתשודר בגל"צ בתמורה להסרת התביעה? האם לאחר מכן דרוקר יגיש אחת לשבוע את התכנית "מה בוער" עם חברו הקרוב רזי ברקאי? ואיך יגיבו השלטונות ברחוב בלפור לתמורות בשידור הציבורי?
הסיטואציה מורכבת למחצה. מצד אחד, אכן נעשו לאחרונה מאמצים רבים להגיע לפשרה משפטית בין דרוקר לסג"ל. מצד שני, נכון לרגע זה נראה כי המגעים עלו על שרטון, והתביעה בעינה עומדת. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
בינואר האחרון הגישו דרוקר וערוץ 10 תביעת לשון הרע נגד סג"ל ושמעון ריקלין. התביעה הוגשה לאחר שבמהלך תכנית שהגישו השניים נאמר כי דרוקר שלח לתא"ל עופר וינטר את אחד מחייליו לשעבר, מצויד במכשיר הקלטה, במטרה להפיל אותו בפח ולמנוע את מינויו למח"ט גבעתי. סג"ל הודיע אז כי מדובר ב"סיכול מינוי על רקע אידיאולוגיה", ובהמשך הוסיף: "אני חושב שסיפור כזה מעולם לא היה פה, סיפור חסר תקדים... אני לא זוכר שמישהו שלח תחקירן לנסות להפיל קצין בצה"ל באמצעות הקלטה". בחדשות 10, מנגד, טענו אז בתגובה כי שלחו לוינטר תחקירן שהקליט אותו במסגרת תחקיר עיתונאי לגיטימי. לפני מספר שבועות סיכם ברקאי באופן עקרוני עם דרוקר כי יגיש איתו את "מה בוער" מדי יום שני. הוא פנה למנהליו – מפקד גל"צ, ירון דקל, וראש מחלקת האקטואליה, אבי ברזילי – וציין בפניהם כי מכיוון שהתביעה של דרוקר הוגשה נגד סג"ל ולא נגד גל"צ, אין לדעתו מניעה להגשה המשותפת. דקל וברזילי לא קיבלו את עמדתו של ברקאי. הם אמנם הסכימו לצירופו של דרוקר, אך בתנאי שקודם לכן יגיעו דרוקר וסג"ל להסכם, שבעקבותיו תוסר התביעה.
וכך, בשבועות האחרונים, נעשו ניסיונות מטעם שני הצדדים להגיע לפשרה בתיק ולנוסח הבהרה מוסכם. דרוקר ויתר על דרישת ההתנצלות, הסכים שלא סג"ל יהיה מי שיקריא את ההבהרה, אך דרש שיודגש כי הדברים שנאמרו בתכניתו לא היו מבוססים על עובדות, כי אם על פרשנות של סג"ל. בנוסף ביקש דרוקר כי גל"צ תודיע בהבהרה שהיא מקבלת את עמדת חדשות 10 ולפיה שיגור התחקירן להקליט את וינטר היה חלק מהעבודה העיתונאית של מערכת "המקור". סג"ל, מצידו, הסכים לשידור הבהרה שבה תובא עמדת חדשות 10, אך התנגד לכך שגל"צ תודיע כי היא מקבלת עמדה זו. התוצאה: לפי שעה אין נוסח מוסכם, אין לחיצת יד בין דרוקר לסג"ל, אין הגשה שבועית משותפת של ברקאי ודרוקר, אבל יש הליכים משפטיים (שנמשכים גם כאשר סג"ל עסוק בלהימתח על ידי מתחזה לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ).
אראל סג"ל, תרצה להגיב?
"מכיוון שמדובר בהליך משפטי, אני לא אגיב. מאשר שיש מגעים בין הצדדים".
רביב דרוקר, אולי אתה?
"אין שום קשר בין האפשרות שאבוא להגיש יחד עם רזי פעם בשבוע לתביעה המשפטית. גל"צ קשרו בין הדברים, וזו זכותם. אני לא רואה את הקשר, ולכן גם לא שיניתי דבר בהליך מול סג"ל בגלל העניין הזה. מראש אמרנו שמה שחשוב לנו זו לא ההתנצלות ולא תשלום הפיצויים. מה שחשוב לנו – ואמרתי את זה מספר פעמים עוד לפני שעלה רעיון ההגשה – זה שסג"ל וריקלין יאשרו שלעובדות שפרסמו לא היה ביסוס".
רזי ברקאי, איך תסכם?
"ההשתלחות בדרוקר אופיינית לקבוצת עיתונאים שהאבא הרוחני שלהם הוא יורם שפטל: מנצלים את המיקרופון כדי לעשות קילומטראז' על הגב של עמיתיהם למקצוע. אני עדיין מקווה שרביב ואני נשדר יחד, אבל עמדת המנהלים שלי מונעת את זה בינתיים. הם טועים, אבל בסוף הם קובעים. צריך לזכור שתביעת הדיבה היא לא נגד גל"צ אלא נגד שניים משדריה".
בגל"צ נמנעו מלהגיב.
קנאת סופרים תרבה קנאה
כמה טוב שיש את "אולפן שישי", כדי לייצר חיכוכים בינוניים בין עיתונאים, שמהם יכול טור בינוני לענייני תקשורת לקושש אייטמים בינוניים. בשישי האחרון, קצת לפני השעה שמונה, שוחחו חברי הפאנל של דני קושמרו על ביקורו של טראמפ בארץ. "רונלד לאודר, מי שהיה חברו של ביבי נתניהו, יושב לו על האוזן", דיווח יערי. "הוא שכנע את טראמפ, חברו ממועדון המיליארדרים בניו יורק, ואני אומר לך את זה כאינפורמציה, שאבו מאזן מוכן לצלוח את הרוביקון. אני אומר לך שאין לזה שחר, אבל התחושה שם היא כזו". כשרינה מצליח עדכנה כי "ראש הממשלה אומר בשיחות סגורות: מישהו מטפטף לטראמפ נגדנו", ביקש יערי לתקן. "הוא אומר יותר", הדגיש. "ראש הממשלה אומר בשיחות פרטיות, שהבעיה העיקרית שעומדת בפניו עכשיו זה רונלד לאודר". עד מהרה חטפו חברי הפאנל מקלחת קרה מבן כספית בטוויטר (לא נגענו):
בן כספית: "דיון ארוך ונוקב ב'אולפן שישי' בהובלת יערי, על ענייני לאודר-טראמפ-אבו מאזן-ביבי שנחשפו ב"מעריב" לפני יותר משבוע. בלי קרדיט כמובן".
אודי סגל: "אם כבר הולכים אחורה, טל שלו פרסמה לראשונה".
בן כספית: "טל קיבלה בפרסום שלי קרדיט נדיב והודתה לי. אתם דיברתם על חלקו של לאודר במושא ומתן והזעם של ביבי, שהיה בלעדי אצלנו. עצה: לא חובה להגיב כשאין מה".
אודי סגל: "ממך עצה כזאת? יודע מה? מקבל".
טל שלו: "אתם שניכם נדיבים ביותר. אין תלונות. תודה".
בהמשך, כאשר צייצן אנונימי המכנה את עצמו "שיקי" שאל את סגל האם לפחות טל שלו קיבלה קרדיט ב"אולפן שישי", עקץ כספית פעם נוספת כשצייץ חזרה: "אני נתתי לה. הם מטיפים מוסר".
עצתו הנבונה של כספית, שלא להגיב כשאין מה, הייתה טיפ טיפה מאוחרת מדי עבור הכתב לענייני צבא של חדשות 10, אור הלר. מוקדם יותר באותו יום, בשעות אחר הצהריים, חשף עמיתו, הכתב לענייני צבא של חדשות 2, ניר דבורי, כי אחד מפרקליטיו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, נתפס יוצא מתאו של אולמרט עם חומרים החשודים כמסווגים. עשר דקות לאחר מכן פירסם את הידיעה גם אלי סניור, כתב הפלילים של ynet. הלר, מצידו, הגיב לפרסומים בקולגיאליות מרשימה ובפרגונים חמים, תוך שהוא עוקץ את השב"ס ומנסה, בחוסר חן, לחשוף את מקורותיהם של מתחריו. כך הוא צייץ:
גורמים בחדשות 2 הכחישו השבוע בתוקף כי שב"ס הוא העומד מאחורי הסקופ. חיזוק לדברים ניתן היה למצוא בציוצים ששיגר השר לביטחון פנים ביום ראשון האחרון:
אור הלר נמנע מלהגיב.
הציטוט מול המציאות: יונית לוי VS דני קושמרו
הציטוט:
דני קושמרו: "אנחנו עם טראמפ, שבעוד כמה שבועות יחגוג 71".
יונית לוי: "70".
(מתוך שידור טקס קבלת הפנים לנשיא ארה"ב, חדשות 2, 22.5.2017)
המציאות: לא לריב, בדיוק בשביל זה הנודניק פה. והתוצאה:0:1 לקושמרו.
כמו איזה שבט פרימיטיבי נכחד
הציטוט (1): "ברגע שדלת האייר פורס 1 נפתחה, אי אפשר היה לטעות: מדובר בליגה אחרת של סטייל. מספיק היה לראות אותו מוריד את הז'קט ומניף אותו בנונשלנטיות על הכתף... כדי לקבוע: דה פרזידנט אוף דה יונייטד סטייטס אוף אמריקה הוא חתיך הורס" (סימה קדמון נמסה מביקורו של ברק אובמה בישראל, "ידיעות אחרונות", 21.3.2013).
הציטוט (2): "לא היו שם גיטרות חשמליות, אבל היה חשמל באוויר. איש אחד לבדו על הבמה הגדולה, והבמה הייתה מלאה... זה לא הנאום, זה האיש. כשרואים אותו על הבמה, אפשר להבין למה אמריקה הייתה מאוהבת לפני ארבע שנים... יש בו איכויות של שחקן קולנוע, פרופסור באוניברסיטה וגורו בעת ובעונה אחת" (סימה קדמון מתמוגגת מנאומו של ברק אובמה בישראל, "ידיעות אחרונות", 22.3.2013).
הציטוט (3): "איכשהו זה תמיד קורה לנו, ולא משנה אם זה נשיא או סתם כוכב רוק. כשמישהו מהעולם הגדול מגיע אלינו, ועוד אומר כמה מילים טובות (מ'ערב טוב תל אביב', ועד 'שלום חבר'), אנחנו נמסים. כמו איזה שבט פרימיטיבי נכחד, שפתאום נוחת אצלו בלב הג'ונגל האדם הלבן" (סימה קדמון משתוממת על תגובת הישראלים לביקורו של דונלד טראמפ, "ידיעות אחרונות", 23.5.2017).
סימה קדמון נמנעה מלהגיב.
התוצאה: 15 אייטמים לגברים, רק 5 אייטמים לנשים
ביום שלישי, בעיצומו של סיקור הביקור של טראמפ, העלה עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות", את הציוץ הבא:
צודק, כמובן. אבל כך נראה באותו יום העמוד הראשון של "ידיעות": ארבעה שמות של כותבים התנוססו עליו, שלושה מהם גברים, ורק אחת אישה:
דפדוף בעמודים הפנימיים של אותו גיליון, כולל מדידות נוקדניות עם סרגל תקני וחישובים אריתמטיים במחשבון משוכלל (שישמחו בוודאי את עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט. הפרטים המלאים כאן, החל מדקה 32:19), לא הניב, למרבה הצער, תוצאות שוויוניות יותר בין המינים: בסך הכול הקדיש העיתון לביקורו של טראמפ 20 אייטמים. 15 מהם, שנפרשו על פני שטח כולל של 7,797 סמ"ר, נחתמו על ידי שבעה עיתונאים (יועז הנדל, שמעון שיפר, איתמר אייכנר, תלם יהב, מאיר תורג'מן, רז שכניק ואליאור לוי). רק 5 אייטמים, שנפרשו על פני 1,643 סמ"ר, נחתמו על ידי 4 עיתונאיות (סימה קדמון, סמדר פרי, אורלי אזולאי ויעל פרידסון). שורה תחתונה: רק 25 אחוזים מהאייטמים על ביקורו של טראמפ היו של נשים, ושטח הדיווח שלהן תפס רק 17.4 אחוזים משטח העמודים הכולל שהוקצה לביקורו של טראמפ.
עינב שיף, תרצה להגיב?
"לא".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "עינב שיף צודק וגם אתה צודק. צריך יותר נשים על המסך ובעיתונות הכתובה. המצב בתחום הזה ב'ידיעות אחרונות', יחסית לעיתונים אחרים ולערוצי הטלוויזיה, טוב מאוד, אבל עדיין יש מה לשפר".
רן ברץ VS אילנה דיין ובעלה
מדי יום חמישי, בסביבות השעה רבע לעשר, משודרת בתכנית המומלצת "דקלסגל" בגל"צ שיחה בהפתעה. המערכת מעלה על הקו מרואיין, שהמגישים אינם יודעים מראש מיהו. ירון דקל ועמית סגל צריכים לנחש את זהותו במהלך הראיון. בחמישי האחרון הועלה על הקו רן ברץ, לשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני הסברה. לאחר שזוהה במהרה על ידי סגל, התגלגל הריאיון לאותה תגובה אלמותית מלשכת נתניהו, בת חמש דקות ו-47 שניות, שאילנה דיין הקריאה בסיום תכנית פתיחת העונה של "עובדה". התכנית ההיא, נזכיר, עסקה בנעשה בלשכת ראש הממשלה, ושני המגישים ניסו לברר עם ברץ מי ניסח את התגובה. "במסמך הוורד שהועבר היה כתוב ששם המחבר הוא רן ברץ", אמר סגל. "זאת אומרת, זה כן עבר אותך איכשהו. אולי עשית רק הגהות, אולי רק התחלת. לא יודע". מכאן והלאה התנהלה השיחה הבאה (לא נגענו):
ירון דקל: "אתה לא חושב שבדיעבד התגובה הזו פעלה כבומרנג? אתה שלם איתה היום, בראייה של כמה חודשים לאחור?".
רן ברץ: "תראו, אני מדבר עכשיו כמו מתבונן מהצד. אני לא שלם עם התגובה, אני חושב שנעשו בה כמה טעויות. בעיקר היא הייתה קצת רכה. קצת פרווה".
עמית סגל: "באמת?".
רן ברץ: "היא הייתה צריכה להיות הרבה יותר נשכנית".
ירון דקל: "מה יותר נשכנית? היא הייתה אגרסיבית ביותר. איך היא יכולה להיות יותר נשכנית? איך אפשר שזה יהיה יותר נשכני?".
רן ברץ: "למשל, היום אני חושב, אני אומר כמובן בהומור את מה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל היינו אולי יכולים לעשות תחקיר על בעלה של אילנה דיין, ולשאול האם היחסים שלו עם עובדים שלו במהלך עשרים השנה האחרונות משפיעים על האופן שבו אילנה דיין מדווחת".
ירון דקל: "למה בעלה קשור לאופן הדיווח, סליחה על השאלה?".
רן ברץ: "כי זו התכנית שהיא עשתה. היא עשתה תכנית כביכול על לשכת ראש הממשלה, וכל התכנית הייתה על שרה נתניהו".
הראל אורבך, בעלה של אילנה דיין, תרצה להגיב?
"הנה משהו שרן ברץ (או אולי המחשב האישי שלו) עדיין לא הפנים: לא על כל דבר חייבים להגיב".
ממערכת "עובדה" נמסר בתגובה: "מאחלים לרן ברץ הצלחה בתפקידיו הבאים".
מנהיג הדור הבא של השמאל הישראלי? טוב שלא נסחפנו
האם אתר "דה מרקר" פירסם כותרת חסרת בסיס? לא מן הנמנע שייתכן שכן. בשלישי לפני שבועיים העלה ח"כ אראל מרגלית את הפוסט הבא לדף הפייסבוק שלו:
למחרת פירסם צבי זרחיה באתר "דה מרקר" את האייטם הבא:
מרגלית מיהר כמובן לחגוג שוב, העלה את הכותרת לדף הפייסבוק שלו וצירף אליה את הפוסט הפסבדו-מצטנע הבא:
אלא שהמאמר המקורי שפורסם ב"אקונומיסט", מסתבר, כלל לא הכתיר את מרגלית כ"מנהיג הדור הבא של השמאל הישראלי". המאמר תיאר מגמה של יזמי הייטק ישראלים הפונים לפוליטיקה והולכים ותופסים את מקומם של אנשי הצבא בדימוס. מרגלית מוצג באייטם (יחד עם ניר ברקת ונפתלי בנט) כדוגמה לאחד מאותם יזמים שהשתלבו במפלגות כאלה ואחרות. כאשר הגולש ראובן בן-שלום הגיב בדף הפייסבוק של מרגלית וביקש להצביע שם על הפער בין מה שפורסם ב"אקונומיסט" למניפולציה של המועמד לראשות מפלגת העבודה, תגובתו נמחקה והוא נחסם. בהמשך הסיר אתר "דה מרקר" את האייטם, שהתבסס, כך נראה, קצת יותר על הפוסט של מרגלית וקצת פחות על קריאה מוקפדת של המקור באנגלית.
צבי זרחיה, תרצה להגיב?
"לא".
במערכת "דה מרקר" נמנעו מלהגיב.
איפה הקרדיט: למחוק את המתחרים
כמה קטנוני אפשר להיות רק כדי לא לתת למתחרים קרדיט ראוי? מסתבר שלא מעט. הנה שתי דוגמאות, אחת מאתר "דה מרקר", האחרת מאתר "הארץ":
ביום שני שעבר פירסם אהוד קינן ב-mako אייטם על שירות הטלוויזיה של פרטנר. כך נראתה בו הפיסקה הלפני אחרונה:
בין mako ל"דה מרקר" ישנו שיתוף פעולה, ועד מהרה פורסם האייטם גם באתר "דה מרקר", שהסיר מילה אחת מהפיסקה הרלוונטית:
חלפו שישה ימים, ובראשון האחרון חשף רן רזניק ב"ישראל היום" את המלצת משרד הבריאות להפסיק את הנוהג של קשירת מטופלים בבתי חולים פסיכיאטריים, למעט מקרים קיצוניים. המלצה זו ניתנה על ידי ועדה שהוקמה בעקבות קמפיין חשוב וממושך למען פגועי הנפש, שעשו קרן נויבך ורזניק בתכנית "סדר יום" ברשת ב'. באותו יום בצהריים פירסם גם כתב הבריאות של "הארץ", עידו אפרתי, אייטם בנושא, תחילה ללא כל קרדיט. ב"ישראל היום" פנו לאפרתי בקשה לתקן זאת, אך הוא דחה אותה על הסף. רק לאחר שנעשתה עוד פנייה למערכת "הארץ", נוספו סוף סוף לאייטם שבע המילים המעט קמצניות הבאות:
ב"גלובס", בניגוד ל"הארץ", דווקא נתנו לרזניק את הקרדיט הנדיב והנכון (ברחוב שוקן מוזמנים לראות וללמוד):
באתרי "דה מרקר" ו"הארץ" נמנעו מלהגיב.
היי גיא, ביי הורביץ
אני נושא עימי את צער השתיקה. בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם, בחלוני נסתם חזון המרחבים, רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב, אל כל אשנב מוצת באור הערבים. אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"נו, הורביץ, מתחילים לארוז? אתה מוכן?", הוא גיחך.
"נולדתי מוכן", אמרתי. "אבל למה להתחיל לארוז?".
"מה זאת אומרת למה?", תמה הקונספירטור. "לא שמעת את החדשות המסעירות?".
"ודאי ששמעתי", עניתי. "שמחתי מאוד להתבשר כמו כולם על הצטרפותם של גיא פינס ומערכת התכנית 'ערב טוב' לקבוצת 'קשת', אני רק לא מבין איך זה קשור אליי".
"קשור וחצי", אמר הקונספירטור. "נכון שבחודשיים האחרונים החלטת, למרבה הצער, לשעמם לא רק את גולשיmako אלא להטריח, בנוסף, גם את צופי 'קשת' בפינת תקשורת בתכנית 'אנשים'?".
"נכון", אמרתי בגאווה.
"אז הרומן הקצר שלך עם הטלוויזיה נגמר", עדכן הקונספירטור. "זה הזמן להיפרד מפנסי האולפן, הורביץ, וממבטה המלטף של המצלמה. תתחיל לארוז".
"למה? מה פתאום?", הזדעקתי.
"מה לא ברור?", נבח הקונספירטור. "התכנית של גיא, שמצטרף אוטוטו, אפילו עוד לפני המעבר של 'קשת' לערוץ 12, תשודר מדי ערב בשעה 19:00. באיזו שעה משודרת כיום הפינה שלך ב'אנשים'?".
"זה משתנה", עניתי, "לפעמים ב-19:20, לפעמים ב-19:25. תלוי בליינאפ. סבתא חיה בת ה-90 תמיד מקבלת למחרת תגובות מפרגנות מהשכנות שלה ברחוב דבורה ברטונוב בדרום חולון".
"ספר לסבתא", אמר הקונספירטור. "ותתחיל לארוז".
"סבתא חיה תיקח את זה קשה", אמרתי, "היא משוכנעת שאני הכוכב של 'אנשים', והפינה מאוד תחסר לה".
"לא נורא", פיהק הקונספירטור. "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה. למה שלא תשלב זרועות עם חברך הקרוב עקיבא נוביק ותציעו ביחד פורמט חדש לערוץ 10?".
"לכבוד הוא לי לשתף פעולה עם עקיבא", אמרתי, "אבל נדמה לי שבמסגרת המפץ הגדול בשוק התקשורת הוא דווקא לוטש עיניים לערוץ 2".
"באמת?!", שאל הקונספירטור. "המידע הזה מוסמך? אני מופתע שלא עדכנו אותי".
"קבל הוכחה", עניתי. "הנה חברי הטוב עקיבא גונב את ההצגה אצל המתחרים בחדשות 2, בשידור חי:".
"מתברר שעקיבא שלנו הוא ג'וקר רציני", אמר הקונספירטור. "ומה שיפה שזו לא הפעם הראשונה שבה הוא מככב בפריים לא לו. רק לפני שנה ועשרה חודשים, ביולי 2015, יום לפני הופעת הבכורה שלו במהדורה המרכזית של חדשות 10, יכלו צופי המהדורה להבחין בו כשהוא מביט למצלמה מרחוק למשך 12 שניות ארוכות, לא הרחק מכתפה השמאלית של תמר איש-שלום. שולח לך תזכורת:".
ואם כבר תזכורות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: בוקרשט, האמת העירומה
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק