מגל וחרב

ינון מגל VS ידיעות (סיבוב שני)

האם לאחר תקופה קצרה של הודנה, חבר הכנסת הפעלתן ינון מגל בדרכו חזרה לרשימה השחורה של "ידיעות אחרונות"? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. ביום שלישי העלה מגל את הפוסט הבא, שבו ירד קלות על כותרת ראשית ב-ynet (שלמחרת הפכה גם לכותרת בולטת ב"ידיעות אחרונות"):

הכותרת ציטטה את בני משפחתה של רחל אייזנקוט, הקשישה בת השמונים שנפצעה בפיגוע הדקירה בראשון לציון. כותרת דומה, אגב, פורסמה במקביל גם בעמוד הראשי של "וואלה!", אבל מגל – עד לפני שנה עורכו הראשי של האתר – לא צירף אותה לפוסט שלו. למחרת, ביום רביעי, פרסם "ידיעות אחרונות" הפניית שער וידיעה בולטת בהיקף של חצי עמוד:

מגל, מצידו, לא נותר חייב. שעה ו-52 דקות לאחר שביקשתי את תגובתו לכותרת של "ידיעות" נגדו, וקיבלתי ממנו תשובה קצרה וסרקסטית ("נראה לי שהכותרת היא בגלל זה. בכל מקרה, אני בטוח שזה היה ענייני"), הוא העלה את הפוסט הבא: "החברים בקבוצת 'ידיעות אחרונות', שאתמול עשו שיימינג לאזרחים ישראלים שנקלעו לזירת פיגוע ורצו בידיים חשופות אחרי מחבל עם סכין וניסו להציג אותם כמי שדילגו בגסות מעל אישה מבוגרת (אין גבול לרשעות, באמת), קצת כעסו על כך שהעברתי נגדם ביקורת. הם עוד לא התרגלו לעידן הזה של הרשתות החברתיות, ולאנשי ציבור שאומרים את האמת שלהם בלי להתנצל. הבוקר הם לוקחים איזה רבע משפט שלי ומנסים לצייר אותי כמי שיוצא נגד כוחות הביטחון. מה אתם אומרים, זה יתפוס? כי אולי זה רק אני, אבל יש לי הרגשה שבשאלה מי נותן כאן גב לחיילים ולשוטרים, איך לומר, במקומם אני לא בטוח שהייתי פותח את זה". אאוץ'.

זו לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה שבה מגל מתנגש ראש בראש עם קבוצת "ידיעות". הסיבוב הראשון (והממושך) התרחש בחודשים שלפני הבחירות האחרונות, עם מקבץ הציוצים הבא:

ציוציו הלועגים של מגל לא נותרו ללא מענה. מהצד השני של המתרס, ynet שמח להביך את מגל עם ציטוטים מהריאיון שהעניק לעודד בן-עמי ביום שבו הצטרף למפלגת הבית היהודי. "ידיעות", לעומת זאת, היה העיתון היחיד שהתעלם מהסרטון שבישר על כניסתו של מגל לפוליטיקה ולא דיווח על כך למחרת. רק לאחר שמגל הושבע כחבר כנסת החלו כמה חודשי תהדייה, שבמהלכם אפילו העניק הח"כ הטרי ל"ידיעות" שי קטנטן: ידיעה בלעדית על הצעת החוק שלו לבטל רישום פלילי לצרכני קנאביס. אבל כל זה, כאמור, שייך להיסטוריה והשבוע חודשו חילופי האש ביתר שאת.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הצהרת בלפור (8): חשבון פתוח עם סימה

הבלפוריסט טילפן אחוז תזזית. "יש לך את הטלפון של יוסי?", הוא שאל בקוצר רוח.

נו באמת. אתה צריך אותי כדי להשיג את הטלפון של יוסי כהן הדוגמן או יוסי כהן הפרקליט? תגיד, מה קורה אצלכם בלשכה?!

"לא יוסי כהן, ובטח שלא יוסי כהן. אני צריך את הנייד של יוסי בר-מוחא"

מה לנתניהו וליוסי בר-מוחא?

"הגיעה דרישה חד משמעית מהבוס לברר איתו מה פתאום האגודה שהוא ממנכ"ל החליטה להעניק פרס מפעל חיים לסימה".

סימה קדמון?

"בינגו, הורביץ", המשיך הבלפוריסט. "זו שהרתיחה את הבוס כשכתבה פעם על ביבי 'מגלגל עיניים, מתחכם, משקר, סוחר נוכל שעומד בקרן רחוב ומוכר שעון מזויף לעוברי אורח תמימים... איש שלא הייתי קונה ממנו לא רק מכונית משומשת – אפילו לא חבילת מסטיק'. קשה לי מאוד לחזור על המילים האלה בלי לדמוע, אתה בטח מבין".

אני מבין. את כל המשפטים האלה ציטטת מהזיכרון?

"מהזיכרון של הבוס", ייבב הבלפוריסט. "ואם זה לא מספיק, בטור האחרון שלה, מיום שישי שעבר, סימה שוב העזה לרמוז שביבי משקר, ושלמרות שהוא נולד אחרי קום המדינה הוא אמר שהוא ראה חיילים בריטים".

והוא לא אמר את זה?

"אני מזועזע ממך, הורביץ. אתה לא זוכר שב-2006 – זמן קצר לאחר הראיון שביבי נתן ל'7 ימים' ושבו הוא צוטט אומר שבתור ילד הוא ראה חיילים בריטים מתאמנים – הודיע עורך המוסף באופן חגיגי ורשמי שלהד"ם וגם פרסם הבהרה חד משמעית? אפילו דיווחו על זה. הנה, תראה בעצמך".

אני לא יכול שלא להבחין שעורך "7 ימים" באותה תקופה היה ניר חפץ, מי שמונה כעבור שלוש שנים לראש מערך ההסברה של נתניהו.

"אתה רואה? לא רק אצל הקונספירטור הטרחן שלך יש צירופי מקרים", החליף הבלפוריסט נושא במהירות. "מזל שיש לנו את דרור כדי לטפל בסימה. אגב, ידעת שהתעוררה לא מזמן התלבטות ראשונית, בכוורת המצומצמת, אם לפתוח לבוס דף פייסבוק חדש? לאור הניסיון המאוד מוצלח שלנו עם טופז ויונתן, אני משוכנע שאם וכאשר נזכה לרגע המיוחל של דף פייסבוק חדש ולוהט, לחברים שלך ברחוב מוזס 2 יהיו סיבות טובות להזיע, אפילו בימי חורף".

באמת? אבל בשביל מה בעצם? הרי כבר יש לביבי דף פייסבוק פעיל עם 1,569,403 עוקבים.

"מי דיבר על ביבי?", שאל הבלפוריסט בצינה. "שוב שכחת, הורביץ? אני עובד בשירות הבוס".

הציטוט מול המציאות (1): אובך ומבוכה

הציטוט (1): "אובך אדיר. הזיהום בת"א – פי 95 מהממוצע" (כותרת ב-ynet, 4.11.2015).

הציטוט (2): "בתל אביב נרשם זיהום אוויר של פי 60 מהממוצע" ("מעריב", 5.11.2015).

הציטוט (3): "בתל אביב פי 31"  ("ישראל היום", 5.11.2015).

המציאות: נפנה היישר למומחה.

איתן מזא"ה, חזאי איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה, נלך על הנתון הקיצוני ביותר. זה נכון שהזיהום בתל אביב היה פי 95 מהממוצע?!

"מה פתאום? ממש לא. אני לא יודע מאיפה ynet הביאו את הנתונים האלה. ניסיתי לחשב בכל מיני שיטות, ונראה לי שברחו להם מספרים שם. אני לא יודע איך הם הגיעו לזה. אין לי מושג".

אז פי כמה מהממוצע היה גבוה הזיהום בתל אביב?

"נכון לשעה חמש אחר הצהרים הזיהום בתל אביב היה פי 14 בהשוואה ליממה רגילה".

דג חריף ברוטב הכחשות

האם מסוכן להתרחץ בים התיכון בשל נשיכות של דגים? תלוי את מי שואלים. ביום שישי שעבר פרסם ד"ר איתי גל ב-ynet אייטם די מפחיד שנשא את הכותרת "דגים נשכו שני מתרחצים; הגיעו למיון עם זיהום קשה". כותרת המשנה, הדרמטית לא פחות, סיפרה כי "בבית החולים איכילוב מאושפזים שני תושבי תל אביב שהתרחצו בים וטענו כי ננשכו על ידי דגים. הם הובהלו לבית החולים עם זיהום קשה ברגל ובזרם הדם, ככל הנראה בשל חיידק ה'ויבריו וולניפיקוס' שנמצא בקשקשים של דגים".

בעקבות פרסום הידיעה, שהועלתה ללא תגובת איכילוב, פנו לבית החולים עיתונאים נוספים שביקשו לעשות לסיפור ידיעת פולו-אפ. באיכילוב ערכו בדיקה מול ד"ר רונן בן-עמי, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, שמסר כי מדובר בדיסאינפורמציה וכי החיידק המוזכר בכתבה לא זוהה בקרב החולים. בדיקה נוספת, שנערכה מול פרופ' פיני הלפרן, מנהל חדר המיון, העלתה כי המקרה הקונקרטי אינו מוכר לו. כדי להיות בטוחים, ביקשו באיכילוב מ-ynet את פרטי החולים, אך נתקלו בסירוב.

דובר בית החולים איכילוב, אבי שושן (שבלי קשר עדיין ממשיך לפרסם ביקורות מוסיקה מזרחית ב-ynet), מסר בתגובה: "המקרים אינם ידועים לנו".

ד"ר איתי גל, היה או לא היה?

"תפנה ל-ynet לתגובה".

שעה קלה לאחר שהפנה אותי ל-ynet, העלה גל בדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא: "יום חמישי. אני מפרסם כתבה על שני מתרחצים בים בתל אביב שלקו בזיהום קשה ברגל ואושפזו במחלקה הפנימית באיכילוב. בזמן שהם מאושפזים, ומקבלים אנטיביוטיקה לתוך הווריד, דובר בית החולים אבי שושן מתחיל לספר לעיתונאים שלא היה מעולם מקרה כזה, ושהמצאתי הכול. השניים ממשיכים באשפוז שלהם, כשמנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים מורה לטפל בהם באנטיביוטיקה מחשש לזיהום בחיידק 'ויבריו', ושושן ממשיך להכחיש את האשפוז, ומוסר ש'המקרים אינם מוכרים לבית החולים'. והאנטיביוטיקה ממשיכה לטפטף לתוך הווריד שלהם, במחלקה הפנימית, ושושן ממשיך לספר לכולם שאני הוזה ומבלף. בינתיים מתקיימים דיונים במחלקות בית החולים על המקרים".

בחלוף שעתיים מחק גל את הפוסט הנוקב.

ד"ר איתי גל, זה שוב אני. למה מחקת את הפוסט?

"מאחל הרבה בריאות לכולנו, וסעו בזהירות".

דובר בית החולים איכילוב, אבי שושן, תרצה להגיב לפוסט שהיה ונעלם?

"לא".

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

מה באמת אמרה רוסלנה?

בגיליון החדש של מוסף "7 לילות" מתפרסם ראיון של גבי בר-חיים עם רוסלנה רודינה, אשתו של אייל גולן ואושיית "הישרדות" בפני עצמה. בין השאר, התנהל בין השתיים הדיאלוג הבא (לא נגענו):

בתכנית "אנשים" אמרת בעניין הפרשה ש"יש הרבה גברים שעושים את זה ולא רק ליד אבא ועם כמה בחורות, וזה בסדר. אם הוא מרגיש שבא לו, לא חושבת שצריך לשפוט אותו על זה". מתפרש מזה כאילו לגיטימי לקיים יחסי מין כשבחדר סמוך האב עושה את אותו הדבר. את מוכנה להסביר?

"אני ממש לא חושבת שכולם עושים אורגיות עם אבא שלהם. אני לא בעד אורגיות, עם אבא או לא. בתוכנית פשוט לקחו מילים וחיברו בעריכה. ישבתי מול זה והייתי בשוק. בכיתי, אמרתי, 'פאק, מה יחשבו עליי עכשיו?'. אני לא מצדדת באונס ובניצול, חס וחלילה. הסכמתי להתראיין ל'אנשים' כי אני וחיים אתגר עבדנו יחד בתכנית 'מה אתם אומרים', אז סמכתי עליו. אחרי השידור פשוט יצאתי עליו בכל דרך אפשרית. הוא טען שהוא לא קשור לעריכה. עשו לו תרגיל. מכרו אותי בשביל הפרומו. ניצלו אותי. מאוד נפגעתי מזה".

עד כאן הקטע מהריאיון ב"7לילות", שבהחלט מעורר התלבטות: מצד אחד, חברי מערכת "אנשים" הם קולגות קרובים במיוחד (כותב שורות אלה מועסק דרך חברת "קסטינה תקשורת", שמפיקה את התוכנית). מצד שני, מאוד לא מקובל להראות חומרי גלם מתוך כתבה, בוודאי לאחר שכבר שודרה. מצד שלישי – וזהו הנימוק המכריע – אין ספק שהפניה ל"מי נגד מי" שיש בה את המילים "רוסלנה", "אייל גולן" ו"חגיגות מין" עשויה לשבור את שיא הרייטינג של הטור המדשדש. אז הנה הקטע הרלוונטי מחומר הגלם, לפני עריכה:

הסרטון הנ"ל, אגב, נשלח גם לכתבת "7 לילות", שצפתה בו והבהירה בכתבתה כי רודינה אכן צוטטה במדויק. ובכל זאת, רודינה לא נתנה לעובדות לבלבל אותה. "אני בחיים לא אמרתי דבר כזה", התעקשה. "שלא ישלחו לך חומרים שכבר ערכו אותם".

שלחתי את חומר הגלם לרוסלנה רודינה, שהעדיפה הפעם שלא להגיב.

אביגדור ליברמן, מגן הדמוקרטיה

על הפינוקים שמקבל אביגדור ליברמן מקבוצת "ידיעות" כבר נכתב לא מעט. השבוע – הפתעה הפתעה – נוסף עוד צ'ופר לאוסף. זה קרה כאשר הכתב המדיני, איתמר אייכנר, פרסם ב-ynet אייטם לא בלתי דביק למדי שבו דיווח כי ליברמן יצא לפקח על הבחירות באזרבייג'ן. כדי לחזק את תחושת החגיגיות הופיעו בכותרת הגג, מעל תמונתו של ליברמן, צמד המילים "מגן הדמוקרטיה". עד כדי כך. באייטם עצמו אף צוטט ליברמן אומר כי אזרבייג'ן היא דוגמה מובהקת לדמוקרטיה, יציבות ומדיניות חוץ מוצלחת, והביע ביטחון שהבחירות ייערכו בהתאם לעקרונות בינלאומיים.

עד כאן תמצית הדיווח של ynet. מה לא נכתב באייטם? למשל, שלמרות חגיגת הבחירות אזרבייג'ן היא יותר דיקטטורה מדמוקרטיה ונשלטת על ידי משפחת אלייב מאז שנת 1993. עד כמה העם האזרבייג'ני באמת משפיע על הרכב השלטון? נסתפק בלהזכיר שבבחירות לנשיאות, שהתקיימו באזרבייג'ן רק לפני שנתיים, הוכרזו התוצאות כיממה לפני פתיחת הקלפיות, מה שזכה להדהוד תקשורתי בכל העולם, כולל באותו ynet וב-"וואלה!". הפרטים הלא הכי נעימים הללו נשמטו איכשהו מהאייטם של ynet על מגן הדמוקרטיה ליברמן (ותודה לרונית צח שהייתה הראשונה שזיהתה והעלתה לפייסבוק).

איתמר אייכנר, תרצה להגיב?

"תפנה ל-ynet".

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

נס כן קרה לנו

בדרך כלל עיתונאים אינם נלהבים לעשות ידיעות פולו-אפ על פרסומים של המתחרים. לעתים, כמובן, מדובר בסיפור גדול שאין מנוס מלהמשיך ולעסוק בו, ואז ייאלצו הכתבים לבלוע את גאוותם המקצועית, אבל גם במקרים כאלה לא תמיד יטרחו להעניק קרדיט לבעלי הסקופ. אלא שלכל כלל, כידוע, יש יוצא מן הכלל: השבוע התרחש מקרה נדיר למדי, שבו עיתון א' שמח, שלא לומר עלץ, לפרסם אייטם פולו-אפ לידיעה שפורסמה יום קודם בעיתון ב'. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום ראשון פרסם תומר גנון תחת הלוגו "חשיפת כלכליסט" כי הרשות לניירות ערך חוקרת חשד לפיו עו"ד שלמה נס, לשעבר יו"ר חברת החשמל, קיבל חצי מיליון דולר מחברת סימנס כדי לקדם אינטרסים של חברה בבעלותו של עידן עופר מול משרד התשתיות, רשות החשמל וחברת החשמל. "כלכליסט" הקדיש לסיפור הפניה בעמוד הראשון ועוד עמוד ושני שליש. מכובד למדי (העובדה שנס קיבל חצי מיליון דולר מסימנס פורסמה לפני כשלושה חודשים גנון וכן על ידי על ידי ליטל דוברוביצקי וצח שפיצן במוסף "ממון" של ״ידיעות״).  למחרת, יום שני, פרסם "מעריב" פולו-אפ בולט במיוחד, על פני שני עמודים, פלוס הפניה בולטת בעמוד הראשון. לסיכום: השטח שהקצה "מעריב" לנושא היה נרחב מזה של "כלכליסט", שמצדו דווקא לקח באותו יום רבע צעד אחורה, כשפרסם את הכותרת "דרוש נס להוכחת שוחד".

האם החלטת "מעריב" להבליט אייטם כזה התקבלה רק משיקולים מקצועיים טהורים? אז זהו, שלא ממש. כלומר ממש לא. שיהיה ברור: לא צריך לרחם על נס, ככל שיוכחו החשדות החמורים, אבל במקרה הזה ברור שאילו היה מדובר בכל אדם אחר, ספק אם "מעריב" היה בכלל טורח לעסוק בנושא. שני העמודים בעיתון כללו אייטם פולו-אפ לא חתום (שבו קיבל "כלכליסט" קרדיט מהחלומות כאשר שמו הוזכר לא פחות מארבע פעמים) וטור נרחב של בן כספית תחת הכותרת "החטא ועונשו". ומהו חטאו הנורא של נס? העובדה שלפני שלוש שנים, כאשר מונה למפרק של "מעריב" עם שקיעתו של נוחי דנקנר, הוא המליץ כי שלמה בן-צבי ירכוש את העיתון, ולא מי שהתחרה בו אז ראש בראש, מו"ל "הג'רוזלם פוסט", אלי עזור, שהוא גם בוס וגם חבר של כספית.

השופטת ורדה אלשיך קיבלה אז את המלצתו של נס לבחור בבן-צבי כרוכש העיתון, ובדיעבד עשתה לעזור טובה גדולה: בן-צבי שילם על "מעריב" 80 מיליון שקלים ונאלץ להיפרד ממנו כעבור שנה וחצי. עזור, שבא אחריו, קנה את "מעריב" בסוג של נזיד עדשים, תמורת ארבעה מיליון שקלים בלבד. ובכל זאת, כספית לא שכח ולא סלח, ונקמתו בשלמה נס הוגשה השבוע כשהיא קרה, כאשר רבים מהקוראים התמימים אינם בקיאים בהתחשבנויות היצריות מאחורי הקלעים.

בן כספית, בנפול אויבך תשמח עד כדי כך?

"אביב, אתה קצת קשקשן. הקוראים התמימים בקיאים לגמרי בהתחשבנויות בין הצדדים, כי המאמר שלי כלל גילוי נאות בכל התחומים, כולל העובדה שגם אני לא קיבלתי את מלוא הפיצויים שלי משלמה נס אחרי 30 שנות עבודה ב'מעריב'. לגבי מכירת 'מעריב', אני כתבתי את השתלשלות האירועים גם בזמן אמיתי, ושילמתי על זה מחיר. מסירת 'מעריב' לבן-צבי פירקה את העיתון וגרמה לו נזק אדיר. מה שאנחנו קנינו אחרי שנה וחצי היה המותג בלבד. כמעט כל המנויים עזבו והכי חשוב, בית הדפוס נמכר. אפשר היה להציל את 'מעריב' במתכונתו הקודמת, אפשר היה לשמור על בית הדפוס, אפשר היה לשלם פיצויים לכל מי שפוטר, ורבים מאוד פוטרו, אבל כל זה לא קרה בגלל השערורייה הזו, ולכן כתבתי את המאמר. מה שכן, שכחתי לבקש ממך אישור מראש, אז באמת מתנצל".

איפה שקע ותקע כשצריך אותם?

מי אשם במחדל החשמל שפקד את ישראל בשבוע שעבר כאשר עשרות אלפי בתים נותקו מהזרם למשך ימים ארוכים? תלוי, כמובן, איזה עיתון כלכלי אתם קוראים. על פי כותרות "דה מרקר" אין ספק שהאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית בעיקר אל ועד עובדי חברת החשמל:

לעומת זאת, על פי כותרות "גלובס" לא ועד העובדים הוא האשם העיקרי במחדל, אלא המדינה שייבשה את חברת החשמל:

אז מי באמת אשם במחדל החשמל? אחרי התלבטות ממושכת, יתכן שדווקא הכותרת של "כלכליסט" מיטיבה לבחור בכתובת מובהקת:

שי לעמוס

מלחמת "דה מרקר" ו"גלובס" ארוכת ימים היא, וכמובן לא החלה במחלוקת האקטואלית סביב השאלה מי אשם במחדל החשמל. קרב הציוצים המנומס שהתנהל בשבוע שעבר בין כתב הבריאות של "גלובס", שי ניב, למו"ל "הארץ", עמוס שוקן, מוכיח שהדם הרע בין שני העיתונים עדיין מפעפע בעוז. הדיאלוג בין השניים החל לאחר שמו"ל "הארץ" הביע את דעתו השלילית על ביקורת הטלוויזיה שבה קטל רוגל אלפר את סדרת הדוקו "מגש הכסף" ואת גיבור הפרק הראשון, סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "דה מרקר", גיא רולניק:

עמוס שוקן: "רוגל טועה. בהדחת דנקנר מפועלים, ברפורמה בסלולר, בריכוזיות, במחאה החברתית, זה היה 'דה מרקר' ורולניק בעמדה ציבורית, ורוב שאר התקשורת נגד".

שי ניב: "שכחת עוד קמפיינים שהמרקר הוביל: נגד העלאת שכר המינימום, נגד התאגדויות עובדים כולל הילדים של מקדונלדס ונגד בתי הדין לעבודה".

עמוס שוקן: "המרקר עשה קמפיינים נגד התאגדויות של ילדי מקדונלדס? לא היה ולא נברא. המרקר עשה קמפיין מוצדק נגד כוחם של הוועדים במונופולים".

שי ניב: "אתה מטעה. בכירה במרקר כתבה שאם הייתה נערה במקדונלדס לא הייתה מתאגדת. והיו פרסומים נוספים. וקמפיין שלם נגד העלאת שכר המינימום".

עמוס שוקן: "מה שמישהו כותב מחייב רק אותו. קראתי גם בכירה במרקר שכתבה משהו שונה מרוב העיתון על מתווה הגז".

שי ניב: "מישהו במרקר כותב משהו שונה? תופעה. עד היום ראיתי יישור קו, ובפקודה של המקובל הגדול קדימה להסתער".

עמוס שוקן: "תתבייש: הגנתם על דני דנקנר, הרצתם כותרת 'פופוליזם הריכוזיות' במשך שבועות. 'מגש הכסף' זה כל מה ש'גלובס' נלחם נגדו במשך שנים. זה עצוב".

שי ניב: "גם פה אתה טועה. 'גלובס' הוביל את המאבק נגד דמי הניהול, הוא הראשון שהלין על מחדלי הגז, תתפלא, ועוד. רק בלי משיחיות".

עמוס שוקן: "אני טועה? שכחת מה כתבתם על הדחת דני דנקנר על ידי פישר? שכחת את כותרות הגג על פני עמודים על עמודים 'פופוליזם הריכוזיות'?".

שי ניב: "סביב הריכוזיות באמת היה פופוליזם לדעתי וגם בעניין הגז. משיחיות וראייה דיכוטומית. ולא יחשדו בי באהבת טייקונים".

עמוס שוקן: "משיחיות או לא משיחיות, מחיר השירות הסלולרי הוא מה שהוא בגלל המרקר, החוק בעניין הריכוזיות גם. כל המודעות לזה מהמרקר".

שי ניב: "ברור, גם המחאה החברתית הרי זה 'דה מרקר', ניכסתם גם אותה. הסלולר היה קל מאוד בניגוד לאגדה. וגם זה כחלון, לא המרקר".

עמוס שוקן: "פשוט תשאל את כחלון. הוא יגיד את מה שאמר לפני שלוש שנים או ארבע. 'עשיתי את הרפורמה בסלולר עם המרקר'. אבל גם בלי כחלון תעשה עבודה על ארכיון 'דה מרקר'. הכול שם".

שי ניב: "והמרקר עשה לו קמפיין פוליטי שלם. אין טעם להזכיר מה יצא מזה, אני מניח".

עמוס שוקן: "להיפך. גיא כתב שכחלון עשוי לאכזב. שהוא לא מבין מה עומד לפניו. נכון, הוא לא ניבא את הפליק פלאק בגז".

שי ניב: "לא ניבא? הוא הסתיר. ניהל קמפיין. היה הקמפיינר שלו. הסתיר גם את רשימת התורמים של כחלון שהייתה בידו".

עמוס שוקן: "טוב, זה כבר אי הבנת הנקרא. נראה לי שבאמת מיצינו, אני מבין שגיא לא פופולרי ב'גלובס'".

שי ניב: "אני די בסדר בקריאה. וגיא, תתפלא, לא פופולרי אצל מרבית העיתונאים כולל ב'הארץ'. אבל הוא גורו. ולגורו יש מעריצים. לילה טוב ותודה על הדיון. וחומר קטן לשינה: שכחת לקחת קרדיט על ועדת בכר. זה לגמרי אתם. ואולי יש סיבה ששכחת".

עמוס שוקן: "הצלחה חשובה של המרקר. תראה כמה ספקי אשראי לזמן ארוך יש עכשיו. אבל שציפורי יעשה קמפיין להחזיר את זה לבנקים. אולי יצליח".

וכעת נעבור לעובדות

ביום שישי שעבר שוב קוננה אמילי עמרוסי בטורה השבועי ב"ישראל היום" על התקשורת שמקפחת לדעתה את תושבי יהודה ושומרון והפריפריה לעומת תושבי המרכז. תחת הכותרת "מנותקים מהעם" טענה עמרוסי לאיפה ואיפה בסיקור מחדל החשמל. "זו הייתה דוגמה מרהיבה למסננת ממורכזת הפופיק של העיתונות בישראל", כתבה. "ניתוקם מחשמל של רבבות באזור השרון, במזג אוויר נוח יחסית, היה רעידת אדמה ציבורית. המחדל הוא מחדל, אין ספק. השאלה מה היה קורה אם המחדל הזה היה מתרחש בצפת, למשל. האם היו מסירים את סכי העיניים המונעים מהסוס להביט לצדדים? בחורף 2013 נותקו מחשמל כרבע מיליון ישראלים למשך יממה עד ארבע יממות. זה לא קרה ברעננה, אלא בירושלים, ברמת הגולן, בשומרון, בפרוזדור ירושלים, בהר חברון, בצפת, במרום הגליל ובגוש עציון... אתם זוכרים פרומיל מהסיקור הדרמטי שאפף אותנו השבוע?".

ובכן, התשובה היא כן. הנה ארבע כותרות ראשיות של ארבעת העיתונים הגדולים מהסופה ההיא, בחורף 2013.

אמילי עמרוסי, תרצי להגיב בקצרה?

"לא טענתי שהעיתונות לא עסקה בזה. אכן הוקדש לכך כיסוי, אך במדידה כמותית ואיכותית – לא פרומיל מהסיקור של הניתוק מחשמל בשרון".

הציטוט מול המציאות (2): שלום רב שובך ציפורה נחמדת

הציטוט: "הפתעה מעופפת: הרוחות החזקות הביאו איתן ציפור שמעולם לא נצפתה בישראל – סלעית קפריסאית, מין נדיר שמקנן רק בקפריסין. ברוכה הבאה" (עמיר בן-דוד בדף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות", 30.10.2015).

המציאות: בגיגול של צירוף המילים "סלעית קפריסאית בישראל" התוצאה הראשונה בחיפוש מפנה היישר אל אתר הצפרות הישראלי, שבו מתוארת הסלעית הקפריסאית במילים הבאות: "נודדת נדירה למדי אך קבועה, בסתיו (סוף אוקטובר-תחילת נובמבר) ובאביב (מרץ). אתרים מומלצים לצפייה הם חופי הים התיכון, בעיקר חוף תל ברוך, ובאזור אילת. מדי כמה שנים מתרחשים אירועים בהם כמויות יוצאות דופן נצפות בישראל, כמו במרץ 2012, אז נראו פרטים רבים באזור אילת ודרום הערבה, ובסוף אוקטובר 2015, אז נספרו מעל 80 פרטים (מספר שיא היסטורי בתולדות הצפרות בישראל) לאורך חופי הים התיכון".

מחקר טיפ טיפה יותר מעמיק (כלומר כניסה ללינק החמישי ברשימה) מפנה אל מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל, שם ניתן למצוא רשימת תאריכים מדויקים שבהם תועדה הסלעית הקפריסאית בישראל ומגוון תמונות שלה מביקוריה הקודמים בארץ. כדי להיות לגמרי בטוחים, אפשר כמובן להרים טלפון למומחה.

פרופ' יוסי לשם, מייסד ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, זה בנוגע לסלעית הקפריסאית. היא כבר הייתה אצלנו בעבר?

"ראו אותה פה בארץ, זה לא משהו חדש. הפעם פשוט הגיעו יותר פריטים מבדרך כלל".

עמיר בן-דוד נמנע מלהגיב.

כך טורפדה היוזמה הסעודית

בסוף השבוע שעבר נוכחו אתרי "דה מרקר" ו"גלובס" שלא תמיד כדאי להסתמך על דיווחים פזיזים מסוכנויות ידיעות מפוקפקות, בעיקר כשהם מגיעים באמצעות כלי שני. ביום חמישי פרסם אתר "גלובס" את הכותרת הבאה:

זמן קצר לאחר מכן, פרסם גם אתר "דה מרקר" כותרת דומה:

ימות המשיח? לא כל כך מהר. כעבור יממה, בשישי, נאלץ אתר "דה מרקר" להסתייג בכותרת המשנה ולציין כי אמינות הדיווח אינה ודאית. באתר "גלובס", לעומת זאת, לא הופיע שום תיקון.

אז מה קרה כאן? יומיים לפני הפרסום בשני האתרים הועלתה הכותרת המפתיעה על הנסיך הסעודי באתר awdnews, שמצדו ציטט את סוכנות הידיעות הכווייתית (KUNA). הדיווח הפך ויראלי, אך בחלוף 48 שעות שחרר בן טלאל הצהרה לפיה הדיווח שקרי ואינו נכון. הוא גם הוסיף כי אתר awdnews פרסם עליו גם בעבר חומר מטעה ומזויף. מן הסתם התכוון הנסיך הסעודי בין השאר לפרסום ביולי האחרון, לפיו הוא מתכוון לכאורה לבקר בישראל, מה שהפיל בפח כלי תקשורת לא מעטים בארץ ובעולם.

דברים בשם אומרם: מה עושים כדי לרגש את הקוראים?

אחת הסטיות של עורכי "ידיעות אחרונות" זה להוסיף את המילה "הקטן" לאחר ציון שמם של קורבנות טרור או אסונות מזעזעים, כאילו לא די בתיאור העובדות עצמן, כדי לרגש את קוראיהם. הכינוי "הקטן" שמור לסיפורים חשובים לעיתון. כך למשל ידענו שבעיתון מתרגשים מדומא, כאשר אחמד הועלה לדרגת "הקטן".

עיניכם הרואות, גם כאשר מדובר בציטוט הרפלקס עובד, ובשער העיתון איתמר היתום קיבל את הכינוי, למרות שזה בכלל לא בטקסט.

(חיים לוינסון בדף הפייסבוק שלו, 2.11.2015)

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

איפה הקרדיט: השילוב היפה היה מפתיע

הציטוט (1): "זה היה מפתיע: אנה בול מצפה לילד ממתן אוזן" (כותרת לאייטם של גיל משעלי, mako, 29.10.2015, בשעה 15:48).

המקור (1): "אנה בול ואח של אליאב אוזן מצפים לתינוק" (כותרת לאייטם של "וואלה! סלבס" שפורסם 21 דקות קודם לכן, בשעה 15:27).

הציטוט (2): "השילוב היפה: עמית פרקש וגפן ברקאי ביחד" (כותרת לאייטם של גיל משעלי, mako, 1.11.2015, בשעה 16:17).

המקור (2): "עמית פרקש וגפן ברקאי ביחד" (כותרת לאייטם של "וואלה! סלבס" שפורסם שעה ו-16 דקות קודם לכן, בשעה 15:01).

גיל משעלי, מה בנוגע לאיזה קרדיט קטן למתחרים?

"תפנה למערכת".

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, תרצה להגיב?

"חשבתי שאתה מטריד אותי רק כשאנחנו מתהדרים שלא בצדק ב'חשיפה' או 'פרסום ראשון'. במקרים שגרתיים של אייטם שנפוץ לכולם ואתר א' מקדים את אתר ב' אף פעם לא נותנים קרדיט, אחרת כל כלי התקשורת יצטרכו לפאר את כל המתחרים שלהם כל יום ובכל אייטם".

רוני דניאל נותן נוק אאוט לגיבור המקלדת

שיערו גולח כשבא למחנה, שיערה נשאר ארוך ובלי מענה ודווקא אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"אתה לא גבר הורביץ", הוא נהם.

"אני לא גבר?", השתוממתי.

"לצערי", ענה הקונספירטור. "הגיע הזמן שתהיה גבר ותשפיל את עצמך. התקשרת כבר לרוני?".

"איזה רוני?", ויתרתי על הניחוש הפעם.

"איזה רוני, איזה רוני", חיקה אותי הקונספירטור בלעג. "איזה רוני אתה כבר מכיר? ברור שאני מדבר על רוני דניאל".

"למה אני צריך להתקשר אליו?", גמגמתי.

"כדי להשפיל את עצמך להתנצל", פסק הקונספירטור. "זוכר שרק לפני חודש כתבת שהדיווח של רוני על המחבלים שראו את ארבעת ילדי הזוג הנקין והחליטו לא לפגוע בהם התגלה כמופרך? אז השבוע פורסם תמליל החקירה של המחבלים, ונחש מה? כשהחוקר שואל את מפקד החוליה למה הוא לא ירה בילדים, מפקד החוליה משיב: 'דבר ראשון, דת האסלאם אוסרת על כך, כלומר על רצח ילדים. גם האופי שלי לא מאפשר לי להרוג תינוק או לפגוע'. מה שאומר שהדיווח של רוני היה נכון ומדויק להפליא".

"אולי המחבל סתם שיקר בחקירה?", הקשיתי.

"אל תהיה מגוחך, הורביץ", ענה הקונספירטור בכעס. "תקרא גם מה צייץ על זה עמית סגל".

"עמית לא התכוון אליי", ניסיתי להתחמק. "נכון שיש לי מקלדת, אבל אני בכלל לא גיבור".

"את זה אני כבר יודע", קטע אותי הקונספירטור בטון קפוא. "תראה מה רוני צייץ לעמית בחזרה".

"אז מה אתה רוצה?", הרמתי ידיים.

"שפעם אחת בחיים שלך תעשה את הדבר הנכון ותתקשר לרוני כדי לבקש את סליחתו", אמר הקונספירטור וניתק.

רוני דניאל, טלפנתי כדי להתנצל.

"קודם כל, אני מעריך את זה, ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: אני עובד נורא קשה בשביל ללמוד עובדות. כשיש לי ידיעה זה לפעמים טלפון של 15 שניות, אבל מפה מתחילה סאגה מבחינתי של שעתיים או שלוש כדי לוודא שמה שנאמר לי זה נכון. אני ממשיך לחטט ולחטט, וכשאני מגיע לאנשים הרלוונטיים, והם רואים את המקום של התרמילים שנפלו, רואים איפה כל אחד מהאנשים שכב או ישב, ומגיעים למסקנה חד משמעית שהרוצחים האלה ראו את הילדים ולא ירו בהם מתוך בחירה, אז זו ידיעה או הבנה של אירוע שחובתי לומר אותה, גם אם זה לא תואם את התדמית שהדביקו לי. אם המחבלים נהגו ככה, אני צריך להגיד את זה בלי לעשות חשבונות".

ואם כבר חשבונות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

לכל כתבות המגזין

בלוף בהסוואה

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il