תמכתם בחוק "ישראל היום"? אל תיבנו על ראיון מלטף במדור הכנסת של העיתון
איך הזמן טס כשמתלוננים על קיפוח: 15 ימים חלפו מאז שבנימין נתניהו עלה לדוכן הכנסת, דיבר על החקירה המשטרתית המתנהלת נגדו וקשר בינה לבין הצעת החוק המגונה שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". ההצעה ההיא, נזכיר, עברה ב-12 בנובמבר 2014 בקריאה טרומית ברוב של 43 בעד מול 23 נגד והביאה להקדמת הבחירות. "לפני שחוקרים אותי צריך לחקור את כל 43 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק, וקיבלו עיתונות מלטפת ומפנקת מנוני מוזס, ללא מתקפות חוזרות ונשנות מעל דפי העיתון ומעל דפי ynet כמו שאני קיבלתי", אמר נתניהו במליאה לפני שבועיים.
על הליטופים והפינוקים שמעניק "ידיעות" לחברי רשימת המיוחסים שלו כבר נכתב לא אחת. אבל איזה יחס קיבלו 43 הח"כים שתמכו בהצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", מהעיתון שנגדו הצביעו? האם עיתון צריך להעניק במה לחברי כנסת שפעלו נגד עצם קיומו (במתכונתו הנוכחית) ושעשו יד אחת עם העיתון המתחרה, "ידיעות"? ב"ישראל היום" חשבו כנראה שלא.
קבלו נייר לקמוס. ב"ישראל היום" מתפרסם זה שנים מדור שבועי של העיתונאי הוותיק וההגון גדעון אלון על הנעשה במסדרונות הכנסת. על פי רוב, האייטם המרכזי במדור הוא ראיון חיובי עד מפרגן עם אחד הח"כים על פועלו בגזרה כזו או אחרת. מאז ההצבעה על חוק "ישראל היום" ועד השבוע פורסמו במדור של אלון 42 ראיונות מפנקים עם ח"כים וח"כיות. 13 מהראיונות הללו (30.9%) התקיימו עם חברי כנסת שהתנגדו להצעת החוק ו/או נמנעו מלהצביע עליה; 28 מהראיונות (66.7%) נערכו עם חברי כנסת שהצטרפו לבית המחוקקים רק אחרי בחירות 2015 (ולכן, לשמחתם, לא נאלצו להתלבט האם ואיך להצביע על הצעת החוק הנפיצה); רק ראיון אחד (2.4%) נערך עם ח"כ שהצביע בעד הצעת החוק: הזוכה המאושר הוא חבר הכנסת חמד עמאר ("ישראל ביתנו"). עניין של טיימינג? אולי. הריאיון עם עמאר פורסם חודש ויום אחרי שהבוס שלו, אביגדור ליברמן, עשה שולם עם המנהיג של "ישראל היום", בנימין נתניהו, התנצל ברגש על מתקפותיו ("עברתי ניתוח להארכת הפתיל הקצר") והצטרף לממשלה של מי שהוא עצמו הגדיר לפני כן "שקרן" ו"רמאי".
הח"כים שהצביעו נגד הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" וזכו לאחר מכן לראיון אוהד במדור הכנסת הם יולי אדלשטיין (שרואיין פעמיים, פעם אחת באייטם המרכזי ופעם נוספת בזה שמתחתיו), ניסן סלומיאנסקי (כנ"ל), מוטי יוגב, שולי מועלם-רפאלי ומשה מזרחי (שכיום אינו ח"כ, אך הריאיון איתו נעשה עוד לפני שפוזרה הכנסת הקודמת). הח"כים שהתחמקו מלשהות במליאה בעת ההצבעה והתארחו גם הם במדור הכנסת של "ישראל היום" הם יצחק וקנין (שרואיין פעמיים), עליזה לביא, אליעזר מוזס, אלי בן-דהן ואלי ישי (שהריאיון איתו נעשה לפני פיזור הכנסת הקודמת).
מבין 23 הח"כים שהתנגדו להצעת החוק נותרו 13 בכנסת הנוכחית; 5 מתוכם (38.4%) כבר רואיינו במדור. מבין 43 הח"כים שתמכו בהצעת החוק נותרו 24 בכנסת הנוכחית; רק 1 מתוכם (4.2%) רואיין במדור.
גדעון אלון, יכול להיות שקיבלת הוראה מלמעלה לא לראיין ח"כים שתמכו בחוק "ישראל היום" או שמדובר בצירוף מקרים?
"אין תגובה".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
ברק רביד ושלמה צזנה VS בועז סטמבלר
ואם כבר "ישראל היום": ביום ראשון הצטרף הכתב המדיני המרדן-למחצה של העיתון, שלמה צזנה, למשלחת ראש הממשלה שהמריאה ללונדון. כזכור, לאחר שצזנה פרסם מספר ציוצים ביקורתיים נגד שרה נתניהו, הוא הודר לפני חודשיים מנסיעתו של ראש הממשלה לאזרבייג'ן ולקזחסטן. אלא שגם צירופו של צזנה הפעם לא מנע ממנו לשגר ציוצים שספק אם שימחו את דיירי הבית ברחוב בלפור. נתחיל, כמקובל, מהאמצע:
למחרת נחיתת המשלחת בלונדון קיים נתניהו תדרוך עיתונאים שנוהל על ידי דוברו, בועז סטמבלר. כשהגיע תור הכתב המדיני של "הארץ", ברק רביד, להפנות שאלה לראש הממשלה, הוא ביקש לשאול את נתניהו האם אינו מתחרט על כך שקיבל מתנות מארנון מילצ'ן. סטמבלר קטע את רביד וביקש ממנו להפנות רק שאלות מדיניות, אך רביד התעקש להשלים את השאלה. 20 דקות לאחר מכן, כאשר התדרוך הסתיים ונתניהו החל לעשות את דרכו החוצה (אך עדיין נכח בחדר), ניגש סטמבלר לרביד, טען נגדו בכעס כי ניצל את זמן השאלות כדי לעשות פרובוקציות והזהיר אותו בקול רם כי לא ייתן לו להפנות שאלה לנתניהו בשבוע הבא, בתדרוך של ראש הממשלה לאחר פגישתו עם הנשיא טראמפ בוושינגטון. רביד, מצידו, דרש בתגובה מסטמבלר שלא יאיים עליו, הוסיף "אתה יודע את מה מזיז לי אם תיתן לי לשאול שאלה או לא" ולקינוח כינה אותו חוצפן. זמן קצר לאחר התקרית העלה הקולגה צזנה את הציוץ הבא:
סטמבלר, שקיווה שהאירוע החריג ייסגר בשקט, זעם על הציוץ של צזנה. הוא צילם אותו, הפיץ בקבוצת הוואטסאפ של הכתבים שנסעו ללונדון, והוסיף בסרקזם את המילה "כבוד". אחר כך התקשר לאילאיל שחר, ראשת תא הכתבים המדיניים, והתלונן על רביד. אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה: בהמשך שיתף צזנה ציוץ של הכתבת הפוליטית של "וואלה!", טל שלו, שגם נכחה בביקור ראש הממשלה בלונדון, והוסיף הערה סרקסטית שלו, במרכאות, בת מילה אחת בלבד:
שלמה צזנה, נראה לך שתצורף לנסיעה הבאה של ביבי? מה ההימור שלך?
"אגיב לכמה מהדברים שכתבת. ראשית, לגבי ה'מרדן למחצה': במשך שנים, עוד לפני שהתחלתי לעבוד ב'ישראל היום', אתה בתפקידך מתעקש להציג אותי באור שאינו חיובי. ייתכן שהסיבה לכך היא שאינני ממקורותיך, ואולי כי מקורותיך אינם מעוניינים בטובתי. אך כל עוד אתה נצמד לאמת, או לפחות, נאמר, לא משקר מתוך כוונה, אני מכבד את עבודתך וממשיך להתייחס אליך בכל הכבוד הראוי. ולגופה של השמצה, אני לא מרדן ולא למחצה. אני עיתונאי ואני מנסה להישאר כזה גם בשוק התקשורת הסוער הנוכחי. באותה המידה יכולת לכתוב, 'האמיץ למחצה'.
"לגבי המשפט שלך כי 'גם צירופו של צזנה הפעם לא מנע ממנו לשגר ציוצים שספק אם שימחו את דיירי הבית ברחוב בלפור' – אתייחס באופן כללי לציוצים שאני כותב בטוויטר, כי אתה לא היחידי ששואל וכשירות לציבור דרכך אומר זאת כך: בשעה שנעשים ניסיונות להחליש את גופי הביקורת במדינה (מבקר המדינה, בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, התקשורת) אני חושב שיש להשתמש בכל כלי כדי לחזק את הדמוקרטיה הישראלית. חופש הביטוי לעיתונאי הוא דבר שכל אחד צריך להילחם עליו. כל מדיה והכוח שלה. יש דברים שכותבים בעיתון, יש דברים שאומרים בשידור רדיו, או טלוויזיה ויש ציוצים שכותבים בחשבון הטוויטר והפייסבוק. הקו המשותף לכל המדיות, מבחינתי, הוא לעמוד בכמה כללים. החשוב שבהם: ללא משוא פנים וללא מורא. כלל נוסף הוא שהדברים יהיו נכונים, שיהיו מעניינים וכו' וכו'.
"לגבי האירועים בתדרוך הכתבים של נתניהו בלונדון והתקרית עם ברק רביד: השתתפתי בתדרוך וההתנהלות בו לא הייתה תקינה. לא ייתכן שדוברו של ראש ממשלה ימנע מכתב לשאול שאלות, או יכתיב איזה שאלות לא יישאלו. כך טענתי גם כשאולמרט היה ראש הממשלה וכך גם עכשיו. ברק רביד שאל שאלה לגיטימית. ראש הממשלה עצמאי וחזק מספיק כדי להחליט שהוא עונה או שאינו מוכן לענות לשאלות בעניין. במקרה כאן, הדובר התנהג בקיצוניות, עצר את רביד מלשאול, אבל בנוסף, גם ביקש להפסיק את התדרוך לאחר אותה שאלה. רביד התנהג כעיתונאי מקצועי ופעל נכון.
"אני מניח שכל הנוכחים הצטערו על הרוח הרעה שבה התנהלו הדברים ועל התגובות הקולניות, אבל מה שחשוב הוא שהכללים יהיו ברורים: כתבים שם כדי לשאול, לחקור, לברר. שום הפחדה (כמו לפגוע באותו כתב בהמשך, בוושינגטון), לא צריכה לעבור בשתיקה מצד תא הכתבים המדיניים.
"ובאשר לשאלתך אם נראה לי שאצורף לנסיעה הבאה של ביבי ומה ההימור שלי לגביה – הודיעו לי שאני נוסע לוושינגטון להמשיך ולבצע את עבודתי. תודה על ההתעניינות".
ברק רביד נמנע מלהגיב.
דובר ראש הממשלה, בועז סטמבלר, תרצה לסכם?
"בכל ביקור מדיני של ראש הממשלה נתניהו בחו"ל, יוזמת הלשכה תדרוך כתבים. בשונה ממסיבות עיתונאים בארץ, שבה כל עיתונאי שואל את אשר על לבו, בתדרוך כתבים בחו״ל הכללים שונים והתדרוך אמור להתמקד בהקשר של הנסיעה. זהו כלל ידוע וברור: תדרוך הכתבים היה אמור להתמקד בפגישתם הראשונה של רה״מ נתניהו עם ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, בה עלו סוגיות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות חשובות עבור מדינת ישראל. התדרוך נועד לעדכן את הציבור בישראל בנושאים שעלו בפגישה החשובה באמצעות העיתונאים שנלוו לראש הממשלה. שמורה ללשכת ראש הממשלה הזכות להימנע משאלות פרובוקטיביות על חקירת ראש הממשלה בתדרוך שעוסק בפגישה מדינית בלונדון. בשבוע הבא בוושינגטון יקיים ראש הממשלה נתניהו תדרוך כתבים, לאחר פגישתו עם הנשיא טראמפ. אני משוכנע כי ברק רביד ושלמה צזנה יתמקדו הפעם בשאלות הנוגעות לפגישה החשובה".
סופה של הטרלה
מחיר המבוכה? לא נכחיש זאת. כתבת "ידיעות אחרונות", גאיה קורן, תפסיק לעת עתה לכתוב את המדור "ביקור בית" במוסף "זמנים בריאים". הסיבה: ראיון השער של קורן עם השחקן שרון אלכסנדר, שפורסם בראשון האחרון ב"זמנים בריאים" וכבר הספיק להפוך לסוג של קאלט.
המדור "ביקור בית" מארח מדי שבוע ידוען כזה או אחר המספר איך נראה יום עבודתו, ומהם הרגלי התזונה, הכושר והטיפוח שלו. צוות של מומחים מקבל את המידע וממליץ לידוען כיצד לשפר את איכות חייו. למרות שההרגלים שתיאר אלכסנדר נשמעים בדיעבד משונים / ביזאריים / מומצאים, הם לא עוררו חשד אצל קורן ועורכיה בדרך לדפוס.
וכך, ביום ראשון בבוקר, יכלו קוראי "זמנים בריאים" המופתעים לקרוא את הציטוטים הבאים: "אני מורח על השיער מים עם טיפה סוכר ונותן לחתולים ללקק את השיער. זה מאוד יעיל, הנשירה הפסיקה"; "לאכול זה לא דבר טוב. זה טעים וכיפי, אבל אם אתה לא אוכל יומיים נהיה לך מצב רוח טוב, אתה בהיי, מרחף, אנרגיה מטורפת. אני לא מגיע לזה בדרך כלל כי אני אוהב שווארמה"; "התעמלות אני עושה בתוך המיטה – אני שוכב על הגב ושם רגל ימין על רגל שמאל חצי שעה, ואז מחליף רגליים. זה נותן סיבוב קל לגב. מאוד קל. אני המצאתי את זה"; "אני חובב אמבטיות שמנים: מערבב שמן אבוקדו, חוחובה, קוסקוס וזית. זה קצת מסריח אבל אני עושה את זה פעמיים בשבוע. עוד פעמיים אני מורח על הגוף דבש ואז נכנס לאמבטיה חמה מאוד". פאנל המומחים, מצידו, ניתח ברצינות גמורה את הרגליו של אלכסנדר והעניק לו משוב.
בראשון בצהריים, לאחר פרסום הריאיון, "ידיעות" היה עדיין בשלב ההכחשה, וטען בתוקף כי לא הופל בפח:
אלא שכבר בערב חלו התפתחויות: איתמר ב"ז פרסם באתר "העין השביעית" אייטם שבו הודה אלכסנדר כי כל מה שאמר לכתבת גאיה קורן היה בצחוק. קורן, מצידה, עדיין מיאנה להאמין ("לא הייתה פה הטרלה, לא היה ניסיון לעבוד עליי"). כעבור יומיים, בשלישי, התראיין אלכסנדר לאראל סג"ל ולחיים לוינסון בגל"צ, וסיפר שהריאיון עם קורן היה טלפוני. "אם יש משהו שרציתי אולי להגיד זה לא בהכרח דווקא נגד 'ידיעות אחרונות', אלא זה נגד חלקים רבים מאוד בתקשורת שבולעים כל מה שמאכילים אותם", הסביר את המניע. "בגלל כמות השטויות והקשקושים והמאמרים הרפואיים הפסבדו-מדעיים שאנחנו מופגזים בהם כל כך הרבה יוצא שהציבור ניזון מאינפורמציית פח אשפה, או אינפורמציה שיש מאחוריה אינטרסים כלכליים. זה היה בהומור, אבל על הדרך נחשפה פה איזושהי תופעה".
בינתיים הספיקו ב"ידיעות" (שזו לא ההטרלה הראשונה שלהם) לדלג משלב ההכחשה לשלב ההשלמה. הוחלט כי קורן תפסיק לכתוב את המדור "ביקור בית" ומי שצפויה להחליף אותה היא מירי בן-דוד ליוי, עורכת בלוג "החצאית" באתר Xnet. שיהיה בהצלחה (ובלי רוק של חתולים).
גאיה קורן, תרצי להגיב?
"חבל שנותנים במה גדולה לאיש קטן".
ינון מגל VS איתמר אייכנר
ביום שישי פירסם הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות", איתמר אייכנר, אייטם המתאר כיצד בילו בנימין ושרה נתניהו במלון יוקרה בניו יורק ב-2006, כאשר נתניהו היה יו"ר האופוזיציה. גולת הכותרת: ההוצאות המופלגות של השניים שולמו על ידי ארגון יהודי-חרדי שהזמין את נתניהו להרצאה. כעבור יומיים, בראשון, התפתח בטוויטר הדיאלוגצ'יק הבא, עם בקשה נוגעת ללב בסופו (לא נגענו):
ינון מגל: "נתניהו, אל תישבר. הם אלופים ביצירת מצג שווא שאתה עבריין".
איתמר אייכנר: "ולחשוב שהיית עיתונאי. יש חשבוניות ממלון יוקרה שמראות שהוציאו 585 דולר על משקאות אלכוהוליים וחטיפים ביום שעשו צ'ק אאוט בשש בבוקר".
ינון מגל: "לשמוע מכם ביקורת על עיתונות זה כמו לשמוע ביקורת מיואל חסון על מעבר בין אג'נדות ומפלגות".
איתמר אייכנר: "'הם', 'אתם', 'מכם'. יש לך את זה ביותר מכליל? כשיש מידע בודקים אותו. מה לעשות? 'אצלנו' עיתונאים הם לא פוליטרוקים".
ינון מגל: "ברור. מן המפורסמות שאצלכם הכול 'נובע מערכים עיתונאיים ושיקולים מקצועיים'. אני גם בטוח שאתה ומפייבוריטך הנמרצים חותמים על כך".
איתמר אייכנר: "ומן המפורסמות שאצלכם הכול היה טהור. אני בטוח שאתה ומפייבוריטך הנמרצים חותמים על כך".
ינון מגל: "מציע שתעשו תחקיר נוקב על תפקודי כעורך מבחינת יושרה עיתונאית ונאמנות לגולשים. מניח שהוא לא יפורסם. לפחות תשפילו מבט".
איתמר פליישמן: "בבקשה תפסיקו לכתוב 'מפייבוריטך'".
איתמר אייכנר: "שכה אחיה – העתקתי את זה מינון. מעולם לא השתמשתי בביטוי הזה ומבטיח לא להשתמש בו שוב".
אראל סג"ל: "שנאמר: על פיברוטך, תפברט וכל מפוברטך יפוברטו".
ינון מגל VS הדס שטייף
זה לא קרב הציוצים היחיד שבו כיכב מגל. בשני האחרון הוא העלה צילום מסך עם שני ציוצים של הדס שטייף, מהחודש שעבר, נגד אראל סג"ל. זה קרה, לאחר שסג"ל ראיין את לירן חג'בי, לשעבר מג"ד "צבר" בחטיבת גבעתי, שהורשע בהתנהגות לא נאותה כלפי פקודתו, מאי פטאל:
מה גרם למגל להעלות שוב את הציוצים של שטייף? הראיון שערך רזי ברקאי עם חיים רמון. עד מהרה התפתחה בין מגל לבין שטייף השיחה הנינוחה הבאה:
ינון מגל: "שלום הדס שטייף. התרגשתי מהזעזוע שעברת כשסג"ל ראיין את לירן חג'בי בבית החם שלך. עכשיו חיים רמון התראיין אצל רזי. יש לך בעיות שמיעה או יושרה?".
הדס שטייף: "אני במקומך הייתי שותקת. כשהיית צריך אותי ידעת לצלצל. חיים רמון עבר זמן רב מאוד. הוא לפחות הודה והתנצל. חג'בי עדיין בתהליך משפטי".
ינון מגל: "הדס, זה קצת קשה לעקוב. אולי תוציאי הוראות מפורטות למי מותר ומתי להתראיין מבחינתך. עבירות ופשעים מול ימים ושעות. לוח מפורט. אגב, בעניינים אישיים גם במקומך הייתי שותק".
הדס שטייף: "אצלי הכול בחוץ מרוח בכל פינה מוארת. פעם הכרתי ינון אחר...".
ינון מגל: "לינון נמאס מחוסר צדק. מאלימות. מהתנשאות ומרשעות".
הדס שטייף: "כולם מראיינים את רמון שנים. עבר זמן. מבחינתי גם את ינון אפשר לראיין. לא את קצב וגם לא את חג'בי או בוכריס".
הציטוט מול המציאות: חיים נגד חיים
הציטוט: "ב-1994, חיים רמון – שהתמודד מול עמיר פרץ – זכה בבחירות להסתדרות" (טלי חרותי-סובר, "דה מרקר", 7.2.2017).
המציאות: ב-1994 רמון לא התמודד מול עמיר פרץ על ראשות ההסתדרות, אלא מול חיים הברפלד.
טלי חרותי-סובר, להלשין עלייך ליובל דרור?
"אנחנו לא מגיבים, אבל ד"ש ליובל דרור".
המנוי אינו זמין (5): הרוצה את הרב יתקשה לטלפן אליו
וכעת לפינתנו בעלת השם הארוך: "עיתונאים, עורכים ויחצ"נים שמנסים להשיג דרך קבוצות ווטסאפ מספרי טלפון של אנשים שנפטרו". אחרי עקיבא נוביק (שביקש את הטלפון של אסתר שטרייט-וורצל ז"ל אך גילה שהיא אינה זמינה), ואחרי נתי עטר (שביקש את הטלפון של אמנון ליפקין-שחק ז"ל אך גילה שהוא מנוע מלדבר), ואחרי רותם טוני (שביקשה את הטלפון של יוסי שריד ז"ל אך גילתה שהוא אינו נגיש), ואחרי ענבר טויזר (שביקשה את הטלפון של ישראל פוליאקוב ז"ל אך גילתה שהוא כבר לא איתנו), הגיע השבוע תורה של העיתונאית שלהבת חסדיאל להנעים את זמנם של חברי קבוצת הוואטסאפ "255 – מאגר מידע":
הרב אריה בינה אכן היה מקורב למיליארדר החרדי איירה רנרט, אך כאמור נפטר לפני 23 שנים.
שלהבת חסדיאל, הצלחת?
"הצלחתי מה?".
להשיג את הרב אריה בינה, כמובן.
"נו באמת, לעשות אייטם מטעות כתיב, אריה במקום אהרן. לידיעתך, אהרן בינה חי וקיים. אם תרצה, אוכל לשלוח לך מספר שלו".
מילה של mako: תנו צ'אנס לטרנס
מיהי הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את חבריי הטובים ב-mako, הרי שהתשובה היא, כמובן, ננסי שניידר האלמותית:
לעומת זאת, אם תשאלו את עמיתיי הצוננים מ-mako, יתברר לכם שהטרנסג'נדרית הראשונה בישראל היא, ללא ספק, דווקא גילה גולדשטיין המיתולוגית, שנפטרה השבוע:
מבולבלות? גם אנחנו.
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?
"האמת היא שאתה נכנס פה לוויכוח ארוך שנים שנוגע להגדרות סמנטיות ולעניינים פיזיולוגיים שלא בטוח שאתה רוצה להיכנס אליהם, או שמא כן?".
מילה של mako: טוב שלא הגזמנו
ועוד קצת מאתר הבית: לפני שבועיים פרסם mako ראיון עם טל בן עזרי, ששמה המוכר הוא TAL – זמרת פופ צרפתייה. ההפניה הייתה חד משמעית ונחרצת:
האם טל היא אכן זמרת הפופ הכי מצליחה בצרפת? אז זהו, שלא בדיוק. הנה רשימת 200 האלבומים הנמכרים בצרפת לשנת 2016. בטבלה אין הרבה זמרות, ורובן אינן צרפתיות (סלין דיון, אדל, סיה, ריהאנה). ובכל זאת, מבין הזמרות הצרפתיות שברשימה, הזמרת המובילה היא לואן (מקום 16), אחריה ממוקמת שלישיית הזמרות הצרפתיות LEJ (מקום 39), ורק אחריהן נמצאת טל שלנו (מקום 51 המכובד). מסקנה: ההפניה של mako הייתה מעט מוגזמת במקרה הטוב ומאוד נמהרת המקרה הרע (או להיפך).
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני שוב לא מופתע?
"ולמה אני לא מופתע שאדם ארכאי כמוך, שהבילוי המועדף עליו הוא דפדוף בכרכים של עיתונים מרקיבים, חושב שעדיין מודדים הצלחה על פי מכירה של אלבומים? במדד הקובע באמת בעולם המוזיקה, של צפיות ביוטיוב, טל מובילה על לואן בעשרות מיליוני צפיות ועל LEJ במאה מיליון".
מניין הימים: לאן נעלמה שרה נתניהו?
ביום שני, יממה לאחר שמשלחת ראש הממשלה המריאה ללונדון, פירסם "ישראל היום" תמונה נוספת של שרה נתניהו, לפני שעלתה למטוס.
מאז 5 בדצמבר 2016 ועד היום, 9 בפברואר 2017, במשך 66 ימים תמימים, פורסמו ב"ישראל היום" ארבע תמונות של אשת ראש הממשלה, ממוצע של תמונה אחת בכל 16.5 ימים.
בתקופה המקבילה אשתקד (5 בדצמבר 2015 עד 9 בפברואר 2016) פרסם "ישראל היום" 13 תמונות של שרה נתניהו, ממוצע של תמונה אחת בכל 5.07 ימים (פי 3.25 יותר).
שורה תחתונה: אמנם הפער במספר התמונות ביחס לשנה שעברה הצטמצם במעט (בשבוע שעבר הוא עמד על פי 4 יותר), אבל עדיין ארוכה הדרך לשוויון.
האם ומתי תחזור נתניהו לתדירות גבוהה ב"ישראל היום", כמו בימים היפים? נמשיך לעקוב.
גבירותיי ורבותיי, תפנית דרמטית
כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח, אבל פתאום הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"תתעורר, הורביץ", הוא שאג. "יש מצב להודנה".
"איזו הודנה?", זינקתי בבהלה. "בין נחום ברנע למוטי גילת? בין גיא רולניק לאלי ציפורי? בין צחי קומה לערן סויסה?".
"אפילו לא קרוב", הטעים הקונספירטור. "אני מדבר איתך על אפשרות מפתיעה לשינוי היסטורי למחצה בסיקור החד צדדי, העוין והמוטה של 'ידיעות אחרונות', שנמשך כבר שנים ארוכות".
"זה קשור לנתניהו?", הסתקרנתי.
"אתה לא בכיוון!", ענה הקונספירטור, "זה קשור למגרש הביתי שלך, זה מתחולל מתחת לאף שלך וזה קורה ממש עכשיו בשידור חי, רגע לפני הגמר הגדול!".
"איזה גמר?", שאלתי.
"הגמר הגדול של 'הכוכב הבא' כמובן", השיב הקונספירטור. "מעניין אם בסוף יתברר שאסי צדק ושהכול קשור אליו".
"איזה אסי?", התעניינתי.
"נו באמת", השתומם הקונספירטור, "כמה עוד סופר-טאלנטים אתה מכיר, שגם מגישים את 'הכוכב הבא', גם גדלו לא רחוק ממך בדרום חולון, גם כיכבו בעל כורחם בעין הסערה בתחילת האופנסיבה של 'ידיעות' נגד האויב הגדול וגם נוטלים חלק פעיל בתפנית הדרמטית שמתחוללת ברגעים אלה?".
"אני מניח שאתה מתכוון לאסי עזר", הגבתי, "אבל לא בטוח שהבנתי על איזו אופנסיבה אתה מדבר, על איזה אויב גדול ועל איזו תפנית דרמטית".
"חכה שניה", אמר הקונספירטור. "אני תיכף מביא כפית כדי להאכיל אותך במנות קטנות. אתה זוכר שפעם, לפני שנים רבות, 'ידיעות אחרונות' נהג לסקר את 'קשת' לפי מיטב הכללים העיתונאיים ומשיקולים ענייניים?".
"איך אפשר לשכוח?", עניתי.
"ואתה זוכר שבאותם ימים רחוקים התפרסמו ב'7 לילות' ו/או '7 ימים' כתבות יח"צ מפרגנות שנועדו לקדם השקות ו/או גמרים של תכניות פריים טיים נוצצות ב'קשת'?", המשיך הקונספירטור.
"היו זמנים", נאנחתי.
"ואתה זוכר שנוני הכריז מלחמת עולם על 'קשת', בגלל שהיא סירבה בחוצפתה הרבה להסכים למגבלות מובהקות שנוני, בשבתו כרגולטור, ביקש להטיל על mako?", הוסיף הקונספירטור.
"חייב להגיד שקצת פקפקתי בשמועות העקשניות האלה", אמרתי, "אבל עכשיו, אחרי התמלילים המרתקים של שיחות נוני-ביבי, אני כבר יכול להאמין כמעט להכל".
"ואתה זוכר שבסמוך מאוד להכרזת המלחמה של נוני, אסי עזר העניק ראיון גדול לאיתי סגל מ'ידיעות' לקידום 'האח הגדול'?", תמה הקונספירטור.
"את זה אני דווקא לא זוכר", השבתי.
"ברור שלא!", חגג הקונספירטור, "כי העובדה שאסי העניק ראיון גדול לאיתי סגל ממש לא אומרת שהריאיון הזה התפרסם אי פעם. ברגע האחרון הגיעה הוראה מלמעלה לגנוז את הכתבה על אסי, כי בדיוק התחילה מלחמת העולם. וזה מה שכל כך יפה: בדיוק אותו אסי שהופיע על הבמה במערכה הראשונה מככב כעת גם בתפנית הדרמטית".
"איזו תפנית?", הסתקרנתי.
"תפנית פוטנציאלית חדה ביחס של 'ידיעות' ל'קשת'", אמר הקונספירטור. "אחרי שנים שבהן היה אסור לכתוב את צמד המלים 'האח הגדול' או אפילו להזכיר באופן כלשהו את תכניות 'קשת' ב'ידיעות', אפילו בטור ביקורת הטלוויזיה, כפי שהעיד אבנר הופשטיין, אני שמח לבשר לך על שינוי משמעותי במגמה".
"תרשה לי לצנן במעט את התלהבותך", אמרתי. "השינוי במגמה אינו חדש. כבר לפני שנה וחצי החרם הוסר, ובעמוד האחרון של 'ידיעות' התנוסס אייטם נוצץ לחלוטין על גמר 'האח הגדול VIP'. מה זה אם לא איתות של שלום?".
"אתה לא מבין כלום", רגז הקונספירטור. "נכון שבשנים האחרונות אירעו מקרים בודדים שבהם 'ידיעות' פרסם אייטמים למחרת תכניות הגמר של 'האח הגדול' ו/או 'הכוכב הבא', אבל הקונספציה הייתה פשוטה בתכלית: התעלמות מוחלטת במהלך העונה, כדי לא לתרום חלילה וחס לרייטינג של 'קשת', אבל אזכור הזוכה למחרת הגמר כדי לתרום לרייטינג של 'ידיעות'. אי אפשר להשוות את זה לתפנית הדרמטית שמתחוללת ברגעים אלה".
"איזו תפנית?!", לחצתי. "השיחה הזו מתחילה להרגיש לי כמו פינג פונג מעייף".
"הפינג פונג דווקא מרענן", חייך הקונספירטור, "ואני מתכוון למדור הפופולרי 'פינג פונג' במוסף '7 לילות', שבו רז שכניק התותח מראיין מדי שבוע ידוען אחר ושואל אותו מה הזיכרון הכי מוקדם שלו, מה מפחיד אותו, מתי הוא בכה לאחרונה ועוד כל מיני שאלות אישיות שלא קשורות להרגלי טיפוח ולרוק של חתולים. מחר, הורביץ, הולך להתפרסם שם ראיון חגיגי בנפח של שני עמודים עם אסי עזר, פלוס הפניה בשער, פלוס קידום תקדימי לגמר הגדול של 'הכוכב הבא לאירוויזיון' שתשודר בשני הקרוב. מה משתמע מזה?".
"שום דבר", פסקתי. "עובדה שבאותו מוסף ממש מופיעה כתבה נשכנית הרבה יותר של אותו שכניק ממש על שי חי, שבטח יטנף קצת במישרין או עקיפין על 'האח הגדול' ו/או 'קשת'. ולכן, קידום גמר 'הכוכב הבא' עם אסי עזר לא מבשר על שום תפנית, ובטח שלא על תפנית דרמטית".
"תפנית וחצי", קבע הקונספירטור. "קידום לגמר של 'קשת' ב'7 לילות' זה משהו שלא קרה בשנים האחרונות. אז מצד אחד, אין לי ספק שמדובר כאן, לכל הפחות, בפתיחת דלת לקראת הודנה אפשרית, אבל מצד שני אסור לשכוח שכל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' עומד תמיד בכללים עיתונאיים ונובע משיקולים מקצועיים הנה, תסתכל, רק היום רז ו'ידיעות' קידמו בשער האחורי עוד תכנית דגל של 'קשת', לקראת תחילת העונה".
"נחמד", אמרתי. "ועדיין, לעניות דעתי עשויה להיות אפשרות נוספת".
"נו, הורביץ, מה האפשרות הנוספת?", האיץ הקונספירטור.
"האפשרות הנוספת היא שמדובר בצירוף מקרים, כמובן", עניתי.
"תמשיך ככה ותגיע קרוב", נזף הקונספירטור. "לא פלא שלמרות שרמזת בעבר על הודנה אפשרית בין ראש הממשלה ל'ידיעות', לא הצלחת לעלות על זה שביבי ונוני נפגשים. הבעיה איתך היא שגם כשאתה רואה לפני כולם את העצים, אתה לא מסוגל לראות את היער".
ואם כבר יער, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: מה קרה לכתבה הביקורתית על נפתלי בנט בדרך לדפוס?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il