מעשה בכרובית (1): המנה הטובה ביותר בעולם? קצת נסחפנו
מי המציא את המתכון המצליח לבייבי כרובית של אייל שני? האם אכן מערכת "מגזין האוכל הנחשב באמריקה" הכתירה את הכרובית המפורסמת כ"מנה הטובה ביותר לשנת 2018"? ומי נסחפו מעט בקילוסים לשף מבלי להתעמק בפרטים הקטנים? הנה סיפורונצ'יק לחג (עם המשך מטלטל ותפנית חדה בעלילה באייטם הבא):
בחודש שעבר פירסם ynet את הכותרת הבאה:
"מגזין הקולינריה האמריקניFood & Wine הנחשב פרסם השבוע גיליון מיוחד לרגל חגיגות 40 שנה לפעילותו", נכתב באייטם. "במסגרת הכתבות השונות במגזין, בחרו שם לציין מנה נבחרת בכל שנה מאז הקמתו.... המנה שסוגרת את הגיליון, כלומר המנה הנחשבת למנה הטובה ביותר לשנת 2018, היא מנת הבייבי כרובית של השף אייל שני".
ברם אולם כאשר נכנסים אל רשימת 40 המתכונים הטובים בכל הזמנים שבחרו עורכי Food & Wine בפינצטה מתוך 24 אלף מתכונים שפורסמו 40 בכל שנות המגזין (מתכון אחד מכל שנה), מתגלה – הפתעה הפתעה – שהבייבי כרובית של אייל שני כלל אינה נכללת בה. מה כן? מחוץ לפרויקט, בעמוד האחרון של הגיליון, הוסיפה עיתונאית האוכל הקנדית גייל סימונס, במדורה האישי At My Table, את הבחירה הפרטית שלה למתכון הטוב ביותר בעיניה ל-2018, הלוא היא המנה של שני. הישג נאה ביותר? בהחלט, אך לא מדובר במנה שנבחרה על ידי צוות עורכי המגזין במסגרת הפרויקט, אלא בבחירתה של עיתונאית אחת (מה גם ש-2018 טרם הסתיימה ואין לדעת איזו מנה עוד עלולה, חלילה וחס, לעקוף בסיבוב את הבייבי כרובית בחודשים שנותרו עד הסילבסטר).
הפרטים הקטנוניים לא מנעו כמובן את המשך הפסטיבל התקשורתי. למחרת הפרסום ב-ynet נסחפו קלות בעקבותיו כלי תקשורת נוספים, בהם גם אתר "הארץ", וגם מערכת "חדשות הבוקר" של "קשת", שהעלתה את הטאלנט של הזכיינית על ראש שמחתה. כבר בתחילת הריאיון אצל ניב רסקין, אגב, לא היסס השף עצמו להכריז כי הבייבי כרובית שלו נבחרה ל"מנה הטובה ביותר בעולם של 2018". עד כדי כך:
גם ב"חדשות הבוקר" וגם במקומות אחרים הוגדר Food & Wine כ"מגזין האוכל הנחשב באמריקה" ו/או כ"מגזין האוכל הנחשב בעולם". על כך לא נותר אלא לצטט את יהודה נוריאל, שטרח לבדוק וכתב כך באחד ממדוריו האחרונים ב"מוסף לשבת" של "ידיעות": "'הנחשב בעולם?' נו, הוא אפילו לא בעשרת הנפוצים ביותר (על פי מדדי CISION ו'סטטיסטה'), גם לא בצמרת הפופולריים ביותר (מקום 14 באמזון, 31 בבארנס אנד נובל)... הבעיה איננה שני. האיש יעשה הכול כדי להצליח, גם אין לו בעיה לבלף. הוא הרי כבר בדה מעשייה שלמה איך הטביע אניית תופת וחיסל כתריסר מאנשיה. הבעיה היא אנחנו, שהפכנו לכרובית". ויש המשך.
מעשה בכרובית (2): לאן נעלם שחר סגל?
וכעת לשאלת השאלות: מי באמת המציא את המתכון המצליח לכרובית של אייל שני? בראיונות שהעניק לאתר "הארץ" ("הצלחתי להעביר את הגאונות הזו של הטבע בשלמותה") ולמוסף "24 שעות" ("הייתי השף של העגבנייה ועכשיו אני נותן בראש עם הכרובית") הקפיד השף ליטול את הקרדיט לעצמו, ולא הזכיר אף שם אחר. אלא שהמציאות, בחוצפתה, טיפה'לה מורכבת יותר:
לפני שש שנים הפיקו שני ושחר סגל, שותפו העסקי אז והיום, סדרת רשת שהועלתה ליוטיוב. פרק 8 בסדרה, שזכה לכותרת "כרובית ואגו", נפתח בדיאלוג הבא ביניהם (לא נגענו):
אייל שני: "למה אתה עושה לי את זה?".
שחר סגל: "למה אני עושה לך מה?".
אייל שני: "אני רוצה לספר לך משהו. אני רוצה להתוודות".
שחר סגל: "זה כבר מצחיק".
אייל שני: "כן. אני יום אחד הייתי אצלך בבית. אתה הרי כולך בנוי מעצלות, ולקחת עשרה דברים ולהפוך אותם לאחד. אני לא אשכח את הרגע הזה".
שחר סגל: "מחמאה או עלבון? מה קורה פה?".
אייל שני: "זה עלבון נוראי שיתמוך במחמאה שתיכף תבוא, אתה יודע. אחרת לא תוכל לשאת את הדבר הזה".
שחר סגל: "ברור".
אייל שני: "ואני רואה אותך פותח את דלת התנור ופתאום מוציא את הראש הזהוב הזה של הכרובית. אני מסתכל על זה ולא לוקח לי הרבה זמן להבין שהומצאה פה המצאה גאונית – ולא אני המצאתי אותה. זה כמו במרוץ החימוש. עוד חודש הייתי ממציא את הטיל הזה. היה חסר לי 30 יום כדי להוציא את זה. עניינים של הבשלות מוח, אתה יודע".
שחר סגל: "נורא מרגיע אותי שאת הדבר הכי מפורסם שעשית אני המצאתי".
אייל שני: "בדיוק. עכשיו, מה הבעיה בהמצאה? אני אגיד לך בדיוק. בהמצאה יש מה שחושבים בחוץ – הכרובית של אייל שני, איזה כרובית של אייל שני? – אבל כל פעם שאומרים את המשפט הזה זה כמו שיש לי מערכת חרבות בלב שכל אחת מהן נכנסת".
שחר סגל: "פוצע אותך מחדש".
אייל שני: "פוצע אותי. ראשית כל, קשה לי לסבול את הכרובית הזו".
שחר סגל: "גם לה לא קל איתך. שאני אעשה?".
אייל שני: "זה ייצא נורא אם אתה תעשה, כי אתה המצאת את זה".
שחר סגל: "נכון, אז בוא תעשה".
אייל שני: "עכשיו תשמע, אני רק רוצה להגיד לך: התוצאה הסופית צריכה להיות שכל הפרחים יהיו דבוקים כאילו יצקת דבק".
שחר סגל: "אני יודע, אני עשיתי את זה".
אייל שני: "הבנתי אותך".
שחר סגל, נעלבת שלא קיבלת קרדיט?
"אייל אכן 'נותן בראש עם הכרובית', ואת הסיפור שלה הוא סיפר בקולו, לא שזה משנה משהו למישהו. אז מה בעצם הבעיה? אייל הוא שותף ואהוב. זה מה שיש לי לומר".
אייל שני, תרצה להגיב?
"אם אני רוצה? אז לא בדיוק, כי מה לי להתעסק בעיתונות המתחננת על קיומה ומשתמשת בדם האנשים כדי לנשום את פרפוריה האחרונים בעולם, מה לי ולצורך שלה לערוף ראשי נביאים בעירם כדי למכור עוד עיתון או עוד פוסט, אבל מכיוון שהניתוח שלך הוא מקומם וקטנוני וכל כך צר וצר עין בעיני, אגיב בקיצור:
"לגבי עוצמתו התקשורתית של ה- Food & Wineמגזין, עוצמה תקשורתית לא נמדדת רק בעוצמת המכירות אלא בקהל היעד והיכולת של עיתון מסוים לפלח אליו. ה-Food & Wine, גם אם הוא לא המגזין הנמכר בעולם הוא מגזין התנ"ך של כל הפודיז בעולם.
"הכרובית שנבחרה למאכל השנה של המגזין לא הופיעה בו ככתבה עצמאית במשך אותה שנה, כי רצו לשמור עליה כאפקט הפתעה. אם הייתה מופיעה כמה חודשים לפני זה, בגלל סמיכות הזמן להופעת גיליון היום הולדת, הייתה נוצרת כמעין כפילות, ואם המגזין היה בוחר לא לעשות את גיליון היום הולדת שלו, הייתה אז נכנסת הכתבה על הכרובית כמו כל הכתבות האחרות, רק שהיא הייתה אז כתבת שער במגזין, כי הסיבה לבחירתה היא שהיא נכנסה למיליוני מטבחים ביתיים על פני כל הגלובוס ושינתה את מנהגי הארוחות המשפחתיות, דבר ששינה בעקבותיו את כל מבנה החקלאות העולמית. שטחי הכרוביות בעולם הוכפלו בכמה מונים בעקבות הכרובית הזאת.
"ולגבי מי שהמציא אותה, כאן אתה מתפרץ לדלת פתוחה, גם ב- Food & Wine וגם במקומות תקשורת אחרים, כולל ב'ניו יורק טיימס', בראיון שהיה איתי לפני כשנה וחצי שבו הוא הכתיר אותי כממציא הכרובית, סיפרתי את אותו הסיפור המסופר בקליפ עם שחר, שותפי. הוא האיש שאצלו ראיתי לראשונה את הכרובית הזאת מזהיבה בתנור, וכשראיתי אותה הייתי מוכה בתדהמה ואמרתי לו, שחר, זה גאוני, בוא נעשה אותה ב'סלון'.
"נכון, לא הייתי הראשון שעשיתי אותה אלא שחר, והוא טוען שלא הוא הראשון שעשה אותה אלא אביבה, אמא שלו, אבל אני האדם ששמתי אחריה את הנקודה, אני האדם שהבנתי את הגאונות שבה והראשון שתמלל את הערכים הרוחניים והקולינאריים שלה והראשון שידע להאיר אותה באור האלוהי היוצר את תשוקת העולם אליה.
"הממציא הוא לא זה שהמציא את הגלגל, אלא זה שרתם אותו לראשונה אל העגלה. גם סטיב ג'ובס הוא לא זה שהמציא את הקו העגול במחשבים שלו, הקליגרפיה היפנית עשתה זאת הרבה לפניו, אבל הוא זה שבעזרת הקו הזה שינה את העולם".
הציטוט מול המציאות (1): מתישהו בנובמבר
הציטוט: בשישי שעבר ציין "הארץ" 25 שנה להסכמי אוסלו עם הפניה בולטת בשער, פלוס ארבעה עמודי חדשות. לאורך העמודים הללו הופיע תאריכון ובו נכלל כמובן גם האירוע הדרמטי ביותר בתולדות מדינת ישראל:
המציאות: רצח רבין התרחש ב-4 בנובמבר 95' (תשאלו את אשכול נבו).
הציטוט מול המציאות (2): היחיד שלמד לקח, או שלא
הציטוט: בשישי שעבר שודרה בתכנית "שישי" בערוץ עשר כתבתה של איילה חסון, שהתלוותה לטקס הרמת כוסית לראש השנה של הליכוד בגני התערוכה. בין המרואיינים היה גם השר לשיתוף פעולה אזורי, צחי הנגבי. חסון הזכירה לו את סקופ חייה, פרשת בר-און חברון, שהנגבי היה בזמנו אחד הנחקרים בה, בתפקידו דאז כשר המשפטים. מכאן ואילך התנהל בין השניים הדיאלוג הבא (לא נגענו):
איילה חסון: "לא נעים לי להזכיר איזו פרשה שגם השם שלך עלה בה. היא הייתה ב-97'. נראה לי שהיחיד שלמד לקח מאז זה אתה".
צחי הנגבי: "את יודעת שהיו שם ראש הממשלה, דרעי, ליברמן, מקווה שעוד למדו".
איילה חסון: אז שלושתם חזרו בעצם לסבב נוסף של חקירות ואתה לא".
צחי הנגבי: "אני מאמין בחפותם".
איילה חסון: "תדפוק פה באיזה עץ".
המציאות: לא רק שצחי הנגבי חזר לחדרי החקירות, הוא אפילו הורשע.
הציטוט מול המציאות (3): יגאל סרנה VS אהוד ברק
הציטוט: בשני שעבר פירגן יגאל סרנה לאהוד ברק את הפוסט הבא:
המציאות: הקדנציה של ברק כראש ממשלה הייתה הקצרה ביותר בהיסטוריה, אפילו יותר מזו של משה שרת. שרת כיהן בתפקיד מ-26 בינואר 1954 עד 3 בנובמבר 1955 (כלומר שנה, תשעה חודשים ושמונה ימים); ברק כיהן בתפקיד מ-6 ביולי 1999 עד 7 במרץ 2001 (כלומר שנה, שמונה חודשים ויום).
הציטוט מול המציאות (4): 494 ימים הפרש
הציטוט: בשישי האחרון פרסמה חברת החדשות את הכותרת הבאה ב-mako:
המציאות: מירי רגב מכהנת כשרת התרבות מאז 14 במאי 2015, כלומר כבר שלוש שנים, ארבעה חודשים ו-6 ימים (אבל מי סופר).
הציטוט מול המציאות (5): ארבע מי יודע?
הציטוט: "ניבר מדר בדרך ל'ספורטס אילוסטרייטד'? העמוד הרשמי של גיליון בגדי הים באינסטגרם העלה בסוף השבוע תמונה של הדוגמנית הישראלית וחשף אותה בפני עוקביו עם רמיזה שהיא חלק מהקאסט של גיליון 2019... אם המשא ומתן יבשיל, היא תהיה הדוגמנית הישראלית השלישית שתככב בגיליון, אחרי בר רפאלי ואסתי גינזבורג. ריספקט" (ערן סויסה, "ישראל היום", 16.9.2019).
המציאות: אם המשא ומתן יבשיל, מדר תהיה הדוגמנית הישראלית הרביעית שתככב בגיליון, אחרי מיכאלה ברקו, בר רפאלי ואסתי גינזבורג.
הפוך שלדי, הפוך: לפנק לפנק לפנק (ועוד קצת לפנק)
כמה פינוקים העתיר "ישראל היום" על חבר המערכת דונלד טראמפ בשבועיים האחרונים, שבהם הותקף מכל עבר? לא מעט.
בחמישי לפני שבועיים פירסם בכיר בממשל האמריקני מאמר דעה אנונימי ב"ניו יורק טיימס" ובו תקף את התנהלות הנשיא. למחרת, 7 בספטמבר, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה הכותרת של "הארץ":
כך נראתה הכותרת של "מעריב":
ב"ישראל היום", לעומת זאת, התפנה העורך, בועז ביסמוט, לסגור חשבון עם הפקיד הבכיר הסורר במאמר חריף:
בתגובה חטף ביסמוט בטוויטר הטרלה איכותית מחיים לוינסון (שעות ספורות לפני הודעתו המנהלתית על יציאה לחופשה עד מוצאי יום כיפור):
בחלוף יום, בשבת שעברה, תקף נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, בנאום באוניברסיטת אילינוי, את התנהלותו של טראמפ. למחרת, 9 בספטמבר, כך נראתה הכותרת של "ידיעות":
כך נראתה הכותרת של "הארץ":
כך נראתה הכותרת של "מעריב":
ומה ב"ישראל היום"? שם נמשך עדיין המצוד אחר כותב המאמר האנונימי. הביקורת של אובמה הוצנעה ב-65 מילים, שתי פסקאות לפני סוף האייטם:
בדיוק בחצות הלילה שבין 10 ל-11 בספטמבר עלה בקינדל "פחד", ספרו המדובר של בוב וודוורד על התנהלותו של טראמפ בבית הלבן. לאחר צאת ראש השנה, ב-13 בספטמבר, כך נראתה הכותרת שהופיעה בעמוד הראשון של "ידיעות":
כך נראתה הכותרת של "הארץ":
"ישראל היום", לעומת זאת, עדיין חיפש את הבכיר האנונימי בממשל והסתפק בטור חמצמץ של אמנון לורד בעמודי הדעות:
בסוף השבוע האחרון חתם פול מונפורט, מנהל הקמפיין של טראמפ, על עסקת טיעון שבמסגרתה יעיד על מעורבות רוסיה בבחירות. ידיעה דרמטית? ללא ספק. בעיקר כשיש בעיסקה הזו גם קשר ישראלי מפוקפק. כך נראתה בראשון האחרון כותרת הענק של "ידיעות", שנפרשה על פני עמודים 4-5:
כך נראתה הכותרת הראשית של "הארץ", שהקדיש לפרשה גם את כל עמוד 4:
כך נראתה הכותרת של "מעריב", שגם הוא הקצה לפרשה את כל עמוד 4:
ומה לגבי "ישראל היום"? שם העניקו לסיפור החם ידיעה זערורית בת 66 מילים ששובצה בתחתית עמוד 18:
בכותרת הראשית של אותו גיליון, לעומת זאת, פינקו את טראמפ בגדול:
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
מה כבר יכול לקרות בשלושה ימים בשבעה לילות
ציפורי הצפון כבר הגיעו, מתערבל האבק בגבעות, ואז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"בוא נדבר על טיימינג", הוא הציע.
"טיימינג?", הרמתי גבה.
"בהחלט", המשיך הקונספירטור. "כידוע לך, הורביץ, טיימינג הוא כמעט הכול בחיים. ועורכי '7 לילות' נתקלו בזה פעמיים בשבועיים האחרונים. שולח לך הפניה בולטת מהעמוד הראשון של שישי האחרון, ואחר כך נדבר".
"נו, קלטת?", חקר הקונספירטור.
"ממש לא", נאלצתי להודות.
"מוסף '7 לילות', שכידוע לך מופץ למנויים בימי שישי, נסגר ונשלח לדפוס מדי שבוע בימי שני בלילה", נאנח הקונספירטור. "למרבה הצער ביום רביעי, אחרי שהמוסף כבר הודפס, חשפה מיקי לוין ב-TMI את הסקופ הפצצתי הבא:".
"זאת אומרת שמריה לא ממש בחיקו של בן הזוג שראה אותה מתאהבת ב'האח הגדול'?", תמהתי.
"נכון", אישר הקונספירטור.
"מה שהפך את ההפניה של '7 לילות' לטיפ-טיפה פחות אקטואלית, בעצם?", שאלתי.
"בדיוק", הכריז הקונספירטור. "וכמו שכבר רמזתי לך, הורביץ, זה כבר המקרה השני בתוך שבועיים שלמציאות היו תכניות משלה בימים שבין ההורדה לדפוס לבין הפצת הגיליון. הנה, שולח לך את העמוד הראשון של '7 לילות' מ-31 באוגוסט".
"אתה מדבר על הריאיון עם רותם סלע?", חקרתי. "מה הבעיה איתו?".
"שום בעיה", ענה הקונספירטור. "רז התותח שאל את כל השאלות הנכונות. אפילו הייתה לו שאלה אחת על סרטון הפרסומת שלה מלפני חצי שנה עם אביב אלוש, שעורר מיני סערה בנימוק שהיא פרובוקטיבית ומינית מדי לזוג אנשים נשואים עם ילדים".
"נו, אז מה הסיפור?", התפלאתי.
"הסיפור הוא שיום אחרי שהגיליון של '7 לילות' כבר הודפס, אך יומיים תמימים לפני שהוא הופץ, פרצה סערה הרבה יותר גדולה סביב הפרסומת החדשה של רותם סלע, עד כדי כך שהרשות השנייה הורתה להפסיק את שידורה. התוצאה היא שבשישי קיבלו קוראי '7 לילות' ריאיון עם סלע ללא אף מילה אקטואלית על הפרסומת הפרובוקטיבית החדשה".
"אז מה בעצם אתה רוצה לומר?", פיהקתי.
"שאולי יש כאן קייס שכדאי להפנות לתשומת לבו של רביב", סיכם הקונספירטור.
"רביב דרוקר? איך הוא קשור לעניין?", השתוממתי.
"מה פתאום דרוקר?", נזף הקונספירטור, "דיברתי על עורך ' 7לילות', רביב גולן. נכון שרביב קצת מתחת לרדאר בזמן האחרון, אבל לא אוכה בתדהמה מוחלטת אם תצוץ בעתיד הלא רחוק סיבה שתגרום לטור שלך להתעניין בו, הגם שכמו שאני מכיר אותך יש סיכוי לא רע שהמתחרים יקדימו אותך".
ואם כבר מתחרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: ספיישל כיפור: 7 עיתונאים בכירים מבקשים סליחה
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il