המקום: לשכת ראש הממשלה. הזמן: שלהי שנת 2014. האירוע: מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, מקיים עוד שתי פגישות חשאיות – אחת מהן ערב פיזור הכנסת, והשנייה ימים אחדים לאחר פיזורה – עם מי שנחשב לאויב הגדול ביותר שלו, בנימין (ביבי) נתניהו. בפגישות הללו אומר מוזס שידאג לכך שנתניהו יישאר ראש ממשלה עוד הרבה שנים, אם ביבי יפעל לכך ש"ישראל היום" יפחית את מספר העמודים בימי שישי ויצמצם את כמות המודעות. ואם לצטט: "אם אני ואתה נסכים על חוק, אני אעשה כל מה שאני יכול כדי שתהיה פה כמה זמן שתרצה. אני מסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה בצורה הברורה ביותר".
את הפרטים הללו, שנחשפו בשנה שעברה, כולם יודעים (ותודה חמה לגיא פלג).
אבל מה מוזס היה מוכן לעשות כדי למנוע מלכתחילה את הוצאתו לאור של גיליון יום שישי של "ישראל היום"? כמה כותרות מפרגנות פירסם "ידיעות" על בנימין ושרה נתניהו לפני שהמתחרים החליטו להפיץ את "ישראל היום" גם בימי שישי? וכמה כותרות עוינות פירסם "ידיעות" על הזוג נתניהו אחרי שניסיונות הסיכול כשלו וגיליון יום שישי הפך לעובדה מוגמרת? מה היו הגזרים ש"ידיעות" העניק לנתניהו כשעוד הייתה תקווה למנוע או לעכב את רוע הגזרה? ואילו מקלות ניחתו על ראש הממשלה ורעייתו כאשר אותה תקווה נמוגה? מיד הנתונים והפרטים, אבל ראשית תקציר הפרקים הקודמים בתוספת חדשות בעתיקות:
ב-10 בפברואר 2009, בתום מערכת בחירות לוהטת וצמודה, מצליחה יו"ר מפלגת קדימה דאז, ציפי לבני, יקירת "ידיעות אחרונות", לגרוף 28 מנדטים, אחד יותר מהליכוד בראשותו של בנימין נתניהו. למרות זאת, המאסטרו נתניהו עושה ללבני בית ספר. הוא מצליח לגייס יותר חברי כנסת שימליצו לנשיא המדינה שהוא זה שירכיב את הממשלה החדשה. ב-20 בפברואר נאלץ הנשיא שמעון פרס להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הקואליציה. 19 ימים לאחר מכן, ב-11 במרץ, מתקיימת פגישה לילית סודית. סמוך ל-11 בלילה מגיעים בנימין ושרה נתניהו לביתם של ציפי לבני ונפתלי שפיצר בשכונת רמת החי"ל בתל אביב. על הפרק: מגעים לממשלת אחדות. הפגישה, ללא תוצאות, מסתיימת כעבור חמש שעות, בארבע לפנות בוקר.
המתווך החשאי בין שני היריבים הפוליטיים היה לא אחר מאיש העסקים ארנון מילצ'ן. 2009 הייתה שנה משמעותית לתושב החוזר ורב הפעלים מילצ'ן. מילצ'ן, כיאה למפיק הוליוודי מצליח, אוהב לבחוש, להוציא ולהביא. בחלומות הכי שחורים שלו הוא לא דמיין שמה שהוציא (על סיגרים ושמפנות) הוא גם מה שיביא (לכך שיחקרו אותו תחת אזהרה בלהב 433). לקראת שובו ארצה ב-2009 שכר המוציא והמביא מילצ'ן את שירותיו הטובים של עו"ד פיני רובין – מוציא ומביא לא קטן בזכות עצמו – כדי שיטרח מאחורי הקלעים למען הארכת "חוק מילצ'ן". רובין ריכז את המאמצים וההכנות שאפשרו למילצ'ן לחסוך תשלומי מס בשווי מאות מיליוני שקלים. עולם קטן. מאז התרסקותו של אליעזר פישמן, משמש אותו עו"ד פיני רובין (יחד עם עו"ד ירון אלכאווי) ככונס נכסים למניות שלו ב"ידיעות אחרונות". רביב דרוקר חשף השבוע בערוץ עשר מה התחולל בדירקטוריון "ידיעות אחרונות" כאשר משפחת יודקובסקי דרשה שהמו"ל מוזס ישעה את עצמה, ונתי טוקר גילה ב"דה מרקר" מה הייתה עמדת בנק הפועלים ונציגו פיני רובין.
אבל נחזור ל-2009. באותה שנה פעל מילצ'ן להפגיש את חברו הקרוב נתניהו עם יריב נוסף, מר ושנוא אפילו יותר מציפי לבני. לפני שבועיים וחצי חשף חן מענית ב"גלובס" כי הפרקליטות בודקת את מעורבותו של מילצ'ן במגעים בין נתניהו למו"ל "ידיעות", נוני מוזס. למחרת חשף אמנון אברמוביץ' במהדורה המרכזית של "החדשות" התפתחות בחקירת תיק 2000. על פי הפרסום, בידי המשטרה ראיות חדשות ומובהקות לעסקה שהתקיימה בין נתניהו למוזס ערב בחירות 2009, וכי מילצ'ן הוא שתיווך בין השניים. בשיחות ביניהם דובר על כך שמוזס ידאג לסיקור חיובי ואוהד של נתניהו ב"ידיעות", ובתמורה יסייע נתניהו למוזס לקדם את האינטרסים הכלכליים של עיתונו על ידי בלימת התעצמותו של "ישראל היום" המתחרה. "ישנן ראיות שבהן מילצ'ן מסביר, מפרט, מתגאה איך הוא הביא לעסקה בין השניים", הוסיף אברמוביץ'. "זה היה ערב בחירות 2009, ואז המוסף, עיתון יום השישי של 'ישראל היום' שעמד לצאת, לבסוף לא יצא. אני יכול לומר שמסתבר מהראיות החדשות שלא רק שהם לא שיטו איש ברעהו, אלא שהם קיימו ביניהם עסקה כלכלית עם תמורות, עסקה שניתן לאמוד את ערכיה". אברמוביץ' צדק. ועוד איך.
מאז 2009 התקיימו פגישות נוספות בין נתניהו למוזס. שתיים מהן נערכו בשלהי 2014, לפני הבחירות האחרונות. לפני שנה וחצי, בינואר 2017, חשף גיא פלג תמלילים בל ייאמנו מתוך השיחות של השניים, שהוקלטו על ידי ראש לשכתו של נתניהו דאז, ארי הרו, בידיעתו של ראש הממשלה. באחת השיחות הללו התנהל ביניהם הדיאלוג הבא:
גיליון יום שישי של "ישראל היום", כולל מוספי סוף השבוע, ראה אור לראשונה ב-20 בנובמבר 2009. עד אז, במשך שנתיים וארבעה חודשים, הופץ "ישראל היום" בימי חול בלבד, ולא איים על ההגמוניה של "ידיעות" בימי שישי. גיליון סוף השבוע היה אמור לצאת לאור עוד טרם נובמבר, ערב בחירות 2009, אך הפצתו נדחתה. קדמו לה, על פי הדיווח באותם ימים של אורן פרסיקו באתר "העין השביעית", שלושה פיילוטים מודפסים ועוד מספר פיילוטים שלא הודפסו. נוני מוזס פעל כמיטב יכולתו ובכל כוחו כדי למנוע את צאתו לאור של גיליון יום שישי, או לכל הפחות לעכב את המהלך ולנסות לצמצם את נזקיו.
הוא תלה תקוות רבות בכך שלבני תנצח את נתניהו, וייחל לכך שבעקבות מפלתו של נתניהו תקטן המוטיבציה של המיליארדר שלדון אדלסון להמשיך לשפוך מאות מיליונים על "ישראל היום". כשנתניהו הושבע לכהונתו כראש ממשלה ב-1 באפריל 2009, נאלץ מוזס לחשב מסלול מחדש ולהתמקד בקרב בלימה. מאותו מועד ועד סמוך למועד הוצאת גיליון סוף השבוע של המתחרים, זכו נתניהו, רעייתו שרה וילדיו יאיר ואבנר, למקבץ אייטמים מפנקים ב"ידיעות" שפורסמו בתדירות גבוהה יחסית. הנה, למשל, כתבה של סמדר שיר, שליוותה את שרה נתניהו במשך שלושה ימים בעת ביקורו של ראש הממשלה בוושינגטון, לטובת כתבה מחמיאה שפורסמה ב-22 במאי 2009 ב"מוסף לשבת":
והנה דוגמה נוספת, מאוחרת יותר: ראיון של שלי גרוס ב"זמנים מודרניים" עם מירב יוחנן, הסטייליסטית של שרה נתניהו טרום עידן סנדרה רינגלר. בראיון, שפורסם ב-4 בנובמבר אותה שנה, משובצות לא פחות מעשר תמונות מחמיאות של אשת ראש הממשלה במיטב הקולקציה של אותה תקופה:
ככל שקרב מועד ההכרעה הסופי בנוגע להוצאת גיליון סוף השבוע הלך וגבר מינון האייטמים המפרגנים ב"ידיעות" לבנימין ו/או שרה נתניהו. תאריך הדד-ליין, קרי הפצת הגיליון הראשון, נמסר סופית לעובדי "ישראל היום" רק כעשרה ימים בלבד לפני המועד, כלומר בסביבות 10 בנובמבר 2009. האם ואיך התבטאו מעל דפי "ידיעות" מאמציו של המו"ל מוזס למנוע או לעכב סכנה גדולה למפעל חייו? בדקנו את כל האייטמים על בני הזוג נתניהו שפורסמו בעמודי החדשות של "ידיעות" במאה הימים שקדמו לתאריך הנ"ל (כלומר בין 2 באוגוסט 2009 ל-10 בנובמבר 2009), ואת הסיקור במאה הימים שלאחר מכן (כלומר בין 11 בנובמבר 2009 ל-18 בפברואר 2010). הבדיקה הכמותית, יודגש, לא כללה את המוספים השונים ואת עמודי המאמרים (שנאמר: "לאמנון אפשר להגיד מה לעשות? סימה ונחום? זה העבודה שלך, אמרתי לך").
להלן תוצאות הבדיקה, ותחילה – בנימין נתניהו: במאה הימים שבין 2 באוגוסט ל-10 בנובמבר 2009 פירסם "ידיעות" בעמודי החדשות בסך הכול 176 אייטמים שבהם הוזכר נתניהו. 20 מתוכם היו חיוביים, 5 מהם היו שליליים, וכל שאר 151 האייטמים היו ניטרליים ו/או עם אזכורים אגביים. בניכוי האייטמים הניטרליים יוצא ש-80 אחוזים מהאייטמים היו חיוביים ורק 20 אחוזים מהם שליליים. הנה דוגמאות לכמה אייטמים שפינקו את נתניהו באותה תקופה:
לעומת זאת, במאה הימים שבין 11 בנובמבר 2009 ל-18 בפברואר 2010 התהפכה המגמה (ע"ע "אני צריך להזיז את הספינה"). בטווח הזמנים הזה פירסם "ידיעות" בעמודי החדשות בסך הכול 166 אייטמים שבהם הוזכר נתניהו. 6 מתוכם היו חיוביים (צניחה של 70 אחוז ביחס למאה הימים שקדמו ל-11 בנובמבר), 14 מתוכם היו שליליים (קפיצה של 180 אחוז ביחס למאה הימים שקדמו ל-11 בנובמבר), וכל שאר 146 האייטמים היו ניטרליים ו/או עם אזכורים אגביים. הנה כמה דוגמאות לאייטמים עוינים מאותה תקופה:
ומה אצל שרה נתניהו? שם הפער בולט אפילו יותר. במאה הימים שבין 2 באוגוסט ל-10 בנובמבר 2009 פירסם "ידיעות" בעמודי החדשות בסך הכול 15 אייטמים שבהם הוזכרה אשת ראש הממשלה (חלקם חופפים לאייטמים שבהם הוזכר גם בנימין נתניהו). 9 מתוך האייטמים הללו היו חיוביים, 0 מהם היו שליליים, וכל שאר 6 האייטמים היו ניטרליים ו/או עם אזכורים אגביים. בניכוי האייטמים הניטרליים יוצא ש-100 (!) אחוזים מהאייטמים היו חיוביים ו-0 (!) אחוזים מהם שליליים (וזה עוד מבלי לקחת בחשבון ליקוקים אצל צחי קומה). הנה דוגמאות לכמה אייטמים שפינקו את שרה נתניהו באותם ימים שלא ישובו:
לעומת זאת, במאה הימים שבין 11 בנובמבר 2009 ל-18 בפברואר 2010 הוכפל מספר האייטמים שהוקדשו לשרה נתניהו בעמודי החדשות של "ידיעות" והמגמה השתנתה ב-180 מעלות. בטווח הזמנים הזה פירסם "ידיעות" בעמודי החדשות בסך הכול 32 אייטמים שבהם הוזכרה אשת ראש הממשלה. 3 מתוכם היו חיוביים (צניחה של 67 אחוז ביחס למאה הימים שקדמו ל-11 בנובמבר), 9 מתוכם היו שליליים (קפיצה שכלל לא ניתן לאמוד באחוזים היות שבמאה הימים שקדמו ל-11 בנובמבר פורסמו על אשת ראש הממשלה אפס אייטמים שליליים), וכל שאר 20 האייטמים היו ניטרליים ו/או עם אזכורים אגביים.
המתקפה הגיעה לשיא ב-15 בינואר 2010, כאשר "ידיעות" הנחית על ראשיהם של פני הזוג נתניהו, בהפתעה מוחלטת ובעוצמה יוצאת דופן, את פרשת ליליאן פרץ, מבלי לפנות לבקשת תגובה מאשת ראש הממשלה טרם הפרסום. נתניהו התלוננה על כך למועצת העיתונות, ובמאי 2010 החליט בית הדין לאתיקה לנזוף ב"ידיעות אחרונות". בתגובה הצהיר עורך "ידיעות" דאז, שילה דה-בר, כי אין בכוונתו למלא אחר הוראות מועצת העיתונות ולפרסם בעיתון את פסק דינו של בית הדין לאתיקה. הנה דוגמאות לכמה מהאייטמים השליליים על שרה נתניהו באותה תקופה:
עד כאן חדשות ישנות ממעמקי 2009. למה הן רלוונטיות כמעט תשע שנים מאוחר יותר? מפני שבפגישה ב-2014, כאשר ראש הממשלה ומו"ל "ידיעות" שוחחו בדיסקרטיות על אפשרות לדיל, הבטיח מוזס "להזיז את הספינה", ונתניהו ביקש "לסובב את הספינה", כלומר – לשנות בהדרגה את הקו של "ידיעות אחרונות" ממתקפות על נתניהו לסיקור פחות שלילי ("אנחנו מדברים על מתינות, על תקשורת סבירה, להוריד את רף העוינות אליי מ-9.5 ל-7.5").
הדיל ב-2014 לא התממש, ובסביבתם הקרובה של שני הצדדים היו מי שטענו בדיעבד כי הם בכלל לא התכוונו לנהל משא ומתן אמיתי, אלא רק ניסו לשטות זה בזה. נתוני 2009 מדגימים מה קורה ב"ידיעות" כשמזיזים את הספינה.
לטור מהשבוע שעבר: למה ביבי אף פעם לא עשה את זה לג'ודי?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il