גליצ'ים
מעניין יהיה לראות כיצד שר התקשורת, גלעד ארדן, יסוקר בתקופה הקרובה בקבוצת "ידיעות". מצד אחד – כבר שלושה עשורים ששרי התקשורת לדורותיהם, כל אחד בתורו, זוכים ב"ידיעות" ליחס מיטיב ו/או טיפול VIP מפנק. מצד שני – אם להסתמך על מה שמתחולל לאחרונה באתר הספורט שבשליטת הקבוצה, הרי שלארדן צפויה תקופה לא פשוטה. האם הכותרות השליליות שספג השר לאחרונה באתר one מקבוצת "ידיעות" קשורות לחתול השחור שעבר בין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, לבין בן בריתו לשעבר, איש העסקים אלי עזור, הבעלים של עיתון "סופהשבוע" וחברת "צ'רלטון"? לא מן הנמנע שייתכן שכנראה שכן.
בשבוע שעבר פרסם גידי ליפקין, עורך אתר one, טור תחת הכותרת "השר גלעד ארדן מזלזל וחובבי הספורט משלמים". ליפקין טען כי ארדן מאפשר המשך שידורים של משחקי כדורגל של קבוצות ישראליות באירופה בערוצים שבתשלום, בעוד שלפי החלטת מועצת הכבלים והלוויין משחקים אלה היו אמורים להיות משודרים ללא תשלום. עוד קבע ליפקין כי ארדן כשר התקשורת "נראה עד כה אנמי לחלוטין ולא הטביע את חותמו".
אלא שבטור, כמו גם באלה שבאו אחריו, לא הופיע כל גילוי נאות לכך שאתר one, שמפעיל במקביל ערוץ טלוויזיוני פתוח, עשוי להרוויח (ליטרלית ומיידית), אם וכאשר ייכנע השר למסע הלחצים של one.
אבל נחזור ברשותכם לעורך one לגידי ליפקין. זו אינה הפעם הראשונה שבה הוא חתום על טקסט עיתונאי שעשוי לעלות בקנה אחד עם האינטרסים של מעסיקיו. כך, למשל, באפריל ובמאי 2012 הופיעו ב"מעריב", אז תחת שליטתו של נוחי דנקנר, תחקירים שנויים במחלוקת, פרי עטו של ליפקין, על יו"ר התנועה לאיכות השלטון, אליעד שרגא. זאת, בזמן שהתנועה ניהלה מאבק עיקש נגד התנהלותם של דנקנר וטייקונים נוספים בסוגיית הריכוזיות. לפני שהגיע ל"מעריב" עבד ליפקין במדור הספורט של "ידיעות", רוב התקופה תחת ניהולו של ניר חפץ. הפטרון חפץ היה לפני כן הבוס של ליפקין ב"ידיעות תקשורת". כשמונה לעורך "מעריב" בעידן דנקנר, מיהר לגייס אותו לשורותיו.
גורם בכיר היודע דבר (או שניים), העריך השבוע כי העובדה שבאתר one מרבים לאחרונה לתקוף את שר התקשורת, קשורה לסכסוך בין "ידיעות" לעיתון "סופהשבוע", המתחולל למעשה מאז ש"סופהשבוע" הוציא את גיליונו הראשון. מו"ל "סופהשבוע", אלי עזור, הוא גם מבעלי חברת "צ'רלטון", בעלת זכויות השידורים למשחקי הקבוצות הישראליות באירופה, שאותן דורש כעת אתר one לשדר בערוצים פתוחים. "הכול מתחיל ונגמר מההצלחה המפתיעה של 'סופהשבוע', שהיא לצנינים בעיני 'ידיעות'", אומר הגורם. "יש כאן מאבק ראש בראש, שמעורבב בים של אינטרסים".
כדי להוכיח את טענתו מביא הגורם את הדוגמה הבאה: "צ'רלטון קנו את משחקי הליגה האירופית בסכום של כ-150 אלף שקל למשחק. אמנם על פי הרגולציה צריך לשדר ללא תשלום את משחקי הקבוצות הישראליות, אבל צ'רלטון ביקשו להחזיר לעצמם, לכל הפחות, את העלות של מה שהם שילמו. אחרי שצ'רלטון הוכיחו שאף אחד לא רוצה לקנות מהם את המשחקים – אושר להם לשדר את המשחקים הללו אצלם תמורת תשלום של הצופים. עכשיו באים one ואומרים שזה בעייתי. צ'רלטון הציעו ל-one לקנות את המשחק של מכבי תל אביב בבורדו תמורת 130 אלף שקל, והם סירבו. זה לא הפריע ל-one לפתוח בקמפיין ששואל מדוע אוהדי מכבי תל אביב צריכים לשלם עבור המשחק ולמה שר התקשורת לא מכריח לפתוח את המשחקים לקהל הרחב. את מה שצ'רלטון שילמה עליו כסף הם רוצים לקבל בחינם, ופשוט תוקפים את גלעד ארדן כדי לפגוע באלי עזור. זה עוד שלב במלחמה. מה שהכי מקסים, זה שבזמן ש-one תוקף את ארדן והערוצים בתשלום, מתוך דאגה לכאורה לציבור אוהדי הכדורגל, אותו one ממש הגיש בקשה שתאפשר לו לגבות תשלום על חלק משידוריו".
מנכ"ל צ'רלטון, אדר זהבי, זה נכון שהצעתם ל-one לרכוש את המשחק של מכבי תל אביב ב-130 אלף שקל?
"כן, זה נכון".
גידי ליפקין סירב להגיב. מאתר one נמסר בתגובה: "יש לנו אינטרס ברור שמשחקי קבוצות ישראליות באירופה ישודרו בערוץ פתוח לקהל הרחב ולא בערוץ בתשלום, זאת על פי החלטת המועצה להגדיר משחקים אלה כאירועים מוכרזים המחויבים להיות משודרים בחינם. שיתוף הפעולה הקיים היום בין שר התקשורת גלעד ארדן וצ'רלטון של אלי עזור, לחייב את הציבור לשלם בניגוד לתקנות על משחקים אלה, מריח לא טוב. אנו נשמח שהשידורים הללו ישודרו בכל ערוץ, כולל ערוץ הספורט, או צ'רלטון, שייפתח בחינם בשעת משחקים כפי שעשו בעבר".
וזה יבוא, אתה תראה. ריטה תעשה לך מערוף
יובל אברמוביץ', שבחודש הבא ימלאו לו 37, הספיק לא מעט בחיים. הוא גם עיתונאי, גם תסריטאי, גם שחקן, גם סופר וגם יזם, המחזיק בבעלותו חנויות מזכרות ומגנטים. לפני כשנתיים ייסד יחד עם הסופר אמנון ז'קונט את בית הספר לכתיבה "גיבור תרבות".
אברמוביץ', כמה זמן לקח לך לשכנע את ריטה להגיע ל"גיבור תרבות"?
"הרעיון להגיע להרצאת אורח ב'גיבור תרבות' נולד בטבעיות בשיחה עם רוני ארדיטי, המנהלת של ריטה, שסיפרה לי שבמסגרת סיבוב הקרנות, בפורומים שונים, של הסרט התיעודי עליה, ריטה מקיימת מעת לעת שיחות עם צופים וחושפת צדדים ביצירתה. רק טבעי היה להציע לה להגיע ולדבר עם מאה מתלמידי בית הספר לכתיבה".
ולמה בראיון שלך איתה לא נתת שום גילוי נאות לכך שהיא אמורה להרצות אצלך בביה"ס?
"צר לי לומר שאני לא רואה את הקשר בין זה לבין זה. ריטה, עליי להתוודות, גם הגישה לי במהלך סשן הראיונות הארוך אורז פרסי ועדשים, תפוח ירוק ודיאט קולה ללא הגבלה. אני, אגב, הענקתי לה במתנה את ספריי, וכשהייתי בהופעה שלה עם בתי הצטלמנו איתה. האם לשיטתך עליי להצהיר גם על קשרי העבר שלי עם ריטה, שהולכים שש שנים אחורה, או לחלופין על כל מרואיין או מרואיינת שהגשתי לצידם בטלוויזיה, שיחקתי איתם או הגיעו להתארח ב'גיבור תרבות'? הכל חשוף וגלוי בפייסבוק שלי, שנהנה מרייטינג נאה, כך שאני מרגיש נקי כפיים".
הודעה חשובה לקורא אמנון לוי
ניפגש כאן ביום שני הקרוב. להתראות!
ואף מילה על חיים רמון
רוב רובם של העיתונים ואתרי האינטרנט המרכזיים סיקרו השבוע את מותה העצוב ממחלת הסרטן של פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר. ב"ישראל היום" הזכירו כמובן את התיק שהביא לפרסומה של סגל-אנטלר: כהונתה כתובעת במשפטו של שר המשפטים דאז, חיים רמון, שהורשע בביצוע מעשה מגונה כשנישק קצינה. גם ב"מעריב" לא נמנעו מלהזכיר את המשפט שהביא לכותרות את שמה של הפרקליטה הבכירה. ב"הארץ" המודפס אמנם לא התפרסמה הידיעה על מותה, אבל גם באתר "דה מרקר" וגם באתר "גלובס" ציינו כמובן את חלקה המרכזי של סגל-אנטלר במשפט רמון.
ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נמנעו מלהגיב.
אלה זמני כניסת השבת שעלו בגורל
ביום שישי אחר הצהרים הושבת אתר nrg ממלאכתו, ולא פרסם עוד אייטמים חדשים עד למחרת בערב. הסיבה, כפי שדיווח לי-אור אברבך ב"גלובס": הוראתו של מו"ל העיתון, שלמה בן-צבי, שבעיתון לא תתקיים יותר עבודה בשבתות. בעוד שבמערכות עיתונים אחרים יש מי שעובד כבר בשעות הצהריים והעורכים מגיעים לדסק לפנות ערב, ב"מעריב" תתחיל מעתה העבודה רק עם צאת השבת.
לאור ההחלטה התקדימית של בן-צבי, נותר לקוות שעובדי "מעריב" יידעו באילו שעות נכנסת השבת. למרבה הצער, דווקא באותו יום שישי שבו המהלך יצא אל הפועל, הם לא ממש יכלו להסתמך על עיתונם שלהם. הנה (למעלה) זמני כניסת השבת של פרשת נח, כפי שהופיעו ב"מעריב" של שישי האחרון. בירושלים, למשל, זמן כניסת השבת היה 17:45 וזמן יציאתה 18:56, אבל בעיתון הפכו את הנתונים. אותה תקלה התרחשה גם במועדי כניסת ויציאת השבת של תל אביב וחיפה. יכול להיות שמישהו ב"מעריב" פשוט רצה שבמוצאי שבת העורכים יקדימו את הגעתם לדסק?
אתמול (רביעי) פורסמה משום מה בכפולת האמצע של "מעריב" הכותרת הבולטת: "פעם ב-79 אלף שנים: חנוכה וחג ההודיה יחולו באותם ימים". בידיעה עצמה (למטה) הוסבר שהפעם הקודמת שבה חלה התכנסות מועדים כזו הייתה ב-1888, וכי "אתמול טרחו יהודים אמריקאים לחשב כי הפעם הבאה שבה תחול התכנסות מועדים כזאת תתרחש רק בעוד 79,043 שנה".
אלא שלמרות כותרת הענק, נראה שהיהודים האמריקאים לא יצטרכו להמתין כל כך הרבה זמן לפעם הבאה שבה תתרחש חפיפה בין שני החגים: חג ההודיה האמריקאי חל מדי שנה ביום חמישי הרביעי במספר של חודש נובמבר. מבדיקה ממושכת וטרחנית בלוח השנה הלועזי-עברי ברשת, עולה כי בעוד 152 שנים בלבד, בשנת 2,165, יחול שוב איחוד מרגש בין חנוכה לחג ההודיה. אם "מעריב" יזכה להתקיים עד אז (בעזרת השם, שלא לומר: ירחם השם) הנינים של הנינים של שלמה בן-צבי יוכלו לציין שוב את השמחה הכפולה. יש למה לחכות.
ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
חומר החיטוי הטוב ביותר
זה קורה שהדרך מתמשכת, מלמלתי בעודי מטפס במדרגות לעבר דירתי המהודרת למחצה בדרום חולון בסיומו של עוד שבוע עבודה מוגזם, מעייף, מתיש ומפרך. בדיוק כשהגעתי למחצית הדרך בין הקומה השנייה לשלישית צלצל הסלולרי. על הקו היה הקונספירטור.
"איך מזג האוויר במישור החוף, הורביץ?", הוא פתח בטון חגיגי. "אתה יודע, כבר שכחתי שבאוקטובר ממש קריר כאן, בהרי ירושלים".
"מה יש לך לחפש בהרי ירושלים?", התפלאתי.
"את מלון כרמים", ענה הקונספירטור. "והאמת היא שאני מאחר. לא נעים, כי מדובר בכל זאת בכנס יוקרתי פלוס יומיים מפנקים, שמארגן כאן חברי הקרוב לאוניד".
"איזה לאוניד?", שאלתי בסקרנות.
"על איזה לאוניד אני כבר יכול לדבר, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור.
"לאוניד שהיה פעם מבעלי התאגיד הרוסי 'יוקוס' והיום הוא מחזיק עשרים אחוז ממניות 'הארץ'?", ניסיתי.
"הוא ולא שרף", אמר הקונספירטור בסיפוק. "והאם זה רק נדמה לי, הורביץ, או שברגע זה ממש אני חווה רגע היסטורי מרגש?".
"איזה רגע היסטורי?", שאלתי בעניין.
"הרגע שבו הצלחת לנחש כבר בניסיון ראשון למי אני מתכוון", גיחך הקונספירטור.
"תודה", הסמקתי במבוכה.
"יש בעד מה", המשיך הקונספירטור. "בקיצור, הורביץ, לא תאמין איך שהזמן רץ וממש בסוף השבוע הזה לאוניד ידידי, וקרן נדב שייסד, מציינים להם עשר שנות פעילות ברוכות בישראל".
"ברור שהפעילות הייתה בישראל", אמרתי. "הפעילות הברוכה שלו ברוסיה היא משהו אחר לגמרי. תגיד, הוא עדיין מבוקש על קשירת קשר לרצח ארבעה מיריביו, לא?".
"עדיף שתשתוק, הורביץ", היסה אותי הקונספירטור. "איך אתה מדבר על לאוניד? כבר הספקת לשכוח את מה שעמוס, ידידי הטוב מ'הארץ' ושותפו של לאוניד הסביר לך כאן בדיוק לפני שנה? מתי כבר תקלוט שאנשי 'יוקוס' הורשעו בלי שהיו ראיות נגדם? מה כל כך קשה לך להבין?".
"בסדר, שיהיה", מלמלתי.
"בדיוק ככה, ולכן כדאי שתסתום", המשיך ונזף הקונספירטור. "וגם תדע לך, הורביץ, שרק בגלל אנשים קנאים ומרושעים כמוך, שעדיין חושבים בטעות שלאוניד הוא איש שנוי במחלוקת, הוא התאמץ והצליח לגייס לכנס היוקרתי את חומר החיטוי הטוב ביותר".
"אור השמש?", יריתי באפלה.
"היה כל כך צפוי שתגיד את זה עד שלרגע יכולתי לדמיין שאני מדבר עם ידידי משה, הפרשן המשפטי המשובח של קול ישראל", פיהק הקונספירטור. "לא נמאס כבר מהקלישאה הזו? הרי מאז שלואיס, השופט האמריקאי הדגול, פסק שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר חלפו כבר כמעט מאה שנים".
"באמת?", התפלאתי. "איך שהזמן רץ".
"ולכן הגיע הזמן שתתעדכן קצת, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "אור השמש זה כל כך 1914! ללאוניד ידידי הטוב יש חומר חיטוי יותר אפקטיבי, יותר שימושי, יותר משוכלל, ואם יורשה לי להעיר – גם מלא ברק".
"ואתה מתכוון מתישהו לשתף אותי בטיבו של החומר הזה?", התחלתי להתעצבן.
"מכיוון שאין שום סיכוי שתדע, הורביץ, אני שוב אאלץ להאכיל אותך בכפית", אמר הקונספירטור. "איזה ברק אתה מכיר שנוכחותו המוארת והמאירה עשויה לחטא הכל כהרף עין?".
"נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק?", ניחשתי ביראת כבוד.
"אתה משתפר, הורביץ", אמר הקונספירטור בהתפעלות.
"די, תמשיך", הסמקתי שוב במבוכה.
"כפי שניחשת, כבוד השופט העליון אהרן, בכבודו ובעצמו, משתתף באחד המושבים בכנס, ואפילו יקבל בשישי בבוקר מידידי לאוניד את פרס קרן נדב לשנת 2013", סיפר הקונספירטור. "עכשיו תגיד לי אתה, הורביץ, יש חומר חיטוי יותר טוב מזה?".
"האמת שאין", הסכמתי.
"בדיוק", הקונספירטור נשמע מרוצה. "וזה עוד לפני שהזכרתי את דליה נשיאת מועצת העיתונות, את גארי שהיה אלוף העולם בשחמט, את ג'ימי שייסד את ויקיפדיה, את אמנון שהיה שר החינוך, את סימה הצנזורית הראשית ואת כל רשימת העיתונאים הארוכה שהוזמנה לכנס המפנק הזה".
"כמו מי למשל?", שאלתי.
"כמו אלוף עורך 'הארץ'", אמר הקונספירטור. "דנה ויס והבוס שלה וייסי מחדשות ערוץ 2, חגי מ'גלובס', דן מ'ישראל היום' ומ'ערב חדש', טלי שהייתה הכתבת הצבאית הראשונה והיום היא מגישה ועורכת בגל"צ, ד"ר רונן, הפרשן הביטחוני של 'ידיעות אחרונות' ואפילו גיא מ'דה מרקר', שיגיע במיוחד מאוניברסיטת הרווארד שבבוסטון".
"גיא?!", השתוממתי. "חשבתי שהוא לא ממש משתגע על לאוניד".
"משתגע או לא – זה לא משנה. גיא מגיע", פסק הקונספירטור. "הוא אפילו כבר שובץ להנחות את הפאנל המרתק שיעסוק בשאלה 'האם התקשורת באמת חופשית'. מה דעתך, הורביץ, היא חופשית או לא?".
"התלבטות", היססתי. "אבל אולי אני אוכל לגבש דעה נחרצת בנושא אם תחלוק איתי ביום ראשון מה אמרו משתתפי הפאנל".
"מצטער, הורביץ, אבל זה יהיה בלתי אפשרי", קטע אותי הקונספירטור בהחלטיות. "לא תוציא ממני יותר אף מילה. אני בונקר".
"אבל למה?", התאכזבתי.
"כי זה מה שביקשו במפורש בתכניה הסודית שרני היחצ"ן הפיץ לכל המוזמנים", אמר הקונספירטור. "כתוב שם שהכנס 'דמוקרטיה וחופש הביטוי' הינו אירוע פרטי, ושבקרן נדב מעודדים שיח חופשי, אך מבקשים שלא להעביר את תכניו לתקשורת".
"מעניין", אמרתי. "אולי בכל זאת אני אנסה לראיין חלק מהמשתתפים?".
"סוף סוף אתה מתחיל לגלות ניצוצות קלושים של עיתונאי", אמר הקונספירטור וטרק.
אלא שכעבור מספר שעות נאלצתי לחזור לקונספירטור בידיים ריקות. "פניתי לחמישה מהשמות הנוצצים של העיתונאים המוכרים שהוזמנו להתפנק במלון 'כרמים', וכולם סירבו להתייחס והפנו אותי לרני", אמרתי באכזבה.
"אתה רואה?", אמר הקונספירטור, לא בלי שמץ של שמחה לאיד. "מדובר בחבורת סוד סודית בהחלט".
"קצת מוזר שזה ככה", הרהרתי בקול רם. "טיפ טיפה משונה שאף אחד לא מסכים לדבר על כנס שהנושא המרכזי שלו הוא חופש הביטוי, לא?".
"ככה זה, הורביץ", סיכם הקונספירטור. "לפעמים חופש החיטוי קודם לחופש הביטוי".
ואם כבר חיטוי, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".