מה הכותרת? תלוי מי המטריד

חיים רמון? נפנק אותך. ינון מגל? נפרק אותך

מה ההבדל בין מעשיו של ינון מגל לבין המעשה שבגינו הורשע חיים רמון? האם הוא טמון בכך שאחד מהם הולך ומסתמן למרבה הצער כמטרידן סדרתי, בעוד שהאחר הורשע במקרה בודד? או בכך שאחד מהם נמצא ברשימה השחורה של "ידיעות אחרונות", בעוד שהאחר הוא מבכירי רשימת המיוחסים של העיתון? כל התשובות נכונות.

בתוך שישה ימים בלבד, מאז הפוסט של רחלי רוטנר, ועד התפטרותו של מגל מהכנסת, פרסמה סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" שלושה טורים שעסקו בפרשה. בכולם היא תקפה את התנהלותו של מגל בעבר, ובצדק, ואף הביעה את דעתה הנחרצת לפיה בשל הטענות נגדו על הטרדות מיניות הוא צריך לסיים לאלתר את הקריירה הפוליטית.

אלא שהארכיון לא שוכח. בינואר 2007 הורשע חיים רמון במעשה מגונה, לאחר שנישק קצינה ללא הסכמתה תוך החדרת לשונו לפיה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי "האמינות של המתלוננת אינה מוטלת בעינינו בספק", והוסיף כי גרסתו של רמון בעניין הנשיקה הייתה "מגומגמת ופתלתלה", וכי הוא "לא דייק בעובדות, וזאת בלשון המעטה".

מה כתבה סימה קדמון על חיים רמון, תחילה כנאשם ואחר כך כמורשע בדין? האם תקפה את התנהגותו אז כפי שהיא תוקפת כיום את מגל, שבשלב זה, פורמלית, אפילו עוד לא נחקר באזהרה? הבה וניגש היישר להשוואה (ותודה לחנן עמיאור, עורך אתר "פרספקטיבה"):

חיים רמון? קץ חייו הפוליטיים הוא חוסר פרופורציה. ינון מגל? בכל הקשור לפוליטיקה הוא גמור

על פרשת רמון: "בין מעשהו הטיפשי של רמון לבין פסק הדין, שפירושו קץ לחייו הפוליטיים עם השלכות מרחיקות לכת של חיים בצל הרשעה על מעשה מגונה, ישנו חוסר פרופורציה מקומם ומטריד" (סימה קדמון, 1.2.2007).

על פרשת מגל: "הנ"ל ז"ל. לא חלילה ז"ל במובן המקובל של המילה, אבל בכל מה שקשור לפוליטיקה – מגל גמור. וזה לא משנה אם יוגשו או לא יוגשו תלונות, ואם הסיפור יישאר רק בהיבט הערכי ולא יעבור למישור הפלילי" (סימה קדמון, 1.12.2015).

חיים רמון? מתנצל, אבל התלונה נגדו תמוהה. ינון מגל? מתנצל, אבל זה לא מספיק

על פרשת רמון: "רמון עצמו מתבייש בהתנהגותו. הוא גם אמר זאת בחקירה. 'אילו היה עולה על דעתי שפגעתי בה', אמר במשטרה, 'הייתי מבקש סליחה, הייתי מתנצל'. אבל ההתרשמות הכללית היא של תלונה תמוהה, המהווה עלבון לכל אישה" (סימה קדמון, 15.9.2006).

על פרשת מגל: "עכשיו הוא התנצל. התנצלותו כמוה כהודאה... אבל במקרה של מגל זה ככל הנראה לא יספיק. למרות התגובות המתפעלות על הכנות ועל ההתנצלות, זה לא יעבוד" (סימה קדמון, 27.11.2015).

חיים רמון? יכול לחזור להיות ח"כ. ינון מגל? הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה

על פרשת רמון: "אחרי חודשים ארוכים יכול רמון לנשום לרווחה: גזר הדין מאפשר לו לחזור לעולמו הקודם, לשמש חבר כנסת ואפילו שר אם זה מה שירצה" (סימה קדמון, 30.3.2007).

על פרשת מגל: "נדמה לי שמגל לא הותיר שום ברירה ליו"ר סיעתו אלא לבקש ממנו שיפרוש. הקריירה הפוליטית שלו נסתיימה כשהמילה הראשונה של רחלי רוטנר הוקלדה בפייסבוק" (סימה קדמון, למחרת פרוץ פרשת ינון מגל, 25.11.2015).

בנוסף כתבה קדמון על פרשת רמון כי "הנשיקה שעשתה את רמון בעיני בית המשפט לעבריין מין, לאיש המפלצתי שעלה מהכרעת הדין, הפכה אתמול על ידי אותם שופטים לאירוע נקודתי, מעשה חטוף ובלתי מתוכנן, מעידה חד פעמית של איש נורמטיבי". ובטור אחר ציינה כי "המתלוננת, מן הסתם, תצטרך להסביר לשופטת למה הצטלמה באינטימיות כזאת עם אדם שההיכרות שלה איתו הסתכמה באמירת שלום".

לעומת זאת, על פרשת מגל כתבה קדמון: "כמה טמבל צריך להיות כדי לרוץ ברשימה דתית, כשכמה שבועות קודם, בערב שבו נפרדת מחבריך לעבודה כדי ללכת לפוליטיקה, עוד החמאת לאישה נשואה על הציצי והטוסיק שלה, אחרת ניסית לנשק על הפה ולשלישית הצעת לבוא איתך לשירותים". בטור אחר הוסיפה כי "בפעם הבאה שמגל יעמוד מול מצלמות וידבר בלהט על תפילה בהר הבית, התמונות שנריץ בראש הן שלו יושב בפאב, מעשן ג'וינט וחופן איבר של בחורה צעירה".

סימה קדמון, תרצי להגיב?

"בטורים שכתבתי על ינון מגל הבעתי את דעתי שלא תהיה לו ברירה והוא יאלץ להתפטר בגלל לחץ של מפלגתו. במפלגה שמרנית שמקדשת את ערכי המשפחה, כתבתי, יתקשו להתמודד עם התנהגות כזו. יש הבדל בין זה לבין פרשת רמון: מגל הודה מיד שהדברים אכן קרו, ומיד לאחר שפורסם המקרה הראשון, הייתה עוד מתלוננת ועוד אחת ועוד אחת. היה ברור שמדובר בהתנהגות סדרתית, ואם מגל לא היה פורש – היו עשויים להתגלות עוד מקרים. במקרה של רמון, אנשים נוטים לשכוח, אבל למעט אותה תלונה, ולמרות הזמן הארוך שההליך נמשך,  לא היו מתלוננות נוספות. נדמה לי שלא היה ויכוח שלא מדובר פה במטרידן סידרתי. וכן, חשבתי ואני עדיין חושבת שהמחיר שרמון שילם על התנהגות שראויה לגינוי – היה גבוה ביותר. הרי אפילו היועץ המשפטי מני מזוז אמר אז שאם רמון היה מתנצל זה היה נגמר שם".

40 אחוז "ידיעות", 60 אחוז כל השאר

ואם כבר פרשת ינון מגל – כיצד טיפלו בה ארבעת העיתונים הגדולים?

נפתח בעמודים הראשונים: בשבוע שחלף מאז פיצוץ הפרשה ועד שמגל הגיש את התפטרותו לסגן יו"ר הכנסת, פרסם "ידיעות אחרונות" בעמוד הראשון  הפניות בשטח כולל של 1,254 סמ"ר; "מעריב" פרסם הפניות בשטח 667 סמ"ר; "ישראל היום" פרסם הפניות בשטח 661 סמ"ר (שתיים מהן נאלץ מגל לחלוק עם ניצב רוני ריטמן, החשוד בהטרדה); ואילו "הארץ" הסתפק בהפניות בשטח של 525 סמ"ר. שורה תחתונה: "ידיעות" שלט ב-40 אחוזים משטח ההפניות, והבליט את הפרשה הרבה יותר מהעיתונים האחרים. בשאר 60 האחוזים התחלקו "מעריב", "ישראל היום" ו"הארץ", שכל אחד מהם העניק לפרשה שטח הפניות כמעט זהה.

ומה בעמודי החדשות הפנימיים? במהלך השבוע סיקר "ידיעות" את הפרשה על פני שטח כולל של 11,528 סמ"ר; "מעריב" טיפל בה על פני 8,317 סמ"ר; "ישראל היום" הקצה לה 4,978 סמ"ר; ואילו "הארץ" הסתפק בסיקור על פני 2,582 סמ"ר. שורה תחתונה: 42 אחוזים משטח הדיווחים על מגל בארבעת העיתונים הגדולים שייך ל"ידיעות". בכל שאר 58 האחוזים התחלקו "מעריב", "ישראל היום" ו"הארץ".

האם הנתונים הללו מעידים בהכרח על כך ש"ידיעות" עט על ההזדמנות לסגור חשבון עם ינון מגל? כן ולא. לא – משום שללא קשר לכך שמגל חבר ברשימה השחורה, הפרשה שהוא מככב בה גם חשובה וגם מעניינת. כל עיתון חפץ חיים שערוך באופן מקצועי אמור להתנפל עליה. גם בפרשת אייל גולן, להבדיל, טיפל "ידיעות" באופן הרבה יותר נרחב בהשוואה לעיתונים האחרים. אם כך, מדוע בכל זאת הסיקור של "ידיעות" מריח מסגירת חשבון קלה? אולי משום שבכל העיתונים האחרים נמצאו בעלי טורים שלצד הביקורת החריפה שלהם כלפי מגל, זקפו לזכותו את אופן התנהלותו מאז פרוץ הפרשה והתפטרותו המהירה. ב"מעריב" זה היה בן כספית, ב"ישראל היום" אמילי עמרוסי, ב"הארץ" יוסי ורטר. ומה ב"ידיעות"? שום דבר. קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שחברו הטוב של גיבור הפרשה, חנוך דאום, שהצטלם לצידו של מגל לסרטון שבו הודיע זה על הצטרפותו למפלגת הבית היהודי, מועסק אף הוא ב"ידיעות".

חנוך דאום, איך זה שדווקא אתה לא כתבת כלום על פרשת מגל?

"אין תגובה".

דברים בשם אומרם (1): חיים לוינסון VS חגי סגל VS חיים לוינסון

ברגעים אלו מתרקמת במערכת "מקור ראשון" אחת מהכתבות המחפירות שהיו בתולדות העיתונות הישראלית:

התחקירנית האמיצה, רחלי מלק-בודה, עומלת על כתבה לשישי הקרוב שמטרתה להכפיש את המתלוננות נגד ינון מגל, רחלי רוטנר וא'.

לזכותה של מלק-בודה עומדת החריצות שלה: היא הופכת עולמות למצוא "עדויות" שהמתלוננות בכלל רצו את ינון מגל, שביום הפרסום הן לא היו נסערות מספיק כמתבקש ממי שאך זה חשפו לעולם שהוטרדו מינית, ואפילו הרחיקו עשר שנים אחורה למסיבות של רייטינג, בניסיון למצוא "עדויות" על התנהגות מינית או מתירנית של רוטנר.

מכיוון שאני מאמין בדיאלוג ובטוב, קחו את המידע הזה לתשומת ליבכם ותסבירו למלק-בודה בדרכי נועם ואהבה שלרדוף אחרי קורבנות זו לא הדרך לסקר פרשיות אלימות מין. בשביל זה הלכתם להיות עיתונאים? לשרת מטרידים מינית?

מקווה מאוד שחגי סגל, ישי הולנדר והציונות הדתית כולה יבינו אחת ולתמיד: גם אם הן השתוללו במסיבות לפני עשר שנים, כתבו מילים גסות בפייסבוק לפני שנה וציירו קומיקס פרובוקטיבי לפני חודש, אין שום צידוק בעולם לחפון להן את הישבן, או לספר להן בהתלהבות כמה זמן הוא מחכה לעגוב להם על הציצי.

(חיים לוינסון בדף הפייסבוק שלו, 1.12.2015)

חגי סגל העדיף להגיב ללוינסון ישירות בפייסבוק: "חיים, אני רוצה להאמין שלפני שאתה מפרסם את כתבותיך ב'הארץ' תהליך הבדיקה שלך את העובדות רציני יותר, אך לגמרי לא בטוח. לגופו של עניין: מדובר בכתבה הוגנת על הפרשה. מקווה שהוד עיתונאותו מאשר זאת לפרסום".

רחלי מלק-בודה, תרצי להוסיף משהו?

"הגבתי בפייסבוק, ונראה לי שאסתפק בזה".

מיקי לוין VS רחלי רוטנר

למרות שבשום שלב לאורך פרשת ההטרדות המיניות ינון מגל לא הכחיש את הטענות נגדו, ואפילו הודה בהן חלקית, מסתבר שיש לפחות עיתונאית אחת, שאף היא הוטרדה בעבר, ובכל זאת חושבת שנעשה לו עוול.

שלושה ימים לפני התפטרותו של מגל מהכנסת פרסמה רכילאית "מעריב", מיקי לוין, פוסט שבו טענה כי "נושא ההטרדה המינית כבר יצא לגמרי מפרופורציות!!!" (סימני הקריאה במקור). "מגל לא הטריד מינית, לא נגע או חיכך את איבר מינו בגופה של רחלי רוטנר, כולה חיזר אחריה במילים, זה רק מילים. גם אם הן נמוכות, קוראים לזה חופש הביטוי וזה אחרי שעזב את תפקידו ב'וואלה!'", כתבה לוין. "בזמן שרבות היו מוחמאות, ואחרות היו מעמידות אותו במקומו, רוטנר, שמשתמשת על בסיס קבוע בז'רגון מהסוג הזה (ראו חשבון הפייסבוק שלה), החליטה לצאת עם וידוי מרגש ברשתות החברתיות שנה אחרי, בעיתוי מחשיד. משהו מריח ממניעים לא תמימים".

מכאן ואילך התפתח בין לוין לרוטנר הדיאלוג הבא (לא נגענו):

רחלי רוטנר: "היי מיקי, חיכיתי בערך חודש מרגע שגיליתי שהוא דחף ידיים למישהי שאני מכירה. חיכיתי חודש כי בדיוק פרצה אינתיפאדה, וחשבתי שזה לא מכובד. למה חודש זה תזמון מחשיד? כמה זמן את היית מחכה אחרי ששמעת שמישהי בכתה שלושה ימים בבית כי הבוס שלה דחף לה ידיים?".

מיקי לוין: "לא הייתי מחכה רגע ולא הייתי עושה שיימינג ברשתות. פונה ישר למשטרה. לא מחפשת כותרות. אבל כל אחת והדרך שלה. מכבדת את שלך אך לא מסכימה איתה".

רחלי רוטנר: "היא פחדה לפנות למשטרה. ובצדק. הוא חבר כנסת עם מלא תומכים שעכשיו מציפים אותי בקללות, היא רק בחורה שרוצה שקט. סיפרתי את הסיפור שלי כדי שגם אם לא יכירו את הסיפור שהיא מפחדת לספר, יידעו שהבחור שיושב בבית היהודי ומטיף לערכי משפחה וצניעות הוא אולי לא הבחור לקבל ממנו את ההטפה הזאת. כשזה יקרה לך ולחברה שלך - תבחרי בדרך שנכונה לדעתך לציבור ולנפגעת. ואני מבטיחה לך מניסיון שלי ושל אור – גם אז ימצאו סיבות וקונספירציות להראות למה זה מגיע לך. ואז אולי תביני עד כמה זה לא משנה".

מיקי לוין: "רחלי, עברתי כל חיי הטרדות מבוסים וגברים אבל אני מספיק חזקה להתמודד מולם, מבלי להרוס להם את חיי המשפחה או הקריירה. לא חיפשתי שיטרידו נוספות בשביל להוציא את השערורייה. את בעצמך הטרדת מינית את יהודה לוי ברשתות, אז נראה כי השפה לא זרה לך ואת מספיק חזקה להתמודד כשזה מכוון כלפייך. בכל מקרה מחזקת אותך וגאה בך שבחרת להגיב לי בשפה מכובדת לעומת מטקבקים אחרים. זה אומר המון עלייך כאדם!".

רחלי רוטנר: "הקטע עם יהודה לוי, כמו הרבה מהפוסטים הישנים בפייסבוק שלי כרגע, הוצא מהקשרו במכוון על ידי אלה שמנסים להוכיח ש'מגיע לי'. בעלי ראה תמונה שלי עם יהודה לוי על הקיר הפרטי שלי, ועשה את עצמו נעלב כגבר שמרגיש נחות ואמר לי למסור לו שהסדרה שלו דווקא לא משהו. אז כדי להמשיך את הבדיחה על הבעל הנעלב שמנסה להראות ש'יש לו יותר גדול' מליהודה לוי, עניתי 'הוא מוסר שיש לו זין יותר גדול'. בדיחה פרטית שבכל יום אחר טריליון נשים יכולות לעקוץ איתן את הבעל וזה ייראה חמוד, אבל כשמחפשים עליי דברים בכוח להראות ש'מגיע לי', הכול כשר. ואני מבטיחה לך שגם אם הייתי צחה וברה וגם אם בחיים לא הייתי מספרת לבעלי אף בדיחה גסה – היו מוצאים משהו. מבטיחה לך. לגבי ה'להתפרסם' – להיפך. בשנה האחרונה לאט לאט התחלתי לקבל יותר ויותר הצעות ופרויקטים בעקבות הווידיואים שעשיתי ב'וואלה!'. ודווקא עכשיו ההצעות האלה מתקררות וכרגע מושהות. לא מתלוננת כי זה המחיר שמשלמים, אבל שתדעי שהפרסום ממשששששש לא עוזר לי כרגע – להיפך".

מיקי לוין: "לא יודעת מה היו כוונותייך בנוגע לפרסום, אבל אין מישהו שלא שמע היום על רחלי רוטנר, אז כנראה הלך לך קלף. לא דואגת לך. בטוחה שההצעות יגיעו בהמשך. ולהסיר ספק, לא מנקה את ידיו של מגל, אם הטריד בחורות הוא צריך לתת על זה את דינו. אבל הדרך בה בחרת לצאת עם הפרשייה לא נראית לי תמימה במיוחד. בכל מקרה, מי אני שאתווכח עם רגשותייך. אעלה פוסט נוסף שיבהיר את דעותיי".

רחלי רוטנר: "נסכים שלא להסכים, כל עוד לא מעוותים את דבריי או מחסירים דברים שכתבתי אין לי בעיה אם חושבים אחרת ממני ועל מעשיי. רק מרגיז אותי שאומרים 'תזמון חשוד', למרות שהסברתי את התזמון, או 'הוא לא נגע', כשסיפרתי שהוא כן נגע, או חותכים משפט אחד מתוך בדיחה ומציגים אותו כמשהו אחר. אם יש לכם את כל האינפורמציה המלאה, לכו איתה לאן שתרצו, כל אחד עם תפיסת עולמו".

בטוב וברע, "ישראל היום" נגד "ידיעות אחרונות"

באילו נסיבות מפגין "ישראל היום" רגש טינה מרה ושמחה לאיד כלפי "ידיעות אחרונות"? האם כאשר "ידיעות" מפרסם סקופ שמתגלה כפדיחה? או כאשר "ידיעות" מפרסם סקופ שמסתבר כנכון? מתברר שהתשובה היא גם וגם. איבה סמויה כאשר "ידיעות" מפציץ, שמחה גלויה כאשר "ידיעות" מקריץ. אבל נתחיל, איך לא, מהאמצע:

ביום ראשון פרסם "ידיעות" את הכותרת הראשית הבאה, של רונן ברגמן:

באותו יום בשעה 10:19 בבוקר צייצה לשכת ראש הממשלה את ההבהרה הבאה: "עידו נחושתן אינו מועמד לראשות המוסד. מועמדותו אינה על הפרק". הסקופ התברר כפלופ. למחרת, יום שני, פצח "ישראל היום" במחול של שמחה לאיד, עם הפניה בולטת בעמוד הראשון:

באותו יום ממש פרסם "ידיעות" כותרת ראשית בלעדית נוספת, הפעם של אלי סניור:

ניצב רוני ריטמן, החשוד בהטרדה מינית, ערך בדיקת פוליגרף והחליט לתת לה פומבי באופן בלעדי ב"ידיעות אחרונות". בניגוד לכותרת הראשית שפורסמה יום לפני כן, הפעם מדובר היה בסקופ איתן. ואכן, האיבה המרה של "ישראל היום" לא איחרה לבוא. למחרת, יום שלישי, פרסם איציק סבן, הכתב לענייני משטרה של העיתון, אייטם המפחית מחשיבות בדיקת הפוליגרף. בתוך האייטם צוטט "מקור המעורה בפרשה", שאמר כי "ברגע שריטמן ערך בדיקת פוליגרף פרטית, ונתן לה פומבי, הוא חרץ את גורלו".

לכאורה, מתייחס הציטוט האנונימי "חרץ את גורלו" לעמדתם של גורמי אכיפת החוק כלפי ריטמן. למעשה, הוא מתאר לגמרי לא רע את העמדה העוינת של "ישראל היום" נגד מפקד להב 433, בעקבות הדלפת האייטם למתחרים.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (2): סילבי קשת VS נחום ברנע

תולעת יעקב ראיינה את גדעון תדמור, היו"ר של דלק קידוחים. האיש של תשובה. היא השתוחחה עליו, כינתה את רולניק, זליכה וגוטוויין, בתיאוריות קונספירציה ושאיפה להקים מפלגה פוליטית. תולעת שונאת את תופעת העדר ומשמרות המהפכה.

הראיון עם תדמור היה כל כך אמפטי. הוא איפשר לו לפרוש את כל תרחישיו עם המדינות סביבנו. ממש שלום עולמי.

והייתה לתולעת החוצפה לחתום בשם נחום ברנע.

(סילבי קשת בדף הפייסבוק שלה, 28.11.2015)

נחום ברנע, תרצה להגיב?

"קראתי בהנאה, ובהערכה רבה לכותבת. נאמנים חיצי אוהב".

טוב לדעת שהתראיינתי

מפקד מחוז ש"י במשטרה, ניצב שלומי מיכאל, הופתע לגלות בחמישי שעבר שהוא העניק ראיון נחשק ובלעדי לכתב לענייני משטרה של "וואלה!", אבי אשכנזי. האם ייתכן שראיון עם מפקד המחוז יתנוסס בכותרת הראשית של "וואלה!" בלי שהממ"ז עצמו יידע על כך מראש? ייתכן.

סיפורנו מתחיל יומיים קודם לכן, ביום שלישי שעבר, בשעות הצהרים, כאשר ניצב מיכאל הודיע במפתיע, כי הוא פורש מהמשטרה אחרי תשעה חודשים בלבד בתפקידו. בעקבות ההודעה פנו עיתונאים מכלי תקשורת רבים למיכאל בבקשה לראיין אותו, אך כולם נענו בשלילה. הנימוק: ראיון כעת יהיה מוקדם מדי משום שמפקד המחוז עוד לא סיים מעשית את תפקידו. עם זאת, קיים מיכאל שיחות רקע עם מספר כתבים שבהן הסביר להם את הרקע להחלטתו.

למחרת ההודעה, בשעות הערב, טילפן אבי אשכנזי למפקד המחוז. בימים כתיקונם אשכנזי אינו מסקר את מחוז ש"י, אלא את אזור המרכז. את ניצב שלומי מיכאל הוא מכיר עוד מהימים שבהם היה מפקד ימ"ר תל אביב. "שלומי ענה לאבי וניהל אותו שיחת חולין, כמו שהוא עשה עם עוד כתבים", מספר מכר של מפקד המחוז. "שלומי אמר שהוא לא מתראיין. זה היה ידוע. רק בדיעבד התברר שאבי הקליט אותו, ושיחה חברית שלא נועדה לפרסום הפכה פתאום ל'ראיון'. יום קודם לכן שלומי סירב להתראיין לדנה ויס ול'7 ימים'. עם כל הכבוד, למה שהוא יסכים להתראיין דווקא ל'וואלה!'?".

ממשטרת מחוז ש"י נמסר בתגובה: "בשלב זה שלומי מיכאל אינו מתראיין לאף כלי תקשורת. גם מה שפורסם ב'וואלה!' לא היה ראיון".

אבי אשכנזי, תרצה להגיב?

"שלומי דיבר איתי, אני עיתונאי, וברור היה שמה שנאמר נאמר לפרסום".

הקרב על הקציצה

לפני קצת יותר מחודש, התגלע ויכוח ציוצים בין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לבין כתב הבריאות של "גלובס", שי ניב. במהלכו, בין השאר, טען ניב כי "דה מרקר" הוביל קמפיין נגד התאגדויות הנערים עובדי מקדונלד'ס.  שוקן, מצדו, הכחיש זאת בתוקף. "המרקר עשה קמפיינים נגד התאגדויות של ילדי מקדונלד'ס? לא היה ולא נברא", צייץ בתגובה. "המרקר עשה קמפיין מוצדק נגד כוחם של הוועדים במונופולים".

ביום שלישי שעבר פרסם "דה מרקר" את הכותרת והתמונה הבאים:

אלא שכעבור זמן לא רב הוחלפו הכותרת, התמונה והטקסט. ההגשה לאייטם שינתה לחלוטין את פניה ונראתה כך:

בעקבות השכתוב הקיצוני, העלה תומר שמוקלר, דובר תנועת דרור ישראל, פוסט זועם לדף הפייסבוק שלו. "מי 'מטפל' בכתבות ב'דה מרקר'? ומה יש למישהו/י שם נגד עובדי מקדונלד'ס?", כתב. "לצערי, לא מדובר בפעם הראשונה (ולא השנייה) שבמהלך מאבק העובדים הצעירים במקדונלד'ס על זכותם להתאגד, עולות כתבות על המאבק, ואז יורדות באורח פלא למספר שעות, ועולות מחדש, באופן מסתורי, ובמתכונת המחודשת הן מוטות בבוטות ומופנות כנגד בני הנוער והסתדרות הנוער העובד באופן שלא ממש מתכתב עם המציאות. אז מה היה הפעם? אחרי שקבע בית הדין האזורי כי ההנהלה פגעה בהתארגנות העובדים ותשלם קנס (לא גדול) של 25,000 שקל, אתמול שופטי בית הדין הארצי הציעו להנהלת החברה שתי אפשרויות: האחת, לשוב למשא ומתן ולדבר עם העובדים. השנייה, הכפלת הקנס. לצערי, לדבר עם העובדים זה כנראה לא בלקסיקון שלהם אז הם החליטו לשלם עוד. די פשוט. ישלמו מעט, ישלמו הרבה, ישלמו מספיק או לא – אפשר להתווכח. לפני הדיון בארצי שילמו 25,000 ש"ח ופגעו בעובדים, אחרי הדיון בארצי ישלמו 50,000 ש"ח, 25,000 ש"ח נוספים, העיקר שלא לדבר עם העובדים. אתמול פורסמה ב'דה מרקר' ידיעה שדיווחה על מה שקרה באופן ענייני. היום, מישהו כבר דאג לערוך את הידיעה מחדש ולכתוב את הסיפור כפי שהוא לא באמת ולא קרוב למציאות. כנראה שמאבקם של המרקר על שקיפות והוזלת יוקר המחייה עוברת דרך מלחמה בוועדים החזקים של בני הנוער במקדונלד'ס והסתדרות הנוער העובד... הבנתי, למוכרים, המנקים והמגישים במקדונלד'ס אין מקום במגש הכסף של 'דה מרקר'".

איזה משני הדיווחים של "דה מרקר" מדויק יותר? עיון בפסק הדין ובפרוטוקול מוביל למסקנה שההחלטה על מה לשים דגש היא בעיני המתבונן. במקרה הזה, "דה מרקר" התבונן פעמיים, וראה פעם אחת תמונה מסוימת, ופעם שנייה תמונה לגמרי אחרת. בינתיים, לאחר תלונת הנהלת מקדונלד'ס כי זויפו טפסי הצטרפות לוועד עובדי החברה, הורתה הפרקליטות למשטרה לפתוח בחקירה.

ז'נאן בסול, הכתבת שחתומה על האייטם, מה הסיפור מאחורי השינויים המפליגים?

"אני מעדיפה שלא להגיב".

עמוס שוקן, תרצה להגיב?

"אביב, מה עם קצת עבודה עיתונאית? למה שלא פשוט תשווה בין שני הדיווחים של המרקר לבין פרוטוקול הדיון והחלטת בית הדין הארצי לעבודה? המסקנה שלי היא שהדיווח הראשון היה שגוי, והושפע יותר מדי מן הניסיון של תנועת 'דרור ישראל' להעלים את העובדה שבית הדין הארצי לא נטה לקבל את ערעור ההסתדרות על פסיקת בית הדין האזורי, וכתוצאה מכך ההסתדרות נאלצה למשוך את הערעור. זאת המשמעות החשובה של ההחלטה. במילים אחרות, ההסתדרות נכשלה במהלך שיזמה. תומר שמוקלר רוצה להעלים את הכישלון ולתאר אותו כהישג. בסך הכול זה פוגע באמינותו כדובר, ופוגע באמינות תנועת 'דרור ישראל' שנותנת יד להולכת שולל כזאת. מובן שאין שום עמדה של המרקר נגד התארגנות העובדים ובעד הנהלת מקדונלד'ס".

דברים בשם אומרם (3): מאיה בוסקילה VS רועי בהריר

אאאחחחח... בהריר בהריר, אתה אמנם מריר ומסרב לראות את השמיים בצבע בהיר.... אבל לדעתי, באת מקלל ויצאת מברך. שאפו.
הכתבה יצאה יחסית רצינית, חוץ מכל מיני "אנונימיים שקריים". דווקא אלה שבאו עם שמם, יצאו חברים ומקצועיים.
רק טיפ לכתבה הבאה, יקירי, תשתדל לבחור אנשים יותר עדכניים, כולם עם שמות ברורים, ולא להתרפק על העבר. דייק באנשים, שתצא לך כתבה יותר מכובדת, כי נפלת בזה קצת (בכל זאת, באמת בהריר. אורי פסטר?). בכל אופן, הכתבה מראה ומחדירה באופן מקסים את זה שאני זמרת ואפילו טובה בעיני כולם, שזה מרגש, שאני אמן שהולך עם האמת שלו ולא מפחד מדרך... ו... אה... הכי חשוב, שאני עדיין פה כדי שתכתוב עלי. נתראה בכתבה הבאה. אפרסם את הכתבה, כדי שיהיו לך קוראים, אחרת מה זה שווה, לא?

(מאיה בוסקילה בדף הפייסבוק שלה על כתבתו של רועי בהריר פרל, "כך מאיה בוסקילה הפכה מהבטחה לפספוס גדול", "וואלה!", 26.11.2015)

רועי בהריר, תרצה להגיב?

"אני שמח לשמוע שמאיה בוסקילה מרוצה מהכתבה ומאחל לה הצלחה בהמשך הדרך".

סורי, הוא לא רוסי, הוא סורי

ביום שלישי שעבר, זמן קצר לאחר שהטורקים הפילו מטוס קרב רוסי וחנכו את מלחמת ארדואן-פוטין, פרסם בהבלטה אתר nrg אייטם שעליו חתומים אסף גבור וסוכנויות הידיעות. תחת הכותרת "צפו: המורדים הסורים שובים את הטייס הרוסי שהופל", הציג האתר סרטון שהועלה ליוטיוב באותו יום, ושבו אכן נראים לוחמים כשהם שובים טייס.

עד מהרה העלה nrg הגאה בדף הפייסבוק שלו לינק לאייטם היוקרתי, רק כדי לחטוף בתוך זמן קצר מקלחת קרה מ"הארץ".

בעקבות תגובת "הארץ", שאליה צורפה הוכחה חותכת, הסיר nrg את האייטם ואת הפוסט בבושת פנים.

מ-nrg נמסר בתגובה: "שמחנו לתקן במהירות את הטעות".

הציטוט מול המציאות: האם הנשר ינחת

הציטוט: "להקת איגלס אוף ד'ת מטאל, שבהופעתה התחולל הטבח ביום שישי בלילה, אמורה להגיע שוב לישראל הקיץ הקרוב. ביולי האחרון הופיעה הלהקה האמריקאית במועדון 'בארבי' בתל אביב, ואחרי מגעים שנוהלו עם המפיק שוקי וייס הבטיחה להגיע גם בקיץ הבא" (רז שכניק וציפי שמילוביץ' יומיים לאחר שרשרת הפיגועים בפריז, "ידיעות אחרונות", 15.11.2015).

המציאות: האם אכן הלהקה אמורה להגיע? זה הזמן להרים טלפון למפיק העל.

שוקי וייס, הנשרים באמת יגיעו לישראל גם בקיץ הקרוב?

"אני לא יכול לאשר שזה יקרה. הם לא מגיעים. לפחות ככל הידוע לי כרגע".

אבל שוקי, זה היה כתוב במפורש בעיתון!

"יכולים לכתוב הרבה דברים".

רז שכניק, נחיה ונראה?

"ונשמע, בתקווה. הבטחה כזו אכן קיימת".

הקרב על הוועד

אם ביום א', אם ביום ד', אם ביום קיץ, אם ביום חורף, אם ביום גשם, אם ביום שמש, אם יום נפלא לי, או יום עצוב לי, תמיד בסוף הטלפון מצלצל ועל הקו הקונספירטור.

"נו, הורביץ, כבר הצטרפת לוועד?", הוא שאל במפגיע.

"איזה ועד?", גיששתי בזהירות.

"ועד העובדים שיש מי שמנסה לרקום במחשכים באתר האינטרנט mako, שעדיין מעסיק אותך״, אמר הקונספירטור בשמחה.

"בשביל מה עובדי mako צריכים בכלל ועד?", השתוממתי. "הרי כולנו כאן, מקטן עד גדול, מזוטר עד בכיר, זוכים כל העת לשכר מעולה ולתנאים מפליגים. וחוץ מזה, mako הוא לא רק אתר או מקום עבודה. mako בשבילנו הוא סוג של בית".

"תגיד, הורביץ, אתה נולדת עבד או שרק גיבשת לך עם השנים אופי נרצע שכזה?", נבח הקונספירטור. "תפסיק להתחנף להנהלה! עורו העובדים! פועלי כל האתר התאחדו! זה עכשיו או אף פעם לא. תבין, יש כאן ההזדמנות שלא תחזור".

"הזדמנות?", חזרתי אחריו.

"הזדמנות לזקוף ראש ולעמוד על שלכם", לחש הקונספירטור. "המהפכה כבר כאן, הורביץ, והיא ערוכה ומוכנה. אל תשכח שיש מועמדים מצוינים להנהגה".

"הנהגה?", חזרתי אחריו.

"בהחלט", הטעים הקונספירטור. "אתה לא זוכר את הרביעייה הסודית, שלפני יותר משלוש שנים הצליחה להקים ועד פעולה חשאי ב'ידיעות אחרונות'?".

"בטח שאני זוכר", אמרתי בקוצר רוח. "איך אפשר לשכוח את ארבעת המופלאים עינת פישביין, ירון טן-ברינק, דפני ליסבונה ויאנה פבזנר-בשן, שהקימו ועד ובמוקדם או במאוחר כולם כאחד מצאו את עצמם בהמשך מחוץ ל'ידיעות'? אבל איך מה שקרה לפני כל כך הרבה זמן ב'ידיעות' קשור עכשיו ל-mako?".

"עד מתי אצטרך להאכיל אותך בכפית, הורביץ?", נאנח הקונספירטור. "מתוך הארבעה האלה, שהדהימו בזמנו את צמרת 'ידיעות' כשהכריזו על כוונה להקים ועד, כמה מועסקים היום ב-mako?".

"שתיים", אמרתי בקול מדוד. "דפני ויאנה".

"יפה מאוד, הורביץ", קרא הקונספירטור. "אז למה ששתיהן, ואתה כמובן, לא תנהיגו את ועד הפעולה של mako ותראו סוף סוף לאורי, העורך הראשי שלכם, מאיפה משתין הדג, בדיוק כמו שהרביעייה הסודית עשתה בזמנו לרון ירון? מה גם שאו-טו-טו תצטרף אליכם תגבורת בכירה ואיכותית".

"איזו תגבורת?", פעיתי חלושות.

"עורך המשנה היוצא של 'ידיעות', אלון גולדשטיין", צהל הקונספירטור. "שמחתי לשמוע שגם הוא מגיע בקרוב לראול ולנברג 12".

"גם אני שמעתי, אבל איך אלון קשור בכלל לסיפור זה?", השתוממתי.

"אלון קשור להכול", התפרץ הקונספירטור. "אתה לא זוכר איך הוא ליווה את ידידו יאיר טרצ'יצקי, ממקימי ארגון העיתונאים, כשזה ביקר במערכת 'ידיעות' כדי להסביר לעובדים את זכויותיהם מול ההנהלה? מי יודע? אולי בקרוב הוא ילווה את יאיר גם אצלכם".

"אני מנחש שבחלונות הגבוהים אצלנו לא מאוד יאהבו את זה", אמרתי בחשש.

"לא נורא, הם יתמודדו", פסק הקונספירטור. "בדיוק כמו שיתמודדו כשישמעו מה מספר חברי הטוב אילן על אותו אלון בדיוק".

"אילן ישועה הוא חברך הטוב?", שאלתי בתימהון.

"אילן ישועה הוא כמובן תותח בזכות עצמו", אמר הקונספירטור, "אבל אני התכוונתי לד"ר אילן. אתה יודע שאילן אוהב לספר איך הרכש החדש שלכם אלון עלה אליו לרגל, גם הביתה וגם לקליניקה, בשליחות תאגיד התקשורת של נוני? מסתבר שזמן לא רב אחר כך ד"ר אילן, חברי הטוב, קיבל את המקום המגיע לו במוסף '7 ימים' כדי שיוכל להפוך ממותקף לתוקף ולהפציץ את 'קשת' בפרשת הכדורים. לכן אין לי בכלל ספק שאלון מתאים כמו כפפה לתפקיד בכיר אצלכם. מה דעתך, הורביץ?".

"אין לי מושג", נאלצתי להודות.

"שמתי לב לזה, לאור מספר הכניסות הדלוח שהיה ל'מי נגד מי' גם בשבוע שעבר וגם לפני שבועיים", אמר הקונספירטור. "אולי כדאי שתתייעץ עם אלון איזו הפניה יכולה לשווק באופן פחות כושל את התוכן המדשדש בטור שלך?".

"אשקול זאת בכובד ראש", אמרתי בתוגה וניתקתי.

ואם כבר כובד ראש, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

הטור של שבוע שעבר: גל טרור? גל מגל

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il