דוגמאות? לא חסר: הפרשן המדיני בן כספית, בכיר עיתונאי "מעריב", קבע כי הציבור אינו מעוניין יותר בנתניהו; חתן פרס ישראל, נחום ברנע, בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", פסק שהישראלים עייפו מנתניהו; רון מיברג מ"מעריב" שלח את נתניהו לפח האשפה של ההיסטוריה; והפרשן המדיני של "ידיעות", שמעון שיפר, הזמין את נתניהו לפנות את חפציו ממעון ראש הממשלה.
"ישראל היום", כידוע, הוא שופרו של נתניהו. זו כנראה הסיבה לכך שרק בו לא יכלה להתפרסם שום תחזית שגויה המנבאת את מפלתו בבחירות. "ידיעות", לעומת זאת, עשה ויעשה כל שביכולתו כדי להילחם בראש הממשלה. אבל מי שעוד ביטא לפני הבחירות האחרונות קו אנטי נתניהו מובהק ועקבי היה "הארץ". במשך שישה ימים רצופים פרסם "הארץ" כותרות ראשיות נגד נתניהו. משאלות הלב של חלק מכותביו השפיעו על המאמרים שלהם.
אורי משגב, למשל, קבע באופן חד משמעי שהרצוג יהיה ראש הממשלה הבא; הכתב המדיני של "הארץ", ברק רביד, פסק שעידן נתניהו מגיע לקיצו; הפרשן הביטחוני, אמיר אורן, הרחיק לכת כאשר חזה כי לאחר הפסדו הצפוי בבחירות, נתניהו יבקש להיות שר הביטחון בממשלתו של הרצוג; העיתונאי ארי שביט תיאר כיצד נתניהו המאיס את עצמו אפילו על הליכודניקים השרופים ביותר; הפרשן הפוליטי של "הארץ", יוסי ורטר, פסק כי הציבור חש רוויה מנתניהו; העיתונאית אבירמה גולן כתבה במאמר שהופיע ביום הבחירות כי נתניהו הצליח לעצבן את מצביעי הליכוד ואיבד את הקסם; והפרשן הכלכלי של "הארץ", נחמיה שטרסלר, ידע לספר שהעם רוצה שינוי. רק לא ביבי.
איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים.
בלי קשר לבחירות האחרונות, כלי התקשורת רשמו השנה לא מעט הישגים. מכיוון ש"מי נגד מי" מרבה לסקר את העיתונות המודפסת, נפתח עם ארבעת העיתונים הגדולים: מה היו הסיפורים הגדולים שלהם בשנת תשע"ה? על מה מגיע להם ציון לשבח, ועל מה ציון לגנאי? שנתחיל? יאללה:
"ידיעות אחרונות": צל"ש על החשיפות וההישגים (אבל מה יהיה עם המלחמה בנתניהו?)
בשנת תשע"ה היו ל"ידיעות אחרונות" עשרות סקופים. בין הסיפורים הבולטים: ליאת בר-סתו התחזתה לפעילת ימין וחדרה לתוך ארגון הימין הקיצוני להב"ה; נחום ברנע פרסם את "מסמך הוויתורים" של נתניהו, ממנו עלה כי ראש הממשלה היה מוכן להעניק לפלסטינים שורה של ויתורים מפתיעים; יורם ירקוני חשף עדויות של המעורבים בפרשת רונאל פישר, ביניהם של עדת המדינה ע' ושל שותפתו של פישר למשרד, פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד; אריאלה שטרנבך פנתה לעשרות רבנים תחת דמות מומצאת של נערה שנפלה קורבן לעבירות מין. התחקיר המזעזע שפרסמה יחד עם יהודה שוחט גילה כי רוב הרבנים המליצו לא לפנות למשטרה.
ולבסוף: ארבעה גברים מוכרים בחרו השנה לצאת מהארון מעל דפי "ידיעות אחרונות", ואלו הם: שדרן הרדיו דרור רפאל; הכתב הכלכלי של חדשות 10, מתן חודורוב; השחקן רן דנקר; וחבר הכנסת איציק שמולי.
גם בשנה החולפת נותר "ידיעות" העיתון המשפיע ביותר בישראל, עם הכי הרבה חשיפות, הכי הרבה הישגים עיתונאיים והכי הרבה ראיונות בלעדיים עם מרואיינים נחשקים. ובכל זאת, מגיע לו גם ציון לגנאי, על מלחמה חסרת מעצורים, מעל דפי העיתון ומחוץ להם, נגד שני אויבים שנואים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והעיתון המתחרה, "ישראל היום". שיאו של המאבק היה הצעת החוק המגונה נגד "ישראל היום" שבחודש נובמבר האחרון אושרה ברוב סוחף בקריאה טרומית. "ידיעות" אמנם ניצח אז בקרב, אבל בבחירות האחרונות התברר שהפסיד במלחמה.
"ישראל היום": צל"ש על היעדר תוכן שיווקי (אבל מה יהיה עם בדיקות הפוליגרף?)
בניגוד למתחרים מרחוב מוזס, ל"ישראל היום" היו גם השנה הרבה פחות סקופים וחשיפות. ובכל זאת, הנה כמה מהסיפורים הבולטים של העיתון בשנת תשע"ה: נצחיה יעקב פרסמה כי השחקן נורמן עיסא מסרב להופיע בבקעת הירדן, וחוללה סערה. בעקבות החשיפה, הודיעה שרת התרבות, מירי רגב, כי תשקול מחדש את התמיכה בתיאטרון הילדים של עיסא ביפו; כתב הבריאות של "ישראל היום", רן רזניק, פרסם תחקיר על אחים ואחיות בבתי חולים, שבניגוד לתקנות משרד הבריאות וללא ידיעת החולים מבצעים בסתר פעולות כירורגיות במהלך ניתוחים; מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת חשפו חשדות חדשים של המשטרה, לפיהם ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, קיבל לכאורה שוחד בסך חצי מיליון דולר; בת חן אפשטיין אליאס קיימה ראיון מקיף ראשון עם מיכל ושימי גרוס, הזוג שאיבד את שתי בנותיו יעל ואביגיל באסון ההדברה בירושלים, חודשיים לאחר שנולד בנם החדש. את הרשימה נחתום בסקופ רכילותי לוהט של ערן סויסה, שהיה הראשון לדווח לאומה על ההיריון השני של יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 2.
תשע"ה הייתה שנה מצוינת ל"ישראל היום": נתניהו שוב נבחר כראש ממשלה, החוק נגד העיתון נקבר, התפוצה שלו גדלה, וכך גם ההכנסות מפרסום. העיתון של שלדון אדלסון המשיך לבסס את מעמדו כעיתון הנפוץ בישראל בימי חול, ואף הגדיל את הפער מ"ידיעות" בסקר TGI. "ישראל היום" ראוי לצל"ש על כך שהוא עיתון הצהריים היחיד בישראל שאינו מפרסם תוכן שיווקי. ככה זה כשהמוציא לאור הוא אחד האנשים העשירים בעולם.
אבל יש גם ציון לגנאי: לפני תשעה חודשים נשלחו עובדים בעיתון לבדיקת פוליגרף. המטרה: לנסות לאתר מי הדליף לעיתונאי "הארץ", אורי משגב, דברים שאמר העורך הראשי עמוס רגב במסיבת יום הולדת של אחת מעובדות המערכת. לאחר שבוצעו בדיקות הפוליגרף פוטרו שני עובדים, שהגישו תביעות נגד העיתון לבית הדין לעבודה.
"הארץ": צל"ש על השקיפות של המו"ל (אבל למה אין יותר נשים ומזרחים בעמודי הדעות?)
בכל הקשור לסקופים ולסיפורים בלעדיים, השנה החולפת הייתה מוצלחת מאוד עבור "הארץ". הנה הסיפורים הבולטים של העיתון: בתחילת השנה חשף הפרשן הביטחוני אמיר אורן את "פרשת הבקבוקים" של שרה נתניהו; פחות משבועיים אחריו חשף אור קשתי כי לשכת ראש הממשלה פסלה שני שופטים בוועדת פרס ישראל לספרות וכי בנימין נתניהו ניסה להשפיע על זהות הזוכים; הפרשן הצבאי, עמוס הראל, והכתבת הצבאית, גילי כהן, פרסמו תחקיר מקיף על ההכנות הלקויות של צה"ל לטיפול במנהרות בתקופה שקדמה למבצע "צוק איתן"; עורך התחקירים, גידי וייץ, והכתבת לענייני משפט, רויטל חובל, פרסמו לראשונה את תמלילי השיחות בין הרב יאשיהו פינטו לתנ"צ אפרים ברכה ואת תמליל העימות הנוקב בין השניים בחדר החקירות; הכתב המדיני, ברק רביד, תיאר כיצד מערך ההסברה הלאומי מגויס למעקב אחר סיפורים על משפחת נתניהו; ואילו הכתב לענייני משטרה, יניב קובוביץ', חשף כי היועץ המשפטי לממשלה בודק מידע על שתי עסקות ביטחוניות של המועמד למפכ"ל, גל הירש.
למרבה הצער כל ההישגים הללו, ורבים אחרים, עדיין לא סייעו למהדורת הפרינט של "הארץ" להגדיל את תפוצתה. בסקר TGI האחרון, שפורסם לפני פחות מחודשיים, צנח שיעור החשיפה של העיתון המודפס בימי חול ב-20 אחוזים.
ל"הארץ" מגיע ציון לשבח בשל שקיפותו, יוצאת הדופן במקומותינו, של האיש האוחז במושכות העיתון. מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, פעיל בפייסבוק ובטוויטר, שם הוא מרבה להתייחס לשאלות הגולשים בנוגע לעיתון, משיב לביקורות של קוראים ואפילו אינו מהסס להתעמת בפומבי עם כתבים, כפי שלמדה על בשרה כתבת "דה מרקר", שרון שפורר. אבל יש גם ציון לגנאי: בעמוד המאמרים של "הארץ", מסתבר, מסתמן מחסור מצער בנשים ובמזרחים. בדיקה שנערכה גילתה כי במשך שלושה חודשים רק 18.6 אחוזים מהמאמרים שפורסמו בעמוד 2 של "הארץ" היו חתומים בידי נשים, ורק 4.5 אחוזים מהמאמרים הללו נכתבו על ידי מזרחים. מה חושב על כך מו"ל העיתון, עמוס שוקן? "נשים שולחות פחות מאמרים", צייץ שוקן בטוויטר.
"מעריב": צל"ש על העלייה בחשיפה (אבל מה יהיה עם אבירם זינו)?
את רשימות הסקופים של העיתונים נחתום ב"מעריב". הנה חמישה מהסיפורים הבולטים של העיתון בשנה שחלפה: בפברואר האחרון חשף הפרשן הפוליטי של "מעריב", בן כספית, את התמליל המלא של שיחת הנזיפה המדהימה שקיימה שרה נתניהו עם מוניק בן-מלך, בת זוגו של ראש עיריית שדרות לשעבר, אלי מויאל; כספית היה גם הראשון שגילה כי ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לעמדת רבים במערכת הביטחון, מסרב לדון עם האמריקאים על חבילת פיצוי שתינתן לישראל לאחר חתימת ההסכם המתגבש עם איראן.
אחת מסדרות הכתבות המרתקות שפורסמו ב"מעריב" בשנה האחרונה הייתה זו של ליאור דיין, שתיאר את מסעו בצפון קוריאה, את האזנות הסתר ואת מעקב השירות החשאי אחריו בדיקטטורה המסוגרת ביותר בעולם. הכתב הצבאי, נועם אמיר, פרסם את סיפורם של חיילים אתיופים שהמדינה מסרבת להעלות לארץ את בני משפחותיהם. בעקבות החשיפה הוחלט כי בני משפחות הלוחמים יוצאי אתיופיה יעלו לארץ. את רשימת הסקופים של "מעריב" נחתום באייטם רכילותי לוהט: ליאורה גולדנברג שטרן חשפה כי אחד הזוגות היציבים בתולדות הכדורגל הישראלי, טלי ואייל ברקוביץ', החליטו לפרק את החבילה אחרי 27 שנים של זוגיות.
על פי סקר TGI האחרון, בחצי השנה האחרונה עלה שיעור החשיפה של "מעריב" בימי חול ב-45 אחוזים בהשוואה לחציון שקדם לו. בהחלט סיבה לאופטימיות זהירה, בעיקר אם נזכור שלפני כשנה וחצי, בטרם נרכש על ידי אלי עזור, היה העיתון על סף מוות קליני.
אבל יש גם ציון לגנאי: אבירם זינו, הכתב לענייני משפט של "מעריב", עורר סערה כאשר במסגרת חקירת פרשת הרב פינטו העביר למחלקה לחקירות שוטרים תכתובת שלו עם תת ניצב אפרים ברכה. עוד לפני כן, בניסיון לפגוע באפרים ברכה, ניסה זינו להדליף את המידע לרביב דרוקר. במילה אחת: בושה. בשתי מלים: בושה וחרפה, שגם ההצטדקויות והטיעונים המתקרבנים של זינו בתכנית "תיק תקשורת", לא יצליחו למחות אותה.
מהקלטות שולה זקן עד הקלטות הרב עובדיה: איזה סקופים בלטו בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט?
חוץ מארבעת העיתונים הגדולים, בשנה החולפת היו כמובן שפע חשיפות מהדהדות גם בערוצי הטלוויזיה, באתרי החדשות ובתחנות הרדיו. הנה רשימה חלקית:
ערוץ 10: הפרשן לענייני משפט, ברוך קרא, והכתב לענייני משפט, אביעד גליקמן, חשפו הקלטות של שולה זקן שבהן נשמע ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מאשים את אהוד ברק כי הוא "לוקח שוחד במיליונים ובעשרות מיליונים". בעקבות שידור ההקלטות נפתחה חקירת משטרה; סרטה של ענת גורן, "הרצוג", ששודר בשני חלקים בתכנית "המקור", הביא הצצה נדירה אל תוך קמפיין הבחירות הכושל של המחנה הציוני; תקווה ממו ואריק וייס חשפו הקלטה שבה נשמע נציג ראש הממשלה לענייני שבויים, אל"מ (מיל') ליאור לוטן, מאיים על משפחתו של הנעדר אברהם מנגיסטו; הפרשן הכלכלי, מתן חודורוב, פרסם הקלטות של בכירי בנק הפועלים כשהם מדברים על המשולש הרומנטי שנרקם בצמרת הארגון ושהתדרדר לכאורה גם לעבירות פליליות; ואילו הכתב הפוליטי, ספי עובדיה, חשף הקלטות של שרת התרבות, מירי רגב, שמהן עולה לכאורה כי משרדה פעל כדי לאשר בחירה במשרד פרסום ללא כל מכרז.
ערוץ 2: הכתב הפוליטי, עמית סגל, והכתב לענייני חרדים, יאיר שרקי, שידרו את קלטת הווידאו הביתית שבה נראה הרב עובדיה יוסף תוקף את אריה דרעי ומבטיח שלא לבגוד באלי ישי; יחד עם התחקירן משה זאב חשף סגל גם את עלילותיו של חבר הכנסת אורן חזן בתקופה שבה ניהל קזינו בבורגס. השניים גילו כי חזן נהג בין השאר לארגן ללקוחותיו נערות ליווי; אמנון אברמוביץ' פרסם כי האמריקאים ממדרים את ישראל מהמשא ומתן עם איראן בנימוק שישראל עושה במידע שימוש מגמתי ומסולף; הפרשן הצבאי, רוני דניאל, פרסם לראשונה את ההקלטות שבהן אהוד ברק מתאר מדוע התכניות לתקיפה ישראלית באיראן לא התממשו, כיצד השרים יובל שטייניץ ומשה יעלון התנגדו לפעולה זו ואיך ברק היה האיש שדחף את נתניהו לשחרורו של גלעד שליט; ואילו דני קושמרו והתחקירן עמרי קרונלנד השיגו ראיון בלעדי עם מרגל האטום, מרדכי ואנונו, ראשון בעברית לכלי תקשורת ישראלי.
ערוץ 1: מגישת "יומן", איילה חסון, והכתבת יפעת גליק, פרסמו תחקיר מטלטל המתאר כיצד טויחה התאונה הקטלנית שבה נהרג לפני עשר שנים הנער גל בק ז"ל; נועה ברק וושלר פרסמה תחקיר ב"יומן" על מטפל מ"עזר מציון" שניצל נערות חרדיות במצוקה וביצע בהן על פי החשד עבירות מין במשך שנים. בעקבות התחקיר פתחה המשטרה בחקירה; ראש דסק המזרח התיכון, עודד גרנות, פרסם לראשונה על כוונתו של אבו מאזן לפרוש מהנהגת אש"ף; אלירן טל חשף כי הפדופיל המורשע אורן קורידו חזר לרחובות חיפה ללא פיקוח ומבלי שהשלים תהליך טיפולי ושוב יוצר קשר עם נערים. בעקבות הפרסום קורידו נעצר שוב; והכתב לענייני חינוך, איתם לחובר, פרסם תחקיר על העיר החרדית בית"ר עילית שהופכת כיתות בבתי ספר לשטחי מסחר, ושולחת את התלמידים ללמוד בירושלים.
קול ישראל: כמו אנשי ערוץ 1, גם עובדי קול ישראל פועלים בחודשים האחרונים בתנאים לא קלים, כאשר עתידם אינו ברור. ובכל זאת, התחנה השיגה יבול נאה של חשיפות וסקופים: הכתבת לענייני צבא, כרמלה מנשה, חשפה את פרשת ההטרדות המיניות של מפקד גדוד "צבר" בגבעתי, לירן חג'בי; מנשה הייתה גם זו שחשפה את סיפור החייל שאכל בשר חזיר ונשלח ל-11 ימי מחבוש; עורך חדשות החוץ, ערן סיקורל, פרסם לראשונה את סיפורה של ג'יל רוזנברג, הישראלית שהצטרפה לכורדים במלחמתם נגד דאעש; הפרשן לענייני ערבים, גל ברגר, פרסם לראשונה כי אחותו של בכיר חמאס, מוסא אבו מרזוק, מאושפזת בישראל מזה שבועיים; ואמוץ שפירא גילה כי שמו של מוחמד אבו חדיר, הנער משועפאט שנחטף ונרצח, נוסף ללוח הזיכרון של חללי הטרור בהר הרצל.
גלי צה"ל: הכתב אוריה אלקיים פרסם כי הרב הראשי של פתח תקווה מונע מיוצאי אתיופיה להירשם לנישואים; הכתב רום ליאור חשף כי הדו"ח הסודי של צה"ל על חטיפת הדר גולדין – כולל תנועת הכוחות המדויקת באותו יום שישי ברפיח, ומסקנות אישיות של המח"ט על התנהלות החיילים – היה חשוף באינטרנט הצה"לי לכל חייל, ללא צורך בסיווג בטחוני; הכתבת לענייני משטרה, הדס שטייף, פרסמה כי מכשיר הטלפון הנייד של תנ"צ אפרים ברכה שיכול היה לשפוך אור על הנסיבות שבהן שם קץ לחייו, לא נמצא לאחר התאבדותו; הכתב ענבל תמיר פרסם הקלטת סתר של בצלאל סמוטריץ', מספר שמונה בבית היהודי, כשהוא מצהיר "אני הומופוב גאה. הומואים ולסביות הם לא נורמליים"; ואילו רינו צרור פרסם לראשונה בתכניתו כי שר האוצר, משה כחלון, החליט שלא לעסוק במתווה הגז בשל קירבתו לאיש העסקים קובי מימון.
ynet: הכתב הצבאי, יואב זיתון, חשף את הקלטות רשת הקשר אחרי חטיפתו של סגן הדר גולדין ברפיח בעת מבצע "צוק איתן"; הכתב לענייני משטרה, אלי סניור, פרסם ראשון כי רונאל פישר נעצר מחדש לאחר שהטלפון הסלולרי שלו פוצח; הכתבת בכנסת, מורן אזולאי, חשפה כי חבר הכנסת באסל גטאס מהרשימה הערבית מצטרף למשט שיצא מחופי יוון לעזה; אזולאי גם הייתה הראשונה שפרסמה כי נפלו אי סדרים בפריימריז בליכוד, מה שגרם לספירת קולות מחודשת ולשינויים ברשימת המועמדים; וקרן יעקבי פרסמה ראשונה כי לגידי גוב יש בת זוג חדשה.
"וואלה!": יניר יגנה ויקי אדמקר השיגו הקלטה שבה נשמע מנהיגה הרוחני של ש"ס, חכם שלום כהן, אומר כי "התקווה זה שיר מטומטם"; יגנה גם פרסם לראשונה כי ראש עיריית אשקלון הורה להפסיק את עבודתם של ערבים בעיר, צעד מנוגד לחוק שעורר סערה; הכתב בכנסת, עמרי נחמיאס, חשף כי נתן אשל, שהודה בהתנהגות בלתי הולמת ופרש מתפקידו כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, נוטל חלק במשא ומתן הקואליציוני; ביום מצעד הגאווה בירושלים פרסמו יוסי אלי ומשה שטיינמץ כי ישי שליסל, שלפני עשור דקר משתתפים במצעד, שוחרר מהכלא. חמש שעות לאחר פרסום האייטם דקר שליסל למוות את הנערה שירה בנקי ופצע צועדים נוספים; ושגיא בן-נון שמע את גברי בנאי מכנה את מירי רגב, זמן קצר לאחר מינויה לשרת התרבות, בשם "בהמה", מה שהיווה את יריית הפתיחה במחול השדים שהתחולל בין השרה הטרייה לבין האמנים.
mako: ברהנו טגניה פרסם סרטון שבו נראים שוטר ומתנדב כשהם מכים חייל ממוצא אתיופי. בעקבות זאת יצאו בני העדה האתיופית להפגנות סוערות; מתן חצרוני פרסם כי עשרות חיילים שלחמו בעזה ונמצאים מתחת לקו העוני, פנו לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל בדרישה לסייע להם; חצרוני גם השיג הקלטה שבה נשמע אב ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה מבקש מיו"ר הוועדה למינוי בכירים, השופט בדימוס יעקב טירקל, שלא למנות את גל הירש לתפקיד המפכ"ל הבא; אלינור פוקס פרסמה תחקיר שגילה כי "המרכז לאימוץ בעלי חיים" מזניח ומפקיר את החיות הנמסרות אליו; וכתב הרכילות, גיל משעלי, פרסם ראשון כי בר רפאלי מתחתנת.
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il