האב, הבן ורוח החופש

"הארץ" שלנו: שאלת היורש

מי יירש בבוא העת את עמוס שוקן בתפקיד מו"ל "הארץ"? האם יהיה זה בנו הבכור, רוני שוקן, שהוא גם עורך דין, גם בוגר גל"צ, גם יוצא הרווארד וגם פרסם פה ושם מאמרים ב"הארץ" וציוצים בעד ונגד מאמרים כאלה ואחרים בעיתון המשפחתי?

מבחינת שוקן האב שאלת הירושה עדיין פתוחה, למרות שהוא סבור שבנו יכול להיכנס לנעליו. כה סיפר עמוס שוקן בראיון לאלמוג בן-זכרי בעיתון הסטודנטים "אריאלה" (שפורסם גם ב"מקור ראשון"): "כשהייתי בן 26 סיימתי תואר שני בארה"ב ונשארתי לעבוד שם עוד קרוב לשנתיים. אחרי שנה אבא שלי בא לבקר אותי ואמר לי: 'אני אצטרך בקרוב למנות מנכ"ל חדש לעיתון, אז תחליט אם אתה חוזר. אם כן – אז זה אתה'. אז חזרתי. שני הילדים שלי סיימו לא מזמן לימודים בארה"ב ועובדים שם. אני לא חושב שאני רוצה לבוא לבן שלי, רוני, ולומר את מה שאבא שלי אמר אז. למרות שהוא עוקב באדיקות אחרי האירועים בישראל ויש לו דעות, ואני כן חושב שהוא יכול להיות פה בתפקיד".

בהמשך נשאל עמוס שוקן מדוע לא ירצה להעביר לבנו את השליטה, והשיב: "לא יודע, חופש". אם לסכם: בניגוד לאביו של עמוס, גרשם שוקן, שהגיע לניו יורק בגיל 59 והפנה שאלה ישירה לבנו בן ה-27, עמוס שוקן בן ה-70 וחצי שיגר לבנו רוני בן ה-32 סוג של איתות מרומז באמצעות עיתון סטודנטים אזוטרי.

רוני שוקן נמנע מלהגיב.

אל: ארי שביט. הנדון: 80 ימים גורליים

תופי טם-טם נשמעו באופק עת שיגרתי השבוע את המכתב הקצר הבא לעיתונאי "הארץ", ארי שביט:

ארי שלום,

איך הזמן טס כשמפרסמים נבואות זעם. לפני קצת פחות משלושה חודשים, ב-9 באפריל, פרסמת ב"הארץ" מאמר די מלחיץ. תחת הכותרת "אלף נורות אדומות" הבעת חשש אמיתי מפני הסכם הגרעין שהנשיא אובמה מנסה לגבש עם איראן. את הטור המפחיד ההוא שלך חתמת במילים הבאות:

"שמונים הימים הבאים הם ימים קובעים. ההיסטוריה מתבוננת כעת על כולנו: היכן עמדנו, מה אמרנו ומה עשינו כאשר התקבלה ההחלטה החשובה של זמננו. לא תהיה סליחה על טעויות. לא תהיה מחילה על רפיון או אדישות או קטנוניות. הפוליטיקה הרגילה של שמאל־ימין איננה רלוונטית עוד. גם לא הדפוס הידוע של אהדה לאובמה ושנאה לבנימין נתניהו, או להיפך. עת צרה היא ליעקב. עת צרה היא לכל ישראלי, ערבי, אירופי ואמריקאי השוחר יציבות ושפיות. מה שמונח כעת על הכף הוא העולם שבו ילדינו אמורים לחיות".

עד כאן דבריך, ארי, ואני לא רוצה חלילה להלחיץ, אבל שמונים הימים הגורליים שהתחלת למנות באפריל הסתיימו ביום ראשון האחרון. יכול להיות שכמו בכמה וכמה מאמרים קודמים שלך, שוב היית טיפ טיפה נחרץ מדי?

בברכה,

אביב הורביץ, mako

וזה מה שארי שביט כתב לי בתשובה:

אביב היקר,

כידוע לך, אני מעריך מאוד את מלאכת הקודש שאתה עושה כמבקר התקשורת האומללה שלנו.

על כן אני מקבל באהבה גם את הביקורת העניינית והמכובדת הטמונה בין השורות של מכתבך הקצר.

ואולם, לצערי הרב, כל מילה שכתבתי במאמרי ב"הארץ" הייתה מדויקת להפליא. הבעיה אינה הנחרצות שלי בעניין האיראני, אלא התרדמת של דעת הקהל המערבית והישראלית בנושא הגורלי הזה. אם העיסקה שגובשה בלוזאן, ואשר עלולה להיחתם בווינה, תהיה עסקה רעה – לא רק ישראל תיקלע למצוקה אסטרטגית קשה אלא גם כל המתונים במזרח התיכון. ייתכן שיחלפו שנים עד שהמציאות החדשה תראה את פניה המחרידים – אבל כאשר איראן תתגרען ותהיה למעצמה אזורית הגמונית, החיים בתל אביב (ובקהיר ובריאד ובעמאן – וגם בפריז ובלונדון) יהיו לאחרים.

אני מציע לך ולקוראיך לקרוא את המאמר המופתי על האיום האיראני שאותו פרסמו הנרי קיסינג׳ר וג'ורג' שולץ ב"וול סטריט ג׳ורנל" באפריל האחרון. אני גאה ועצוב לעמוד במקום שבו שני המדינאים הגדולים הללו עומדים, ולא במקום שבו עומדים קצרי ראות למיניהם אשר לא רואים את הקרחון שמעבר לחרטום.

בברכה,

ארי 

רון מיברג VS ארי שביט

ובתפנית חדה של 360 מעלות נעבור לנושא די דומה: השבוע ציין רון מיברג שנה להצטרפותו המשמחת לטוויטר. אחרי שב-12 החודשים האחרונים שיפד בציוציו (בין השאר) את ישראל אהרוני, גדעון לוי, חגי סגל, עופר נמרודי, עמוס שוקן, אלוף בן, שגיא כהן, נרי ליבנה, שי גולדן ואביב גלעדי, זה הזמן להכריז על הזוכה במקום הראשון: העיתונאי שמאמריו זיכו אותו במיטב הציוצים הארסיים של מיברג הוא לא אחר מאשר איש "הארץ", ארי שביט, שגם בשבוע האחרון ספג קטילה משגרירנו במיין. הנה המיטב מהשנה שחלפה:

אין עיתונאי המתמחה בתיאור הידוע לכולם והמובן מאליו במילים גבוהות ומצוחצחות מארי שביט. החוויה דומה ליומני "גבע" עם הקריינות של אלימלך רם (31.7.2014).

ארי שביט, הקורא ב"הארץ" ל"מרי אזרחי זועם", נשמע כמו ארצ'י בנקר מתחפש לצ'ה גווארה (11.9.2014).

כשאין לי מושג מה יהיה יש לי את ארי שביט. עיתונאי בוטח, עם מבט חודר, תובנה עמוקה ומילים שאינני מבין, שמסביר לי שהבחירות הן משאל עם על הציונות (11.12.2014).

מי שרוצה לדעת היכן מסתובב יקיר הציונות ארי שביט ימצא אותו בהרצאה ב-21 בינואר באוניברסיטת Tufts. מן הסתם יעלה הקשר בין הבחירות לעתיד הציונות (16.1.2015).

משעות הבוקר המוקדמות אני מנסה לפצח את אפוקליפסת הברבורים השחורים מאת א. שביט. אני מרגיש בעצמות שזה טקסט מכונן, אבל טרם הפנמתי את המסר (22.1.2015).

אסור להחמיץ את מאמרו האפוקליפטי (שוב) של ארי שביט היום. לא תיאמן יכולתו של האיש הזה לארוז את המובן מאליו, הידוע מראש והבלתי נמנע כדעה מקורית (30.4.2015).

מול דיוקנו המסודר בעווית תמידית של חשיבות עצמית נוסח אבו-נפחא החלטתי ליטול נפשי בכפי ולא לקרוא את דעתו, המקורית ודאי, של האדמו"ר ארי שביט (14.5.2015).

אם הארי שירר עוזב עוזב את הסימפסונים מדוע לא עוזב ארי שביט את "הארץ"? (14.5.2015).

אינני בטוח בפרטים אבל אני חושד שאחרי קריאת הדעה של ארי שביט הבוקר לקיתי באירוע מוחי. שבתי להכרה אחרי שעתיים עם כאב ראש נורא וחולשה בצד ימין (18.6.2015). 

ארי שביט, תרצה להגיב?

"חביב, כפייתי ולא מזיק. לחיי מיין".

הציטוט מול המציאות (1): 13 מילים, שתי טעויות

הציטוט: "השנה היא 1995, הפועל בית שאן עושה את הלא ייאמן ועולה לליגת העל" (מתוך כתבה ב"המגזין" במלאות 20 שנה לסרט "בית שאן סרט מלחמה", 20.6.2015, דקה 1:38).

המציאות: השנה דווקא הייתה 1994, והפועל בית שאן עלתה לליגה הלאומית (שהייתה אז הליגה הבכירה ביותר).

אלי לוי, גם עכשיו, כמו בשבוע שעבר, תפנה אותי לגולן יוכפז?

"בטח. אבל יפה שחשבת עליי, כי אני בדיוק עובד על 40 שנה ל'חגיגה בסנוקר'".

בחדשות 10 נמנעו מלהגיב.

דן ברותחין בטוויטר. דן בפושרים בעיתון

בחודש האחרון הגביר דן מרגלית את מינון הביקורת שלו כלפי בנימין נתניהו. למרבה הצער, הניסוחים החריפים במיוחד שלו שמורים לטוויטר, בעוד החלשלושים והחיוורים יותר מוצאים את דרכם למעמקי האותיות הקטנות של מאמריו ב"ישראל היום". רק ביום שישי האחרון, בתוך שלוש שעות ו-17 דקות בלבד, העלה מרגלית לחשבון הטוויטר שלו את שלושת הציוצים הבאים:

במאמריו של מרגלית ב"ישראל היום" – הפתעה הפתעה – לא נמצא עד כה זכר לטקסטים המזכירים במשהו את הציוצים הללו. איך צייץ לאחרונה למרגלית ברק רביד מ"הארץ"? "קראתי את הטורים שלך בשבוע האחרון ולא מצאתי זכר לביקורת המדויקת על נתניהו שאתה מצייץ בטוויטר. חבל, זה עלול לפגוע באמון הקוראים". הנה כמה דוגמאות להתייחסויות של מרגלית במהלך חודש יוני לפרשיות השונות שהיו על סדר היום, בטוויטר וב"ישראל היום". מצאו את ההבדלים:

האיומים בחרם: ביבי עיוור ואטום?זה בכלל אבו מאזן

דן מרגלית מצייץ (1): "ביבי ניהל מדיניות עיוורת שסייעה לאנטישמים להחרים את ישראל, אך הם עובדים בסוריה ולוב ובקרוב איראן. אבל אין ברירה: להילחם בהם בכל העולם ולנצח" (3.6.2015).

דן מרגלית מצייץ (2): "החרם על ישראל אנטישמי ונעזר במשתפי פעולה יהודים. הרשעים תמיד השתמשו ביהודים נגד יהודים. אבל ביבי תרם לתופעה בקשיחותו האטומה בזירה המדינית" (5.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום": "המערכה אינה נגד פעילי BDS. הם רוצים עדיין להשליך את היהודים לים ללא פשרה והסדר. אבל בינם לבין ישראל ניצבים עדיין מאות מיליונים רבים, שסולדים מהחרם, אבל עלולים לקרב אליו אם תעלה יפה תעמולת הכזב של אבו מאזן ומרעיו כאילו הפלסטינים מעוניינים בשתי מדינות לשני עמים, ורק היהודים מסכלים זאת" (12.6.2015).

סערת אורנג': נתניהו אינו מעז? ישראל צריכה להעז

דן מרגלית מצייץ (1): "אורנג' לא לבד לצערנו, והממשלה חייבת לגלות גמישות אמינה במדיניות ההתנחלות כדי לייצב את המצב המדיני. נתניהו מבין זאת אך אינו מעז להתעשת" (7.6.2015).

דן מרגלית מצייץ (2): "נתניהו יודע מה צריך לעשות, הוא רק לא מעז לעשות" (7.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום": "הקרב הוא על ליבם של מרקל וקמרון ואובמה ופוטין, והיעד הוא למנוע את התקרבותם אל הכוחות המוליכים את מגמת החרם. זה לא ייעשה בתקציבים, אלא רק אם ישראל תעז לאמץ צעד שמתמצה בכינוס הבנייה לגושי ההתיישבות. אם לא –  אורנג' לא תהיה לבד"  (12.6.2015).

אורן חזן והקזינו: ביבי צריך להתנצל? הוא ידע מעט מאוד

דן מרגלית מצייץ (1): "ביבי צריך להתנצל שנכנע לסחטנות של אורן חזן" (9.6.2015).

דן מרגלית מצייץ (2): "לפי 'וואלה' ביבי נשאל על ידי פעילים מה עם חזן ונבהל וארגן בחופזה שירת התקווה. מה קורה לו שמעליב את עצמו ברדידות מעוררת רחמים? אני נעלב בעבורו" (11.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום": "בנימין נתניהו אינו אחראי לכך שאורן חזן נבחר לכנסת. הוא ידע עליו מעט. אבל נתניהו ראה את הקולות ושתק. זו שתיקה מהדהדת, מרתיעה, מדאיגה. המזער המתבקש מראש הממשלה הוא להדיח את חזן מכל תפקוד פרלמנטרי עד שעניינו הנחשף בערוצי הטלוויזיה 2 ו-10 ייבדק" ("ישראל היום", 19.6.2015).

פרשת מייקל אורן: ביבי יוזם משבר? זו אשמת השגריר לשעבר

דן מרגלית מצייץ: "מה קורה? לפי הסקופ של אודי סגל ביבי סירב להסתייג מטענתו המפוקפקת של מייקל אורן, שאובמה התקוטט עם ישראל במתכוון? ביבי יוזם משבר עם אמריקה?" (18.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום": "אורן אינו בוחן כליות ולב. הוא יודע מה עשה אובמה ולא מה קינן בליבו... שגריר שנשלח על ידי ראש ממשלה לוושינגטון והתקבל על ידי הנשיא האמריקני אינו רשאי ללבות את האש בעוד שני אישים אלה מכהנים בתפקידם" ("ישראל היום", 19.6.2015).

היחסים עם אובמה: ביבי משטה בעולם? הוא יכול לתקן

דן מרגלית מצייץ: "אובמה הבין נכון שביבי משטה בעולם כאילו הוא בעד שתי מדינות לשני עמים, אבל מתעלם שגם אבו מאזן מחבל בהסדר זה כבר מימי ברק ואולמרט" (2.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום": "אם יאזור נתניהו עוז ויחדל לחשוש משותפיו, הוא יכול בכמה ימים של חוסר נעימות בתקשורת לתקן את פני הדברים" ("ישראל היום", 5.6.2015).

מירי רגב והאמנים: ביבי אחראי לחרפה?חבל שזה רק בטוויטר

דן מרגלית מצייץ: "הזדעזעתי לשמוע את מירי רגב על עולם התרבות בערוץ 2 וריבוי המילה. זו תת רמה עלובה. היא לא אשמה. ביבי אחראי לחרפה ועליו להחליף בין השרים" (18.6.2015).

דן מרגלית ב"ישראל היום"? אף מילה.

 דן מרגלית, תרצה להגיב?

"נתניהו הוזכר עשרות פעמים בביקורת שכתבתי על עמדותיו ב'ישראל היום'. ההבחנה שלך מלאכותית בין טוויטר המוגבל במלים ובסימנים לבין כתיבה מנומקת בעיתון. גם בכתביי על אחרים יש שוני בסגנון בין טוויטר לבין העיתון. אתה כנראה מעוניין לסכסך בין 'ישראל היום' לביני, או להרתיע אותי מלכתוב בתחושה ש'למה לי?' זה רק מכביד עליי עם כתבנים כמוך, שתעסוקתם קלה. שמתי לב שאינך עוסק בעיתונים שמונעים מחברי המערכת שלהם להביע דעתם בנושאים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדת המערכת. אולי תכתוב משהו על כתיבתך/אי כתיבתך זו?".

הציטוט מול המציאות (2): מיהו באמת סקאליה תומאס אליטו?

הציטוט: עכשיו האזרח הזה יכול להציע נישואים לבן זוגו (כיתוב תמונה שהעניקו עורכי ynet לצילום בכתבה של יצחק בן-חורין, לאחר שבית המשפט העליון בארה"ב הכיר בנישואים חד מיניים).

המציאות: מבט מעמיק יותר בשלט שנושא האזרח היה מגלה כי הוא אינו מציע נישואים לבן זוגו בעל השם המשונה במקצת סקאליה תומאס אליטו, אלא מוחה נגד שופטי בית המשפט העליון אנטונין סקאליה, קלרנס תומאס וסמואל אליטו שהיו בדעת מיעוט והתנגדו להחלטה. בהמשך הסירו ב-ynet את התמונה והחליפו באחרת (לא לפני שהגולש רן קוגלמן גילה את הטעות והעלה אותה לדף הפייסבוק שלו).

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם: יעקב אחימאיר VS רון קופמן

שבת שלום. אני למד מאתר "וואלה! ברנז'ה" כי הרשות השנייה פתחה בהליכים נגד רדיו 103, משום שרון קופמן כינה את ראש הממשלה בשידור "חלאה". יש להניח כי יימצאו מי שילמדו סניגוריה, בהזדמנות לא חגיגית זו, על "חופש הדיבור". אולי גם ילמדו סניגוריה על רון קופמן המכנה בקביעות את הכנסת, בעיתון "מעריב סופהשבוע", "אגם של דרעק". לא פחות. אני משתומם על עורכי העיתון שמאפשרים הדפסת כינוי כזה. בוודאי, ראויה הכנסת לביקורת, ואף אני הקטן נותן לכך ביטוי. אבל אין ספק כי יימצאו עכשיו רבים שילמדו סניגוריה על ההתבטאויות הנ"ל, בעיתונות העברית הלוחמת (נו, טוב, וסליחה: הרי הח"מ הוא סתם דינוזאור בן מיליוני שנים).

(יעקב אחימאיר בדף הפייסבוק שלו, 27.6.2015)

רון קופמן, תרצה להגיב?

"לא. אין לי שום כוונה לפגוע, או להתעמת עם אחימאיר, אדם שאני מעריך ומכבד, שתרומתו לתקשורת בארץ עולה על זו שלי בעשרות מונים. זכותו להסתייג מהדרך שבה אני מתבטא. גאון גדול אני ממש לא".

רבין פעם ראשונה, רבין פעם שנייה, רבין פעם שלישית

מה חדש בטוריהם של הפרשנים הפוליטיים? בשבוע שעבר, כמו בהזדמנויות קודמות, שוב אותו גורם (והפעם: איציק שמולי) תדרך במקביל גם את סימה קדמון ("ידיעות אחרונות"), גם את בן כספית ("מעריב") וגם את יוסי ורטר ("הארץ"). התוצאה? הנה:

למה מפלגת העבודה שותקת?

סימה קדמון: "שמולי סבור שהבחירות האחרונות היו על זהות ושייכות, ולכן לא ייתכן שכשעולים נושאים הנוגעים בעצב הכי רגיש, המחנה הציוני מכל מיני סיבות בוחר לא לעסוק בהן".

בן כספית: "'הבחירות', אמר שמולי, 'היו יותר מכל על זהות ושייכות. לא יכול להיות שעולים נושאים שנוגעים בעצב הכי רגיש של הישראלים, כמו המשט, כמו קמפיין ה-BDS, כמו דו"ח האו"ם, ואין לנו אמירה ברורה או עמדה מובהקת'".

יוסי ורטר: "זה זמן ששמולי אינו שלם עם מה שמפלגתו משדרת כלפי חוץ, או עם מה שהיא שותקת כלפי חוץ".

ולמה התמונה של רבין מתנדנדת?

סימה קדמון: "אנחנו שותקים, אמר שמולי, והתמונה של רבין מתנדנדת... השתיקה שלנו בנושאים האלו מפורשת בציבור באופן לא נכון, ואנחנו נראים כמי שנסחפים שמאלה, הרחק מהעמדה הקלאסית של מפלגת העבודה שאותה ייצג רבין".

בן כספית: "'השתיקה הזו', אמר שמולי, 'היא המשך היסחפות שמאלה, בכל פעם שאנחנו שותקים, התמונה של רבין שתלויה כאן על הקיר מתנדנדת, בסוף היא תיפול".

יוסי ורטר: "ביום שני הוא הצביע על התמונה הגדולה של יצחק רבין בחדר: 'בכל פעם שאנו שותקים בעניינים כמו המשט לעזה או באסל גטאס או תנועת החרם, התמונה הזאת כמעט נופלת מן הקיר", אמר.

הציטוט מול המציאות (3): לא בחוץ, בפנים 

הציטוט: "איזה מזל שג'ודי ניר מוזס שלום, אשת שר החוץ העומדת במרכז שערוריית הטוויטר התורנית, היא חברתם הטובה של הדצים ולכן נבחרה להיות האורחת הראשונה בתכניתם החדשה, וגם להגיב על פרשת הציוץ הפוגעני כלפי ברק אובמה" (כותרת משנה ב-mako, 28.6.2015).

המציאות: סילבן שלום הוא המשנה לראש הממשלה, שר הפנים וח"כ מטעם הליכוד. שר החוץ הוא לא.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, ראשים ייערפו?

"תודה לך שאתה מפריע לי בירח הדבש שלי בקוסטה ריקה. אבל תגיד לי אתה ואל תהיה קטנוני: זה שסילבן מכהן ספציפית כשר הפנים אומר בהכרח שג'ודי לא יכולה להיות אשת שר החוץ? זה לא שיש מישהי אחרת בתפקיד כרגע".

מניין הימים: האם אובמה ונתניהו ייפגשו? (3)

16 ימים חלפו מאז שהפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, פרסם את הכותרת הראשית הבלעדית שלפיה ברק אובמה הזמין את בנימין נתניהו לפגישת פסגה, שצפויה להתקיים ב-15 או ב-16 ביולי. לפני שבועיים הוכחשה הכותרת על ידי גורמים בוושינגטון וגורמים בירושלים. פישמן, מצידו, התעקש כי הידיעה נכונה. האם הוא שיחק אותה בגדול או התפדח בבינוני? האם יהיה כאן צל"ש או טר"ש? היום כבר 2 ביולי, מה שאומר שהדד ליין מתקרב. נמשיך לעקוב.

רולטת איציק

מתנות קטנות, מישהו שלח לי מתנות קטנות, אבל בדיוק לפני שפתחתי את הראשונה שבהן הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"יש לך תשובה בשבילי, הורביץ?", הוא נהם.

"תשובה לאיזו שאלה?", הסתקרנתי.

"אל תיתמם", הוא נבח. "תסביר לי איך זה שלא כתבת השבוע אפילו מילה אחת על יצחק והגז? יכול להיות שגם אתה עבד נרצע של הטייקונים?".

"יכול להיות", הרהרתי בקול רם.

"לי דווקא נראה שהתשובה הנכונה היא לא 'יכול להיות', אלא 'בהחלט'", ירה הקונספירטור. "כולם יודעים שיצחק משלם לך כל חודש, כבר חמש שנים, סכומי עתק שהצטברו עד היום למאות אלפי שקלים".

"קודם כל, לצערי הרב, ממש לא מדובר על סכומי עתק", אמרתי בתוגה. "וחוץ מזה, יצחק אחראי רק לחמישית מהכסף שאני מקבל כל חודש, כי הוא מחזיק רק 20 אחוזים מ'קשת'".

"זה לא משנה את המהות, הורביץ", נדנד הקונספירטור. "וחבל שאתה לא עוסק בנושאים החשובים באמת, כי זה עלול למנוע ממני מלשתף אותך בבונבוניירה המשובחת על איציק ואלפי הנשים שלו".

"איך אתה מדבר", הצטמררתי. "קודם כל קוראים לו יצחק ואף אחד לא מעז לקרוא לו איציק. אפילו לא בדירקטוריון. לדעתי אפילו לא כבוד הנשיא".

"רובי ריבלין?", תהה הקונספירטור.

"אלכס גלעדי", תיקנתי אותו. "וחוץ מזה, אין מי שלא יודע שהאישה היחידה של יצחק היא חיה, מאז ולתמיד".

"אבל מי בכלל דיבר על תשובה, הורביץ?", נזף בי הקונספירטור. "אתה לגמרי לא בקצב. התכוונתי לאיציק זוהר. יצא לך לראות מה אופירה אסייג, החברה הכי טובה שלו, סיפרה עליו לגיא פינס ואחר כך, כשהוא כבר יצא מבית 'האח הגדול', גם לעינת ארליך?".  

"לא", אמרתי בחשש.

"אז בשביל זה יש לך אותי", צהל הקונספירטור. "ביום חמישי שעבר אופירה התראיינה לעינת ולאיציק בתכנית 'הבילויים' בערוץ 24. בשלב מסוים עינת הזכירה לאופירה איך היא סיפרה בתכנית של גיא שאיציק חברה הטוב שכב בחייו עם לא פחות מ-6,000 נשים".

"ומה אופירה ענתה?", שאלתי בעניין.

"או, כאן מגיע החלק המעניין", אמר הקונספירטור. "אופירה אמרה, ואני מצטט: 'אני לא חושבת שזה סוד מדינה. מהיום שאיציק זוכר את עצמו מכרכרות סביבו בנות. הוא לא אשם שהוא נולד חתיך. וכשאמרתי 5,000-6,000, הייתי עדינה'".

"וואלה?", התפלאתי.

"וואלה", אישר הקונספירטור.

"נשמע הספק מרשים", גירדתי בראשי. "אבל איך לעזאזל כל הסיפור הזה קשור לטור לענייני תקשורת?".

"שוב אני צריך להאכיל אותך בכפית, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "הנושא הוא לא מספר הנשים שהיו או לא היו עם איציק, אלא מהימנות הדיווחים של אופירה. איציק נולד ב-31 באוקטובר 1970. מה משתמע מזה?".

"מה באמת?", השתדלתי לעקוב.

"זה אומר שביום שבו אופירה התראיינה על הנשים של איציק, הטאלנט הנחשק חגג יום הולדת עגול והיה בדיוק בן 44 ו-237 ימים, או במילים אחרות: בן 16,298 ימים, מספר שכולל כמובן את כל השנים שבהן יש 29 ימים בחודש פברואר. מה משתמע מזה?".

"שאתה אובססיבי?", ניחשתי בחשש.

הקונספירטור התעלם מההערה. "זה אומר שכדי להיות עם 6,000 נשים שונות איציק היה צריך להחליף פרטנרית מדי יומיים, 17 שעות, 11 דקות ו-31 שניות, וכל זה מהיום שבו הוא נולד", הוא הטעים. "זה לא נשמע לך טיפ-טיפה מופרך, הורביץ? ואם כן, מה משתמע מזה?".

"לא יודע", לחשתי בייאוש.

"משתמע מזה שאתה צריך לעשות עבודה עיתונאית בסיסית", שאג הקונספירטור. "תיצור קשר דחוף עם אופירה ותשאל אותה מאיפה היא הביאה את הנתון המופרך הזה".

אופירה אסייג, כל החישובים מצביעים על כך שמספר הפרטנריות שייחסת לאיציק זוהר הוא בלתי הגיוני בעליל. מה עושים?

"אני מאחלת לאיציק זוהר בריאות ואושר".

ואם כבר בריאות ואושר, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".

לכל כתבות המגזין

חרב גדעון

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר