דן מרגלית, מרדכי גילת ושלמה צזנה VS בנימין נתניהו
לא רבים זוכרים, אבל לפני עידן ועידנים, כלומר שלושה ימים – כשטראמפ עדיין נחשב קוריוז שמיטב הפרשנים חוזים לו מפלה – רעשה הארץ סביב תגובתו הבלתי נתפסת של בנימין נתניהו לתחקיר "עובדה" על מסכת האירועים החריגה המתחוללת בלשכת ראש הממשלה. באותו תחקיר התייחסה אילנה דיין, בקיצור נמרץ, ל"ישראל היום", והציגה מסרים שהעביר נתן אשל, איש סודו של נתניהו. הנושא: בכירים ב"ישראל היום" שלא מצייתים באופן מלא להוראות. "דן מרגלית, מוטי גילת, וכנראה גם עמוס, לא עושים בדיוק את מה שאומרים להם", כתב אשל באחד המסרים הללו.
נתן אשל צדק.
באיחור של שנים אחדות נמאס למרגלית ולגילת למלא אחר הציפיות של אשל ושל הבוס הגדול. האם ביומון הפופולרי של שלדון אדלסון, שתומך בנתניהו בכל מזג אויר מיום הקמתו, מתגלים ניצנים ראשוניים של מרד כתבים? של "עד כאן"?
בראש החזית, ללא ספק, ניצב דן מרגלית. הוא אמנם מצייץ כבר שנתיים נגד נתניהו, ולעיתים אפילו מרשה לעצמו למתוח עליו ביקורת מעל דפי העיתון (שאותה משתדלים ב"ישראל היום" להצניע ככל הניתן), אבל השבוע העלה מרגלית את הרף באופן משמעותי. בשלישי האחרון, למחרת שידור תחקיר "עובדה", התראיין מרגלית לתכנית הבוקר של "קשת", בהגשת חיים אתגר וגלית גוטמן. "ראיתי את הפתק הזה שכתב נתן אשל שעמוס רגב, מוטי גילת ואני אנחנו לא צייתנים מספיק", אמר. "הוא לא מבין בכלל על מה הוא מדבר. מה זאת אומרת? וזה היועץ הקרוב של ראש הממשלה. מה הוא חושב, אנחנו נולדנו עבדים? אני מרגיש – אני לא רוצה לדבר בשם מוטי, אם כי עם מוטי כן דיברתי – אנחנו נולדנו בני חורין. אנחנו לא נולדנו עבדים. מה זאת אומרת 'אנחנו לא צייתנים מספיק'? אנחנו לא רוצים להיות צייתנים. אסור לנו להיות צייתנים".
באותה תכנית אמר מרגלית כי "יש פרנויה" בהתנהגותו של נתניהו. "אנחנו לא יודעים להסביר את העניין הזה אלא במונחים שלא ראוי שנדבר עליהם בפומבי בלי שהם באמת נבדקו", הוסיף. "משהו רע קרה לבנימין נתניהו, משהו רע קרה לו ולבני משפחתו". יומיים קודם התראיין גם לדרור גלוברמן בתכנית "אנשים". "הוא מרגיש שהוא כל יכול", אמר על נתניהו, "ואני אומר שלטובתו שיבוא מישהו ויגיד לו 'ביבי...', לא יודע מי. האדם הכי קרוב אליו לפי דעתי זו שרה. היא צריכה להגיד לו 'ביבי, קח פסק זמן, קח פסק זמן, בסדר הכול בסדר, קח כעת חצי שנה, אל תילחם באף כלי תקשורת".
דן מרגלית, יכול להיות שאתה עושה הכול כדי לסיים את כהונתך ב"ישראל היום"?
"התשובה היא לא. אני רוצה להמשיך לעבוד ב'ישראל היום'".
אלא שבתקופה האחרונה, בעקבות המתקפה המתמשכת של מרגלית נגד נתניהו הצטמצם משמעותית מספר הטורים שלו ב"ישראל היום": בשנה שעברה, מתחילת יוני ועד סוף אוקטובר 2015, במשך תקופה של חמישה חודשים, פרסם מרגלית בעיתון לא פחות מ-125 טורים (ממוצע של 25 טורים בחודש). בתקופה המקבילה השנה, מתחילת יוני ועד סוף אוקטובר 2016, פרסם מרגלית ב"ישראל היום" 51 טורים בלבד (ממוצע של 10.2 טורים בחודש). מדובר בצניחה של 60 (!) אחוזים. בעקבות ההסלמה, מספר המאמרים של מרגלית ממשיך לרדת: ביוני האחרון פרסם 18 טורים בעיתון, ביולי מספרם צנח ל-14, באוגוסט היו לו 10 טורים בלבד, בספטמבר 5 טורים ובאוקטובר 4 טורים בלבד.
גם תחקירן העל מרדכי גילת, כמו מרגלית, אמנם מתח בעבר ביקורת על מהלכים כאלה ואחרים של נתניהו, אבל השבוע החריף את הטון. ועוד איך. בטור האחרון שלו כתב כי "את תאגיד השידור הציבורי החדש, שכל אדם שפוי צריך לברך עליו, אסור לסגור". נתניהו, כידוע, לא ממש מברך על התאגיד.
מרדכי גילת, אפשר בעצם להבין מהמשפט הזה שאתה חושב שנתניהו אינו שפוי.
"אין תגובה'".
עיתונאי שלישי שהרשה לעצמו לסטות במעט מהתלם ולאכזב את נתן אשל ושולחיו הוא הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה. באוגוסט האחרון העניק צזנה רוח גבית לציוץ של עמיתו מרגלית נגד נתניהו, וגם תמך במחאת הכתבים המדיניים, שהתרעמו על כך שנתניהו הקפיץ אותם לתדריך בהתרעה קצרצרה. בשלישי האחרון פרסם תא הכתבים המדיניים תגובה להשתלחות של לשכת ראש הממשלה נגד אילנה דיין. צזנה ביקש להצטרף לחותמים על ההודעה הזו, אך לא קיבל לכך אישור מעורכיו.
שלמה צזנה, תרצה להגיב?
"אין צורך".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
איפה טעינו (1): חברים, זה עסק גמור
במרץ 2015, לקראת הבחירות בישראל, פצח רון מיברג בסדרה של ציוצים נחושים שבהם קבע כי עידן נתניהו מגיע לקיצו. "זה סגור. האיש המתועב הזה חופן את רעייתו והולך הביתה", הצהיר. כאשר התפרסמו תוצאות האמת והתברר שלמציאות, אפעס, היו תכניות משלה, העלה האיש שלנו במיין את הציוץ הבא:
מאז אותו ציוץ אכן התמקד מיברג במערכת הבחירות בארצות הברית, שעליה הרבה לכתוב בכישרון גם ל"מעריב". הנה שבעה מציוציו בחצי השנה האחרונה:
כאשר התבררו התוצאות שיגר מיברג ציוץ אחד, בן ארבע אותיות בלבד:
איפה טעינו (2): מה משותף לטראמפ ולנתניהו?
מיברג, כמובן, לא לבד. הנה עוד חמישה פרשנים, שהעריכו שנתניהו בדרך הביתה (לפני שהביס את הרצוג בבחירות 2015) ושטראמפ על הקרשים (לפני שניצח את קלינטון בבחירות 2016). שנתחיל? יאללה:
נתניהו? מיצינו אותו. טראמפ? ינוצח בקלפי
נחום ברנע לפני הבחירות בישראל: "הישראלים עייפו מנתניהו. הם מיצו אותו והוא מיצה אותם. לאחר תשע שנים בראשות הממשלה, שלוש ועוד ארבע ועוד שתיים, ולאחר 22 שנה בכותרות, הקסם פג" ("ידיעות אחרונות", 13.3.15).
נחום ברנע לפני הבחירות בארה"ב: "שאלות היום שאחרי בקריירה של הילארי קלינטון מעניינות עוד יותר... היא תצליח, כנראה, לנצח את טראמפ בקלפי" (נחום ברנע, "ידיעות אחרונות", 14.10.16).
נתניהו? יפסיד בבחירות. טראמפ? יעשו ממנו קציצות
אמיר אורן לפני הבחירות בישראל: "מצבו די סופני. המופע שלו בקונגרס היה רוב נאום על לא מאום, מלווה באווירת השלמה עם אובדן ראשות הממשלה. נתניהו נראה כאילו הוא מתכנן את המהלך שלאחר הפסדו בבחירות... תיק הביטחון בממשלת יצחק הרצוג" ("הארץ", 3.3.2015).
אמיר אורן לפני הבחירות בארה"ב: "הכול רואים שהילארי קלינטון עומדת לעשות מדונלד טראמפ קציצות" (אמיר אורן, "הארץ", 19.8.2016).
נתניהו? מצבו רע. טראמפ? זקוק לנס
בן כספית לפני הבחירות בישראל: "כרגע, מצבו נראה רע. הבחירות האלה אינן על איראן, או על חמאס, ואפילו לא על משבר הדיור. מדובר במשאל עם על בנימין נתניהו. נדמה לי שהציבור לא מעוניין בו יותר. ימין, שמאל, לא משנה. האיש מיצה אותנו, אנחנו מיצינו אותו" (בן כספית, "מעריב", 15.3.15).
בן כספית לפני הבחירות בארה"ב: "נכון לעכשיו, המועמדות הבעייתית מלכתחילה של הילרי קלינטון נראית שפויה ואפילו אטרקטיבית אל מול מחזה האימים של טראמפ. האפשרות שבינואר הקרוב האיש הזה יקבל את המפתחות להנהגת העולם החופשי נראית מופרכת מאי פעם. כרגע, הוא זקוק לנס" (בן כספית, "מעריב", 9.10.2016).
נתניהו? המאיס את עצמו. טראמפ? סיוט שעומד להיגמר
ארי שביט לפני הבחירות בישראל: "בנימין נתניהו המאיס את עצמו אפילו על הליכודניקים השרופים ביותר. הליכוד נחלש באופן דרמטי אפילו במעוזים המובהקים ביותר" ("הארץ", 6.3.15).
ארי שביט לפני הבחירות בארה"ב: "אחרי שהילארי קלינטון תנצח את דונלד טראמפ, אמריקה הדמוקרטית תחגוג את ניצחונה על אמריקה הרפובליקאית והסיוט של השנה האחרונה ייגמר — יעמדו לרשות ברק אובמה 70 ימים" ("הארץ", 27.10.16).
נתניהו? איבד את מגע הקברניט. טראמפ? סיכוייו קלושים
סבר פלוצקר לפני הבחירות בישראל: "ביבי הוא החולשה. נתניהו, שרצה להציג את עצמו כמבוגר האחראי המסוגל לנווט את המדינה על גלים סוערים, איבד את מגע הקברניט שלו" (סבר פלוצקר, "ידיעות אחרונות", 15.3.15).
סבר פלוצקר לפני הבחירות בארה"ב: "בכל זאת הסיכוי לניצחון טראמפ אחרי העימותים ובהעדר הפתעה מרעישה בתחום מצבה הבריאותי של קלינטון, קלוש" ("ידיעות אחרונות", 2.10.16).
איפה טעינו (3): הפוך הורביץ, הפוך
בחודשים האחרונים טירחן כאן נודניק לא קטן בניסיון קלוש לחבוט ב"ישראל היום" בכל פעם שהעיתון, בניגוד למתחריו, העריך כי סיכוייו של דונלד טראמפ להיבחר גבוהים. אותו טיפוס מפוקפק ואובססיבי, שלמרבה הצער הקפיד להעניק לאייטמים שלו את הכותרת הקבועה "הפוך שלדי, הפוך", לא היסס להתנכל ל"ישראל היום" גם כאשר העיתון השיג ראיונות בלעדיים עם טראמפ. ברביעי האחרון, בשעות הבוקר, התברר מי שוב יצא לוזר. הנה שמונה מכותרות "ישראל היום" שפורסמו בחודשים האחרונים:
"נחשוב על זה. לא אמרתי לך כבר שאני לא מדבר עם מדורי תקשורת?".
שים נקודה. ותביא עוד מגישים
לא משעמם בגל"צ: תשעה חודשים אחרי שכתב "גלובס" (בדימוס), לי-אור אברבך, חשף ש"מה בוער", תכניתו של רזי ברקאי, תקוצר לשעה כדי לפנות מקום לאראל סג"ל (מהלך שטורפד לבסוף, בשל הפרסום המוקדם וקיצור התכנית שעוררו את זעמו של ברקאי), מסתמן בכל זאת שינוי אחר ב"מה בוער": בעוד פחות מחודשיים, ב-1 בינואר 2017, צפויה התכנית לעבור מפורמט של מגיש יחיד לפורמט הגשה זוגי. בכל יום ראשון יישב/תשב לצידו של ברקאי עיתונאי/ת מוכר/ת אחר/ת. בין הימים שני לרביעי יישבו לצידו מגישים קבועים: בימי שני זו תהיה רינה מצליח, בימי שלישי נועה ירון, ובימי רביעי גורי אלפי.
את הריענון יזם מנהל מחלקת החדשות של גל"צ, אבי ברזילי. בניגוד לסיבוב הקודם, שבו ברזילי לא עדכן את ברקאי על כוונותיו ("פגעתי ברזי ברקאי על לא עוול בכפי כי 'גלובס' דפק אותי") עד שזה התבשר עליהן דרך התקשורת, הרי שהפעם כן הספיקו בגל"צ לעדכן מבעוד מועד את מגיש "מה בוער". למרות שהסתייג תחילה מהרעיון, נאות ברקאי לבסוף לקדם את השינוי ובלבד שהוא יהיה זה שיבחר את הפרטנרים שלו לשידור.
רזי ברקאי נמנע מלהגיב.
תלונה נגד מנכ"ל הפועלים? תגובה הזויה של רה"מ? לא נורא, תדחפו את זה לעמוד 12 למטה
האם דסק החדשות של עיתון "הארץ" נרדם קלות על משמרתו? כנראה שכן. בשלישי שעבר, בשעות הערב, פוצצה אילנה דיין את הסיפור על עובדת בנק הפועלים שהושתקה לאחר שהתלוננה כי בכיר מאוד בבנק תקף אותה מינית. רביב דרוקר מיהר לחשוף אחריה שמדובר במנכ"ל הבנק הקודם, ציון קינן. הידיעה הובלטה בכל האתרים, גם באתר "הארץ". למחרת הוקדשו לפרשה, גם ב"ידיעות" וגם ב"ישראל היום", כותרות גדולות בעמודים קדמיים. ב"הארץ", לעומת זאת, הופיע אייטם צנוע ללא קרדיט בעמוד 10, בדף האחרון של עמודי החדשות, לפני מדור הספורט. רק כעבור יום נוסף, בחמישי, עסק "הארץ" בנושא בהרחבה הנדרשת והפרשה זכתה לכיסוי הולם בעיתון המודפס (הפניה בעמוד הראשון של "הארץ", כותרת ראשית בשער "דה מרקר" ושלושה עמודים).
חלף כמעט שבוע, ובשני האחרון, מיד לאחר שידור תחקיר "עובדה", עמדה אילנה דיין מול המצלמה ובמשך 5 דקות ו-47 שניות הקריאה לצופים את התגובה המשתלחת של לשכת ראש הממשלה. למחרת הקדיש "ידיעות" לסיפור הפניה בשער האחורי ושני עמודים תמימים. "מעריב" העניק לסיפור היקף דומה. ב"ישראל היום" הקדישו עמוד (שהעניק כמובן רוח גבית לנתניהו). ומה ב"הארץ"? שם שוב הסתפקו בידיעה זעירה ולא חתומה בעמוד 12 למטה, בדף האחרון של עמודי החדשות, לפני מדור הספורט. רק למחרת התעשת העיתון, פרסם בעמוד הראשון אייטם נרחב והקדיש לנושא גם את מאמר המערכת וגם מאמר של רוית הכט.
גם הפעם, בניגוד לעיתון המודפס, אתר "הארץ" תפקד כראוי וסיקר את המהומה בהרחבה.
ראש דסק בכיר לשעבר העריך כי הטיפול הכושל והאנמי של "הארץ" בשתי הפרשות בבוקר המחרת נובע מהעובדה שהן פורסמו בשעות הערב, ולא הוערכו כיאות. "יתכן שבמערכת פשוט לא הבינו את גודל הסיפורים בזמן אמת", מוסיף העורך. "זה לא פשוט לפתוח פתאום עיתון כשהוא כבר חצי סגור ומסודר, להתחנן לכותבים להכין מהר טורים, לזרוק סיפורים אחרים, לעשות גרפיקה חדשה ולשבור את הראש על כותרות והגשה. הכי קל לוותר".
ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.
פקקים בכבישים? עומס במשרדי הרישוי? תראו, הנה רכבת!
מה יכול לעשות שר ותיק היודע כי אוטוטו עומד להתפרסם דו"ח מבקר המפרט כשלים חמורים בפעילות המשרד שעליו הוא מופקד כבר יותר משבע שנים? לשחרר ספינים ממוחזרים, בניסיון נוגע ללב "להעביר נושא". ביום שלישי שעבר, תחת הלוגואים המחייבים "פרסום ראשון" ו"בלעדי", פרסם "ידיעות אחרונות", גם בעמוד הראשון של העיתון וגם בשער מוסף "ממון", את האייטם הבא של עופר פטרסבורג:
האייטם תפס עמוד שלם, כולל כמובן תמונתו של שר התחבורה, ישראל כץ, מבכירי רשימת המיוחסים של "ידיעות". אלא שהידיעה של פטרסבורג נראתה טיפ-טיפה מוכרת. כבר לפני שלוש שנים פרסם עמירם ברקת ב"גלובס" את הכותרת הזו:
עופר פטרסבורג, תרצה להגיב?
"חבל שאתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך: הפרסום שלי היה ראשון ובלעדי. הידיעה ב'גלובס' לא דיברה על הכותל או על תכנית מוסדרת של משרד התחבורה. ולגבי עיתוי הפרסום: כשמצליחים להשיג סקופ מפרסמים אותו. אין טיימינג רע לסיפורים טובים".
בהמשך אותו יום, בשעה 16:00, הסתיים האמברגו על דו"ח מבקר המדינה, שקבע כי משרד התחבורה נכשל בפתרון בעיית הפקקים בכבישים, שנעשו עבירות על החוק בניהול תקציב התחבורה, ושמשרדי הרישוי סובלים מעומס ומהזנחה (שלא לדבר על הכישלון המתמשך בטיפול בתאונות הדרכים שהביא למוות בכבישים). כעבור ארבע שעות – הפתעה הפתעה – זכתה גם הכתבת לענייני כלכלה של חדשות 2, עמליה דואק, לפרסום ראשון משלה במהדורה המרכזית:
דקות אחדות לפני שידור האייטם במהדורה צייצה דואק את הפרטים.
"שמח שהשר ישראל כץ ממשיך בעקביות לשווק את חזון הרכבות שלו ביהודה ושומרון", צייץ חזרה כתב השטחים של חדשות 10, רועי שרון, וצירף מקבץ של כותרות עבר מ-ynet, "הארץ" ו"וואלה!":
עמליה דואק, תרצי להגיב?
"יכול להיות שהמרמור נובע מכך שלא דיווחנו על תחנת רכבת חדשה בדרום חולון? ועכשיו ברצינות, מיד אחרי הפרסום על הרכבת שודרה כתבה מקיפה על דו"ח המבקר. מאז שידרנו עוד שורת כתבות על המאבק בתאונות הדרכים. אם לשר התחבורה היו כוונות לקבור את הביקורת, הן לא צלחו".
מלשכתו של ישראל כץ נמסר בתגובה: "מדובר בישיבה מקצועית שנקבעה מראש ליום ראשון באותו השבוע, בלי קשר לדו"ח כלשהו. בישיבה סיכם והנחה שר התחבורה באופן סופי לקדם את הארכת מסילת הרכבת המהירה מתל אביב לירושלים בהמשך למנהור עד לאזור הכותל והעיר העתיקה, והארכת שלוחות הרכבת הקלה בירושלים גם ליישובי ירושלים רבתי סביב ירושלים, כולל ישובים סמוכים כמו מעלה אדומים, גבעת זאב, מבשרת ובית שמש. שני דברים אלה לא סוכמו קודם לכן ולא פורסמו מעולם. פרסום אחד שהבאת מהעבר מתייחס לאפשרות להאריך את מסלול הרכבת הקלה לאזור העיר העתיקה. הכוונה לקו עילי שהסתבר כקשה לביצוע. הפרסום של רועי שרון מטעה, מתייחס לקידום תכנון של רשת קווי רכבת כבדה בכל אזור יהודה ושומרון ולא קשור להארכת קווי הרכבת הקלה למטרופולין ירושלים שהוא פרויקט שונה לחלוטין. ההחלטה להאריך את קו הרכבת המהירה שמגיע 80 מטר מתחת לפני הקרקע, המנהור עד לאזור הכותל, היא מהפכנית ובעלת חשיבות רבה. שר התחבורה מקדם פרויקטים רבים שמשנים את פני מדינת ישראל וזוכים להערכה ציבורית גבוהה. לא מצאנו לנכון להגיב עד כה לכל התזות המופרכות האלה, אבל הניסיון להטיל דופי בעבודתם של עיתונאים שפעלו בהתאם לשיקולים מקצועיים ונכונים מחייב אותנו להבהיר את הדברים".
הפעילו לחץ פסיכולוגי: בן כספית, רינו צרור, וזהו. למה, שכחתי מישהו?
ביום שישי האחרון הקדיש עורך "מקור ראשון", חגי סגל, חלק ניכר מטורו השבועי לביקורת על שר האוצר, משה כחלון. "הוא מסתמן כעושה דברו של המיינסטרים העיתונאי", סיכם סגל, לא לפני שציין התנגדותו של כחלון לסגירת תאגיד השידור הציבורי נובעת מאנטי-מנהיגות. "שר האוצר שוב דקלם את מה שהתקשורת תבעה ממנו לדקלם", כתב. "במשך שתיים-שלוש יממות היא הפעילה עליו לחץ פסיכולוגי להיחלץ למען התאגיד, והוא כרגיל נעתר לה ואמר את מה שאמר. לגופו של עניין, טוב ששר האוצר מתנגד לסגירתו של התאגיד. שותף קואליציוני בכיר אינו אמור להתיישר אוטומטית עם כל מאווייו של ראש הממשלה. מותר לו להתווכח לפעמים. ואולם, היה רצוי שהתנגדות כחלון לסגירת התאגיד תבוא ממנו, בעקבות שיג ושיח פנימי, לא מהתקשורת. כלומר שכחלון יהיה כחלון, לא בן כספית או רינו צרור".
מעניין שסגל בחר להזכיר רק את כספית וצרור כדוגמה לעיתונאים שהפעילו לחץ פסיכולוגי על כחלון להיחלץ למען התאגיד, אך לא נקב בשמו של עיתונאי אחר, מוכר לא פחות אבל קרוב אליו הרבה יותר. "יש אדם אחד בלבד במדינת ישראל שעומד כרגע בין נתניהו לבין הצלחתו במה שנראה כמשימת הקדנציה שלו, סגירת תאגיד השידור הציבורי, והאיש הזה הוא כמובן משה כחלון", ציין אותו עיתונאי רק ביום שלישי שעבר, בזמן צפיית שיא. הנה 13 מציוציו של העיתונאי הנ"ל, ששמו נשמט משום מה מטורו של חגי סגל:
כחלון התייצב על המגרש מול נתניהו. עכשיו מתחיל המשחק האמיתי (31.10.16)
חגי סגל, למה לא הזכרת גם את הבן שלך, כמי שהפעיל לחץ פסיכולוגי על כחלון?
"אני גם לא מחלק אף פעם מחמאות לעמית בטור שלי, למרות שמן הסתם הן מגיעות לו מעת לעת. עניין של אתיקה, אתה יודע. מעבר לכך, כשאני מותח ביקורת על פוליטיקאים שאוהבים לרצות אנשי תקשורת, זו בעיקר ביקורת על הפוליטיקאים, לא על אנשי התקשורת".
דברים בשם אומרם: הסיפור על הלוזר תמיד מנצח
הסיפור של טראמפ הוא הסיפור של הלוזר. הוא בן מהגרים שהצליח, והחליט להצליח עוד, ולעגו לו כי הוא נראה מגוחך ומדבר מגוחך, והוא אלגנטי כמו ביזון מפורעש בחנות פורצלן והוא מושא ללעגם של כל האנשים שצודקים מעצם העובדה שהם קמו בבוקר.
והסיפור של הילרי הוא על סיפור של מצליחנית שנשואה למצליחן, שהעדיף להתעסק עם נשים במהלך נישואיו ולא להתגרש פעמיים כמו טראמפ, ויש לה בת אחת לעומת טראמפ שמתרבה כמו הביזון שהזכרתי קודם (יש לו חמישה ילדים), ולא משנה מה היא עושה תמיד היא נראית אסופה ואלגנטית - כמו שמצליחנים מוזהבים אמורים להיות. בעולם של האחים גרים – היא זאת שלא מתחתנת עם הנסיך בסוף, כי איזו סינדרלה דפוקה ומלוכלכת עשתה איזו קומבינה עם פיה.
וכסופרת ואשת רוח אני קובעת שהסיפור על הלוזר תמיד מנצח את הסיפור על הווינר, גם בעולם של פוליטיקת זהויות.
אשקול לאכול פאה ג'ינג'ית פרועה אם הילרי תיבחר.
(עירית לינור בדף הפייסבוק שלה, 27.7.2016)
עירית לינור, תשקלי להחליף את מינה צמח לקראת הבחירות הבאות? זה אומר שלהרצוג הלוזר יש סיכוי מול נתניהו הווינר?
"קודם שהרצוג ינצח במפלגה שלו. שם קשה לקבוע נרטיב בגלל ריבוי לוזרים".
הצהרת בלפור (21): כך ייעשה לאיש שמצטלם עם חברו היקר והאהוב יאיר לפיד
שעה לפני סגירת הטור טילפן הבלפוריסט. "יש לי תגובה מפורטת בשבילך, הורביץ", הוא ירה מיד.
שנייה אחת, איפה הקונספירטור?
"לקח ממך חופש השבוע. הגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פניך. אתה רושם את התגובה לשאלותיך?".
אבל עוד לא שאלתי כלום.
"זה לא משנה, התגובה כבר מוכנה, והיא מונה 10 עמודים אחרי שעברה קצת קיצורים אצל הבוס. מעניין אם טיפוס נחות מסוגך, שמתיימר להיות אביר חופש הביטוי, יביא את התגובה הזו במלואה, ללא צנזורה".
אל"ף אני לא מתיימר להיות אביר חופש הביטוי, ובי"ת תיכף נראה. אם כבר התקשרת, יותר דחוף לי כרגע לברר מי העיתונאי הבכיר שקיבל ביום הבחירות בשעה 13:36 את שיחת הטלפון המעניינת והבלתי נשכחת מנתניהו. עד כדי כך מעניינת, שגידי וייץ ונתי טוקר פתחו איתה את התחקיר שלהם במוסף "הארץ".
"אתה מדבר על השיחה הסופר-מוצדקת שבה ביבי האשים את תנועת 15-V ואת הממשל האמריקאי בכך שהם הביאו לארץ תוכנות מיוחדות שנועדו לגרום לו להפסיד בבחירות? אל תגיד לי שאתה לא יודע מי העיתונאי".
לצערי לא. הדבר היחיד שנאמר לי הוא שמדובר בעיתונאי א"א, מהטובים, הוותיקים והמשובחים ביותר שיש.
"אני לא יודע מה אמרו לך ומה לא אמרו לך, הורביץ. אצלנו בבלפור מדובר בפרשן שאסור לנקוב בשמו, ולכן גם אני לא אעשה את זה כרגע, מחשש להאזנות. דבר אחד אני יכול כן להגיד לך: מבחינתנו העיתונאי הזה שרוף".
מי זה? בן כספית?
"נראה לך שביבי ידבר עם בן כספית?".
רביב דרוקר?
"אותו כנ"ל".
בחייך, תן איזשהו רמז.
"טוב די, הורביץ. כמה אפשר להאכיל אותך בכפית? זה בדיוק אותו עיתונאי שלפני שנה ביבי שאל אותו, בפוסט נוקב, איך הוא לא הזדעק כאשר הפיצו בפייסבוק תמונה של ראש הממשלה במדי קצין נאצי. אבל עזוב את זה רגע. מקורות ב-mako סיפרו לבוס שהכנת איזשהו אייטם מחורטט על ניצני מרד ב'ישראל היום'. זה נכון, הורביץ?".
בערך.
"אז אני מקווה שכבר הבנת שניסיון המרד הזה דוכא ביד ברזל מיד עם תחילתו. ראית איך טיפלנו ביעילות בדני מיד כשהוא התחיל להרים את הראש ולהתנכל לביבי?".
ראיתי. צמצמתם את מספר הטורים שלו עד כדי כך שהוא נאלץ לפתוח דף פייסבוק חדש כדי לפרסם בו מאמרים נגד נתניהו.
"אלה כבר חדשות ישנות, הורביץ, וחוץ מזה אני בכלל לא מדבר על דני מרגלית, אלא על דני ברנר, כתבנו הוותיק בצפון".
מה זאת אומרת, גם הוא ניסה למרוד?
"לאכזבתנו הרבה כן. ביום שני שעבר דני העז להצטלם עם אדם מסוכן ביותר, שמתיימר להחליף את נתניהו בתור ראש הממשלה הבא, ועוד העלה בדף הפייסבוק שלו את הסלפי הנורא הזה עם פוסט מגונה. הנה, תראה:".
נו, אז מה? דני הוא הרי כתב בצפון, אפילו לא כתב פוליטי. עד כדי כך נורא מה שהוא עשה?
"נורא ואיום, הורביץ, ומזל גדול שיש לנו את דוד שיודע לנטר פוסטים של עיתונאים. עד מהרה האירוע טופל והתקלה תוקנה".
מה עשיתם?
"תסתכל בעצמך איזה פוסט יפה דני העלה לדף הפייסבוק שלו ביום שלישי האחרון, למחרת כתב הפלסתר והשטנה של אילנה השמאלנית הקיצונית ב'עובדה':".
זה אמיתי?
"בוודאי, הורביץ. וכדי לשמח את הבוס דני הוסיף לפוסט שלו יותר אייקונים של לבבות מאשר הלב השגוי והבודד שהוא העניק בטעות ליאיר. מגיע לו בונוס. עיתונאי שכותב 'התקשורת נגדכם' אלה בדיוק האנשים שאותם אנחנו מחפשים, הורביץ. מכיר אולי עוד כאלה?".
ואם כבר אייקונים של לבבות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור של השבוע שעבר: הצעת חוק: כך תקבל כותרת
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il