מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako

אפקט הבומרנג

הקלטת האימים של שרה נתניהו ("פסי-כו-לו-גית!"), שבה היא צורחת על יועץ התקשורת שעיה סגל, נשמרה במשך כמעט שבוע במערכת "וואלה!" לפני שפורסמה ברעש גדול ביום ראשון האחרון ושודרה במהדורה היומית של האתר. החומר הנפיץ, שמעטים ב"וואלה!" ידעו על קיומו, התקבל עוד בראשית השבוע שעבר, אבל המתין בסודי סודות לשעת כושר כדי לצאת לאור בעיתוי שבו ניתן יהיה להשיג תהודה תקשורתית מקסימלית. ימים ראשון עד שלישי שעבר, שבהם סוקר בהרחבה ביקורו של סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, לא היו טיימינג מושלם לפרסום סנסציוני שכזה. שעות ספורות אחרי שהאורח המכובד עלה על המטוס חזרה, כבר המריאו ראש הממשלה ורעייתו לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשוויץ. ב"וואלה!" החליטו להתאפק ולהמתין עוד קצת, עד שובם של בני הזוג לארץ. בשישי אחר הצהריים, כשביבי ושרה עמדו מחויכים משני צידיו של דונלד טראמפ, הם לא שיערו לעצמם איזו פצצה עומדת לנחות עליהם כעבור יומיים.

אין תמונה
יעקב אילון חושף. המהפך הושלם

הסקופ המהדהד של "וואלה!", שהוביל לקריסת האתר עקב ריבוי כניסות ואפילו ללינק מעורר קנאה באתר ה"ניו יורק טיימס", מבשר את השלמתו של מהפך: האתר שעד לא מכבר נשף בעורפו של "ישראל היום" בתחרות על תואר כיפת הברזל של משפחת נתניהו, האתר שהקפיד להעלים ו/או להצניע סיפורים שליליים על שרה נתניהו (ודאג לפנק אותה בסיקור לקקני אינטנסיבי), שינה כיוון והפך לאחד מראשי החץ בסיקור לעומתי של ראש הממשלה ורעייתו. התפנית לא התרחשה רק בעקבות התפוצצות פרשת בזק ושאול אלוביץ' – שהוא גם הבעלים של "וואלה!" וגם חבר קרוב של נתניהו. סימנים ראשונים למהפך הורגשו כבר כחצי שנה קודם לכן.

עד כמה איתרג "וואלה!" את שרה נתניהו בגלגולו הקודם? עד בלי די. ניתן בהחלט להניח שאילו הקלטה נפיצה שכזו של שרה נתניהו (שבוצעה כזכור לפני תשע שנים) הייתה נופלת לידי האתר ב-2016 או מוקדם יותר, היא הייתה נגנזת. לפני ארבע שנים וחצי, ביולי 2013, חשף נודניק מסוים כי האתר מקפיד להעניק יחס VIP לאשת ראש הממשלה, ואף הביא לכך שלוש דוגמאות. הראשונה: "וואלה!" דאג למחוק אייטם (שכבר עלה לאוויר) על תשדיר פרומו של "ידיעות אחרונות" לראיון עם אחיה של שרה נתניהו שעשוי היה להכעיס אותה; השנייה: "וואלה!" נמנע מלפרסם ראיון מעניין של עורך "וואלה! ברנז'ה", דוד ורטהיים, עם בן כספית, שבו מתח המרואיין ביקורת חריפה על אופן התנהגותה של שרה נתניהו בבית ראש הממשלה; והדוגמה השלישית: "וואלה!" ציטט גם את לימור לבנת וגם את ג'ודי שלום-ניר מוזס כדי לסנגר בהבלטה על אשת ראש הממשלה, שהופיעה במשכן הכנסת בשמלה מעוררת מחלוקת:

אין תמונה
"מי נגד מי", יולי 2013. כיפת ברזל לשרה נתניהו

אלה אינן הדוגמאות היחידות, כמובן. גם בהמשך פורסמו ב"וואלה!" שפע של אייטמים מפרגנים ומלטפים על אשת ראש הממשלה. דוגמאות? הנה עוד שלוש מני רבות: כותרת לא חתומה באתר דיווחה על כך ששרה נתניהו זיהתה ילד במצוקה וסייעה להוצאתו מהבית (כותרת המשנה באייטם ההוא, אגב, הדגישה כי אשת ראש הממשלה "משמשת פסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בירושלים". יש לקוות שהנוסח הזה חסך שאגות על יועץ תקשורת כזה או אחר). אייטם אחר, גם הוא לא חתום, סיפר על תחרות מלכת היופי של ניצולות השואה. באייטם שובצו חמש תמונות, שבכולן הופיעה שרה נתניהו. גם סרטון וידאו מהתחרות שובץ באייטם, 75 שניות אורכו. נתניהו נראתה ונשמעה בו במשך 60 שניות תמימות. אייטם שלישי, כמובן ללא קרדיט, עסק במפגש בין אשת ראש הממשלה לבין לוחמי האש בחיפה. גם באייטם הזה – הפתעה הפתעה – שובצו לא פחות מחמש תמונות של שרה נתניהו עם הכבאים.

אין תמונה
"וואלה!", יוני 2014. מדובר בפסיכולוגית חינוכית

אין תמונה
"וואלה!", אוקטובר 2016. 60 שניות עם שרה

אין תמונה
"וואלה", נובמבר 2016. חמש תמונות מחמיאות

באוקטובר 2015 פרסם גידי וייץ במוסף "הארץ" תחקיר מהדהד על האופן שבו "וואלה!" פעל בשירות משפחת נתניהו. כל זאת כשבמקביל שר התקשורת נתניהו מסייע לבעלים של האתר, שאול אלוביץ', לעכב רפורמה העלולה להזיק לחברת בזק שבבעלותו. בין השאר תיארה הכתבה כיצד הוצנחו מלמעלה הוראות להכניס תמונות של שרה נתניהו לכל אייטם ואייטם; כיצד הוסרו במהירות מעמוד הבית ו/או נפסלו לפרסום טורי פרשנות מדיניים שבהם נמתחה ביקורת על תפקודו של בנימין נתניהו; כיצד ניתנה הוראה מגבוה להבליט באתר למשך תקופה ממושכת כתבה על המייק-אובר המחמיא והסטיילינג החדש של אשת ראש הממשלה; כיצד כתבת פרופיל מאוזנת למדי על מני נפתלי, שעלתה לאוויר במסגרת מגזין סוף השבוע של "וואלה!", הוסרה מהאתר עד מוצאי שבת יחד עם שאר כתבות המגזין ועוד ועוד. בכל המקרים הללו ההוראות הגיעו מכיוונו של מנכ"ל "וואלה!", אילן ישועה. היה מי ששמע את ישועה מבהיר בזמן אמיתי שהוא נאלץ לבצע הוראות המוכתבות לו מלמעלה. "זו הייתה תקופה שבה היה ברור לכולם שאם מעלים לאוויר אייטם שעשוי לא להחמיא לביבי או לשרה הטלפון מאילן כבר יגיע", סיפר השבוע גורם שעבד אז באתר. "נוצרה אוירה של צנזורה עצמית, והיו עורכים שהתלבטו מלכתחילה אם להכניס את האייטם או לא. היו כאלה שוויתרו מראש והיו כאלה שהתעקשו לפעול משיקולים עיתונאיים, או אפילו לעשות דווקא, והם באמת אלה שקיבלו אחר כך טלפון מאילן". אילן ישועה סירב להגיב.

אין תמונה
תחקיר "הארץ", אוקטובר 2015. כתבה על מני נפתלי צונזרה

שאלת השאלות, כמובן, היא מתי ולמה הפך "וואלה!" מהמאתרג האינטרנטי הגדול של דיירי רחוב בלפור, לראשון שפרסם הקלטה של שרה נתניהו מאבדת שליטה? מה היה קו פרשת המים שהוביל את קברניטי האתר לחשב מסלול מחדש ולהזיז את חרטום הספינה ב-180 מעלות? האם, כפי שסבורים רבים, המפנה התרחש רק לאחר שהתברר כי שאול אלוביץ' נמצא בחובות של מאות מיליוני שקלים ולא יהיה לאורך זמן הבעלים של בזק ושל "וואלה!"? לא בדיוק. פרשת אלוביץ' התפוצצה ב-20 ביוני 2017 כשחוקרי הרשות לניירות ערך פשטו על משרדי בזק. חודשים אחדים קודם לכן כבר התחיל "וואלה!" לפרסם אייטמים שליליים על שרה נתניהו. יש מי שמסמנים את נקודת השינוי שבעה חודשים וחצי לפני שאלוביץ' הפך לברווז צולע: ב-16 בנובמבר החל אבירם אלעד לכהן כעורך הראשי של "וואלה!". אלא שגם בשבועות שאחר כך עדיין הופיעו פה ושם ב"וואלה!" אייטמים חיוביים על אשת ראש הממשלה.

המהפך התחולל בתחילת 2017, כמעט במקביל למפץ הגדול בפרשת תיק 2000: ב-8 בינואר 2017 חשף גיא פלג כי מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, הוא איש העסקים שחתר לדיל מגונה עם נתניהו שלפיו אופי הסיקור של ראש הממשלה ב"ידיעות" ישתנה לטובה, בתמורה להטלת מגבלות על "ישראל היום". כמה מאנשי "וואלה!" מספרים כי באותו שבוע, בסמיכות מובהקת לחשיפת שמו של מוזס, השתנתה רוח המפקד ללא הכר. "זה היה ממש כאילו מישהו מלמעלה הבין שמה שנעשה באתר עד עכשיו הוא בעל פוטנציאל לככב ביום מן הימים בתמלילים של גיא פלג או בחקירת משטרה, לא עלינו", אומר גורם ב"וואלה!". "ההצטרפות של אבירם מאוד תרמה והיום, בניגוד לפעם, אין שום בעיה לכתוב על ביבי ושרה. הטלפונים שהיינו מקבלים, לתקן או למחוק ידיעה כזו או אחרת, כבר לא מגיעים, וכולם כאן שמחים שהליקוקים וההתחנפויות מאחורינו".

בדיקה מדגמית שמקורה בשילוב בלתי שכיח של שעמום קל והפרעת אישיות מתונה, העלתה נתון סטטיסטי שעוד ידובר בו מעט מאוד: בעוד שבמהלך שנת 2016 קיבלה שרה נתניהו ב"וואלה!" לא פחות מ-21 אייטמים מפנקים ללא חתימה של כתב (אלא רק עם הקרדיט "מערכת 'וואלה'!", סימן מחשיד לכך שמדובר בהנחתה מלמעלה), הרי שבמהלך 2017 נתניהו לא זכתה אפילו לאייטם אחד שכזה.

כתב שעבד ב"וואלה!" בתקופה שבה הציר נתניהו-אלוביץ' פעל שעות נוספות מעריך שבקרב חלק מבכירי המערכת היום שוררת שמחה לאידו של שאול אלוביץ', שגם הסתבך בחקירה פלילית וגם ייפרד בקרוב מאוד מהשליטה בבזק וב"וואלה!". "סבלנו כשהכריחו אותנו לשמש שופר לשרה נתניהו בגלל האינטרסים של אלוביץ'", אמר. "אני משוכנע שגם אילן ישועה לא היה שלם עם ההתנהלות הזו, וכמו שהוא העביר למערכת הכתבות מלמעלה כך גם הוא עצמו קיבל תכתיב מהבוסים שלו. באיזשהו מקום ייתכן שהיום זה פועל כמו בומרנג נגד שרה נתניהו. אלה שנאלצו ללקק לה מאושרים עכשיו לפרסם נגדה אייטמים שליליים".

ואם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת, הוכחה ניצחת, למטמורפוזה, היא הגיעה בנובמבר האחרון. זה קרה כשלשורות "וואלה!" הצטרף אמיר אורן, לשעבר פרשן "הארץ". אורן הוא לא רק מבכירי הכותבים בעיתונות הישראלית בעשורים האחרונים, אלא גם אחד המבקרים הנחרצים ביותר של בנימין ושרה נתניהו. הוא הקדיש לגברת נתניהו עשרות טורים ואף היה זה שחשף בעיתונו הקודם את פרשת מיחזור הבקבוקים. סדין אדום ליושבי הבית בלפור? אדום כהה. אורן מכיר מקרוב את העורך הראשי של "וואלה!", אבירם אלעד, עוד מהימים שזה שימש ראש מחלקת החדשות של "הארץ". הוא לא היה מצטרף ל"וואלה!" אלמלא ידע שייהנה מחופש עיתונאי. הערכתו המקצועית לקברניט החדש אלעד הוסיפה נופך.

ביום ראשון האחרון, כאשר המגיש הראשי וראש מערכת שידורי החדשות של אולפן "וואלה!", יעקב אילון, הציג לראשונה את הקלטת הלוהטת של שרה נתניהו, אורן ישב לצידו באולפן והוסיף פרשנות ארסית למחצה. המהפך הושלם.

ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב.

 

הפוך שלדי, הפוך: תן כבוד לעמוד האחרון

ואם כבר "פסי–כו– לו– גית!", אתם מוזמנים למצוא את ההבדלים: ביום שני, למחרת הפרסום הסנסציוני של "וואלה!", כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות":

אין תמונה
"ידיעות אחרונות", 29.1.2018. נתניהו מתפרצת

כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "מעריב":

אין תמונה
"מעריב", 29.1.2018. נתניהו צועקת

כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "הארץ":

אין תמונה
"הארץ", 29.1.2018. נתניהו שואגת

רק בעמוד הראשון של "ישראל היום" לא היה כל זכר להקלטה שהסעירה את המדינה. איפה הסיפור כן הופיע? בעמוד האחרון, כאייטם שני ב"סויסה כבר יודע", מדור הרכילות של ערן סויסה:

אין תמונה
"ישראל היום", 29.1.2018. נתניהו? אף מילה בעמוד הראשון. אצלנו היא מחייכת בעמוד האחרון

בצדו השמאלי של המדור, הרחק מהאייטם המוצנע, פורסמה תמונה קורנת של זיו קורן:

אין תמונה
שרה נתניהו ב"ישראל היום". קורנת

באותו בוקר, כמדי יום שני, הצטרף בועז ביסמוט, עורך "ישראל היום", כמגיש אורח לצידו של רזי ברקאי בתכניתו "מה בוער" בגל"צ. "הבוקר דבר ראשון מה עשיתי?", פתח ברקאי. "חיפשתי איפה 'ישראל היום' החביא את הידיעה על שרה. כאילו, ודאי לא כותרת ראשית, ודאי לא עמוד ראשון, ודאי לא הפניה בעמוד הראשון כדרכם של עיתונאים. חשבתי אולי בספורט. לא, טור הרכילות של ערן סויסה. עמוד אחרון של 'ישראל היום'. איזו ידיעונת קטנה עם תמונה מאוד יפה של שרה נתניהו. זאת אומרת בעיניך הסיפור התחיל כסיפור רכילות שם ב'ידיעות אחרונות', ושם הוא גם צריך להסתיים".

ביסמוט, כהרגלו, לא נותר חייב. "טוב שהזכרת, שם הוא נולד ושם הוא גם גמר", השיב לברקאי. "תראה, אני אגיד לך דבר אחד: קודם כל תן כבוד לעמוד האחרון של העיתונים, לא רק שלי. ערן סויסה, עמוד מכובד מאוד, עמוד רכילות מאוד פופולרי. אני גם מאחל לך להגיע לעמוד האחרון, האמן לי אתה תראה כמה הפופולריות שלך תעלה. שתיים, לגבי הידיעה עצמה – אתה יודע, אני מאזין לגלי צה"ל. בבוקר שמעתי מרואיין אחד בשעה מסוימת, ועוד מרואיין בשעה אחרת, שמה הם אמרו? שהידיעה הזו היא לא יותר מידיעה רכילותית. לא בועז ביסמוט, עורך 'ישראל היום', אומר את זה. גם מרואיינים שלכם הבוקר אמרו את זה, ולכן זה מיקומה של הידיעה הכל כך נמוכה, הכל כך מתועבת הזו".

בועז ביסמוט, תרצה להוסיף?

"אני תוהה אם כדי לרצות את הברנז'ה העיתונאית אני אמור להעביר את העמוד האחרון לשער בכל פעם שתתפרסם רכילות על בלפור".

 

דברים בשם אומרם: מאיפה באה העצלנות הזו?

לפני 22 שנים, שמעתי את שרה נתניהו בהודעה שהשאירה על מזכירה אלקטרונית של אישה אחרת. "אני יותר יפה ממך!!! אני יותר יפה מרינה מור!!!", היא צעקה/צרחה שם.

באותם ימים, עסקנו – עינת ברקוביץ' ואני – בתחקיר מקיף על בנימין נתניהו. לימים, יזכרו מהתחקיר הזה – כ-18 אלף מילים התפרסמו ב"כל העיר", רק שליש מזה התפרסם במקביל ב"העיר" – בעיקר או רק את העובדה שלנתניהו היה, בתיק הציבורי שלו בארה"ב, מספר ביטוח לאומי אמריקאי השייך לאדם בשם ג׳ון ג׳יי סאליבן, ואת הספקות שהעובדה הזו העלתה באשר לקשר אפשרי בין נתניהו לסי.איי.איי. אני יכולה לכתוב שעות סטטוסים על הסיפור הזה, אבל לא היום. היום אני רוצה להישאר עם ההחלטה לפרסם הקלטות או תמלילים במסגרת העבודה העיתונאית.

ברקוביץ' ואני, כאמור, עשינו תחקיר על ביבי. על רעייתו שרה, יעשו תחקיר מקיף בהרבה שנה אחר כך ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות". אבל כבר במסגרת התחקיר על ביבי, עלו סיפורים רבים על האישה שאיתו. על המזג החם, על נוהגה לזרוק נעליים על עובדים. על הקמצנות, הנהנתנות, הקנאות והמעורבות הרבה בעבודתו. אני כבר לא זוכרת, האמת (ויום אחד אלך ל"בית אריאלה" לחפש את הכתבה הזו) – אבל נדמה לי שאת הסיפורים על שרה בסוף הפרדנו לבוקסה – מסגרת-צד נפרדת בתוך הכתבה.

בכל אופן, ההקלטה שהשאירה במזכירה האלקטרונית – לא אשקר – הייתה אחד הרגעים המצחיקים ביותר שחווינו בתקופה שלא הייתה מצחיקה במיוחד. עבדנו קשה, ימים ולילות, תחת לחץ ותחרות בריאה מעיתונים אחרים שגם עבדו על תחקירים דומים. וכששמעתי את ההקלטה הזו, חטפתי התקף צחוק בלתי נשלט. פשוט לא הצלחתי להירגע במשך שעה ארוכה. וכשחזרתי למערכת וסיפרתי לעינת ולעורכת שלי אז, רות יובל, על ההקלטה, פשוט לא הצלחנו להירגע. זה היה... היסטרי... במלוא מובן המילה.

כשהגענו לכתוב את הכתבה – ומלאכת הכתיבה ארכה מספר ימים, כמו גם מלאכת העריכה שבאה אחר כך – היה דיון, אף שלא ארוך במיוחד, בשאלה האם צריך לכלול בכתבה את הסיפור הזה, על ההקלטה. כי זו שאלה שצריך לעשות עליה דיון. תמיד. לא דיון משפטי – אין שום דבר לא חוקי בפרסום. אבל דיון מוסרי ואתי. הטיעונים שעומדים היום לא היו רלוונטיים אז – שרה עדיין לא הייתה "הגברת הראשונה" (נתניהו נבחר ימים ספורים קודם לכן); היא עדיין לא הייתה המעסיקה שבית הדין לעבודה קבע שהתעמרה בעובדיה, ששילמה בהסכמי פשרה פיצויים לעובדת שהפכה את חיה לגיהנום. היא עדיין לא הייתה עובדת עיריית ירושלים (אבל את התואר "פסיכולוגית ילדים" כבר נשאה). היא הייתה שרה – האישה שאיתו, חלק מהפאזל שמרכיב את הסיפור שהוא בנימין נתניהו, שאך נבחר לראשות ממשלת ישראל.

החלטנו לכלול את הסיפור בכתבה – כן, כי הוא היה מעניין ומצחיק – אבל בעיקר משום שהוא היווה נדבך נוסף, ראיה מחזקת, לסיפור בכללותו. רוצה לומר: לבד, הסיפור הזה היה מקסימום מגיע למדור הרכילות (ולא שאני מזלזלת ברכילות). אני לא רואה אף עורך או עורכת סביבי באותם ימים אומר לעצמו, הו! בואו נפרסם ידיעה חדשותית שכותרתה "בלעדי: שרה נתניהו משאירה הודעה משתוללת על המזכירה האלקטרונית של אישה אחרת".

וכאן אני מגיעה לנקודה שמפריעה לי כבר כמה שבועות, גם בהקשר של הקלטת יאיר נתניהו וגם בהקשר של שרה נתניהו: וזה ההגדרה של מהו סקופ, מהי עיתונות חוקרת, מהי עיתונות מדווחת ואיך צריכה להיראות עבודה עיתונאית אמיתית.

מייאש אותי עד מאוד לראות את העצלנות שנפלה על כלי התקשורת בישראל. קלטות, מסמכים וכדומה הם כלים סופר חשובים בעבודה העיתונאית. אבל לעתים נדירות בלבד – ואני באמת יכולה לחשוב רק על מקרה אחד בהיסטוריה – הקלטת או המסמך הם-הם הסיפור ולא כלי לשרת סיפור.

קלטת של יאיר נתניהו יוצא מבית זונות (תקראו לזה מועדון חשפנות, סבבה) היא אוצר אם אתה מוכן לעשות תחקיר ולדווח למדינת ישראל שהבן של ראש הממשלה משתמש בכספי משלם המסים כדי לבקר בקביעות בבתי זונות. לכו תעשו תחקיר – תאספו את מספר הפעמים שהוא ביקר שם, את סכום הכסף שהוציא, את העבירות על החוק שעבר, ואז תנצלו קטע מהקלטת כראייה מחזקת במסגרת התחקיר שלכם.

איך אפשר לפרסם הקלטה של שרה נתניהו מאבדת עשתונות על ידיעה שהופיעה במדור רכילות, ולא לעשות את המינימום עבודה עיתונאית של הצגת הידיעה עליה היא איבדה את עשתונותיה? איך אפשר לא לתת להקלטה הזו קונטקסט – מערכת היחסים שבין שרה לאותו יועץ, מדוע ההקלטה מתפרסמת עכשיו וכו'? מאיפה באה העצלנות הזו?

אני רוצה להדגיש שבעיניי ראוי וחשוב לפרסם הקלטות מסוג זה – גם על שרה נתניהו וגם על יאיר נתניהו. אבל ללא הקונטקסט, נשארת תחושת עצלנות מחשבתית ועיתונות שבהגדרה היא צהובה ורכילותית. יש סיבה למה עיתונאים כמו מוטי גילת או גידי וייץ או אבנר הופשטיין מעולם לא היו חתומים על ידיעה או שידור שכל מה שהיה בה זה מסמך או הקלטה, אבל כן היו חתומים על תחקירים רבים שבין השאר נסמכו על ראיות ממוסמכות או מוקלטות.

כי העבודה העיתונאית היא להביא את הסיפור במלואו, לתת הקשר, ולהעמיד את המידע לשיפוט הציבור באופן המיטבי. ולעיתונות ששמה את הראייה כסיפור עצמו יש שם אחר: פפראצי. פפראצי זה ז׳אנר שהוא כולו מבוסס על תפיסת המפורסם במצב שלא נוח לו, וללא צורך בקונטקסט. ולטעמי, זה מה שחברת החדשות ו"וואלה!" בחרו לעשות כשקיבלו את ההקלטות של יאיר ושרה: הם רצו לפרסם, כי הרייטינג מספיק. כי הסנסציה נהדרת, כי אפשר פשוט להתפאר בעובדה שקיבלו משהו שלאחרים אין (אף שלמען האמת שבשני המקרים לכולם היה). ולעזאזל, מי בכלל צריך לעשות עבודה עיתונאית אם אפשר להסתפק בכל זה כדי להביא את הרייטינג.

***

עיתונאים מסביבי מדברים הרבה על הסרט "העיתון" של סטיבן שפילברג. רבים מהם כתבו שהסיפור עצמו (גם אם לא הסרט) היה מעורר השראה. אז כדאי לשים לב לעבודה הרבה שעיתונאי ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" השקיעו כדי לקחת את מסמכי הפנטגון שהודלפו להם ולפרק אותם לסיפורים עיתונאיים.

אני חוששת שאם "וואלה!" או חברת החדשות היו מקבלים את מסמכי הפנטגון, הם פשוט היו מעלים את כל המסמכים לשידור בלי שום מסננת וללא כל הקשר. יעקב אילון היה מכריז בדרמטיות על הסקופ שנפל בחלקם, וגיא פלג היה מקריא במונוטוניות המפורסמת את המסמכים שהיו מופיעים על המסך.

ועכשיו תחזרו לראות את "העיתון" – ותבינו מה ההבדל בין עבודה עיתונאית לעבודה בעיניים.

(בירנית גורן בדף הפייסבוק שלה, 29.1.2018)

 

צריך לעצור או צריך לעזור?

על הנגב יורד ליל הסתיו, ומצית כוכבים חרש חרש, עת הרוח עובר על הסף בדיוק הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"חבל על לכתו של חיים", הוא הפטיר בצער.

"חיים גורי, אתה מתכוון", ביקשתי לוודא.

"תלוי את מי שואלים", חידד הקונספירטור. "בחדשות עשר דווקא חשבו השבוע על חיים אחר, שהיה נכס צאן ברזל לא קטן בזכות עצמו:".

אין תמונה
הפוש של חדשות עשר. איזה חיים בדיוק נפטר?

"סתם רגע של חוסר תשומת לב, קורה", הגבתי.

ומה דעתך על כמעט שבוע של חוסר תשומת לב?", הקשה הקונספירטור.

"למה אתה מתכוון?", שאלתי בחשד.

"מה לא ברור?", תמה הקונספירטור. "נכון שהקלטת הלוהטת של שרה שכבה ב'וואלה!' כמעט שבוע לפני שפורסמה?".

"נכון", אישרתי.

"אז איך אתה מסביר את העובדה שבכל הזמן הממושך הזה אף אחד שם לא הצליח לפענח מה באמת שרה אומרת במשפט המוקלט הראשון? הנה, תסתכל בעצמך איך נראה תמליל ההקלטה ששודר במהדורה של יעקב:".

אין תמונה
החשיפה של "וואלה!". פעם ראשונה

"נו, וזה לא התמליל הנכון?", התפלאתי.

"לא ממש", הטעים הקונספירטור. "הנה התמליל הנכון, אחרי ש'וואלה!' כבר תיקנו אותו ופרסמו בכותרת הראשית בהבלטה:".

אין תמונה
החשיפה של "וואלה!". פעם שנייה ונכונה

"נו שוין", פיהקתי. "זה לא נראה לך כמו זוטי דברים?".

"ממתי זוטי דברים הפריעו לך לפרסם משהו בטור המדשדש שלך, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור וניתק.

ואם כבר הפרעות,  זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת". 

 

לטור משבוע שעבר: חולדאי אכל כלב? מיקי חיימוביץ' לא מזועזעת

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

mako תרבות בפייסבוק