מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako
שאלה של עיתוי

יצחק הרצוג לא לבד. גם ספי רכלבסקי, פובליציסט "הארץ" (בדימוס), מצטער על כך שענת גורן – יוצרת הסרט המשובח "הרצוג", שחלקו השני שודר ביום שלישי בערוץ 10 – קיבלה גישה אל מאחורי הקלעים של קמפיין המחנה הציוני. רכלבסקי, שהרבה במהלך מערכת הבחירות לפרסם טורים דעתניים בענייני פוליטיקה, הבליח בסרט לצידו של ראובן אדלר בישיבה של הצוות האסטרטגי. למרות טענותיו וצעקותיו, הושעה השבוע רכלבסקי מ"הארץ" בשל היעדר גילוי נאות.

מי נגד מי
פובליציסט "הארץ", ספי רכלבסקי, בעד פואד, נגד יחימוביץ', בעד הרצוג ונגד נתניהו
מדוע הצעד המתבקש לא נעשה קודם לכן? עורך "הארץ", אלוף בן, הצטדק בנימוק לפיו "לא ידענו שספי רכלבסקי פעיל במטה הבחירות של הרצוג – וממילא לא יכולנו לגלות זאת לקוראינו". אלא שלפני כמעט שבועיים, ב-16 במאי, ערך ערוץ 10 במרכז עינב בתל אביב הקרנה חגיגית מוקדמת לסרטה של גורן. בין הצופים בסרט, על שני חלקיו, נכח גם אלוף בן שעל פי עדויותיהם של כמה מהנוכחים באולם צפה בו עד תומו. האם עורך "הארץ" לא זיהה את אחד הפובליציסטים שכותבים אצלו? ואם זיהה, מדוע לא השעה אותו למחרת, עוד לפני שידור חלקו השני של הסרט וסערת הפייסבוק שהתחוללה בעקבות זאת?

בין ההקרנה החגיגית, שבה נכח בן, להשעיה הפומבית והקולנית, חלפו תשעה ימים. במהלכם הספיק רכלבסקי לפרסם ב"הארץ" מאמר פוליטי נוסף תחת הכותרת "יחימוביץ' התבלבלה". שלי יחימוביץ', בהחלט לא פראיירית, ניפקה בתמורה סיפור קטן וחמוד שעניינו הפעלתו לכאורה של רכלבסקי על ידי פואד בן-אליעזר. זה הזמן לפנות לעורך.

מי נגד מי
פעיל הקמפיין רכלבסקי בעד הרצוג ונגד גילוי נאות
עורך "הארץ", אלוף בן, למה לא השעית את רכלבסקי לאחר ההקרנה המוקדמת שנכחת בה, אלא רק לאחר שידור הסרט בטלוויזיה והביקורת על ניגוד העניינים של רכלבסקי בפייסבוק?

"אין לי מה להוסיף".

עימות אחד, שתי גרסאות

האם המיני-עימות הבלתי נשכח בין בנימין נתניהו ליצחק הרצוג, שנערך ב"פגוש את העיתונות" עם רינה מצליח שלושה ימים לפני הבחירות, ושבו פלט הרצוג את המשפט האומלל "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", היה אמבוש חשאי שעשו עורכי חדשות ערוץ 2 ליו"ר מפלגת העבודה? או שאולי הרצוג ידע מראש שבמהלך השידור מזומן לו עימותון קצרצר עם נתניהו, ודווקא ראש הממשלה הוא זה שלא עודכן על כך לפני התכנית? התשובה היא שתלוי את מי שואלים, אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

בטורו ב"מעריב", בשישי האחרון, התייחס בן כספית ל"הרצוג", סרטה של ענת גורן ב"המקור".

"בסרט נחשפים המאורעות שמאחורי הקלעים של אותו 'מיני עימות' פתטי באולפן חדשות 2, שבו לגלג נתניהו, בדמות ענקית שהשתקפה במסך המרכזי והגדול של הערוץ, על בוז'י המפוחד והזעיר שהיה כלוא באולפן", כתב כספית. "זה היה אמבוש טלוויזיוני לכל דבר. אנשי הרצוג וידאו אצל אנשי ערוץ 2 שלא יהיה 'חיבור' טלוויזיוני בין ביבי לבוז'י, בסיטואציה שבה לראש הממשלה הספון בלשכתו וניבט ממסכי הענק יתרון מובנה בסיסי ועצום על הרצוג. הם קיבלו הבטחה מפורשת, הם לא היו מוכנים למארב, ונתניהו עשה מהרצוג קציצות".

עד כאן כספית. אלא שצפייה נוספת בסרט המדובר חושפת תמונה מורכבת יותר, שמגלה כי בתוך כל הבלגן הגדול במטה המחנה הציוני, הרצוג ידע גם ידע כי עומדים להתקיים במהלך השידור חילופי דברים ישירים בינו לבין נתניהו, גם אם סירב להגדיר אותם בתואר "עימות". אמנם בסוף הסרט מקטר ראובן אדלר על ה"אמבושון", לדבריו, שנעשה למועמד שלו, אבל זמן קצר לפני צילומי "פגוש את העיתונות", שבה התעמתו הרצוג ונתניהו, התקיימה בין הרצוג לבין ענת גורן השיחה הבאה (החל מדקה 41:00), שבה היא שבה ותוהה האם עימות מול נתניהו הוא אכן הדבר הנכון עבור יו"ר המחנה הציוני:

מי נגד מי
יצחק הרצוג בסרטה של ענת גורן. ידע מראש על העימותצ'יק עם נתניהו
ענת גורן: "זה בכלל נכון לכם ללכת לעימות עם ביבי?".

יצחק הרצוג: "זה לא עימות, זה לא עימות. זה שידור אחד אחרי השני. אני מגיב לו. אני מגיב".

ענת גורן: "זה לא טוב עימות כרגע".

יצחק הרצוג: "אני נכון להכול. אני תמיד מכיר בסיפור דוד וגוליית. אז שום דבר לא מפחיד אותי. תשמעי, ביבי כבר התחמק, מה הוא יעשה עימות, ביומיים האחרונים? הרי גם סקרים אין ביומיים האחרונים. אז אחד אחרי השני, הא ותו לא".

ענת גורן: "כן, אבל עימות עם ביבי, אתה יודע. ביבי הוא משופשף. זה קצת... לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות".

יצחק הרצוג: "זאת ההערה הכללית של... כאילו הערכת חסר. אבל אני לא בהכרח מסכים לה. כי אני אגיד לך משהו, אני כל הזמן אומר, הציבור לא רק מסתכל על השואו, הוא מחפש דברים אחרים".

שלושה שבועות אחרי הבחירות פרסמו יונית לוי ואודי סגל מאמר באתר המגזין היהודי-אמריקאי "טאבלט", ובו ציינו במפורש כי הרצוג ידע על העימות המתוכנן. "במהלך השידור, עורכים בכירים בתחנה החליטו לנסות ליצור חפיפה בין הראיונות עם שני המועמדים", כתבו השניים. "הרצוג היה באולפן וידע שתהיה לו הזדמנות להתעמת בקצרה עם נתניהו, בזמן שנתניהו היה בביתו ולא ידע על כך. נתניהו הופיע על מסך גדול שהרצוג ביקש שלא לשבת מולו. התוצאה הייתה שהוא נראה יושב בפינה מתחת לנתניהו, בעוד שנתניהו הופיע בגדול, באפקט שגימד את הרצוג במסכי הטלוויזיה ובאופן סמלי גם בראשיהם של הצופים". למחרת פרסום המאמר צייץ אראל סג"ל לעורך המהדורה המרכזית, גיא סודרי, את השאלה הבאה: "תעשה לי סדר. יונית לוי ואודי סגל כתבו שהרצוג ידע על העימות המאולתר וביבי לא. זה נכון או לא נכון?". בתגובה צייץ סודרי מילה אחת ויחידה: "נכון".

בן כספית, תרצה להגיב?

"אני התייחסתי לממצאי חלקו הראשון של הסרט בלבד ואף ציינתי את זה".

יעקב אחימאיר VS בן כספית

ואם כבר בן כספית: ביום שני שעבר, למחרת יום ירושלים, פורסמה ב"מעריב" הכותרת הראשית "הברית של ארדן וסער". העילה: ערב קודם הצטלמו השניים יחד בטקס ברחבת הכותל, לתמונה שאותה העלה סער מאוחר יותר לחשבון הטוויטר שלו. "בחזית הפוליטית נרשמה אתמול הסלמה בין נתניהו לבין הכוכב הפורש התורן שלו, גלעד ארדן", פירשן כספית. "זה החל בתמונה משותפת של ארדן וגדעון סער, זה שפרש לפניו, מאירועי יום ירושלים ומצעד הדגלים, תמונה שבוודאי הפעילה את כל צופרי האזעקה ברחוב בלפור בירושלים... שני הכוכבים הצעירים הללו של הליכוד, ארדן וסער, לא נחשבו לבני ברית בשנתיים האחרונות. אולי אפילו להיפך. למצוא אותם פתאום ביחד, פותחים שולחן, שלא לומר חזית נגד נתניהו, זה משמעותי".

יעקב אחימאיר (צילום: דני זיו - סוכנות שרון רביבו)
יעקב אחימאיר. "הפרשן הפוליטי מיד קפץ ובירבר"|צילום: דני זיו - סוכנות שרון רביבו
בהמשך ניסה כספית לנבא את מהלכיו העתידיים של ראש הממשלה. "החיבור הנוכחי לסער הופך לסכנה אסטרטגית מיידית על נתניהו", הוסיף וניתח. "במצב הדברים, יכול ביבי לעשות אחד משני דברים: להעלות את ההימור ולנסות לדחוק את ארדן אל מחוץ לכנסת, או להבין את הפרינציפ ולתת לארדן את מבוקשו (תיק החוץ). אה, יש גם אופציה שלישית: לא לעשות כלום. היא חביבה על נתניהו יותר מכל, השאלה היא אם במצב הנתון כרגע היא תספיק".

אלא שכעבור יומיים בלבד התברר שנתניהו לא בחר באף אחת מאפשרויות הפעולה שהתווה לו כספית, כי אם דווקא באופציה רביעית: הכנסתו של ארדן לממשלה בתיק שהוצע לו מלכתחילה, עם הרחבות קלות (הסברה ועניינים אסטרטגיים) והשמטה אסטרטגית (רשות השידור). באותו יום העלה חתן פרס ישראל לעיתונות, יעקב אחימאיר, את הסטטוס הקצרצר והסרקסטי הבא:  "זוהי עיתונות! לפני ימים פורסם תצלום בו נראים מחייכים, יושבים זה לצד זה, ה"ה גדעון סער וגלעד ארדן. הפרשן הפוליטי מיד 'קפץ' ובירבר: הנה הברית, הנה 'הקשר', גדעון סער וגלעד ארדן, יקומו השניים כאיש אחד נגד נתניהו, הנה ציר סער-ארדן וכו' וכו'. והיום? גלעד ארדן, כך אנו מתבשרים, בדרך חזרה לממשלה. אכן, זוהי עיתונות!". חמישה ימים לאחר הפוסט של אחימאיר הושבע ארדן.

בן כספית (צילום: אלוני מור)
בן כספית. "מסור לחתן פרס ישראל שהפוליצר בדרך"|צילום: אלוני מור
בן כספית, תרצה להגיב?

"הורביץ, אתה מגרד את תחתית החבית. אבל זו זכותך. אנא ממך, מסור ל'חתן פרס ישראל לעיתונות' יעקב אחימאיר שהוא צודק והפוליצר בדרך. הרי התמונה המדוברת היא בכלל פוטומונטאז', זה לא ארדן וסער שנראים שם ישובים יחד ב'מצעד הדגלים' אלא שני כפילים שנשכרו על ידי נוני, והם גם לא דיברו על 'הקמת ציר' אלא הפליגו בשבחי הקיסר ירום הודו, והתמונה הזו מעולם לא גרמה ללשכת ראש הממשלה להתקשר בבהלה לרב הכותל, והאדם השלישי שמצולם שם לאסונו לא קיבל גערות בטלפון, וארדן לא זומן בו במקום ללשכת ראש הממשלה בבהילות. זה הכול בדמיון שלנו, כל השמאלנים שונאי ביבי ועוכרי ישראל שכמותנו, שממשיכים להתכחש ליופיה האלוהי של 'הגברת' ולעירומו של המלך, ולכן כולנו חייבים להפסיק לכתוב ולהתחיל לקרוא רק 'ישראל היום', ועוד מסור ל'חתן פרס ישראל' יעקב אחימאיר שאם הוא רוצה הוא יכול להיוועץ בנושא בשר בני בגין, שמונה ללא ידיעתו ל-11 יום, ואם עדיין יהיו לו שאלות הוא יוכל להפנות אותן לראש העיר ירושלים שיצא בשלישי לפנות בוקר בטריקת דלת מלשכת ראש הממשלה. ודבר אחרון שאתה יכול למסור לאותו חתן זה שכשהמדינה האהובה שלנו נראית ככה, מה הפלא שחתני פרסיה מקשקשים שטויות".

הצהרת בלפור (2): ירון? שלומי? אתם על הכוונת של הבוס

הבלפוריסט טלפן בשעת לילה מאוחרת. "המידע המדאיג בקשר לירון הונח כבר על שולחנו של הבוס, הורביץ", הוא עדכן. "מעניין יהיה לראות כמה זמן יעבור עד שתגובת השרשרת שתתחיל בבוס תגיע ליעד".

איזה ירון? לונדון? טן-ברינק? זליכה? קלנר? ברלד? זהבי? 

"אתה הלום שינה", קטע אותי הבלפוריסט. "אני מדבר על ירון דקל".

ירון דקל?!

"שקט, הורביץ", היסה הבלפוריסט בבהלה.

אבל מה ירון עשה?

"מינה את אבנר לראש דסק התחקירים של גל"צ", לחש הבלפוריסט. "הבוס כמובן רואה את זה בחומרה רבה".

למה? אבנר אינו מינוי ראוי?

"אבנר בהחלט ראוי", גיחך הבלפוריסט. "הוא ראוי לנקמה על התחקיר הנוקב נגד הפטרון העליון ששודר בחדשות 10".

נו באמת. הרי התחקיר שודר לפני ארבע שנים ושמונה חודשים. וחוץ מזה ערוץ 10 כבר התנצל מזמן בפני שלדון, שלא לומר התרפס.

"אצל הבוס אין התיישנות", אמר הבלפוריסט, "ואחד החברים הקרובים שלך ילמד את זה בקרוב על בשרו".

אין לי חברים קרובים.

"באמת?!", תקף הבלפוריסט, "אז איך היית מגדיר את יחסי הקירבה ההדוקים שלך עם שלומי, המועמד המוביל לשעבר לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, ומי שהחברים שלך ב'דה מרקר' מנסים לקדם את המינוי שלו במקום דיוויד החבר שלהם?".

למדנו יחד באותו תיכון בדרום חולון בין 1987 ל-1991. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני עשרים שנה. אבל רגע, מתי בדיוק שלומי הפסיק להיות המועמד המוביל והפך למועמד המוביל לשעבר?

"לפני קצת יותר מחצי שנה, ואם לדייק: ב-3 בנובמבר 2014".

אבל איך זה יכול להיות? זה הרי הרבה לפני שדיוויד חלם בכלל שהוא עומד לפרוש מתפקיד הממונה על ההגבלים.

"הבוס צופה פני עתיד", הטעים הבלפוריסט. "ביום שבו נודע לבוס שהאיש שאין לנקוב בשמו הזמין משלומי חוות דעת משפטית ששימשה כדי לקדם את הצעת החוק נגד 'ישראל היום', נגזר גורלו של חבר הילדות שלך מדרום חולון".

עד כדי כך?

"בפירוש", אמר הבלפוריסט בקול מקפיא. "שלומי נכנס לרשימה השחורה של הבוס".

ואין סיכוי שביבי יבין ששלומי הוא מועמד מקצועי, ראוי ומצוין ויסכים לסלוח לו על מעידה חד פעמית?

"אם זה היה תלוי רק בביבי עוד אפשר היה לנסות להחליק את זה", אמר הבלפוריסט, "אבל אצל הבוס אין התיישנות ולכן אין שום סיכוי שדבר כזה יקרה".

רגע, רגע, נתניהו הוא לא הבוס?

"בוודאי שנתניהו הבוס", חייך הבלפוריסט, "ועוד איך. שרה נתניהו".

דו"ח מעונות נתניהו (1): ynet מתמרן

אהוד ברק תיאר פעם את בנימין נתניהו כמי שנוהג לעלות על עץ כמו טרזן, ולרדת ממנו כמו פופאי, אבל ביום חמישי שעבר היה זה דווקא תורו של ynet לטפס על שיח קטן ולמהר לסגת ממנו. באותו ערב התפרסם באתר משרד ראש הממשלה דו"ח לסיכום תקציב מעונות משפחת נתניהו. על פי הדו"ח, חל זינוק של 55 אחוזים בהוצאות משלם המיסים על ביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה, אולם בתקציב הכולל של שני הבתים, זה שבקיסריה וזה שבירושלים, חלה דווקא ירידה של 19 אחוזים.

כך נראתה באותו ערב כותרת המבזק של ynet, כפי שעלתה לראשונה בשעה 21:39, צולמה על ידי הגולש המכנה את עצמו "סמי הכבאי" והועלתה לפורום הסקופים של אתר "רוטר":

מי נגד מי
ynet על המעונות של נתניהו, פעם ראשונה. זינוק בהוצאות

אלא שכעבור זמן קצר כבר התמתנה כותרת המבזק לנוסח הבא:

מי נגד מי
ynet על המעונות של נתניהו, פעם שנייה. גם זינוק וגם ירידה בהוצאות

בשעה 21:58 הועלתה ידיעה נרחבת יותר, עם הכותרת המפרגנת הבאה:

מי נגד מי
ynet על המעונות של נתניהו, פעם שלישית. בעצם, ירידה בהוצאות

עם או בלי קשר, באותו ערב ממש, בשעה 20:35, פרסם בנימין נתניהו בדף הפייסבוק שלו עוד סטטוס מלחמתי נגד קבוצת "ידיעות" בכלל ונוני מוזס בפרט.

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

דו"ח מעונות נתניהו (2): "וואלה!" מפרגן

ומה באשר ליריבו הגדול של ynet, המפנק לעתים את נתניהו? ובכן ב"וואלה!" לא טרחו להלאות את הקוראים בפרט הקטן שלפיו ההוצאות על המעון הפרטי בקיסריה-שמיסריה טיפסו ב-55 אחוזים. במקום זה, הסתפקו שם בכותרת הכללית המשמחת (את נתניהו) שלפיה חלה "ירידה של 19 אחוזים בהוצאות מעון ראש הממשלה". להגברת האפקט, הוסיפו מעליה את כותרת הגג החגיגית "מתחילים לחסוך". בכותרת המשנה הודגש כי "לפי הדו"ח, סך כל ההוצאות בשנה החולפת נמוך ב-35 אחוזים מהתקציב שאושר מראש". שנאמר: כל אחד ותקציב מעונות ראש הממשלה שלו.

מי נגד מי
"וואלה!" על המעונות של נתניהו. טעות בעיבוד הנתונים
מ"וואלה!" נמסר בתגובה: "'וואלה! ניוז' לא נוהגת לפנק ולא נוהגת להכות את מושאי סיקורה. בשונה ממתחריה, 'וואלה! ניוז' לא מנהלת קמפיינים להעלאת אנשים לשלטון או להורדתם ממנו. ובאשר לשאלה הממוקדת אשר אתה שואל: אכן, טעות בעיבוד נתונים שהגיעו אל המערכת. על הטעות אנחנו מצרים".

מדברים מהפוזיציה (1): כך הפסקנו לפחד והתחלנו לאהוב את דיוויד גילה

מה חושבים ב"דה מרקר" על פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים שהודיע השבוע על התפטרותו? ובכן, תלוי מאוד מתי שואלים. לרולניקים יש אג'נדה מובהקת. אם מתעורר חשש שהממונה לא יפעל לקידומה – יבולע לו. אם יואיל ליישר קו – יזכה בתהילת VIP.

ואם לפרט, במרץ 2011, ערב מינויו של גילה לתפקיד, כאשר נדמה היה לגיא רולניק שהאיש אינו סבור משום מה כי הריכוזיות היא הבעיה הדחופה ביותר במשק, קיבל "דה מרקר" את פניו בעמודים חמצמצים. כך נראו אז הכותרות שעסקו בממונה על ההגבלים העסקיים הנכנס:

מי נגד מי
"דה מרקר", מרץ 2011. הממונה לא חושב שריכוזיות היא בעיה דחופה? אנחנו נגדו

ארבע שנים חלפו ביעף. גילה קידם תחרות בענפים שונים, ובחודשים האחרונים יצא למאבק נחוש במונופול הגז וזכה לרוח גבית מהחברים ברחוב שביל המרץ. השבוע, כשהודיע על פרישתו, נפרד ממנו "דה מרקר" בשטיח אדום. כך נראו הכותרות שעסקו בממונה על ההגבלים העסקיים היוצא:

מי נגד מי
"דה מרקר", מאי 2015. הממונה כן חושב שריכוזיות היא בעיה דחופה? אנחנו בעדו

מדברים מהפוזיציה (2): כך הפסקנו לחבב והתחלנו לתקוף את דיוויד גילה

ומה חושבים ב"גלובס" על פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים שהודיע השבוע על התפטרותו? ובכן, תלוי מאוד מתי שואלים את הפישמנים.

ואם לפרט, במרץ 2011, ערב מינויו של גילה לתפקיד, כאשר נדמה היה לפישמנים שהאיש אינו סבור למרבה השמחה כי הריכוזיות היא הבעיה הדחופה ביותר במשק, קיבל "גלובס" את פניו בשטיח אדום. כך נראו אז הכותרות שעסקו בממונה הנכנס:

מי נגד מי
"גלובס", מרץ 2011. שטיח אדום

ארבע שנים חלפו ביעף. גילה קידם תחרות בענפים שונים, ובחודשים האחרונים יצא למאבק נחוש במונופול הגז וספג רוח נגדית מהחברים לשעבר ברחוב האצ"ל בראשל״צ. השבוע, כשהודיע על פרישתו, נפרד ממנו "גלובס" בחמיצות מופגנת. כך נראו הכותרות:

מי נגד מי
"גלובס", מאי 2015. יאללה לך הביתה, דיוויד

דיל השבוע: טיול מאורגן לטורקיה

האם התקשורת, כפי שיש הטוענים כלפיה, נוהגת לנוע לעתים בעדר ו/או לדבר בקול אחד? אם תשאלו את חיים שיין או דרור אידר התשובה חיובית כמובן. אם תשאלו אותי, התשובה מורכבת בהרבה, אבל תמיד נחמד לגלות שלושה פרשנים בכירים, מעיתונים שונים, משתמשים באותו עיתוי באותו דימוי. צירוף מקרים? נשאיר את זה לקונספירטור.

נחום ברנע: "נתניהו השתכנע שהוא ארדואן: איש לא יכול לו, גם לא נשיא ארצות הברית" ("ידיעות אחרונות", 22.5.2015).

בן כספית: "הדמיון בין ארדואן לנתניהו הולך ומתגבר. טורקיה זה כאן. המודל של בנימין נתניהו הוא רג'פ טאיפ ארדואן. כמעט אחד לאחד" ("מעריב", 22.5.2015).

יוסי ורטר: "הרטוריקה של יצחק הרצוג נגד נתניהו הסלימה מאוד בשבוע החולף... בסיעת המחנה הציוני הוא השווה אותו לארדואן, הדיקטטור האיסלאמיסט השולט בטורקיה" ("הארץ", 22.5.2015).

ליא או לא ליא? זו השאלה   

הפוגה קלה לצורכי תחקיר מדוקדק בסוגה עילית ברומו של עולם הזוהר: ביום שלישי האחרון פתח ערן סויסה את טור הרכילות שלו ב"ישראל היום" באייטם נוצץ למחצה, על כך שיעל בר-זוהר וגיא זו-ארץ החליטו לקרוא לבתם בשם ליא. "למקרה שתהיתם מה מסתתר מאחורי הבחירה הזו, מדובר במחווה לשחקנית התיאטרון הוותיקה ליא קניג", יידע סויסה. "השניים שומרים על קשר עם השחקנית ולפני כמה שנים כתב זו-ארץ שיר עבורה, שבו התחייב שאם תהיה לו בת יקרא לה ליא. הבטיח וקיים". האייטם נחתם בתגובתה של קניג השמחה והנרגשת, שאישרה כי בר-זוהר וזו-ארץ "כתבו פעם משהו על זה וגם צילמו לי בווידאו, ועכשיו זה קורה".

עד כאן "ישראל היום", אלא שבסביבתם של בר-זוהר וזו-ארץ התעקשו השבוע ששמה של הילדה הוא בכלל ליה ולא ליא, וכי לא מדובר במחווה לשחקנית. למחרת פרסום האייטם של סויסה חגג צחי קומה במדורו "העלוקה" ב"ידיעות" על חשבון מתחרהו. "כמו כולם, גם העלוקה מעריצה את ליא קניג", כתב, "אבל מה לעשות שבניגוד לפרסומים שונים, בתם של יעל בר-זוהר וגיא זוארץ לא נקראת על שמה של מלכת התיאטרון הישראלי. לגמרי לא". אאוץ'.

יעל בר זוהר וגיא זוארץ (צילום: אביב חופי)
יעל בר-זוהר וגיא זו-ארץ. והתינוקת? לא בדיוק על שם ליא קניג |צילום: אביב חופי
יעל בר-זוהר, לפני הכול מזל טוב, וכעת שאלה דחופה לצורך תחקיר חשוב: השם הוא ליא בסיומת א', או ליה בסיומת ה'?

"ליה בסיומת ה'".

אז בעצם אין כאן שום מחווה לליא קניג.

"אני ממש מצטערת. אני אישה אחרי לידה ולא יכולה לנהל את השיחות האלה".

צודקת. ערן סויסה, תרצה להגיב?

"לילד שלי אקרא צחי, כמחווה לצחי קומה".

ואם טעינו? נחביא את התיקון

איך מצליח פרשן בכיר ומוערך להימנע מפרסום הבהרה והתנצלות על מידע שגוי, מופרך וחסר בסיס שלמרבה הצער מצא את דרכו לעיתון? מפרסם ידיעת פולו-אפ, מחביא בתוכה את ההבהרה ומוותר על ההתנצלות. מעשה שהיה כך היה (והוא רק הולך ומתדרדר בחילופי הדברים בהמשך):

ביום שישי לפני שבועיים פרסם אמיר אורן ב"הארץ" טור ביקורתי נרחב על התנהלותן הבעייתית של המשטרה והפרקליטות בפרשות הרפז, פינטו ופישר. בהתייחסו לפרשת פישר ציין אורן בין השאר כי "אחד החשדות נגד רות דוד הוא בניסיונה לשחד את עו"ד נסים מירום מפרקליטות מחוז תל אביב (פמת"א), שם היה כפוף לה עד 2010, כדי לשבש חקירה נגד לקוח פרטי שלה. רק בעת חקירת מח"ש נגד רונאל פישר, ערן מלכה ודוד התברר כי מירום דיווח על פניית דוד לממונה עליו, ראש פמת"א כיום, עו"ד שלומי (מומי) למברגר. אין עוררין על הגינותו ומיומנותו של למברגר, אבל אף שהיה לפני גם סגן מנהל מח"ש, הוא לא דיווח הלאה על הדיווח של מירום".

מי נגד מי
הדיווח המקורי של אמיר אורן. טעות חמורה

בעקבות הטור של אורן פנה למערכת "הארץ" דובר הפרקליטות, עו"ד נועם שרביט, ודרש לפרסם תיקון והתנצלות. הסיבה: מסתבר שלמברגר כלל לא כיהן בתפקיד פרקליט מחוז תל אביב בעת שרות דוד פנתה למירום, אלא שימש באותה עת בתפקיד פרקליט מחוז דרום ומטבע הדברים לא ידע על כך דבר. מירום דיווח על ההצעה המגונה שקיבל מדוד לעו"ד נאוה שילר, שהייתה באותה עת פרקליטת מחוז תל אביב בפועל, וזו העבירה את המידע לפרקליט המדינה, שי ניצן. שורה תחתונה: בניגוד לדיווחו של אורן, עו"ד למברגר לא עשה דבר שאינו ראוי, והצעתה הבעייתית של דוד למירום הועברה גם הועברה לדרג הגבוה ביותר בפרקליטות, כפי שצריך היה להיעשות. טעות חד משמעית? בהחלט. האם בעקבותיה טרח "הארץ" לפרסם, כמקובל, הבהרה מתבקשת? לא ממש. האם "הארץ" פרסם התנצלות? ממש לא. במקום זאת פורסמה כעבור חמישה ימים ידיעת פולו-אפ בתחתית עמוד 4, עם כותרת סמי חדשותית, ורק באותיות הקטנות באייטם הודה העיתון כי מדובר ב"אזכור שגוי ב'הארץ'". התיקונים הובאו כציטוט מפיו של דובר הפרקליטות.

מי נגד מי
ידיעת הפולו-אפ של "הארץ". הבהרה חבויה

אמיר אורן, קורה שטועים, אבל אתה לא חושב שבמקרה כזה ראוי לפרסם תיקון והתנצלות בשם מערכת העיתון ולא להחביא את הדברים בתוך ידיעת פולו אפ?

"הפרקליטות סירבה להגיב על שאילתה בעניין זה שלושה ימים לפני הפרסום, בטענה שסוגיית נסים מירום בחקירה. היא התעוררה להעמיד דברים על דיוקם רק לאחר הפרסום. באותה הזדמנות סילפה הפרקליטות נקודה אחרת, העוסקת בשיחות היועץ המשפטי וינשטיין עם הרמטכ״ל אשכנזי ב-10 באוגוסט 2010. מצער שמדיניות הדוברות של הפרקליטות גרמה לאזכור שמו של למברגר. אכן כדאי שהפרקליטות תתנצל בפני נציגה בתל אביב, למברגר, ובפני קוראי 'הארץ'".

בעקבות תגובה זו של אורן הועבר אליי קטע ממכתב נוסף ששלח דובר הפרקליטות ל"הארץ" ולאמיר אורן: "ניסיונך להטיל לפתחנו את האשמה לטעויות עובדתיות קשות בהן כשלת גובל בעזות מצח. בפנייתך לדוברת מח"ש לא ציינת שבכוונתך לכתוב כי מר למברגר שימש אותה עת כפרקליט המחוז. לו היית עושה כן, בוודאי היינו מסבים את תשומת ליבך לעניין. למעלה מן הצורך נשוב ונזכיר, כי משרד המשפטים אינו מחויב להגיב לכל פנייה עיתונאית המופנית אליו, קל וחומר בפניות הנוגעות לעניינים המצויים בליבה של חקירת מח"ש, שמדיניותנו היא שאין מתייחסים אליהן. הימנעות ממתן תגובה אינה פוטרת את העיתונאי מחובתו הבסיסית לבחון היטב את העובדות שהוא מפרסם ואת ההנחות עליהן הוא מתבסס. במאמר מוסגר אציין, שעניין זה כבר הובהר לך אך באחרונה, בנושא אחר שבעניינו פנית (פרשת מני נפתלי), והדגשתי בפניך כי איננו רואים עצמנו מחויבים להכחיש דיווחים מופרכים בעת שאתה פונה בניסיון לאמתם".

אמיר אורן, תרצה להגיב?

"שרביט מטעה. הפנייה לעמיתתו במח"ש, אף היא מחלקה בפרקליטות, אפרת אורן (אין קשר משפחתי), הייתה תחילתו של שיח פרטני בעניין נסים מירום. אילו ענתה עניינית, הייתה נשאלת מה עשה פרקליט המחוז, בין למברגר (כפי שהייתה נשאלת) ובין (כפי שהייתה מתקנת) קודמתו הארעית נאוה שילר, ומה לא עשה פרקליט המדינה שי ניצן בעקבות הדיווח מתל אביב. ואכן מתברר שבעוד שבמעשי למברגר, מירום ושילר לא נפל דופי, ושללמברגר נגרמה חינם עגמת נפש שהפרקליטות הייתה יכולה למנוע, ניצן עדיין חייב הסבר. שרביט גם ממשיך להתעלם מהדילוג המשונה על אחת משיחות וינשטיין-אשכנזי. אולי יואיל ויסביר גם מדוע העבירה הפרקליטות ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה בדיקת עניין (זיוף לכאורה של דרגת עזרא סיידוף), שהייתה מודעת לו, בשעה שאותה יועצת השתתפה במינוי פרקליטת מחוז ירושלים וסגניתה לתפקידים שביקשו; מה קרה לחקירת המסמכים הסודיים שהגיעו למשרד מקאן-אריקסון; והאם בדעת הפרקליטות לחקור את אהוד ברק, שדיבר בערוץ 1 על 'המוסד שהתרוצץ ברחבי אירופה לחפש מיקרופרוססורים' בהקשר שהצנזורה אוסרת לפרט. כמובן, הרבה יותר קל לדבר בעזות מצח על עזות מצח. בפרקליטות מזמן איבדו את הבושה.

"חזקה על פרקליט המדינה ודוברו שזכורה להם קביעתו של השופט שמגר בפסק-דין חברת החשמל נגד 'הארץ', שסירוב להגיב 'היה בו כדי להגביר את החשד בנסיבות העניין, וזהו סיכון מחושב אותו נוטל כל מי שמצטעף בהעדר תגובה. מי שמסרב להגיב אינו יכול להלין לאחר מעשה כי המפרסם לא נקט בדרכים חלופיות כדי לעקוף את המחסום אותו יצר במו ידיו מכוח סירובו'".

מה דינו של דנינו

"ידיעות אחרונות" נגד מפכ"ל המשטרה היוצא, יוחנן דנינו, ולא מאתמול. עוד כשדנינו היה ניצב וראש אח"מ במטה הארצי הוא חש על בשרו את ידו הארוכה של "ידיעות", כאשר העז לחקור את יקיר העיתון חיים רמון בפרשת הנשיקה. איציק סבן, אז כתב "ידיעות" לענייני משטרה, הוחתם בעל כורחו על אייטם שלילי נגד דנינו.

מאז סבל דנינו מהתנכלויות כאלה ואחרות בקבוצת "ידיעות", ובמקביל נהנה מיחס אוהד ב"ישראל היום".

ביום שלישי פירסם אלי סניור ב-ynet כי למח"ש הגיע מידע שלפיו המפכ"ל דנינו המליץ בעבר לקצין בכיר לשכור את שירותיו של עו"ד רונאל פישר. בידיעה נאמר כי במחלקה לחקירות שוטרים מנסים כעת לבדוק את המידע הזה. לשכת המפכ"ל, מצידה, הכחישה בתוקף כי דנינו אי פעם המליץ על עורכי דין לשוטרים.

מי נגד מי
האייטם ב"ידיעות אחרונות". לאן נעלמה תגובת הפרקליטות?
כעבור כמה שעות הוציא דובר הפרקליטות את ההודעה הבאה: "במענה לפניות כתבים בנוגע לפרסום אודות מידע שהגיע למח"ש, ולפיו המפכ"ל המליץ כביכול לקצין בכיר לשכור את עו"ד רונאל פישר, נבקש להבהיר כי הטענה האמורה אכן הושמעה במשרדי מח"ש מפי גורם בעל עניין. עם זאת, ואף מבלי להתייחס להכחשת המידע שיצאה מלשכת המפכ"ל, לא נמצא כל טעם שיצדיק את בדיקת הטענה מטעם מח"ש, שכן היא אינה מעלה שמץ של חשד לעבירה פלילית. האמור בכתבה כאילו עמדת מח"ש הינה שמידע זה צריך להיבדק – אינו נכון. כפי שהובהר בעבר, מן הראוי להיזהר מפרסום פרטי מידע שמקורם בגורמים בעלי עניין, אשר יש בהם כדי לפגוע בלא כל יסוד בשמם הטוב של קציני משטרה ועובדי ציבור אחרים".

למרות שההודעה שללה את הטענה לפיה במח"ש מנסים לבדוק את המידע שהתקבל לגבי דנינו, פורסמה למחרת הידיעה של סניור גם ב"ידיעות אחרונות", ללא תגובת הדובר המחלישה את הקייס.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): הצד השני של המטבע 

הציטוט: "בכיר בבנק אוף אינגלנד שלח ביום חמישי האחרון בטעות אי-מייל לעורך בכיר בעיתון 'הגרדיאן' הבריטי, שתוכנו עסק בתכנית חשאית של הבנק המרכזי למקרה שבו העם בבריטניה יחליט לעזוב את גוש האירו" (הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, בידיעה תחת הכותרת "אופס: תכנית חשאית של בנק אוף אינגלנד נשלחה ל'גרדיאן'", 25.5.2015).

מי נגד מי
האייטם ב"ישראל היום". לאן באמת שייכת בריטניה?

המציאות: למרות שתכנית הבנק אוף אינגלנד למקרה של עזיבת בריטניה את גוש האירו הוזכרה באייטם של שטרנליכט לא פחות משש פעמים, הרי שאין באמת חשש שצעד כזה יתממש. הסיבה: בריטניה אמנם חברה ותיקה באיחוד האירופי, המונה כיום 28 מדינות, אבל עד כה לא הצטרפה לגוש האירו, המונה רק 19 מאותן מדינות. תכניתו החשאית של הבנק אוף אינגלנד, לפיכך, עסקה בתרחיש שבו בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי, כפי שגם נכתב ב"גארדיאן". ותודה לאתר "פרספקטיבה" שצייץ ראשון על הטעות.   

חזי שטרנליכט, תרצה להגיב?

"אנא פנה לדוברת".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (2): פוקס ניוז

הציטוט: "מסתמן: שלומית מלכה תהיה הפרזנטורית של 'רנואר'" (כותרת ב"וואלה! סלבס", 26.5.2015, שעה 15:06).

מי נגד מי
"וואלה! סלבס". שלומית מלכה תדגמן ל"רנואר"?

המציאות: כעבור שעה ו-37 דקות התברר כי לא רק שהאייטם הקודם אינו נכון אלא שמלכה תהיה פרזנטורית דווקא של רשת "פוקס" המתחרה.

מי נגד מי
Xnet. לא בדיוק, אלא ל"פוקס" המתחרים

מ"וואלה! סלבס" נמסר: "'וואלה! סלבס' מתה על שלומית מלכה וחולמת שתעשה לה ילד".

דברים בשם אומרם: אילו ואילו ואילו

מרוב "חשבונות נפש" שהתקשורת אוהבת כל כך לעשות לעצמה, היא מתעלמת מאחת הרעות החולות שהן חלק מאותו חשבון נפש: חכמת הבדיעבד. אילו הצליח הרצוג לקושש איכשהו עוד שני מנדטים, ואילו שינה כחלון את דעתו באותה קונסטלציה פוליטית עצמה, ואילו הוטלאה איכשהו קואליצית לא-נתניהו, ולו הרופפת והרעועה ביותר – כל התקשורת הייתה יוצאת מכליה בשירי הלל להרצוג, לאדלר, לציפי – גם אם כל הכשלים שבדרך היו זהים – תוך הלעגה לכשלים, לבושות, לפדיחות המקרטעות ולשחיתויות של הליכוד. זה דומה קצת ל"לקחים" שאנו מפיקים בעקבות מלחמות ומבצעים, ולהתפעלויות ולבוז הסוחפים-בדיעבד של פרשני ספורט, התלויים לפעמים על חודו של גול אקראי.

(דורון רוזנבלום בדף הפייסבוק שלו, 21.5.2015)

איפה הקרדיט: פעמיים ברקוביץ'

הציטוט: "אחרי 27 שנים יחד: אייל ברקוביץ' ואשתו נפרדים" (אייטם של יפעת הללי-אברהם, mako, 26 במאי, שעה 13:21).

המקור: "פרסום ראשון ובלעדי: אייל ברקוביץ' ואשתו טלי נפרדו אחרי 27 שנים" (אייטם של ליאורה גולדנברג-שטרן, אתר "מעריב", 26 במאי, שעה 12:08).

מי נגד מי
האייטם ב-mako (למעלה) והמקור ב"מעריב". "נקים ועדת חקירה ממלכתית"
יפעת הללי-אברהם, למה לא נתת קרדיט לגולדנברג-שטרן?

"אני מפנה אותך למערכת mako".

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, תרצה להגיב?

"אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט לבדוק את העניין ונעדכן אותך במסקנותיה. אתה יכול גם לייסד פינה, כמו שאתה אוהב, שבה תחזור כל שבוע ותבדוק האם mako כבר נתנו קרדיט לליאורה שדיווחה על הפרידה של אייל ברקוביץ' ואשתו 73 דקות תמימות לפני יפעת הללי-אברהם".

מי יותר מצחיק מאדיר מילר?

אין סוסים שמדברים עברית, אין אנשים שלא מתים, אבל יש בהחלט טלפון מהקונספירטור.

"אתה גמרת איתי, הורביץ", הוא התפרץ. "קצתי בכך שאתה בוגד בי עם הבלפוריסט על בסיס שבועי".

"לבלפוריסט יש את האיכויות שלו ולך יש את שלך", ניסיתי לפייס אותו. "רק אתה, למשל, תוכל להסביר לי מה פשר העמוד הראשון הזה שאני שולח לך".

מי נגד מי
העמוד הראשון של "7 לילות". יש מצב להודנה?

"מה השאלה, הורביץ?", נהם הקונספירטור. "איך זה ש'ידיעות' מפרגן פתאום לסדרה הפופולרית 'רמזור' של האויבת המושבעת 'קשת'? תחשוב לבד. או שתשאל את הבלפוריסט שלך. אני גמרתי להאכיל אותך בכפית".

"יכול להיות שבגלל ש'ידיעות' נאבק גם מול שלדון וגם מול ביבי, הוא מנסה להרגיע במעט את החזית הוותיקה מול 'קשת'?", ניסיתי להציע. "קשה הרי לנהל שלוש חזיתות במקביל גם נגד דעאש, גם נגד חמאס וגם נגד חיזבאללה".

"שנייה, הורביץ", קטע אותי הקונספירטור. "מי זו בדיוק 'קשת' במשל שלך? דעאש, חמאס או חיזבאללה?".

"כל האפשרויות ראויות בעיני", עניתי.

"מצוין", אמר הקונספירטור. "אז תמסור לבוסים שלך שהשבוע התגלה אצלם טאלנט הרבה יותר מצחיק מאדיר מילר. קבל תמונה".

מי נגד מי
ההפניה ב-mako. מהיום יש לומר: אשיר מיילר

"תכיר, הורביץ, אשיר מיילר, היישר מאתר mako", אמר הקונספירטור בסרקזם. "ומה אתה יודע, מסתבר שאשיר מיילר הזה דומה שתי טיפות מים לאדיר מילר, ושבאתר שמשום מה עדיין מעסיק אותך טרחו לבקש את תגותבו במקום את תגובתו".

"בהחלט צצים כאן המון סימני שאלה", גירדתי בראשי. "אתה בטוח שזה לא צירוף מקרים?".

"משוכנע", ענה הקונספירטור בזעף. "אבל אם כבר הזכרת המון סימני שאלה, קבל עוד צילום מסך מהאתר שלך".

מי נגד מי
דף הבית. חסרים קצת סימני שאלה

"מה זה?", נבהלתי. "לאן נעלמו כל ההפניות?".

"תשאל את הבוס שלך, הורביץ", רטן הקונספירטור וניתק.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה פשר כל סימני השאלה בדף הבית?

"הייתי עונה לך שבאופן עקרוני אנחנו ב-mako מאמינים יותר בסימני שאלה מאשר בסימני קריאה, אבל נראה לי שבמקרה הזה הבעיה הייתה ספציפית בטלפון של מי ששלח לך את צילום המסך".

ואם כבר סימני שאלה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".

לכל כתבות המגזין

הצהרת בלפור

כתבו לאביב הורביץ

_OBJ