ואם תוצאות הסקר בעד ביבי? נתעלם (או נתמקד באורלי לוי-אבקסיס)
איך מחליטים ב"ידיעות אחרונות" האם לפרסם (ואם כן – תחת איזו כותרת) סקר פוליטי שהופיע ערב קודם במהדורות החדשות בטלוויזיה? הנה חמש דוגמאות שישפכו מעט אור:
אי שם בעידן הקרח, כלומר בספטמבר 2016, בעיצומו של משבר הרכבת, הזמינה חברת החדשות סקר שהראה כי יאיר לפיד עוקף את נתניהו. למחרת, כצפוי, המעיט "ישראל היום" מגודל ההישג של יו"ר מפלגת יש עתיד וגיבה גם בזמנים הקשים ההם את הפוליטיקאי האהוב עליו עם הכותרת הבאה:
"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, יצא מגדרו וחגג את ההישג של חבר המערכת עם הפניה בולטת בעמוד הראשון, פלוס טור של סימה קדמון. "לנתניהו יש בהחלט סיבה לדאגה", קבעה אז קדמון. "סדק גדול התגלה בקרחון הזה שמוביל אותנו כבר שבע שנים ברציפות".
אלא שבחלוף שמונה חודשים בלבד, עם ביקורו של דונלד טראמפ בארץ, התאחה הסדק הגדול בקרחון: סקר שערכה חברת החדשות במאי 2017 הראה כי נתניהו משאיר ללפיד אבק. למחרת חגג "ישראל היום" עם הכותרת הבאה:
ב"ידיעות", לעומת זאת, העדיפו אז להתעלם מהסקר שמחק את ההישג של הבן-יקיר-לי יאיר.
עשרה חודשים נוספים חלפו, ובמרץ 2018, על רקע משבר חוק הגיוס, פורסמו סקרים שהזמינו גם חברת החדשות וגם חדשות עשר. שניהם הצביעו כי הליכוד מוביל בבטחה על יש עתיד. למחרת כך נראתה הכותרת של "ישראל היום":
כך נראתה הכותרת של "מעריב":
כך נראתה הכותרת של "הארץ":
רק "ידיעות" – גם בכותרת הגג, גם בכותרת וגם בכותרת המשנה – העדיף להתעלם מכך שעל פי הסקר נתניהו צפוי לנצח בבחירות, וכיוונו את מלוא הזרקור אל חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס:
בחלוף חודשיים נוספים, במאי 2018, אחרי מצגת הקלסרים של נתניהו והודעתו של טראמפ על ביטול הסכם הגרעין עם האיראנים, ערכה חברת החדשות סקר נוסף שהראה כי אילו הבחירות היו נערכות היום היה הליכוד מקבל 35 מנדטים, יותר מיש עתיד (18 מנדטים) וממפלגת העבודה (14 מנדטים) גם יחד. למחרת פירסם "ישראל היום" את הכותרת הבולטת הבאה:
גם "מעריב" פירסם כותרת בולטת לא פחות:
"הארץ" פירסם את הכותרת הבאה:
ומה לגבי "ידיעות"? גם הפעם, כמו במאי 2017, בחרו בעיתון להתעלם מתוצאות הסקר. התעלמות דומה נרשמה גם ביום ראשון האחרון, אחרי שחדשות עשר פרסמו סקר לפיו הליכוד מוביל על יש עתיד בפער של 13 מנדטים. ב"ישראל היום", כמובן, לא חלמו שלא להתייחס לתוצאות:
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "באופן עקרוני אנחנו מעדיפים להסתמך אך ורק על סקרים שאנחנו מזמינים ומבוצעים על ידי ד"ר מינה צמח ומנו גבע ממכון מדגם. לעיתים רחוקות, כאשר יש בסקר שמפרסם כלי תקשורת אחר כותרת או התפתחות משמעותית, אנחנו חורגים ממנהגנו. כך קרה בשתי הפעמים שאותן הזכרת: הסקר הראשון שבו יש עתיד עקפה את הליכוד, והסקר הראשון שהראה שלאורלי לוי יש כוח משמעותי. ואכן שני הסקרים הללו קבעו אז את סדר היום הפוליטי ולכן היו ראויים להתייחסות גם ב'ידיעות אחרונות', מה שלא ניתן לומר על יתר הסקרים שהצגת".
"ישראל היום" VS מתי טוכפלד
מבוכה שנגרמת מהעיתון המתחרה היא חוויה שלילית שכל עיתונאי נאלץ לעבור מפעם לפעם. לעומת זאת, להיות מובך על ידי העיתון שלך – זו כבר חוויה נדירה יותר, אבל לא פחות לא נעימה. בשישי האחרון, בטורו במוסף "ישראל השבוע", התייחס הכתב הפוליטי הוותיק של "ישראל היום", מתי טוכפלד, לפיאסקו של מסי, נבחרת ארגנטינה ומשחק הידידות מול ישראל.
תחת הכותרת "גריל ארגנטינאי" לימד טוכפלד סנגוריה על רגב וכתב את הדברים הבאים: "מה שמדהים הוא שההערכה שהמשחק בוטל בגלל המעבר לירושלים – הערכה קלושה למדי דרך אגב – הפכה לעובדה מוגמרת ומוחלטת לצורך הגשמת המטרה למקסם את השיימינג נגד רגב עד תום. במלל האינסופי שנשפך במהלך כל יום רביעי על ידי פרשנים ופוליטיקאים לא היה כמעט מקום לשום תרחיש אחר. הסיבה לביטול היא ההתעקשות להעביר את המשחק לירושלים, נקודה. למשך יממה הפכו כולם לדובריו הרהוטים של ג'יבריל רג'וב. גם כשהגיעה ההודעה הרשמית של ההתאחדות הארגנטינאית, שבה נאמר במפורש כי ההחלטה על הביטול התקבלה בעקבות איומים על חיי קפטן הנבחרת לאו מסי ומשפחתו וכן איומים על חיי שחקנים אחרים, העדיפו לדבוק בגרסתו של רג'וב".
עד כאן דבר הפרשן, שסבר כי סיכוי קלוש שהמשחק בוטל בגלל המעבר לירושלים. אלא שבאותו גיליון ממש של "ישראל היום", בעמודי החדשות, התנוססה הכותרת הבאה:
איך קרה מה שקרה? מוסף "ישראל השבוע" יורד לדפוס מדי יום חמישי ב-11 בבוקר. שר החוץ הארגנטינאי מסר את הודעתו באותו יום בסביבות שש בערב והפך את ההערכה הקלושה אליבא דטוכפלד למאה טון בטון יצוק.
מתי טוכפלד נמנע מלהגיב.
זה שר החוץ של קים? לא, זה פייק צפון קוריאני
החיפזון מן השטן? בהחלט. בשני בבוקר, פחות מ-24 שעות לפני פסגת טראמפ-קים בסינגפור, התנוססה ב-mako הכותרת הבאה, חתומה על ידי ירון אברהם מחברת החדשות:
כעבור רבע שעה פירסם גם "וואלה!" כותרת דומה:
בהמשך הצטרפו גם ynet ו"כאן" ששיגרו את הודעות הפוש הבאות:
אליהם נוספו אתר "מעריב" ואתר "גלובס". אלא שעד מהרה עלה חשש ממשי כי חשבון הטוויטר שעליו הסתמכו כל האתרים הנ"ל – לכאורה של שר החוץ הצפון קוריאני רי יונג-הו – הוא חשבון מזויף. זאת למרות שאפילו דובר משרד החוץ בישראל, עמנואל נחשון, טעה לחשוב שהוא אמיתי ומיהר לצייץ בתגובה כי "החלק הטוב הוא שאתה עוקב אחרינו בטוויטר וגם מגיב. החלק הרע הוא שאתה מעליב אותנו בלי שום סיבה".
הראשונה לזהות שמדובר בפייק היא הכתבת המדינית-פוליטית של "גלובס" (מייסדת ״הפלוג"), טל שניידר. "ניסיתי לברר מול דובר משרד החוץ מאין להם שהחשבון אמיתי (הם לא ידעו)", צייצה שניידר. "שאלתי מכר בוושינגטון, המכיר במעט את אנשי משרד החוץ של צפון קוריאה, והוא אמר לי שחשבון הטוויטר של רי יונג-הו אינו נושא תמונת פנים אלא דגל של צפון קוריאה. מצטערת, רואים שזה קשקוש מהרגע הראשון. ולמרבה הצער, אני רואה שגם ב'גלובס' משכו ידיעה בנושא מ'וואלה!' אז המחלה של הפייק ניוז הגיעה גם למקום בו אני נמצאת. מביך ברמות".
בהמשך הסיר "גלובס" את הכותרת המביכה. ב"וואלה!" לא התרשמו ונכון לסגירת הטור עדיין נותרו איתה, ואילו ב-ynet, "מעריב" ו-mako עדכנו את הכותרת:
בתום מגעים ארוכים שניהלתי מול קרויף, החלטתי למחוק את הציוץ
ואם כבר ציוצים: באותו שני, שלושה ימים לפני פרוץ המונדיאל, התנוסס בעמוד הראשון של מוסף הספורט של "ידיעות" טור מאת מאמן מכבי תל אביב לשעבר, ג'ורדי קרויף. עוד באותו בוקר, בשעה 7:51, הזדרז כתב הספורט של "ידיעות", נדב צנציפר, להעלות את הציוץ הגאה הבא:
אלא שכעבור מספר שעות מחק צנציפר הציוץ כלא היה (אך למרבה המזל צדיק נסתר דאג לצלמו מבעוד מועד ולשגר ל"מי נגד מי"). הציוץ עורר הרמת גבה אצל גורמים בעולם הספורט הטוענים כי קרויף, שחטף לא פעם מצנציפר, נמנע מלשוחח איתו במשך תקופה ממושכת.
נדב צנציפר, למה מחקת? אתה כן השושבין או לא השושבין?
"אין תגובה".
הני זובידה VS עמוס שוקן
וכעת לאייטם שמאיים להפוך לפינה קבועה: עמוס שוקן נגד שאר העולם. אחרי שבשבוע שעבר התכסח מו"ל "הארץ" בטוויטר עם אלדד בק, השבוע נולד עימות ציוצים חדש – הפעם בינו לבין ד"ר הני זובידה, חוקר מדע המדינה שנהג בעבר לפרסם טורים ב"הארץ". הסיבה למסיבה: הקריקטורה הבאה של עמוס בידרמן, שליוותה את הטור של אלון עידן במוסף "הארץ", שבו ניתח מכתב התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים שנשלח ל"הארץ" מעורכי הדין של "קשת" (גילוי נאות וזה):
"ראית איזה ציור גזעני?", צייץ הקורא משה קשי לשוקן. "למה?", תהה שוקן. לאחר תגובות נוספות החל הדיאלוג העצבני הבא, בניצוחו של זובידה ובהשתתפות קוראים נוספים:
עמוס שוקן: "ומה לעשות אם במקרה זה גם איור יחסית מדויק של הדמויות המדוברות? הרי לא מדובר כאן בסמלים גנריים כלשהם לעדות".
משה קשי: "על אייל גולן אתה יכול להגיד הרבה דברים – רעים יותר, טובים פחות – טיפוס אלים וכוחני הוא לא. ואל תגיד לי שגם אביב גפן מצטייר בקריקטורה כאיש אלים".
עמוס שוקן: "אני באמת לא מבין מה גזעני באיור הזה, אבל כל אחד רשאי לראות את הדברים כרצונו".
משה קשי: "רגע עמוס, כמו כל ערס מבת ים אני קורא לחבר'ה. הני, בוא תעזור פה. אני לא מצליח להסביר לו".
הני זובידה: "עזוב, עמוס הוא לא בן שיח. טעיתי. הוא 'עיוור' מיתמם בעל עיתון שהוא אכסניה לגזענות מהסוג הנמוך ביותר והכי גרוע מתקרנף. בושה וחרפה. בארה"ב הוא היה מוקע בכיכר העיר".
משה קשי: "איזה קטלני אתה".
עמוס שוקן: "נראה לי שלאור דבריו של הני האיור חייב להיות גזעני מעצם המקום שהוא מפורסם בו".
אשרת פון-יטיב: "עמוס, הימים שקריקטורות גזעניות עוברות ללא תגובה, כמו הימים שתמונות שמבזות נשים מתפרסמות כל כך חלפו. תחליט כמוציא לאור אם אתה ממשיך לתת לזה לקרות".
עמוס שוקן: "מספיק עם בלבול המוח הזה. האיור של בידרמן של גולן וגפן לא גזעני. מבחינתי סיימתי את הדיון הזה. אני לא מוכן להיות מנוצל לרעה רק בגלל שאני משיב כאן לכל אחד. אתם יכולים להמשיך, אני בחוץ".
הני זובידה: "אתה לא צריך להשיב ולהתקרנף עם הגועל שיש על דפי העיתון שאתה המו"ל שלו. חכה, תורך יגיע יחד עם הארווי. פסע פסע וזה בא. פח האשפה של ההיסטוריה מלא בגזענים מתקרנפים".
ערן עמיר: "את העיתון הגזעני שלו לא רואים בפריפריה וטוב שכך. מזרחים לא קוראים 'הארץ'. עמוס שוקן, נראה אותך בפח הזבל של ההיסטוריה".
עמוס שוקן: "למה אתה מעליב את הפריפריה ואת המזרחים? בטח שמזרחים קוראים אותו ומזרחים גם עורכים אותו וכותבים בו. ולמה אתה מעליב אותי ומכנה אותי גזען, הרי אינך מכיר אותי ומעולם לא דיברת איתי".
הני זובידה: "הוא לא מעליב אותם הוא נותן ציון לשבח לאינטליגנציה שלהם בכך שאינם קוראים את הפשקוויל שרווי בשנאה, גזענות וסטראוטיפים כה רבים נגדם ונגד כל מה שמייצג אותם. אתה שעומד בראש המערכת ורואה ומתקרנף גזען בדיוק כמו מי שכתבת/אייר את הפשקוויל הזה #עיניים_להם_ולא_יראו".
עמוס שוקן: "הני, אתה בכלל לא מזרחי, אלא סתם תופס טרמפ על המזרחיות, ובכך מוציא לה שם רע".
זוהר לוי: "אתה אדם חשוך שנוטע שנאה בכל מקום. לשמחתי אתם הולכים ומתמעטים".
עמוס שוקן: "מצער רק שאבי, יליד גרמניה, עוד לא בן 21 כשהיטלר נבחר לקנצלר בשנת 1933, הבין שאין יותר ליהודים מה לעשות בגרמניה, ועלה לארץ ישראל, ואביו וכל משפחתו שנה אחר כך. אילו היו נשארים והיו נספים, כמו שראוי, סבי לא היה קונה את 'הארץ' ב-1935, ואני לא הייתי המו"ל. הייתם כבר אז נפטרים מהצרה הזאת".
הני זובידה: "חס וחלילה! אתה מדרדר את הוויכוח כמו ילד קטן שנתפס בקלקלתו. זה מחריד מה שאתה עושה. וכל זה רק על מנת שלא להגיד מצטער, גזענות. נבדוק, נתקן. כמה נמוך אתה מסוגל לרדת?".
עמוס שוקן: "הני, זה לא הופנה אליך אלא היה בתשובה לזוהר".
הני זובידה: "אני יודע. ועדיין אתה יורד נמוך נמוך במקום לעצור, לעשות חושבים ולהגיד אולי טעיתי. מזכיר את קליגולה ששורף את כל העיר בעבור השיגעון הפרטי שלו. הלו לאן אתה הולך?!?!? תעצור תגיד סליחה תתקדם".
עמוס שוקן: "הני, התחלת את השרשור הזה בצורה שההמשך לא מעלה ולא מוריד. אל תתערב יותר. אין לי עניין בדעה שלך".
הני זובידה: "זה שאין לך עניין בדעה שלי זה נחמד אך היות והשרשור הוא שלי דעתך לא מעניינת אותי כקליפת השום. הבנת? פטרונות וגזענות תעשה בבית או בעיתון 'הארץ'. לא כאן. אני מקווה שבעברית פשוטה אתה מבין".
עמוס שוקן: "תפנה אל מי שאתה רוצה. אל תפנה אליי".
הני זובידה: "אני פונה אל מי שאני רוצה. לא שואל אותך ולא מבקש את רשותך. לא מתאים לך אל תענה. זה מה שיש! כפי שאמרתי פטרונות התנשאות וגזענות בבית או בעיתון. לא כאן. נגמר ובקרוב ייגמר גם בעיתון. סמוך עליי".
בהמשך, בתגובה לטענות של קוראים נוספים, צייץ שוקן כי "הארץ מעולם לא שמר על אשכנזים. זה שקר", והוויכוח עד מהרה נמשך:
הני זובידה: "זה מה שעשית כאן כל השבת עם הקריקטורה הגזענית של 'הארץ'. טול קורה או איזה יער קורות! תתחבר למציאות כבר".
עמוס שוקן: "ממש לא. הגנתי על זכותו של אלון עידן לקבוע איזה איור של בידרמן מתאים לטור שלו. חופש העיתונות בלבד".
הני זובידה: "לא עמוס, לא זכותו! וזה בדיוק העניין. חופש העיתונות והדיבור נעצר במיזוגניה, הומופוביה וגזענות – רק לא בעיתונות בישראל. אני מבטיח לך שיהיה מחיר גבוה ויקר לגישה זו! מבטיח! או שתשנו גישה או שזה יחזור אליכם. נמאס מגזענות על חשבון מזרחים וקבוצות מוחלשות אחרות. חופש דיבור אינו רישיון לגזענות!!! תוציא את זה מהראש שלך. נגמר! לא יהיה עוד".
עמוס שוקן: "תגיד את זה לאלון עידן. אני לא נותן לו הוראות".
הני זובידה: "אני לא אומר כלום לאף אחד. אתה המו"ל, אתה רוח המפקד. התחלת את היום בעיוורון גזענות. עברת לאני לא מחלק פקודות. חכה, יש לנו עוד שלוש שעות לתום השבת, יש מצב שנגיע לשם. תשמע, אתה חייב סדנת מודעות גזענית. אולי גם העורכים והמאיירים שלך. מכיר מישהו שמעביר כאלו?!?!?".
עמוס שוקן: "הני, שני הדברים נכונים. אין שום גזענות באיור. החלטת אלון עידן לפרסם אותו בטור שלו מקובלת עליי בדיעבד. בטרם פרסום לעורכים יש סמכות לפרסם בלי לבקש את אישורי, ואני לא נותן להם הוראות. אל תצפה לכלום".
הני זובידה: "עמוס, המשפט האחרון שלך מתמצת הכול, את הגזענות, הפטרונות וההתקרנפות. 'אל תצפה לכלום'. אני לא מצפה לכלום, אני מוריד הגשם. אני אביא את השינוי. חכה ותראה. אם אתה חושב שהיום היה קשה מצפים לך ימים קשים הרבה יותר. אצלנו אומרים 'אל סאבר מן אללה', וכדי שתבין: 'לכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת'. ואני אומר: עת לחסל את הגזענות והפטרונות הממוסדת".
זמן קצר לאחר מכן חסם שוקן את זובידה בחשבון הטוויטר שלו. זובידה, בתגובה, העלה את הציוץ הבא:
עמוס שוקן, תרצה להגיב?
"אביב, אתה בכוונה מסתיר מהקוראים ש'מי נגד מי' זה טור משותף שלנו?".
קרובים מתמיד
נוסעים במכונית הישנה אל תוך הלילה הרטוב. הגשם שוב נהיה כבד ולא רואים ממטר, אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"אז מה קורה איתך, הורביץ?", הוא פתח בסגנון הקלאסי. "איך תסכם שבוע סוער שכזה, שבו גם ירדו גשמים עזים בחודש יוני, וגם שני גופי תקשורת מרכזיים בישראל, שמתחרים זה בזה מדי יום, הפכו להיות קרובים מתמיד?".
"עצור כאן ועכשיו", קטעתי אותו. "אני יודע על מה אתה מדבר: על המפץ הגדול, על הטלטלה הטלוויזיונית, על עסקת המיזוג ההיסטורית בין 'רשת' לערוץ עשר".
"לא ממש", גיחך הקונספירטור. "התכוונתי ל'ידיעות' ול'ישראל היום'".
"'ידיעות' ו'ישראל היום' הפכו להיות קרובים מתמיד?", מיאנתי להאמין.
"בוודאי הורביץ", הכריז הקונספירטור. "הנה, שולח לך את הכותרות הראשיות שלהם מיום שני האחרון:".
"נו, אז מה אתה אומר? קרובים מתמיד או לא?", סנט הקונספירטור.
"די קרובים", גמגמתי.
"אבל כמובן, כפי שציינת קודם, יש גם את 'רשת' וערוץ עשר", הוא שינה נושא. "איך מתכוונים אצלכם ב'קשת' להגיב להתפתחות הדרמטית הזו? כבר רחרחת בחלונות הגבוהים, הורביץ? גילית משהו?".
"ניסיתי", עניתי. "אבל כידוע לך ב'קשת' לא מגיבים לתכניות בפיתוח".
"אני מבין", אמר הקונספירטור.
"מבין מה?", שאלתי.
"מבין שאתה רחוק מלהיות בליגה של נתי מ'דה מרקר' ושל רן מ-ynet. תגיד, מי מהם פוצץ את הסקופ?".
"שאלה מסובכת", הודיתי. "מצד אחד, רן פרסם את האייטם ב-10:35 ונתי העלה את הידיעה שלו רק ב-10:37. מצד שני, נתי צייץ את הסקופ כבר ב-10:35 ורן עשה את זה רק ב-10:36. מה שבטוח: שניהם התגאו בפרסום ראשון".
"אז מה השורה התחתונה?", שאל הקונספירטור.
"די פשוטה", עניתי. "גם רן וגם נתי ציטטו במהירות שיא את ההודעה לעיתונות שנשלחה לכתבי התקשורת בדיוק באותה שעה, 10:35, אבל אין תשובה חד משמעית לשאלה האם ומי משניהם קיבל ראשון התראה דיסקרטית לכך שתיכף תופץ ההודעה הדרמטית".
"אז אין מנצח?", התאכזב הקונספירטור.
"להפך!", עניתי, "יש כאן שני מנצחים".
ואם כבר שורות תחתונות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מי הפיץ את השמועות על הפרידה של אילנית ואלירז?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il