לבר ברימר יש חלום: הוא רוצה לתקן את הרושם הראשוני שעשה על איש חשוב מאוד. "אני מת לשבת לקפה עם יהודה לוי, תני לי להיפגש איתו לשעה ואני מאושר", הוא אומר ברצינות שאין לטעות בה. "אני מעריץ מושבע שלו מגיל מאוד צעיר, פעם נפגשנו באיזו מסיבת יום הולדת של חבר משותף, ואני גמגמתי כמו ילד בן שלוש. יהודה כמו תמיד חברמן וחמוד, ואני עומד שם בהלם, לא יודע איך להתנהג". נו, הנה ההזדמנות של התקשורת להוכיח מה היא מסוגלת לעשות. יהודה לוי, האם שומע?
ברימר, דוגמן ושחקן שבגיל 23 קורה בגדול, מוכיח שגם בדור ה-Z האדיש יש מקום לקצת תמימות. כשטאלנטים אחרים בגילו פועלים בהתאם לתכנית עסקית שחיכתה במגירה מאז הבר מצווה, הוא עדיין קצת מופתע ממעמד הסלב שנקלע לתוכו. הכותרות שליוו בשנה האחרונה את חייו המקצועיים - תפקיד ראשי לצד נועה קירל, פרזנטור מוביל, תואר הגבר הסקסי ביותר בישראל – עושות את שלהן כשהוא הולך ברחוב או סתם מציץ בטלפון, והוא מודה שהראש כמעט ומסתחרר. "נכנסתי לעולם הזה ממש לא מזמן, ומבחוץ הוא מאוד מפחיד", הוא אומר. "כדי לא לאבד את התמימות אני נשאר לגור בינתיים אצל ההורים שלי בראש העין, עוד לא עברתי לדירה משלי. כל הזוהר, הפרסום, המצלמות - לאט לאט אני לומד את כל זה".
ומה גילית?
"למשל שאסור להיות רווק בתעשייה הזו. כל פפראצי שיצלמו, כל לייק שאעשה למישהי, כל תגובה באינסטגרם - ישר אנשים מחליטים שאנחנו מתחתנים ומגדלים ביחד חמישה ילדים. לא מבינים שיש אנשים שפשוט הכרתי מהעבודה, זה לא אומר שיש בינינו משהו".
ב"אנשים" הוא מתכוון לשלושה שמות לוהטים שחוברו לשמו באייטמים במדורי הרכילות: אורטל עמר, אגם בוחבוט, אלה לי להב. הנפצה מצד מכונת היח"צ של לכו דעו מי? רומנים על אמת? פלירטוטים מקריים? לדבריו, לא זה ולא זה ולא זה. "עם אורטל ישבתי פעם אחת וישר אמרו שאנחנו יוצאים ובזוגיות וביחד. לא היה כלום, אנחנו מיודדים. אגם בוחבוט היא חברה טובה שלי מהעבודה".
ואלה לי? זוט היא?
"מה פתאום, אין בינינו כלום. אנחנו מכירים ממסיבת פורים ששנינו היינו בה בשנה שעברה ומאז היא עושה לי לייקים ומגיבה לי. אז עשיתי לה לייק באינסטגרם, מה נהיה?".
כדורגל זו הבחורה שהכי אהבתי בחיים
הפריצה החלה בסתיו האחרון, עם העונה החמישית והאחרונה של "כפולה". ברימר לוהק לתפקיד איתמר, המתחרה על לבה של נועה קירל עם אחיו הטלוויזיוני, און רפאלי. אחר כך הגיעה העונה השנייה של "אבא מטפלת", עוד להיט ילדים בוער, ובמקביל קמפיינים ל"פקטורי 54", "קלווין קליין" ו"טומי הילפיגר". כרגע הוא ממשיך לעבות את רזומה הדוגמנות עם קמפיין לאתר השופינג החדש "ONE Project" מקבוצת עזריאלי ("יש גם פרסומות בטלוויזיה, זה כבוד גדול בשבילי לייצג אתר כזה") ותפקיד שעליו הוא לא יכול לפרט בטלנובלה החדשה של HOT בידור ישראלי, "בעלת החלומות". אבל כדי שכל זה יתאפשר הוא היה צריך לעבור פרידה מהקריירה הקודמת שלו: הכדורגל.
הוא גדל בפתח תקווה ושיחק בהפועל המקומית; כשמלאו לו 13 עברה המשפחה לראש העין והוא לקבוצת הנערים של רמת השרון. אם הייתם שואלים אותו לפני שנתיים, הוא היה מנחש שיכתבו עליו לא בערוצי הסלבס אלא במדורי הספורט. "כל מה שעניין אותי מגיל שש עד 21 זה כדורגל", הוא מספר. "הייתי בטוח שאשחק באירופה, שאלה יהיו החיים שלי. הייתי קם לאימוני בוקר לפני בית ספר, מחשב כל דבר שאני אוכל, מתי אני הולך לישון. יש לי משמעת עצמית מאוד גבוהה, קיבלתי ערכים מאוד טובים מהכדורגל".
אז מה קרה?
"התגייסתי ולא הצלחתי לקבל סטטוס של ספורטאי פעיל. הייתי חייל רגיל, מאבטח מתקנים שעושה חמישה ימים בבסיס ותשעה בבית, לא הצלחתי להגיע לאימונים והתחלתי לרדת בליגות. המפקדים אמרו לי 'לא' על כל דבר שביקשתי, חייל זה דף מבחינתם ולא בן אדם. בנוסף גם נפצעתי בשריר האחורי, היו המון כאבים, והבנתי שהכדורגל מאחוריי".
View this post on Instagram
קריירה בספורט תמיד נגמרת בפרידה, לא?
"לגמרי, אבל אליי היא הגיעה מוקדם מדי, לא חשבתי שככה יהיה. בגיל 18 הייתי אומר לך שאני מעדיף למות מאשר להפסיק לשחק, והייתי מתכוון לזה. כשהפסקתי זה היה לילות של בכי כמו ילד קטן. הקרבתי המון בשביל זה, כל הנעורים שלי לא ידעתי מה זה לצאת ביום שישי כי בשבת יש משחק. יום אחד אומרים לך שנגמר הדבר הזה שנתת בשבילו את החיים שלך ואת הנשמה שלך, וזה קשה בטירוף, תחושת ריקנות שאני לא מאחל לאף אחד. כדורגל זו הבחורה שהכי אהבתי בחיים, הפרידה הכי קשה".
איך התגברת על זה?
"בעזרת הערכים שהספורט עצמו נתן לי. אני מאוד חזק מנטלית, קשה לשבור אותי. ההורים תמכו ואמרו שהם מאחוריי בכל דבר שאעשה ויש לי עוד כישרונות. פשוט המשכתי הלאה".
בנוהל אמור ברימר לספר עכשיו שהדוגמנות נפלה עליו משומקום, אבל הוא כאמור לא כפוף לתכתיבי המדריך לסלב. "הייתי ילד יפה", הוא אומר בכנות מרעננת. "לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, אבל בשלב מסוים הדודות אמרו 'אתה חתיך וחייב לדגמן', אז אמרתי בסדר, ננסה, רק עזבו אותי. האמת שכבר בגיל 16 ניסיתי קצת להיכנס לדוגמנות, אבל תמיד נפלתי על סוכנויות של נוכלים שרוצים לייצג אותך אם תשלם 5,000 שקל לבוק. אחרי השחרור, כשהפסקתי עם הכדורגל, הסוכן נדב לוי ראה תמונות שלי באינסטגרם וביקש להיפגש. בניגוד לנוכלים שפגשתי, הוא לא הבטיח שום דבר ולא לקח כסף. רק אמר שאנחנו יכולים לעבור דרך. הוא גם אמר לי שלהיות מפורסם זה לא מקצוע, אבל שחקן זה כן. מאז הוא הסוכן שלי".
נתתי ליופי שלי להיות בפרונט במקום לפנימיות שלי
ברימר הוא הבכור מבין שלושת ילדיהם של איש נדל"ן ומעצבת פנים, משפחה נטולת קשרים בתעשיית הבידור. הוא עצמו, כאמור, שיחק עד לפני שנתיים רק עם כדור. "לשחק משך אותי גם קודם, הייתי רואה בטלוויזיה את עוז זהבי ויהודה לוי ומשהו במה שהם עושים תפס אותי", הוא מספר. "אבל הייתי בכדורגל, לא היה לי זמן ללכת עם התשוקה הזו ולא עשיתי עם זה כלום. הילדים שהיו בתיאטרון בית הספר נראו לי המוזרים של השכבה, בסוף נהייתי כזה".
איך בעצם?
"התחלתי לקחת שיעורי משחק, לעשות אודישנים. הכי משומקום, אבל למדתי. פחדתי מהמשחק, זה הביך אותי, אבל זו הייתה התמודדות מדהימה. נהייתי אדם פתוח, קליל, נפתחה לי צ'אקרה שהייתה סגורה המון שנים. כדורגל זה עולם קצת שטחי ומונוטוני, ועברתי תהליך של להראות את הצדדים הרגישים. פתאום אני לא רק הגבר המאצ'ו. כל השנים חשבתי שאם אתה יפה אז אתה חייב להיות מושלם, תמיד הבחור הטוב, ניסיתי ליצור לעצמי דמות של שלמות. רק כשגיליתי את המשחק הבנתי שמה שמחבר אליך אנשים זה דווקא החסרונות שבך. ב'איש חשוב מאוד' ראית את זה אצל יהודה לוי, איך חוסר ביטחון ורגישות ופחדים זה מה שאנשים רוצים לראות. אני חושב שגם עם בנות נתתי ליופי שלי להיות בפרונט, במקום לפנימיות שלי".
באיזה אופן?
"היו שנים שחשבתי שאם אני יפה, אז אין דבר כזה לא לרצות אותי. זאת מחשבה של ילד מטומטם, עם השנים התבגרתי והבנתי שזה כלום. אם בפנים אין בן אדם אין עומק ואין עם מה לעבוד, אז מה זה שווה? בשנים האחרונות פגשתי בחורות יפות שהתנהגו כמו שהתנהגתי פעם כשהייתי נער, יושבות בדייט כמו בובה, אתה מנסה להוציא בכוח ולחפור והיא טפט. זה נובע מחוסר ביטחון, זה לא לתת לאף אחד לחדור ולהיכנס".
במונחים של כדורגל, ברימר עלה למגרש כשחקן דווקא בזמן פציעות. "את הטלפון שהתקבלתי ל'כפולה' קיבלתי לפני שנה, כשאנחנו עמוק בסגר הראשון", הוא משחזר. "אתה לא יודע מה להרגיש, כי מצד אחד התקבלת וזאת יכולה להיות הפריצה שלך. מצד שני קורונה ואתה לא יודע - זה באמת קורה, הדבר הזה?".
אבל בין הסגר הראשון לשני זה באמת קרה. "הגעתי לצילומים עם רצון מאוד גדול להוכיח את עצמי. מורים למשחק יכולים להגיד לך שאתה טוב ומעולה עד מחר, אבל עד שבמאי אמר את זה - זה לא עושה כלום".
איך היה המפגש עם נועה קירל?
"נועה הייתה מדהימה, מהרגע הראשון נתנה לי את התחושה הכי בטוחה בעולם. היא חמודה לכולם, צוחקת עם כל הצוות, מהכי קטן. היא פאקינג כוכבת-על, הכי גדולה בארץ, והיא עדיין מתנהגת כמו ילדה חמודה בת 16, פתוחה ועל הקרקע, מדהים לראות את זה. זו הסיבה שהיא איפה שהיא היום, צריך ללמוד מזה וגם ממוסר העבודה שלה. היו לה כמויות טקסטים מטורפות וכשהיא מסיימת יום צילום היא הולכת להופיע בבת מצווה. היא סוס עבודה, היא מכונה, היא מטורפת".
בשותפים שלו ב"כפולה" הוא כבר רואה חברים טובים ("אני בקשר עם נורוז, עם און, קים אור אזולאי, אגם וגם נועה. בן זיני נהיה בזמן האחרון חבר מאוד טוב שלי"), אבל עדיין מרגיש קצת אאוטסיידר. "הם הכירו אחד את השני קודם, ואני - בא לשכונה בחור חדש. אבל בטלוויזיה לפעמים אני מוצא את עצמי מסתכל על דברים ככה מהצד וצוחק".
מתי למשל?
"יש אנשים שנותנים לך טיפים, אבל בעצם באים להוריד אותך במחמאות שהן לא באמת מחמאות. 'אחי, אתה חייב להגיד כן לכל הצעה', כל מיני דיבורים שנועדו להראות לך מי פה לפניך".
ואיך אתה עונה?
"אומר להם 'בדוק, אחי'. הם לא יודעים שאני מסתלבט".
תפסיקי לצלם את המנה, בואי נאכל
עם "כפולה" הגיעו המעריצות, מציאות שברימר התחיל להתמודד איתה רק לאחרונה. "עכשיו אני חווה מה זה להיות מפורסם בלי קורונה. כל ההייפ עם המעריצים היה בסגרים, ברשתות, בין לבין הייתי יוצא וקולט מה קורה בחוץ. יש גם מצבים פחות כיפיים".
כמו מה?
"יצאתי לשחק כדורגל עם חברים בספורטק בקריית אונו, ופתאום אני מסתכל הצידה ורואה איזה 100 ילדים שמחכים לסלפי איתי. אני אוהב לפגוש אותם, זה כיף, אבל כשהם כל כך הרבה זה מלחיץ. הם צורחים וקופצים, אתה לא יודע מה לעשות. פתאום אמא של אחד הילדים פותחת מצלמה ואומרת תראו, הוא עושה התקהלות בזמן קורונה. לא הבנתי, בשביל מה הפרובוקציה הזו? אני הרי לא עושה שום דבר בכוונה. בשלב מסוים פשוט לקחתי את הדברים והלכתי".
לא נעים.
"זה מה שאנשים מדברים עליו, שכשאתה מפורסם אתה צריך לשרת אחרים ואין לך סיי בעניין. אבל אני לא אתייפייף ואגיד שאני לא רוצה את זה. מי שרוצה קריירה ארוכת טווח ופרנסה צריך להיות מפורסם, אני אוהב ומחבק את זה. אבל אני לגמרי אמן ושחקן בנפש, גם כתבתי סדרה".
באמת? על מה?
"על כמה חברים שמנהלים גלידריה, משהו שכל ילד בן 16 יוכל להתחבר אליו. אני מת שיקרה עם זה משהו".
בתזמון מושלם עם הופעתו ב"כפולה", כשמגזין Pplus (לשעבר "פנאי פלוס") ביקש מקוראיו לדרג את הגברים הסקסיים בארץ, התוצאה הצניחה אותו למקום הראשון. "עם יועז הנדל!", הוא מכריז, "מצחיק שאני ושר התקשורת באותה רשימה, הוא במקום השני".
איך זה להיקרא "הכי סקסי בארץ?"
"מאוד מביך. לא הבנתי למה אני מועמד בכלל, אני כולי ילד, מה גבר סקסי? מה לי ולדבר הזה? ופתאום לזכות. אבל זה היה משמח. הבנתי שיש לי הרבה מעריצות שעבדו בשביל זה, שיש קהל מאחוריי".
היו שאמרו שלא הגיוני שאלמוני מקבל תואר כזה ושהבחירות מזויפות.
"זה לא העליב אותי. אני לא מתעסק בשטויות האלה".
איך נראים חיי הרווקות של הגבר הכי סקסי בישראל?
"אני כבר פחות מכיר באינטסגרם כי קשה לי לעקוב אחרי כל הפניות, אבל אם אני רואה שם מישהי שמוצאת חן בעיניי, אני אעשה לה פולו. לאחרונה זה נהיה יותר קשה, הן כותבות לי 'אני לא אחת מאלה שאתה רוצה לכבוש ולברוח', עושות לי חיים קשים".
הן צודקות?
"אני לא אשקר, אני צעיר ורווק ואני איהנה מהחיים. אף פעם לא הייתי מהמתחתנים. חברים שלי פוגשים מישהי ואחרי שבוע זהו, זוגיות לשלוש שנים. אצלי, אם זה לא מאה אחוז שם, אז לא".
אף פעם לא היה לך קשר רציני?
"חצי שנה, לא יותר. כבר הייתי מאוהב, אבל בדרך כלל זה לא נגמר טוב. היום אני בשל, אבל אני לא אוהב לחץ. אני בקטע של אם כיף לנו עכשיו, בואי נמשיך".
היית יוצא עם מעריצה?
"רובן בנות 12-13, אז זה לא ממש רלוונטי. מישהי בגילי זה בסדר, אבל אם היא נורא תתלהב כי אני מהטלוויזיה, כנראה שלא אצא איתה".
אז מה אתה מחפש?
"היו לי שנים שהייתי מאוד בררן על מראה חיצוני, אבל היום אני מבין שתמיד תהיה בחורה יותר יפה. אני מחפש אינטליגנציה גבוהה, עומק, אשת שיחה, מישהי שאפשר לדבר איתה. אני אוהב בחורות ישירות, בלי שטויות ובלי משחקים".
עוד דרישות?
"שלא תהיה יותר מדי באינסטגרם. יש בחורות שלא זזות בלי לצלם, קשה לצאת איתן. יאללה, שחררי קצת את הטלפון. תפסיקי לצלם את המנה, בואי נאכל".
צילום: אור דנון | סטיילינג: שני לסרי | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | ע' סטיילינג: פריאל מכלוף | הפקה: רותם פנחס