שניות לאחר שבית משפט השלום בחיפה דן אותו ל-11 חודשי מאסר, כשעורכי הדין שלו כבר מדברים על אפשרות של ערעור, משה איבגי החליט לקבל את הדין. "אני רוצה להיכנס לכלא. לא רוצה לערער, סבלתי מספיק. פגעתי בעצמי ובנשים, עשיתי טעות ואני משלם עליה. אני רוצה לגמור עם זה. נמאס לי מהכותרות ומציד המכשפות", אמר איבגי למקורביו. תוכן הדברים, אפשר להניח, הפתיע אותם יותר מפסיקת בית המשפט.
עורכי הדין של איבגי, דן אסלנוב ומיכאל כרמל ממשרד עורכי הדין מיכאל כרמל, ניסו לשנות את דעתו. מתחילת המשפט האמינו שיצליחו להביא לזיכויו, וכעת היו משוכנעים שערעור יוביל לכל הפחות להקלה משמעותית בעונש. אבל איבגי היה נחרץ. "חבל על הזמן, אני נכנס לכלא. לא רוצה יותר משפטים, צלמים שמחכים לי, כאבי ראש. זאת ההחלטה הסופית שלי. אני עייף ואני רוצה שקט".
אפשר לתהות על שיקול הדעת של אדם שבוחר להיכנס לכלא בניגוד לעצת פרקליטיו, אבל איבגי סיפק בפנים חתומות את הרציונל: "אין טעם לערער, כי זה לעולם לא יסתיים. התקשורת תרדוף אותי כל הזמן, ירצו את הגופה שלי תלויה בכיכר העיר. זה היה ככה גם אם הייתי יוצא זכאי מחמת הספק או שהיו מקלים בעונש. אני אשב בכלא כמו שקבע בית המשפט. בואו נגמור עם זה".
לפחות החלק הקשה בחייו יסתיים
ב-29 בספטמבר הוא נכנס בשערי כלא "חרמון". צלמים ליוו אותו כשהגיע למקום עם תיק גדול, מלווה בחבר קרוב, ללא בני משפחה וחברים. כשהדלת נסגרה מאחוריו הוא קיבל את מספר האסיר שלו, 9137001, ואת המדים הכתומים.
איבגי הגיע לכלא לאחר שקיבל חיסון שלישי לקורונה, אבל בשבועיים הראשונים שהה על פי הנהלים בתא סינון עד שבדיקות מעבדה הראו שאינו חולה. הוא הוכנס לאגף נ"ס (נקיים מסמים, קרי אסירים שמעולם לא השתמשו בסמים או כאלה שהיו מכורים ועברו תהליך גמילה). מאז הוא חולק תא עם שלושה אסירים אחרים, כותב את זכרונותיו, קורא ספרי קבלה, היסטוריה ופילוסופיה, ולגמרי מנותק מחדשות כתובות ומשודרות. עוד בחירה שלו.
יום לפני כניסתו לכלא שודר ריאיון נדיר שהעניק לגיא פלג בחדשות 12. "אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בה במילה או במגע. מצטער שלא ראיתי את זה בזמנו כפי שהן חוו את זה", אמר איבגי על הרשעתו במעשים מגונים ובהטרדות מיניות כלפי שלוש נשים. "אין ספק שחטאתי בחטא היוהרה. הייתי עיוור ולא הייתי רגיש לכאב של האחר. היום אני מבין את זה. אני מצטער על זה מאוד, מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בה". על הצפוי לו אמר: "אני נכנס לכלא וזה יום עצוב למשפחתי ולי. עם זאת אני לוקח אחריות ומוכן לשלם את המחיר".
ההחלטה לא לערער וההתנצלות הפומבית מעידות לכאורה על ייסורי מצפון, אבל יש מי שרואה בהתנהלותו של איבגי בעיקר מהלך טקטי נבון – בין אם הוא תוכנן ככזה או פשוט יצא כזה. "זה מהלך של ניהול סיכונים. איבגי מבין כנראה את מה שעורכי דינו לא מכירים: כל עוד לא מסתיימים ענייניו המשפטיים, הוא מנודה באופן מוחלט", אומר עו"ד אמנון שומרון, מי שהיה מקורבו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב ואחד מיועצי התקשורת שלו בשנים שבהן נלחם קצב על חפותו מול אישומים באונס. "איבגי מבין שאם הוא ילך לערעור נוסף בעליון אחרי שהמחוזי החמיר בעונשו, הדיבור עליו כעבריין מין לא ייפסק. ההמתנה הממושכת לערעור שני פירושה ימים ללא שינה, מלאי פחדים, ועם סיכוי קלוש לזיכוי. איבגי אינטליגנטי מספיק להבין שמול ההרשעה הציבורית, שכללה נשים נוספות שלא העידו במשפט, אין לשופטים בערעור שום יכולת נפשית לזכות אותו גם אם הוא משוכנע בחפותו. אגב, הוא עצמו תרם לכך כשהודה במעשים אבל לא בפרשנות להם".
בעוד שקצב חזר בו מהסדר טיעון שבסמגרתו היה אמור להודות במעשיו ומאז התבצר בטענה שהוא חף מפשע, שומרון מביא דוגמה אחרת למקרה של התנהלות מול משפט ציבורי: "עו"ד דורי קלגסבלד הורשע לפני 15 שנה בהריגה ברשלנות כשדרס למוות אישה צעירה ובנה. הוא סירב לערער, כי הבין שהזעם הציבורי והטענות שהוא מקושר למערכת המשפט ימנעו מהשופטים לזכות אותו. הוא חסך לעצמו עוד שנה מורטת עצבים של המתנה, ריצה את עונשו וחזר למשרדו המפואר. זו אמנם לא אותה עבירה, ודרכו של איבגי לחזרה לשגרה לא תהיה באותה קלות, אבל רק כך יש לו סיכוי כלשהו לחזור בשקט ובהיחבא לשולי הבמה ואיכשהו לשקם עצמו. הגשת ערעור תיתפס כהמשך התכחשותו למעשיו והרשעה נוספת תהיה מכה קטלנית. טוב עשה שוויתר וירצה 11 חודשי מאסר. בגיל 68, לפחות החלק הקשה הזה בחייו יסתיים".
האגו גרם לכל הצרות שלו
החלק הקשה ביותר רק התחיל, אבל איבגי צפוי בסופו של דבר לשבת בכלא כחצי שנה בלבד ולהשתחרר לכל המאוחר בחודש מאי 2022 – זאת בהנחה שוועדת השחרורים תנכה שליש ממאסרו והוא יזכה גם בקיצור עונש "מנהלי", כלומר כזה שנועד לפנות מקום במערכת הכליאה הצפופה.
"אין על איבגי, הוא מלך העולם", אומר אסיר מהאגף, "אבל הוא נבוך מזה שהאסירים אוהבים אותו. הוא לא מת על הצ'פחות והחיבוקים שנותנים לו כל הזמן"
"משה לא עבר שום הכנה מיוחדת לכלא. לא סדנה, לא התייעצות עם אף אחד", אומר עמית (שם בדוי), אחד ממקורביו. "אני חושב שהוא החליט להיכנס לכלא כמי שהולך אל הלא נודע, לעבור את החוויה הזו כחלק מהתיקון שהוא צריך לעבור בחייו".
איבגי נחשף בשנים האחרונות לעולם הקבלה ובמיוחד למשנתו של הרב מיכאל לייטמן, ראש עמותת "בני ברוך". "משה הושפע ומושפע עמוקות ממה שלמד אצל לייטמן", מספר עמית. "הוא הבין שהאגו גרם לכל הצרות בחיים שלו והחליט פשוט להוריד פרופיל. הוא רוצה להתרחק מאור הזרקורים ולסיים את המאסר שלו בשקט, לכן הוא לא רצה לעשות פסטיבל מהכניסה שלו לכלא אלא רק להתחיל לרצות את העונש".
האם מדובר בתיקון של ממש או במראית עין של תיקון? נעמה שפירא, שחקנית ומחזאית שהעידה בתחקיר "עובדה" וב-"וואלה" כי הותקפה מינית על ידי איבגי כששיחקה לצדו בהצגה בשנת 2000, אומרת למגזין mako: "בהסתמך על ההתנהגות שלו לאורך תקופת המשפט, לא חל שום שינוי מהותי באישיותו. התחושה הברורה שלי היא שהוא לא לוקח אחריות אמיתית על מעשיו, ועדיין, אני שמחה שהוא מרצה את עונשו. לא אכפת לי מהנסיבות המדויקות של הכניסה שלו לכלא".
והעונש? 11 חודשים הולמים בעינייך את האישומים?
"גזר הדין לא משקף בשום אופן את היקף וחומרת המעשים. יש פער אדיר בין מה שניתן להוכיח מעל לכל ספק לבין מה שהתרחש במציאות, אבל גם העונש העלוב הזה הוא ניצחון לנשים שנפגעו והוכחה לכך שהדברים אכן קרו".
שינוי אמיתי או מהלך טקטי, תיקון או ספין, נדמה שהכניסה למדי האסיר הייתה חלקה ככל שניתן. "משה הסתגל מהר לאווירה של הכלא ולמשמעת", אומרת אורנה (שם בדוי), המקורבת לאיבגי. "משה אומר שמתייחסים אליו יפה ובכבוד, שהרבה אסירים רוצים להיות איתו ולדבר איתו", אומר עמית. "הוא אדם סבלני ואנשים נקשרים אליו מהר מאוד".
עו"ד אמנון שומרון (בתמונה), מי שהיה מקורבו של הנשיא קצב ואחד מיועצי התקשורת שלו: "איבגי מבין שמול ההרשעה הציבורית אין לשופטים בערעור יכולת לזכות אותו"
אלא שחלקם נקשרים מהר מדי. "אין על איבגי, הוא מלך העולם, אבל הוא נבוך מזה שהאסירים אוהבים אותו", אומר אסיר מהאגף שלו. "הוא לא מת על הצ'פחות והחיבוקים שנותנים לו כל הזמן, אבל הוא מחייך ונחמד לאללה, לא מתנשא, מבצע את כל העבודות באגף, מנקה, שוטף כלים. הוא גם אוכל עם כולם, אחד מהג'מעה".
איך הסוהרים מתייחסים אליו?
"הם אוהבים אותו. נכון שהם רגילים לסלבס, היו פה ג'קי בן זקן ושלומי לחיאני, אבל איבגי כוכב. יש כאלה ששואלים אותו על הסרטים שלו, בעיקר על 'מתחת לאף' כי זה בכל זאת סרט על פושעים. מצטטים לו משפטים שלמים של הדמות שלו מ'הבורר', אנשים פה חושבים שזה קטע לראות במסדרונות את ברוך אסולין".
"יש בשב"ס אנשים שגדלו על הסרטים והסדרות של איבגי", מספר אחד מאנשי הסגל ב"חרמון". "סוהרים מתים לעשות איתו סלפי, אבל כמובן שאסור להם. הם עדיין לא מאמינים שאיבגי בכלא, זה האסיר הכי מפורסם שהיה לנו".
העונש הוא לא הכלא, הוא הרשתות החברתיות
סדר היום של איבגי מתחיל בספירה בשעה חמש וחצי בבוקר. בשבע מוגשת ארוחת הבוקר ואחריה הוא חוזר לתא ובדרך כלל קורא. מדי פעם הוא נראה בקנטינה, רוכש שימורים, קפה, מעט ממתקים ומוצרי היגיינה. מעמדות הטלפון הוא שומר על קשר עם אשתו אורית ובתו דאנה, עם עורכי דינו ועם מעגל מצומצם של חברים שליוו אותו לכל אורך המשפט. גורם בכלא מספר שנשקלת אפשרות לרתום בקרוב את ניסיונו המקצועי כדי לסייע לאסירים להעלות הצגה; ייתכן גם שישתלב כעוזר הוראה. בימים הקרובים תתקבל החלטה על שיבוצו.
"איבגי לא מקבל שום הטבות והוא גם לא ביקש שום בקשות מיוחדות", אומר בכיר בשב"ס. "הוא בעיקר ממושמע, וזה דבר מהותי. אנשים חושבים שכלא חרמון זה קייטנה, אבל במציאות זה ממש לא ככה. המשמעת חזקה מאוד, בדיוק כדי למנוע מאסירים שנשפטו לתקופות קצרות לחשוב שהם באיזה טיול או נופש".
נעמה שפירא, שחקנית ומחזאית שנחשפה כמי שהותקפה מינית על ידי איבגי: "לפי ההתנהגות שלו לאורך המשפט, לא חל שינוי באישיותו. הוא לא לוקח אחריות אמיתית על מעשיו"
אלא שהשאלה הגדולה במקרה של איבגי נוגעת לא לתנאי מאסרו, אלא למה שיקרה אחריו. האם מי שהיה גדול שחקני ישראל יכול לשוב לאותן במות ולאותם אתרי צילום שבהם ביצע שורה של עבירות מין? הם צריך לאפשר לו לשוב לשם? "אני לא מאמינה שאדם עם הפרעה כמו שלו, שלא טופל במשך שנים רבות, יכול להשתנות", אומרת נעמה שפירא. "כדי שאיבגי יוכל לעבוד צריכה להיות סביבו מערכת פיקוח הדוקה, ואני לא סומכת על ההפקות שישחק בהן שידאגו לזה. אני לא חושבת שאותה מערכת שידעה על מעשיו ובחרה לשבת בחיבוק ידיים - או גרוע מזה, להגן עליו - תשתנה לפתע. אבל איבגי הוא עבריין מין מועד ועכשיו כולם יודעים את זה, כך שאני לא בטוחה שהמפיקים עצמם ירצו להעסיק את מי שהיה מכונת כסף והפך לאדם שנושא אות קין".
סוכן בכיר בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע אומר השבוע למגזין mako: "לשים כרגע את הז'יטונים על משה איבגי זה חתיכת הימור. מי שייקח את הסיכון צריך לקחת בחשבון שיש פה אמירה חזקה מאוד על אחריות ויחס לנשים, אבל גם שאלה גדולה על צ’אנס נוסף לבן אדם אחרי שישלם את חובו לחברה. אין פה שאלה של כישרון, מדובר באחד הגדולים בישראל, אבל זה סיפור טראגי של אדם שהשדים בתוכו ויצר הרע גברו עליו, ונשים אמיצות חיות עד היום עם ההשלכות של מעשיו".
"אני חושבת שהתעשייה לא תהיה סלחנית במקרה של איבגי", אומרת מלהקת בכירה בקולנוע. "זה מבוי סתום".
למה?
"זה כמו חנן גולדבלט, יש מקרים שאתה יודע שהגיליוטינה ירדה על הראש וזהו. יצא לי במקרה להיות בחדר כשמישהו הציע את איבגי לאיזה פרויקט, ובכיר באחד הערוצים אמר 'לא יקרה לעולם'".
גם אחרי שהביע חרטה וריצה את עונשו כפי שקבע בית המשפט?
"העונש שלו הוא לא 11 חודשים בכלא. העונש הוא הרשתות החברתיות, החשיפה התקשורתית. זה הכי גרוע. הוא לא זכאי, לא העלילו עליו עלילות דם, הכל נכון. אבל נגמרו לו החיים, כמו שלהרבה בחורות נגמרו החיים. כך או כך, זה סוף דרכו המקצועית".
איבגי נחשף בשנים האחרונות לעולם הקבלה ולמשנתו של הרב מיכאל לייטמן (בתמונה). "משה החליט להיכנס לכלא כחלק מהתיקון שהוא צריך לעבור", אומר אחד ממקורביו
מלהק בכיר בטלוויזיה מסכים: "נגיד שליהקת אותו. יהיה בלגן, ציבורית זה לא יעבור בשקט. אף אחד לא ירצה להתעסק בזה, זה לא סיפור אייל גולן".
מה ההבדל?
"אף פרויקט של אייל גולן לא התקבל בברכה בתעשייה, לפריים טיים הוא לא יוכל לחזור לעולם, בטח לא בשקט, וגם נושא ההופעות לא עובר חלק. הנה, עכשיו נודע שהוא הולך להופיע עם עומר אדם בחנוכה, והמדינה רעדה. אבל להופיע הוא יופיע. זה ההבדל בינו לבין איבגי: אייל גולן הוא זמר שהקהל שלו הולך איתו באש ובמים. אבל איבגי? אין לו את הקהל. הוא לא יצליח להתאושש".
בכירה בענף התיאטרון מחדדת: "בזמנו היה המקרה של יובל זמיר ז"ל, שהיה בכלא על מעשים דומים. בסוף הוא חזר לתיאטרון, התיאטרון חיבק אותו, אבל המקרה של איבגי שונה כי הזמנים שונים. אם הסיפור שלו היה יוצא החוצה בתקופה של זמיר, הייתי אומרת שהוא יכול לחזור. עכשיו אני לא בטוחה".
לדברי עמית, לאחר המאסר מתכוון איבגי עצמו לחזור לביתו בזיכרון יעקב ולנהל את חייו הרחק מהסצנה התל אביבית. "אני לא בטוח שמשה ירצה בכלל לחזור לעולם המשחק", הוא אומר. "הוא מאוכזב מהמון אנשים שהוא חשב שהם חברים שלו, אבל ברגע האמת בגדו בו ולכלכו עליו כדי לטהר את עצמם ולקבל אהדה בציבור על חשבונו. אלה אנשים שהיו איתו שנים על סטים, הם היו כמו משפחה בשבילו".
אתם בתקשורת הרגתם אותו
משה איבגי מתחרט כיום, בזה אין כל ספק. "אם הייתי יודע שחמש וחצי שנים אעבור יחד עם משפחתי גיהינום כזה, הייתי מעדיף להודות כבר בהתחלה ולשבת בכלא", אמר באחרונה למקוריו והוסיף: "תוך כדי המשפט הבנתי שנשים נפגעו בגללי, שאני צריך לבקש סליחה ולשלם מחיר על מה שעשיתי. זו לא בושה להודות בטעות".
בכירה בענף התיאטרון: "היה המקרה של יובל זמיר ז"ל, שהיה בכלא על מעשים דומים. בסוף הוא חזר והתיאטרון חיבק אותו, אבל המקרה של איבגי שונה כי הזמנים שונים"
"משה לא הבין עד כמה המשפט שלו מתנהל תכלס בציבור, בכלי התקשורת, והרבה פחות בבית המשפט", מהדהד אחד מחבריו, אורן (שם בדוי), את הדברים שאומרים הקולגות של איבגי. "משה היה נאיבי, הוא לא העלה בדעתו שהתקשורת תרדוף אותו, וכשהוא הבין זה כבר היה מאוחר. אם הוא היה לוקח אחריות בחקירות הראשונות במשטרה, מודה במעשים כבר אז, אולי היום הוא היה במקום אחר מבחינה ציבורית. אבל הוא איחר את הרכבת".
כשהפרשה התפוצצה הוא העלה בדעתו שיישב בכלא?
"ממש לא, אף אחד לא האמין. הוא חשב שהחוקרים יקבלו את גרסתו והתיק ייסגר".
איך אתה רואה את ההחלטה לוותר על הערעור? מצפון או ספין?
"אני לא חושב שמדובר בטקטיקה, לדעתי החרטה שלו אמיתית ובאה ממקום טוב. מישהו אחר היה ממשיך להגיש ערעורים ולהרוויח זמן".
למגזין mako נודע כי לפחות שלוש נשים צפויות להגיש תביעות אזרחיות נגד איבגי. "במידה ויהיו תביעות כאלה, הוא יעשה הכל כדי לסיים את זה בהסדר, בגישור, ולא למשוך הליכים משפטיים שיעלו אותו שוב על המוקד התקשורתי", מספרת שירה (שם בדוי), חברה קרובה. "די, אתם בתקשורת הרגתם אותו, עשיתם לו סיכול ממוקד. תניחו לו כבר. אתם לא מבינים מה הבנאדם והמשפחה שלו עברו".
סוכן בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע: "לשים כרגע את הז'יטונים על משה איבגי זה חתיכת הימור. צריך לקחת בחשבון שיש פה אמירה חזקה מאוד על אחריות ויחס לנשים"
מיכל אהרוני, מחזאית ויועצת תקשורת שמכירה את איבגי באופן אישי, מציעה נקודת מבט מורכבת על מה שהיה ומה שצריך להיות: "משה איבגי הוא שחקן ענק. זה המקצוע שלו, זה מה שהוא היה כל חייו. יש בית משפט שגזר עליו עונש, ואם אנחנו כחברה בכלל וכקהילה יוצרת בפרט בוחרים להמשיך ולהעניש אותו, אנחנו בעצם מייתרים את מערכת המשפט והענישה. כלא שהוא רק מערכת ענישה והרתעה זאת תפיסה של חברות שאני לא רוצה להיות חלק מהן. אני רוצה לחיות בחברה שיש בה גם אפשרות שיקום והפנמה ומחילה, חברה שמאפשרת תהליך ומקבלת אותו.
"אם שחקנית לא מעוניינת לשחק לצדו ומרגישה שהיא לא בטוחה, זאת זכותה המלאה לסרב וזה מובן ומקובל. זה תקף לגבי כל מי שעוסק במלאכה, במאיות ומאפרות ומלבישות. זכותן המלאה לסרב ואסור לפגוע בהן בשל הסירוב. צריך לכבד את החשש והדחייה. איבגי לא צריך להדליק משואה, גם לא לזכות בפרס ישראל או לקבל את אות המתנדב. הוא זכאי לאפשרות לחזור ולהתפרנס מהכישרון שלו. לא צריך להעריץ אותו. כן צריך לתת לו הזדמנות שנייה.
"חשוב שנזכור: המון אנשים נהנו והתפרנסו מאיבגי. אנשים שידעו ושתקו כי הכישרון שלו סייע להם והם העדיפו אותו על פני ביטחונן של נשים. כל האנשים האלה עדיין מסתובבים בקרבנו וחלקם ממלאים תפקידים בתחומי הקולנוע והתיאטרון. האם האנשים האלה מייצרים היום סביבת עבודה בטוחה יותר לנשים? האם המקרה שלו יכול להישנות? איבגי כבר שילם מחיר כל כך כבד שסביר להניח שהיום הוא אחד האנשים שהכי בטוח לעבוד בסביבתם. מי שלא למדו לקח ממקרה איבגי עדיין מסוכנים".