לפני עשר שנים עלמה זק הייתה שחקנית אלמונית למדי שהתגוררה בתל אביב ותקתקה אודישנים כמו כל שחקנית ממוצעת. היא הספיקה לקטוף כמה תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה ("שבתות וחגים", "החיים זה לא הכל", "8 דקות ביום"), כשמולי שגב – עורך ויוצר "ארץ נהדרת", טילפן והציע לה להצטרף לתוכנית בידור חדשה. כשהסכימה, לא היה לה מושג שחייה המקצועיים עומדים להשתנות לחלוטין ושהיא עומדת לשמש כמלכה האם של הקאסט הנשי בתוכנית. היום אמונה זק על מגוון רחב ומרשים של דמויות קומיות – ביניהן ציפי שביט, דליה איציק, יונית לוי, אבירמה גולן ועוד – שהפכו לאבני דרך במסלול של "ארץ נהדרת" על המסך. בין לבין, הרחיבה והעמיקה את הקריירה שלה בתפקידים דרמטיים זכורים בסדרה "בטיפול", "עד החתונה" ו"פלפלים צהובים" וב"זוהי סדום", הלהיט הקולנועי של חבורת "ארץ נהדרת".
"הפגישה הראשונה עם הקאסט הייתה שוק", נזכרת זק, "נכנסתי לחדר והיה בו שולחן ארוך עם כל האנשים המפורסמים האלה, כרישי על, שחקנים עם קילומטרז' במה ובידור, ואני אנונימית. גם לא הכרתי שם אף אחד. בואי נגיד שהייתי בעיקר דוממת. מכירה את הקטע הזה בסרטים שהקולות שמסביב מעומעמים ושומעים את הלב של הגיבור דופק בטירוף? ככה. זה היה מבהיל ולקח לי זמן להיפתח. היום אנחנו ממש לא ככה”.
איפה היית לפני עשר שנים ואיפה את היום?
"לפני עשר שנים גרתי בתל אביב, הייתי בחורה אנונימית שלמדה משחק ודשדשה בהצגות ילדים ובתפקידי אורח קטנים בטלוויזיה (הייתי ב'שמש' בתפקיד אורח! הייתי עיוורת שיצאה עם ששי, הלוא הוא זבולון מושיאשווילי). היום אני אמא, כבר לא גרה במרכז תל אביב אלא בבית עם גינה, ומשהו בי נרגע ונהנה מדברים אחרים. תמיד הייתי חננה וחברות צחקו עליי שאי אפשר להוציא אותי בלילה, אבל היום אני פחות צריכה את העיר ואני מאוהבת בצימר שאני גרה בו. היום אני מחפשת את הפינה ואת השקט".
מי השחקן מהקאסט שאת הכי מתגעגעת אליו?
"הצוות של התוכנית השתנה במהלך העשור הזה, וכל מי שעזב השאיר חלל. התוכנית הזו תשעט קדימה לא משנה מה, אבל אני מתגעגעת לכל מי שכבר לא בצוות: אורנה, דובל'ה, אסי – כולם נורא חסרים ועכשיו, כשפתאום נפגשנו שוב, זה עורר געגוע חזק".
מי הטראבל מייקר על הסט?
"אין ספק שטל הוא הכי לא צפוי. אם היו פעמים שבהן לא יכולתי להתאפק מלצחוק – זה היה איתו. כשצילמנו את "המקפלות" וטל הגיע בתור קונה, דמות שהתפתחה אחר כך ל"רוחל", לא הצליחו לצלם את הצד של שני ושלי מרוב שהתפוצצנו מצחוק".
על מה את מתחרטת?
"המקום שבו אני מתחרטת הוא המונית בדרך הביתה, בסוף יום צילום: 'איך לא עשיתי ככה? איך לא אמרתי את זה???'. במונית הכל פתאום נורא ברור ונהיר, ואני מייסרת את עצמי למה לא ביקשתי עוד טייק ולמה לא עשיתי יותר טוב. לשמחתי זו תופעה שהולכת ונחלשת עם השנים, זה חלק מההתבגרות".
קיבלת תגובות ממפורסמות שחיקית?
"האמת היא שקיבלתי המון תגובות: יום אחרי החיקוי של ציפי שביט צלצל אליי רועי בר נתן, שבדיוק עבד איתה, ואמר לי שהיא רוצה לדבר איתי והוא מעביר לי אותה בלי לקבל רשות, כשאני צועקת: 'לא! לא! לא', כי פחדתי מהתגובה. אבל היא דווקא מאוד פרגנה. גם אחרי שחיקיתי את ריטה היו לי המון שיחות ממספר חסום. אני לא עונה למספרים שאני לא מכירה אז סיננתי. בהמשך היום יורם אחי (יורם זק, עורך "האח הגדול" – א.ר) צלצל אליי, ואמר לי 'אחותי, ריטה מחפשת אותך, תעני לה!'. למזלי ולשמחתי היא מאוד פרגנה. אני מתארת לעצמי שיש כאלה שנעלבו, אבל הן עוד לא חיכו לי מתחת לבית”.
"ברלד והבנים ישר מסתגרים בחדר ואסור לנו להיכנס"
שני כהן, 33, הצטרפה לארץ נהדרת ב-2010, במקביל לפרישתה של אורנה בנאי – עד אז הצלע הנשית השנייה בצוות השחקנים בנוסף לזק. לפני שנקטפה ל"ארץ", הספיקה כהן להפציע על המסך בספיישל "רק ישראל", בעונה השנייה של "הכל דבש", בסדרה "דני הוליווד" ובתוכנית הבידור "שבוע סוף". כהן מעידה שהזובור הלא רשמי למצטרפים החדשים הוא בעצם צילומי הפרומו לתוכנית: "תארי לך שהפעם הראשונה שפגשתי את כולם היתה כשצילמנו פרומו שבו כולנו ערומים ונמרחים בצבעים. אני בתחתונים ובחזייה בצבע גוף, כולי מרוחה בצבעים, ו'הי!! זו אני!!'. במערומיי! וגם לא הפסקתי לרעוד... מה שכן, הם היו ממש מקסימים אליי ואני זוכרת שאחר כך דיברתי עם עלמה במקלחות והיא הייתה מקסימה. זה מצחיק אותי לחשוב על זה כי היום הם כמו אחים שלי".
איך היה ביום הצילומים הראשון?
"פשוט סיוט. רעדתי מרוב לחץ: זה היה שידור חי והייתי צריכה לגלם את אלין לוי ולפקוח עיניים בבהלה. בואי נגיד שאת הבהלה לא הייתי צריכה לזייף. הרגשתי שלא הייתי מרוכזת ורק חשבתי על זה שאני חייבת לא לפשל. כמובן שבעיני עצמי פישלתי וכשזה נגמר עליתי למעלה ושטפתי פנים כי בכיתי ולא רציתי שיראו שאני בוכה. הייתי נורא אומללה. בכלל, העונה הראשונה הייתה שוק עבורי. השפה, הקודים, האווירה – תחשבי על שכבה בבית ספר שנמצאת ביחד מהחטיבה ופתאום בכיתה י"א מצטרפת מישהי. לוותיקים יש דברים שמאוד ברורים להם, ואני קפצתי למים עמוקים בלי מצופים: הכל היה חדש ולא היה לי מושג עם מי אני אמורה לדבר על מה ואיך. אבל היום זה בית וזה הבית הכי טוב שיכול להיות. מה שכן, לקחתי על עצמי לדאוג למי שבא אחרי. צרחתי מהתרגשות כששמעתי שרועי בר נתן מצטרף וכשהוא הגיע היה לי חשוב שתהיה לו נחיתה רכה, וגם לברלד וגם לליאת. האמת היא שברלד השתלב אצל הבנים מיד: יש להם הומור בולבולים והם נסגרים איתו בחדר. אסור לנו להיכנס לשם כי זה כולל ביצים ואני לא יודעת מה עוד. אנחנו שומעות אותם צוחקים בקול וצוחקות בעצמנו".
איך את מתכוננת לגילום דמות?
"תמיד אצפה בדיוידי שלה עם עט ביד. הבנתי שהאינטואיציה והאסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש לגביה היא הכי מדויקת והיא לא חוזרת. מה שקורה זה שאני יושבת מול המסך וכותבת לעצמי מילות קוד שרק אני מבינה. למשל, אם הדמות מזכירה לי את רות שימחי, המחנכת שלי בכיתה ב' ו-ג', אני כותבת את שמה, או אולי היא מזכירה לי מישהי שהיתה איתי יומיים בטירונות. כאלה. הדף מתמלא במילים שרק אני מבינה ואז אני רואה שוב את הווידיאו, מקשיבה. כולנו גם מקשיבים לדמות בזמן האיפור, עם אייפון ואוזניות".
עם מי מהקאסט הכי חבל לך שלא יצא לך לעבוד?
"אורנה בנאי זו ההחמצה הכי גדולה שלי. אנחנו מכירות מסדרת הטלוויזיה 'אמאל'ה', אבל הפעם היחידה שנפגשנו במסגרת הזו היתה בצילומי סטילס לקראת התערוכה של ארץ נהדרת. אני מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה, ממש התפספסנו פה. ואם מדברים על דמויות, חבל לי שלא עשינו עוד קרין מגריזו. זה היה כיף גדול".
איך מגיבים אלייך אנשים ברחוב?
"הדבר הכי מצחיק שקרה זה שהיינו במרכז עזריאלי וצילמנו את אחד ממערכוני 'תגלית'. אישה אחת ניגשה לרועי בר נתן, הסתכלה עליו טוב ואז שאלה אותו: 'אתה שני כהן?'. צחקנו על זה חודשים. 'אתה שני?' הפך להיות מטבע לשון של שנינו".
"לי עוד לא יצא לפגוש פנים אל פנים מישהו שחיקיתי", מעירה ליאת הרב לב, התוספת הטרייה ביותר לקאסט הנשי של "ארץ נהדרת", שסופחה לצוות לפני שנתיים, "אבל השבוע ילד בן שמונה בערך הצביע עליי מהצד השני של הרחוב וצעק: 'פח!!'".
שני, איזה דמות של "ארץ נהדרת" את הכי אוהבת?
"מופז ועמיר פרץ ושתיהן של מריאנו שהוא גאון, שחקן גאון. יש לו יכולות מדהימות והוא תמיד מוצא את הערך המוסף בכל דמות. בעונה הזו אני ממש אוהבת את ליהי האשטאג של ליאת".
עלמה: היו מלא דמויות שאהבתי, זה נורא קשה, אבל אני בהחלט אוהבת את האחיות פיק של טל פרידמן ואלי פיניש. גם הייתה לנו פעם פינה שקראו לה "בוא תפסיק לשיר" – תוכנית שבה קיציס היה מראיין זמרים וזמרות נשכחים שאנחנו גילמנו. זה הצחיק אותנו מאוד". אנחנו רוצים להחזיר את הפינה!".
ליאת: "מאוד אוהבת את הפילוסים. גם המסעדה הערבית אהובה עליי מאוד, במיוחד המערכון שעלמה וסמו מגיעים ואומרים שיש להם יומולדת ומיד מתקיפים אותם בזיקוקים. זה היסטרי".
"אנחנו מתות למערכון בנות משותף, שיהיה באמת גירל פאואר"
דווקא להופעת הבכורה שלה ב"ארץ נהדרת" לא הספיקה ליאת הר לב, 34, להתכונן יותר מדי זמן. “מולי שגב צלצל אלי ואמר שהם מצלמים תוכנית ספיישל בגלל המחאה החברתית, ושגם שני וגם עלמה נמצאות בחו"ל ואז שאל מה אני עושה מחרתיים”, מספרת הר לב. "זה היה הלם טוטאלי. הבנתי שהוא רוצה שאני אחקה את דפני ליף והתחלתי לחפש חומרים עליה. לחרדתי גיליתי שאין לי חומרים להסתכל עליהם כי עד אז היא דיברה רק לתוך מגפון ובראיון היחיד שלה היא הייתה צרודה לגמרי, ממש בלי קול. צילמנו בלי שהיה לי בכלל עם מה לעבוד ואז, ביום שבו המערכון שודר, דפני כבר התראיינה בכל כלי התקשורת. אמרתי: מה זה?! איפה היית עד היום?!”.
למרות שהציבור הרחב התוודע להר לב לראשונה בסדרה "רמזור", שם גילמה את טלי, זוגתו של אדיר מילר, יש לה קילומטרז' מרשים כשחקנית תיאטרון ואף כמדבבת. לפני שנחטפה ל"ארץ" הספיקה לככב גם בגרסת הדרמה הטלוויזיונית של "החברות הכי טובות" מאת ענת גוב, להפציע ב"פיג'מות", בסרט האימה "כלבת" וכמובן – לשתף פעולה עם שרון טייכר וערן זרחוביץ' בתוכניתם הרדיופונית, שם גילמה את דמותה של הדס שטייף בחיקוי מופלא שמשך את תשומת ליבם של יוצרי "ארץ" והביא אותה לתוכנית. "אם ברדיו נהניתי לחקות את ג'קי מ'מאסטר שף', ביום הצילום ל'ארץ' חיקיתי דווקא את שלי, כי קשה להפוך אותי לג'קי והנתונים הפיזיים הם חלק ממי יגלם את מי", מסבירה הר לב את ההבדל בין החיקוי ברדיו לטלוויזיה.
איך עובדים על דמויות מומצאות כמו ליהי האשטאג? קוראים בלוגים של מפיקות ממורמרות?
"יש דמויות שנולדות אצל הכותבים ויש כאלה שהן סוג של שיתוף פעולה ביננו, וליהי היא דמות שנוצרה משיתוף פעולה כזה. אני שמעתי בחורה משתמשת במושג 'פח' ואימצתי אותו לשבוע שלם. כך הוחלט להכניס את הדמות הזו לתוכנית הרדיו של טייכר וזרחוביץ' – ומשם היא הגיעה גם ל'ארץ'. אבל צריך להבין שכשהדמות הזו הגיעה ל'ארץ' נוספו לה המון דברים שבלעדיהם היא לא הייתה ליהי האשטאג".
"האמת היא שלא חשבתי שלליהי האשטאג יש סיכוי לפרוץ את גבולות הרדיו. אבל אנשים אומרים לי – 'זו בדיוק אחותי! זו בדיוק חברה שלי!' וזו המחמאה הכי גדולה עבורי כי כשאנשים מכירים את הדמות שלך במציאות - זה אומר שעשית משהו נכון".
יש דמות שאת עוד מחכה לעשות?
"עלמה, שני ואני דיברנו על זה שאנחנו עושות מעט מדי דברים ביחד. אנחנו מתות למערכון בנות, שיהיה באמת גירל פאואר. כשהיינו שלושתנו על הסט נולדו חמישה מערכונים שלא הספקנו לעשות העונה, אבל אנחנו מחכות לעונה הבאה".
מה יש בהם?
"ניסיון יפה, אבל זה יותר סודי מהשב"כ".
יש מערכון שאת זוכרת במיוחד?
"צילמנו בעונה הזו מערכון בירושלים עם גורי אלפי בסגנון סרט של וודי אלן. זה היה יום קסום. היה משהו נורא מהנה בלעשות נונסנס ליד הרצינות הירושלמית. אחד הקטעים הכי מצחיקים היה כשרועי בר נתן היה צריך לשחק רבי שתקעו לו סכין בגב. הוא רץ בסמטאות העיר העתיקה, נוטף דם, והסביבה היתה קצת בשוק, למרות שבין לבין ניסינו לכסות לו את הסכין עם כובע. עברו שם תיירים יפנים והיו צריכים להסביר להם מי אנחנו ומה קורה שם".
"התוכנית נראית מאוד בנונשלנט אבל זו תוצאה של הרבה מחשבה, חריצות ועבודה קשה ומקצועית. זה אומר שהכותבים שכתבו את התסריט 12 פעמים לפחות והידקו אותו; שימי הצילום יכולים להתחיל בחמש בבוקר ולהיגמר 13 שעות אחרי – כשבערב יש לשחקנים עוד הצגה בתיאטרון, ושכל פרט נלקח ברצינות תהומית. אם את לא מתייחסת לזה ככה – זה לא המקום בשבילך".
מה יצא לך ללמוד מהתוכנית?
"אני לומדת המון מהקאסט הותיק. יש להם, לכולם, אוזניים משוכללות, רגישות לסביבה ומיומנות ברורה שמוציאה תמצית מדמות ובונה עליה עולם שלם. הדמויות שהם יוצרים הן יותר מחיקוי – הן הווייב של האדם. אנחנו גם מחקים אחד את השני כל הזמן. לא רק את השחקנים אלא גם את הדמויות אחד של השני. אף אחד לא נשאר מקופח. אני למשל מאוד אוהבת כשיובל סמו אומר 'פח!!'".
עלמה: "ההשתתפות בתכנית הזו לימדה אותי קומדיה מבפנים. אנחנו רואים את כל הדרך – ההתפתחות של המערכונים והדמויות מההתחלה ועד הביצוע. למדתי שאין גבול למה שאפשר ללמוד וגם למדתי לשחרר, ללכת לאיזורים שאני לא בטוחה בהם, לקבל אתגרים. אחרי עשר שנים, קשה לחדש לעצמי ולצופים, אז אני מנסה להתרחק מעצמי ולחפש כל הזמן, כדי להעיז ולמתוח את גבולות הנוחות. עבורי, הנוכחות שלי ב"ארץ נהדרת" היא לא מובנת מאליה וההבנה הזו כל הזמן שם. אני יודעת שאני ברת מזל וברור לי שכשאני אתרחק מזה, התקופה הזו תיראה כחלק מאוד משמעותי מהחיים”.
שני: "כל פעם שאנחנו עומדים מאחורי הקלעים בחושך, כשעוד רגע מתחילה התוכנית, ואנחנו מאופרים ומוכנים לפעולה, ואני שומעת שמנגנים את הפתיח ומחיאות הכפיים מתחילות ומתחזקות – זה הרגע הכי מרגש עבורי. תמיד יש בי קול קטן של ילדה, שלוחש: 'איזה כיף לי שאני פה!'".