רונה לי שמעון מתניידת על האופנוע השחור שלה לכל מקום אפשרי, כולל לבית קפה השכונתי שנמצא במרחק הליכה. החיים קצרים מדי, הלו"ז עמוס לעייפה ואין לה זמן לבזבז על מוניות, אופניים או הליכה. הרי מומנטום, כידוע, זה דבר חמקמק – ואת התקופה הנוכחית, בה חזרה סופסוף למעמד של כוכבת, כחלק מהקאסט של "פאודה", התכנית הכי מדוברת בטלוויזיה, היא לא מתכוונת לשרוף על שטויות. "כל כך טוב לי עכשיו", היא אומרת ומשחררת מבט לפועלים מהבניין ליד, שבוהים בה כבר דקות ארוכות. "אני באמת בתקופה הכי טובה שלי".
פאודה הקצבית הייתה להיט עוד לפני שנכתב הדראפט הראשון. האובססיה הישראלית לכוחות מיוחדים, ערבים, אקשן בעברית והרבה פטריוטיזם הבטיחה שהיא תמשוך הרבה תשומת לב – והסדרה של יס אכן לא אכזבה. תוך עשרה פרקים היא הפכה לנושא הכי לוהט בברזיה הווירטואלית, מקור שופע לפארודיות ("ארץ נהדרת" בתוך התחלה) ובעיקר נחשבה ליצירה משובחת שהצליחה להתחבב על הקהל והמבקרים כאחד. עונה שנייה שלה כבר ממריאה בימים אלו, והציפות גבוהות.
עבור רונה לי (32), שנלחמה על התפקיד באודישנים, פאודה הייתה גם כרטיס הכניסה המוזהב בחזרה לחיקו האוהב של הקהל, הפעם בגלגול חדש ואיכותי. אחרי שפרצה לחיינו ב"נולד לרקוד", ומשם נחטפה ל"שיר שלנו" ושקעה בשגרת סלבריטאות של השקות, קמפיינים, רומנים לוהטים וגם הרבה שמועות ("אמרו שנכנסתי להריון מג'ייק ג'ילנהל"), החליטה בזמנו לקחת הפסקה מהחיים. מי שהייתה על הדרך הבטוחה להפוך לאנה ארונוב פינת נינט טייב, קטעה את קריירת הריקוד שלה, התכנסה לשלוש שנים סגפניות של לימודי משחק אצל יורם לווינשטיין, ויתרה על הדירה בתל אביב וחזרה לגור אצל ההורים ברמת גן. רק עכשיו, מסתמן, היא מוכנה לחבק מחדש את התהילה, אבל מתעקשת לעשות את זה כשחקנית איכותית ולא כפרח ריאליטי נוצץ.
"רציתי עוד מהחיים והמשחק הפך להיות במה מאד אטרקטיבית לזה, היחידה שמצאתי שטובה לי", היא אומרת. "רקדתי המון אחרי התוכנית, הופעתי בארץ ובחו"ל, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי. הייתי כמובן יכולה לקחת קמפיינים והצעות, כי ההזדמנויות באמת הגיעו, אבל ידעתי שאני צריכה לרדת יותר לעומק. רציתי מקום סודי שאוכל להיכשל בו וממנו להיבנות, כי כדי להיות טובה במשהו, את חייבת להיכשל בהתחלה. הריקוד לא נתן לי את זה יותר".
לא היית כאן המון זמן. לא הביך אותך לראות אייטמים ששואלים 'לאן היא נעלמה?' או מציינים שאת עכשיו ברמנית שמשלימה כך הכנסה?
"בכלל לא הייתי מודעת לזה שכתבו עלי בעיתון את הדברים האלה. מבחינת התקשורת אני נעלמתי, למרות שהופעתי בתיאטרון, ומבחינתי היא נעלמה בשבילי. לא ראיתי את זה כוויתור כי אני אמנית. לוותר על חיי חברה בשביל להתמקצע ולעשות משהו שאני אוהבת לא נראה לי כמו משהו שאני צריכה לחשוב עליו. בשבילי זה טריוויאלי, היה לי ברור שזה הדבר הנכון".
"משהו פואטי בין סקס לחיים"
ההשקעה בלימודים ההם השתלמה: רונה לי השתתפה בשנים האחרונות במגוון הצגות בתיאטרון הקאמרי ("קומדיה של טעויות", "סטמפניו", "דבר מצחיק קרה", "הפושעים החדשים"), ואז קטפה את התפקיד בפאודה והפכה מידית לדמות קבועה על המסך של ישראלים רבים. בסדרה היא משחקת את נורית, לוחמת יחידה בין גברים, מסתערבת בפוטנציה עם לק ורובה, שעוברת מעמדת הפקידה למישהי שנראית משכנעת בחיג'אב. בדרך לשם היא גם דופקת סצנה ארוכה בבגד ים, שוכבת עם המפקד ומדלגת בקלילות מעל הבדיחות השוביניסטיות של החבר'ה.
בקיצור, נתנו לך את התפקיד של הכוסית.
"ממש לא הרגשתי הכוסית של החבורה. אני חושבת שהתפקיד של נורית הוא מתנה לשחקנית כי הוא לאו דווקא תפקיד של מישהי יפה. הסדרה מתארת עולם מאד גברי, ודווקא התפקיד הנשי נותן פן רגשי שמאיר את המורכבות של הסיפור, שהוא לא פשוט. גם הסצנה בבגד הים מוצלחת מאוד לדעתי: רק נורית יכלה להיכנס למלתחות של הבריכה וזה חלק מהסיפור, לא סתם פרובוקציה. אין לי שום בעיה לעשות פרובוקציות כשצריך, אבל פה היה הכרח תסריטאי".
מי שיצפה בסצנת הסקס בין נורית לבין המפקד יכול לראות הטרדה מינית קלישאתית על פי הספר.
"אני חושבת שהצלנו את הסצנה הזו מהקלישאה שלה. אין להם רומן, היא לא מאוהבת בו. מישהו בדיוק מת לה מול העיניים והיא חוזרת ליחידה ומנצלת אותו בדיוק כמו שהוא מנצל אותה. הוא צייד לא קטן, מורנו, אבל היא לא פראיירית. היא עושה מה שהיא חושבת לנכון והיא לא משתרכת אחרי הנסיבות. זו סצנה שהתאימה לאדרנלין, היה שם משהו פואטי בין סקס לחיים".
את לא מרגישה שהתייחסו אלייך בסדרה כמו אובייקט מיני?
"למה? בגלל שהראו את הגוף שלי? זה הגוף שלי, זה הכלי שלי. זו העבודה שלי. כל השחקניות בכל העולם מתנהלות עם הגוף שלהן. כולן עושות סצנות סקס, כולן מתפשטות מול המצלמה. אני חושבת שזה משהו חברתי לחפצן נשים יפות וחתיכות. זו ברירת המחדל, זה האימג' שאת כל הזמן רואה. דוחפים לך מלפנים עוד ועוד והמוח רגיל לזה, אבל אני בוחרת לא להתעסק בזה. נעים לי עם כל מה שאני עושה, אחרת לא הייתי עושה את זה".
האווירה על הסט, היא מספרת, הצריכה ממנה להתרגל להווי מילואימניקי שלא ממש הזכיר את לימודי המשחק הרגישים. "הכל היה גברי מאוד. מצחיק מאד. הם כולם כאלו גברים מחוספסים ואני כאילו, מה עשיתי בחיים? רקדנית? אז למדנו קרב מגע ביחד. רציתי לדעת איך לירות כי זה היה לי חשוב ובכלל שאין לי הכשרה צבאית (השתחררה מהצבא על סעיף דת), רציתי שזה יראה מקצועי. מצד שני, כשהתחלתי לעבוד על נורית זה הגיע עם מעמסה רגשית וזה השפיע על כל החוויה של הצילומים. את פתאום קולטת את הכוח הרע של זה, של לירות כדורים, מה זה יכול לעשות לבן אדם. מצד שני, זה מגניב. אין ספק".
ראית את החיקוי ששני כהן עשתה לך בארץ נהדרת?
"אה, וואו. זה היה מצחיק מאד. לא היה לי מושג שהם הולכים לעשות את זה ומיד שלחנו את זה לוואטסאפ של פאודה. היא נהדרת".
מפלצת שגדלה מעצמה
היא רקדה מילדות באופן מקצועי. ההופעות הממגנטות שלה ב"נולד לרקוד" כבשו את הפריים טיים הישראלי בתקופה בה הריאליטי עוד נחשב למוצר מרענן וההצבעות על הזוכה הפוטנציאלי היו עדיין דרך לגיטימית להביע אהבה. היא לא זכתה בתכנית, אבל התפוצצה על המסך בזכות כריזמה מטורפת וגוף מעורר התפעלות. משם, הדרך להכתרתה כ"רווקה הכי מבוקשת" ושאר כתרים של מדורי רכילות הייתה קצרה להפליא. שמעון הגיעה בדיוק כשהיינו צריכים אותה.
"בדיעבד אני יכולה להגיד שבעיקר לא ידענו מה זה ריאליטי", היא נזכרת. "אני הייתי בשוק כשהתוכנית נגמרה. אלו היו ארבעה חודשים של סטודיו משבע בבוקר עד חצות, לא היה פידבק מידי מהקהל, ואז יצאתי לרחוב וזה היה פשוט מפתיע. הלם טוטאלי. כל מי שחווה את המעבר הזה יודע שזה לא היה פשוט. אתה לא ממש יודע איך להתמודד".
הצלחת ליהנות מכל זה?
"תראי, זה היה נורא מוזר להבין שכל עם ישראל רוצה לחבק אותך, והיה צריך להתמודד עם זה. את בתחושת קלסטרופוביה נוראית, ומצד שני, אנשים רואים בך תוצר, חושבים שאת שייכת להם כי הם הצביעו לך. זו מפלצת שגדלה מעצמה. לא היו אז רשתות חברתיות, לא היה סלפי, לא היה כלום, ועדיין לפעמים אנשים היו לא רגישים ולא הבינו שוואלה, לא מתאים לי לתת מעצמי עכשיו ולא בא לי לאפשר לכם להיכנס למרחב המחשבות שלי".
גם היום זה קורה?
"כן, זה עדיין קורה. אני לא מרחיקה אנשים, אבל כן מבססת גבולות מאד ברורים למה שמתאים לי".
בשיאו של ההייפ סביבה, כאמור, החליטה לקום וללכת. מי שהייתה רקדנית כל חייה כיילה מחדש את המנגנונים הפנימיים והחליטה להתביית על מטרה חדשה: להפוך לשחקנית אמתית, ולא עוד כוכבת טלנובלות. המחיר הראשון שהייתה צריכה לשלם הוא הפרצופים העקומים שקיבלה מהחברים בתעשייה. "אנשים דיברו עליי באותה תקופה, אבל שידברו. אין לי שליטה על מה שהם חושבים. אני חיה את הרצונות שלי – ולמרות שפחדתי להיעלם, זה לא אומר מבחינתי שאני צריכה להימנע מהמעשה. אמא של חברת ילדות שלי אמרה לי באותה תקופה 'אני לא מבינה למה זה מוזר לאנשים שאת לומדת משחק, הרי תמיד היית שחקנית'".
לא פחדת לעזוב את הריקוד?
"היו הרבה התלבטויות, השקעתי בזה חצי מחיי. אבל לקחתי את ההחלטה להיות טובה בעוד משהו. נבלעתי במסגרת, ואלו באמת היו השנים הכי טובות והכי יצירתיות בחיים שלי. קיפלתי את הגאווה שלי וחזרתי להורים ואמרתי לעצמי 'אוקי, יש משהו חשוב יותר עכשיו שאני מנסה להשיג בחיים ואני מוכנה לשלם עבורו את המחיר".
כולל לא להביא דייטים להורים הביתה?
"אני לא חושבת שיצאתי לדייטים חמש שנים! אנשים לא מבינים כמה הלימודים מכלים את הזמן שלך. את עובדת עד חמש בבוקר ואז יש שיעור בתשע. רציתי להיות טובה, להשקיע את הכל, ולא היה שום דבר בחוץ שקסם לי או נראה לי יותר מפתה".
מערכת היחסים המושלמת: משעממת
השנה הקרובה, היא כבר הפנימה, הולכת להיות השנה שתגדיר את הקריירה שלה. או שתישאר פליטת הריאליטי ההיא מפעם ששרפה שנים בלימודי משחק רק כדי להפציע מדי פעם על המסך, או שתיקח את הכישרון וההתמדה שנמצאים אצלה בילט-אין ותבנה את עצמה מחדש כשחקנית שחייבים מוערכת להתייחס אליה ברצינות. מוערכת, כן? חס וחלילה לא מוזנחת. "אני מכורה לספורט, פילאטיס וחדר כושר, משקולות. עושה שיעורי בלט בבקרים. נורא נהנית מזה", היא אומרת. "גם כשהייתי רקדנית, הייתי הולכת לחדר כושר, לעבוד על השרירים. אני משתדלת ללכת כל יום כי הגוף הוא הכלי שלי. הגניקולוג שלי אמר לי שהוא ירביץ לי אם אני אמשיך לעשן, ואני מאד מפחדת ממנו. אני מנסה להיגמל כבר מתחילת בית ספר, ניסיתי להפסיק שש פעמים. עכשיו זו התקופה הכי ארוכה. חצי שנה בלי סיגריות, חודשיים בלי קפה".
את מתעוררת בבוקר ויודעת שאת יפה?
"לא. אני חושבת שאני כמו כל אישה, שלפעמים מרגישה מדהימה ולפעמים מרגישה לא ממש מדהימה. אני חושבת שלהרגיש טוב עם עצמך, זה לא עניין של מה בכך. יש מסביבי אנשים מאוד חכמים ומאוד יפים שממש לא מרגישים כל הזמן מדהימים עם עצמם. זו עבודה, לקום ולעבוד על עצמך".
בואי נתרגם את זה לשגרה: חיה על חסה וחטיפי אנרגיה?
"יש ימים שאני אוכלת פיצה, אבל לא הרבה. פסטה זו האהבה הגדולה שלי. אני פשוט מתה על פסטות ופוחדת להתמכר אליהן, אז אני בכלל לא אוכלת! לא יכולה בלי שוקולד, מעדיפה לוותר על פסטה ולא שוקולד".
עוד מהנאות החיים: אהבה חדשה. מי שמלווה את רונה לי בתקופה האחרונה הוא עידו בורנשטיין, איש חיי לילה הצעיר ממנה בשנה, עליו היא לא מוכנה להגיד מילה – גם לא אם היא מאוהבת או לא. "את יכולה לשאול", היא אומרת כמה פעמים במהלך השיחה, "אבל אני לא מתכוונת לענות לך על זה. זה שלי"
איזו בת זוג את?
"בת זוג מתפתחת, כמו הבנאדם שאני. אני חושבת שאני בנאדם טוב. אני אוהבת לתת, אוהבת שינוים, אוהבת להסתקרן ביחד. לעשות דברים כיפיים ביחד. עכשיו למשל אני מבשלת אז יש הרבה עיסוק סביב המטבח ביחד".
את בנאדם מאד טוטאלי בקריירה שלך, זה תקף גם בדרך שאת אוהבת?
"עד עכשיו לא, לא הייתי כזו, אבל אני משתנה. אני בתהליך התבגרות גם ביחסים הבינאישיים שלי ומנסה לתת את אותה מחויבות לזוגיות כמו לקריירה. אני כבר רוצה למצוא את עצמי במקום של הפוסט-התאהבות, להרגיש נוח. עם כמה שאני צריכה ריגושים, אני עדיין צריכה שהאדמה שלי, כמו קן של אמא, תהיה המקום הכי בטוח בעולם. שלא יהיו תנודות יותר מדי. שעמום בבית זה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש. כרגע החיים שלי בהרבה טלטלות, ואני לא רוצה להיות עם מישהו שהחיים איתו בבית יהיו מטלטלים".
חתונה וילדים?
"יש הרבה ילדים מסביבי, זה בוער בי, אבל אני עדיין לא מוכנה להאט את הקצב שלי עד כדי כך. תנו לי עוד קצת זמן בשבילי".
מה בכל זאת היית משנה בחיים שלך?
"הייתי רוצה לקחת דברים יותר בקלות. אני מאד מהירה, גומעת דברים מהר, חייבת כל הזמן לגרות את עצמי. הייתי רוצה קצת לאכול יותר לאט, לשתות יותר לאט, להכיר אנשים יותר לאט. אבל אני לא מצליחה. אני תמיד ממהרת למקום הבא".
צילום: דניאל קמינסקי | שיער איפור: שי הללי זיו | סטיילינג ובגדים: עידן לרוס