קמצנות. ככל הנראה התכונה האנושית המרתקת, המושמצת והמסתורית מכולן. פעם נלוו אליה גם רכלנות ומלשנות, אבל בימינו רכילות היא כיף לגיטימי, כל אחד נהנה פה ושם מקצת לשון הרע, וטרנד השיימינג ברשתות החברתיות ובוואטסאפ העניקו תוקף מחודש למלשנות. רק הקמצנות עדיין יושבת בפינה, מבוישת, סגפנית ומגעילה, ככל הנראה התואר הכי נורא שאפשר להעניק לאדם אחרי רוצח וסוציופת (ואפילו תדמיתו של רוצח וסוציופת תשתפר אם לכולם יהיה ידוע שהוא לארג' לאללה, כפי שראינו ב"נרקוז"). כמה קמצנים אתם? זו שאלה שעל כל אחד להרהר בה בפרטיות ובכנות, ועדיף להשתמש בנוסחה המוכחת מדעית הזאת: האופנים שבהם אתה מוכן להביך את עצמך על מנת לחסוך כסף, כפול המשכורת הממוצעת שלך חלקי אחוז הטיפ שאתה משאיר במסעדות.
כידוע, קמצנות היא תמיד פרופורציונלית לכמות הכסף שיש לך. אם אתה חייל/הומלס - אתה לא קמצן. אם אתה הורה ומוכן להיהרג על זכותך לממש קופון בסופרפארם - אתה לא קמצן. אבל אם אתה רווק בוגר שמרוויח באופן סביר ובכל זאת שולף גרופון בדייט – יש לנו בעיה. אז על מנת שלא תהיו קמצנים, או חשוב מכך - תצאו קמצנים בסיטואציות חברתיות, הכנו לכם קוד אתי קצר וחשוב. גזרו, שמרו והפיצו על הוול של חברים לצרכי שיימינג.
טיפים וחתונות
חובה לתת טיפים: שליחים מכל סוג, חדרניות, חופפים, מלצרים, ברמנים.
אין צורך לתת טיפ: שירות עצמי (ארומה), נהגי מוניות, כל דבר שמגיע בצורת כוס ועליה תחינה היתולית בסגנון "עוד טיפ טיפה אני בתאילנד".
טיפ: עשרה שקלים לשליח, 15% למלצרית, 12%-10% אם היא הייתה מעפנה פלוס שיימינג בפייס.
לא להשאיר טיפ כי יש דמי משלוח – קמצנות.
לא להשאיר טיפ כי "המלצר זה בעל הבית" – קמצנות.
חתונה משרדית: חובה לתאם מראש ולתת כמו כולם. חתונה של חבר קרוב: חובה לתת הרבה. חתונה של חבר רחוק:עדיף להבריז. חתונה משפחתית: ההורים שלך צריכים לתת צ'ק גם עליך, אלא אם כן אתה מגיע עם בן/בת הזוג ואז צריך לשים מעטפה בעצמך. חרא עולם.
אם חברתך הטובה מתחתנת ודורשת שתבואי למסיבת רווקות בחו"ל על חשבונך, זה לא אמור לרדת מהצ'ק. אם החברה פחות קרובה מדובר בדרישה לא ריאלית ולגיטימי להגיע רק לחתונה.
להעביר הלאה מתנה, כל מתנה, בלי להכריז מראש על כך שמדובר במתנה ממוחזרת, לא קביל.
קניה ומכירה
אל תמכרובפייסבוק דברים חסרי ערך. מיטה – לגיטימי, מוט לווילון אמבט – מביך. לא כל דבר שקניתם מאיקאה לפני שלוש שנים ראוי למכירה, לפעמים זה בסדר להניח דברים מתחת לבית.
אל תחייבו שוכרים עתידיים לדירתכם לקנות את השיט שלכם. אין דבר חזירי יותר מפוסטים שמציעים בסיס למיטה, טוסטר מקולקל ושני חתולים כתנאי להשכרת דירה.
אתה מעל גיל 30 ומרוויח סביר? אל תיסע לאירופה עם קונקשן של שלוש שעות באיסטנבול. תכבד את עצמך.
להחליט שאת פאשניסטה בשביל למכור בפייסבוק בגדים שקנית ב-H&M לפני ארבע שנים זה קמצני.
אנשים לא אמורים להתמקח עם זבניות ברשתות. נכנסתם לקסטרו, שלמו את השמונים שקלים.
חינמים
אם אתה מפורסם, לרדוף אחרי חינמים זה מביך ופתטי (לא תקף לגבי פליטי ריאליטי, אלא לגבי אנשים שבאמת מרוויחים כסף).
לא משנה כמה חשוב, עסוק או ראש ממשלה אתה, להסתובב בעולם הזה בלי ארנק ולצפות שישלמו עליך בכל מקום זאת קמצנות.
על פשלה בהזמנת מזון מותר והגיוני לדרוש קינוח או פיצוי. לעשות את זה באופן סדרתי זה כבר מפוקפק וקמצני, לחיות על זה זאת כבר אמנות ולכן לגיטימי.
לריב, לאיים להתנתק ולדרוש חינמים: תמיד סבבה כשמדובר בחברות גדולות. זאת לא קמצנות, זה צדק.
הורים, באם ידם משגת, צריכים לממן פסיכולוג לפחות לשנה על בסיס עיקרון שברת שילמת.
אם יש לכם חבר ששוכח באופן עקבי את הארנק – רצוי ומותר לעשות לו שיימינג.
אם אתם טסים לחו"ל לחבר קרוב – הגיוני לצפות לישון אצלו. אם מדובר בחבר רחוק – כל עוד הוא לא מציע, קחו מלון.
אם חבר טוב מסדר לך חינמים זה סבבה. אם אתה מתקשר לחבר מהאוניברסיטה שלא ראית שמונה שנים בשביל לקבל הנחה של 20 שקלים למסיבה, זה עלוב.
קמצנות הורית
לקחת מחברים בגדי תינוקות משומשים: לא קמצני.
לקחת מחברים בגדי תינוקות משומשים שנועדו בכלל למין השני – לא קמצני.
לקחת מחברים בגדי תינוקות משומשים שנועדו בכלל למין הנגדי ולעונה הלא נכונה – לא קמצני.
להיכנס לסופרפארם עם ערימת קופונים – לא קמצני.
להגיע ללידה אחרי שקוששת מהזולת עגלה, עריסה, לול, כרית הנקה ואוניברסיטה – לא קמצני.
להניק סתם כדי לחסוך על סימילאק – לא קמצני.
בכל הנוגע להורות – הכל לגיטימי חוץ, אולי, ממוצצים משומשים וחיתולי לייף. הורות היא שדה מוקשים כלכלי וכולנו, כחברה, מחויבים לסייע זה לזה להוציא כמה שפחות כסף.
יוצאי דופן: אם אתם מליונרים ומכניסים את הילדים שלכם לויצ"ו על חשבון אנשים פחות מליונרים שהיו יכולים להתקבל, אתם קמצנים.
חובות
אם מישהו חייב לך כסף, מעל 100 שקלים לגיטימי להזכיר לו. אם אתה חייל אז גם מעל חמישה שקלים. אם אתה אמיד, רק מעל 500. אם אתה עשיר, שונאים אותך גם ככה אז תתחשבן בכיף על כל שקל.
מקובל להציע לנהג להתחלק בדלק, הוא אמור לסרב. כאילו, לקחת אותנו לחתונה בחדרה, לא לאילת.
ריבית בין חברים ובני משפחה אינה מקובלת. אם היינו רוצים ריבית היינו מבקשים הלוואה מהבנק, נענים בשלילה, פונים לשוק האפור ומסיימים עם ברך שבורה, סבבה?
אם אתה לא מחזיר למישהו כסף והוא לא מזכיר לך – זה לא אומר שהוא שכח. הוא לא.
קמצנות רומנטית
נושא הדייטים הוא קצת טריקי, אבל גברים צריכים להבין שתשלום בדייט ראשון לא קשור לפמיניזם. כולנו פמיניסטיות, כולנו מעוניינות באקט התשלום הסמלי בדייט הראשון שיבהיר לנו שאנחנו לא זורמות עם קמצן, שזו תכונת אופי שמעידה על הרבה יותר ממחושבות כלכלית פתולוגית. במקרים מעטים ונדירים זה בסדר להתחלק בחשבון, למשל אם הדייט הוא חייל או אם שניכם חברים בקבוצת הפייסבוק "תושבי שכונת פלורנטין". הנה עוד כמה הרחבות בנושא:
לא משלמים בדייט עם קופון בחודשים הראשונים למערכת היחסים. אם אתם עשירים, אז בכלל בחיים.
אמנם להציג חזות נדיבה זה חשוב, אבל גם על הצד השני לדעת שלהתחזר זה לא לעניין.
משפטים שאסור להשתמש בהם בדייט ראשון: "אולי ניפגש בשדרה/ים/ספסל?", "אז נתחלק?", "יש מצב שאת משלמת על החניה?" ובצד השני: "אני אקח את הלובסטר בבקשה", "אולי כבר נזמין בקבוק?", "אז שני קינוחים?".
אם הדייט שלך היא שרי אריסון, או זכתה הרגע במיליון שקלים בתכנית ריאליטי, זה בסדר לתת לה לשלם.
קמצנות חברתית
אם הבאת בקבוק יין למסיבה והוא לא נפתח – אל תיקח אותו חזרה. כבר עשית את הוויתור הרגשי והכלכלי על קאווה ב-25 שקל, השאר אותה למארח כאות תודה.
אם חבר מזמין פיצה – החזירו לו כסף, או לפחות תציעו. זה בסדר לצפות שהוא יסרב ולנטור לו אם לא.
חובה להחזיר כסף על הזמנות אוכל למשרד. ואם הודעת שאתה לא רוצה להזמין פיצה עם כולם ובסוף תקעת ארבעה משולשים, הצע לשלם.
להזמין אוכל למשרד ולבנות עליו ליומיים זה לגיטימי וסביר. אבל אם קולגה רעב מבקש ממך את שארית המנה, אין אופציה לסרב.
יושבים עם חבר בבית קפה, אתה מזמין קפה ועוגה והוא פסטה וקולה? תתחלקו בחשבון שווה בשווה, אז מה אם יוצא שהוא העמיס עליך עשרה שקלים.
יושבים עם חבר בבית הקפה, הוא מזמין פסטה וקולה ואתה הפוך קטן? הוא צריך לשלם עליך, אתה צריך להשאיר טיפ. איזה כיף שיש חוקים והכל ברור!
אל תלכו לשבעה ותצפו לארוחת ערב. עדיף גם לעצור אחרי הבורקס השני, אל תהיו גורם מועקה נוסף עבור אנשים שזה עתה איבדו קרוב מדרגה ראשונה.
הורים תמיד צריכים לשלם על ילדיהם במסעדה, גם אם ילדיהם בני 40. כמו כן, כשהולכים למסעדה עם ההורים נהוג לכוון למסעדות יקרות יותר.
אח גדול צריך לשלם על אח קטן. גם אחיו הגדול של ביל גייטס צריך לשלם עליו במסעדה.
אם אתה פותח חטיף מלוח – חובה לכבד. חטיפים מתוקים, מאחר ומגיעים לרוב בצורת וופל, אין צורך. כשמישהו אוכל פרי – לגיטימי לבקש פלח, לא ביס (ולהציע בעצמך זה כבר ממש לא מקובל, מה אתה, אמא שלך?).
אנשים שמביאים לעבודה כל יום אוכל מהבית: אנחנו מעריכים אתכם והלוואי והיינו יותר כמוכם, אבל אם לא תרדו לקנות איזה סנדוויץ' פעם בכמה זמן, כולנו נחשוד.
להעמיס בארוחות בוקר במלון זה סבבה, להעמיס את התיק בביצים קשות – פחות.
אתה לא יכול להיות זה שתמיד אומר "אין עליי מזומן", פשוט לא.
אם אתה מבוגר ואוכל ארוחת ילדים במקדולנדס כי בא לך משהו קטן וכי ארוחת הילדים שלהם מושלמת זה לגיטימי, אבל אם באופן עקבי אתה יושב במסעדות ומזמין את מנות הילדים, צריך לדבר על זה.
לקחת אוכל מפרידות/שתייה בעבודה הביתה – לא מקובל. להביא למישהו אחר – לגיטימי, קח בחשבון שיחשבו שזה בשבילך ושאתה שמן. למלא כוס בעוגיות ולרדת איתה למשרד – גבולי.
קמצנות אידיאולוגית
פעמים רבות הקמצנות מסתתרת מאחורי אידיאלים נעלים לכאורה, אבל שאין בהם הרבה מלבד חיסכון בכסף. אם העקרונות שלך מונעים ממך לקנות בגדים, לאכול בחוץ או להביא ילדים זה סבבה, אבל קחו בחשבון שנחשוב בלב שאתם סתם קמצנים. למשל:
אם, נגיד, אתה אדם ימני בדעותיך, אל תחפש ערבי ללכת איתו לחומוס כדי לקבל הנחה של 50%. זה שקוף.
כדאי שתדעו שביטויים אלו מעידים על קמצנות: "תודעה צרכנית", "מחושב", "חושב פיננסית", "יום ללא קניות", "הגדר את zap כעמוד הבית".
אם אתם "לא קונים מותגים" כי זה קפיטליסטי וחזירי, לפחות תהיו עקביים ואל תקנו אותם גם בסייל. אגב, לחכות לסייל ללא תירוץ אידיאולוגי – לגיטימי ואף עדיף. לא להיות קמצן זה לא אומר להיות מפגר, כן?
להתמקח על שלושה שקלים בתאילנד כי "ככה נהוג פה". די נו. זה שלושה שקלים בשביל אננס. בארץ הוא עולה שמונים.
קמצנות דומסטית
שימוש חוזר בתיונים הוא פסול. לעומת זאת, להזמין תה בבית קפה, לא להשתמש בתיון ולקחת אותו הביתה, הגיוני מאוד.
לאגור שקיות זה אנושי, להתקמצן עליהן זה מביך.
ירקות שלגיטימי להחזיר למקרר כשהם חצי אכולים: חסה, בצל, אבוקדו. שנוי במחלוקת: כל היתר.
בקבוק קולה או ספרייט לא אמור לשכון במקרר כשהוא מכיל מים או מיץ אחר ולאחר שהתווית שלו הוסרה.
לשטוף כלים חד פעמיים ולהשתמש בהם שוב מעיד על בעיה.
לא להדליק חימום כשקר וקירור כשחם לגיטימי רק אם אתה עני.
להאשים את העוזרת בבזבזנות של חומרי ניקוי – אל.
גניבות מהעבודה: בתחום הציוד המשרדי זה איש איש לעצמו אבל נייר טואלט, חלב וקפה זה ביג נו נו.
לעומת זאת, כשנמצאים אצל ההורים מדובר למעשה בשוק בחינם. כל פריט שאוהבים מותר לקחת לאלתר ולתמיד.