השיר של אמיר פרישר גוטמן ושרונה פיק כבר לא ייכתב. הרעיון עלה כששניהם יצאו מהאקווריום המוטרף של "האח הגדול VIP". שניהם השתתפו, היו באותו מחנה, ולמדו להכיר זה או זו מעבר לדימוי הסלבי. השבוע, כשגוטמן הלך לעולמו במפתיע, שרונה חזרה לאותה תקופה. "הכרתי את אמיר קודם, הוא שיחק במחזמר 'מרי לו' והיה קרוב לכל המשפחה שלי, אבל אני הייתי ילדה ולא ממש מעורבבת כשהמחזמר עלה. בתוך האח הגדול כבר הכרתי אותו ממש טוב. ראיתי את הכריזמה והחום שלו, את כל מה שאנחנו מגלים עכשיו שנגע בכל כך הרבה אנשים. זה מדהים כמה אהבו אותו. כשיצאנו מהבית תכננו להוציא שיר, שאני אלחין והוא ישיר. זה לא עבר את שלב הדיבורים וחבל, כי תמיד היה לנו את אותו טעם במוזיקה. שנינו אהבנו את כל מה שנוצץ".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"וואו, שנים. אולי הוא היה יותר קרוב לדניאלה, היה להם הומור משותף. כל כך עצוב מה שקרה. עדיין קשה לי להאמין שזה אמיתי".
זה היה ב-2009, השנה האחרונה של הנוטיז, העשור הראשון של שנות האלפיים. העשור שבו אמיר פרישר גוטמן יצא מהארון, שבו מיה בוסקילה שרה על לילה סתווי, שבו ריאליטי עדיין היה חדש ומרגש. עשור של טראש, דרמה וכיף; את הפסקול לתקופה סיפקו שירים כמו "השיר הזה", "זאת אהבה", ו"בייבי" של האחיות פיק. הן הוציאו אלבום אחד שמכר 20 אלף עותקים, היו הדבר הכי נכון, קליל וכיפי - ונעלמו כעבור שנתיים. הן סיפרו על קריירות סולו שהן עומלות עליהן, אבל לא ממש התרוממו, עד שהשנה דניאלה חזרה לתודעה כמי שעומדת להיות גברת קוונטין טרנטינו. ושרונה? המוח מאחורי "האחיות פיק", גם היא חוזרת לעשייה, אבל בצעדים מדודים, אפילו מהוססים. אחרי שנים שהקדישה בעיקר לאמהות, היא מעלה אופרת הרוק המבוססת על "אגם הברבורים", כשהמשימה היא להכניס טיפה אדג' לצ'ייקובסקי.
"זה מחזמר שאמא שלי, מירית שם אור ואני, רצינו לעשות הרבה זמן, היא כתבה טקסטים ואני את המוזיקה שמבוססת על המנגינות המקוריות. בהתחלה היה דיבור שדניאלה תופיע בתפקיד הראשי, אבל עכשיו היא נמצאת הרבה בלוס אנג'לס ולא יכולה לעמוד בלו"ז של ההופעות".
את עצמך לא חשבת להופיע?
"לא. היום אני מבינה שמעולם לא היה לי עניין להיות בפרונט. לא חייתי את הפרסום, תמיד הסתכלתי על זה מהצד. הפרסום, הפרונט, הבמה – אני מבינה שזה חלק אינטגרלי מהעסק של המוזיקה, אבל לא בשביל זה באתי. עם הזמן הבנתי שיש פער בין איך שתופסים אותי מבחוץ למי שאני באמת. היו רואים אותי על הבמה קלולסית נונסנסית כזו ששרה שירי פופ, אבל אני הכי רחוקה מכל סטריאוטיפ של דיווה שיכול להיות".
בניגוד לאחותך?
"דניאלה תמיד יותר התחברה לזה, וזה גרם לחלוקת תפקידים נכונה בינינו. אבל גם כשהיה לי נחמד, אף פעם לא התרגשתי ביום של הופעה, לא התלהבתי. גם לא חלמתי על זה כילדה. כשהכל התחיל, בכלל רציתי לגמור את הלימודים, הייתי באמצע תואר ראשון".
והיה צריך לשכנע אותך, יאללה בואי תהיה פופ סטאר?
"לא, זה לא שהייתה מסכת שכנועים. זו הייתה החלטה ספונטנית שלי ושל דניאלה וזה היה כיף. אבל כשנפרדנו וכל אחת ניסתה לבד עם עצמה, זה חידד לי עד כמה אני לא מתאימה למקצוע. פתאום אני במרכז הבמה, כל הפוקוס עלי, יש לי סוכן ויחצנית ואני יכולה להכניס שירים לרדיו – ולא בא לי. אני לא נהנית. באתי פעם להופיע בתכנית טלוויזיה, אני במרכז עם פמליה ורקדניות ואני מרגישה לא במקום. זה פשוט לא מתאים לי".
אולי את פשוט שפויה מדי כדי להנות מהשואו ביזנס.
"אני שפויה?", היא מגחכת, "אני מקווה, אני משתדלת להיות. אני מניחה שאני פשוט מודעת לעצמי".
שירה לא צריכה טיפים ממני בגידול ילדים
יש משהו נורא שפוי בשרונה פיק, איזו קוליות אינהרנטית שמלווה אותה - במוזיקה שלה, בהתנהלות שלה, אפילו בהריון השלישי שלה (שבוע 12) שהיא סוחבת בלי זיעה בסוף יולי. בגיל 36, היא מסתכלת אחורה ורואה שזו אותה הילדה שלבשה פוקר פייס כשבבית הספר דיברו על אביה המפורסם. "ברמת השרון של הילדות שלנו, לא היה אישיו של מי מפורסם ומי לא", היא מספרת, "מבחינתי זו הייתה ילדות רגילה לגמרי, כולם כל היום בגלידה או בפיצה, מתלבשים אותו דבר. מדי פעם דיברו על אבא שלי וכולם מסתכלים עלי כששומעים שיר שלו, אבל זה לא היה משהו שהגדיר אותי. בבית הוא היה אבא פולני דאגן, בכל פעם שהייתי יוצאת לטיול שנתי היתה תחרות, מי יותר לחוץ, אבא או אמא".
הזוגיות בין צביקה פיק למירית שם אור הסתיימה אחרי יותר מ-20 שנה, באחד מהדילים הכי יוצאי דופן שיש, כולל המשך שיתוף פעולה מקצועי שוטף. הסיפורים על האופן בו שם-אור שולחת לפיק מילים לשירים בפקס והוא מלחין אותם, מבלי שהם מחליפים מילה הפכו למיתולוגיה. היום, שרונה מעדכנת, הם עברו למייל. "לכל משפחה יש את ההרמוניה שלה, אצלנו זו פשוט ההרמוניה שהסתדרה ביניהם. הם נפרדו אבל המשיכו להעריך מאוד אחד את השנייה. אם היה שם יותר מדי מטען, הם לא היו ממשיכים לעבוד יחד".
אני דווקא זוכרת שהוא דיבר על הרבה מטען אחרי שהיא עזבה אותו.
"לא יודעת, אני לא חושבת שזה תקף יותר. הם המשיכו בשביל העבודה. זה המקצוע שלהם, צריך לזכור שאמא שלי היא הכישרון הגדול במשפחה, היא זו שחיברה בין כולנו וכתבה לכולנו שירים".
בעוד שמירית שם אור שומרת על פאסון מסתורי ("היא מאוד מחוזרת אבל אין לה זוגיות"), החיים הפרטיים של צביקה הפכו לאייטם, כשהחל לפני 12 שנה בזוגיות עם שירה מנור, אז בת 18. היום, בניגוד לכל התחזיות, הם עדיין יחד, הורים לתים (3) וניל בן השנה. יחד עם הילדים של שרונה ובעלה דניאל פדרמן - אלינור (4.5) ורפאל (3) - יש כאן מארג משפחתי שלא היה מבייש את הקרדשיאנס מינוס קייטלין ג'נר. גם כאן, האמא והאחות שרונה שומרת על פאסון. "אנחנו מתראים מדי פעם עם הילדים, לא כל הזמן, הרי כל אחד חי את החיים שלו. הילדים לא מבינים עדיין בדיוק מי זה מי ולא מבינים את הקונסטלציה המשפחתית המאוד מסוימת שלנו. מה שחשוב זה שכיף לאבא שלי עם הילדים, הוא מבסוט".
יצא לך לתת טיפים לאמא החדשה שירה?
"לא, היא לא צריכה, הם הסתדרו יופי גם בלי הטיפים שלי. אל תשכחי שזו לא פעם ראשונה של אבא שלי, הוא יותר מנוסה גם ממני בגידול ילדים, גידל שלושה ילדים משל עצמו".
ככל שמשפחת פיק מתרחבת, השאלה החמה היא, אחרי שירה ושרונה - מתי יגיע תורה של דניאלה. השמועות גורסות שהאירוסים שלה לקוונטין טרנטינו, אחרי עשור של יחסי און-אוף טרנס אטלנטיים - הגיעו בעקבות אולטימטום, בייבי או ביי ביי.
"דניאלה לא בהריון", מבהירה שרונה בחיוך, "אבל את צריכה לשאול אותה על זה, לא אותי. היא מאוד רוצה. היא מאוד קרובה לילדים שלי והאמת היא שהיא תמיד רצתה את זה אפילו יותר ממני".
אתם עושים דאבל דייטים?
"כן, אני ובעלי פוגשים אותם המון כי אנחנו קרובות, גם כשהם היו פה נפגשנו איתם וגם בניו יורק. היינו איתם בכל התקופה שהם יצאו, אז מבחינתנו זה היה הכי צפוי. כל מי שראה אותם יחד לא הופתע, ברור שהם זוג מדהים, כל כך קרובים ומאוהבים וביחד, זה בכלל לא הייתה שאלה שהם יישארו ביחד. קוונטין הוא גאון, תמיד מעניין להיות איתו, הוא מדבר על הכל, על אמנות, על קולנוע, ומתעניין בהכל. כיף איתם".
יש ביניהם פער של 20 שנה, זה מעולם לא הפריע לך?
"לא, אנשים מדברים אבל מה זה משנה. זוג זה בסופו של דבר שני אנשים שלא רואים מסביב שום דבר, לא מעמד ולא פער גילאים. אבא שלי יכול להסתדר עם בת זוג בכל הגילאים, וגם כנראה קוונטין. משהו שם פשוט מתאים, זה מה שחשוב".
איזה סרט את הכי אוהבת שלו?
"ספרות זולה. אני חולה על טרבולטה עוד מימי גריז".
אנשים חושבים שקל לכתוב שיר פופ טוב, זה נראה להם פשוט
למרות ההרמוניה המשפחתית, קשה לחשוב על שני בני אדם יותר שונים מצביקה ושרונה. אין ויכוח שהאב חובב תשומת לב הרבה יותר מבתו האמצעית (לדניאלה ושרונה יש גם אח בכור, בנלי) - אבל בטעם המוזיקלי תמיד היו דומים, ויש שאמרו שיש גם אלמנטים דומים בסגנון ההלחנה. עבור שרונה, המאבק על פופ ישראלי מקורי וטוב לא נגמר אף פעם במדינה שמעדיפה שירים שישמעו טוב על במות יום הזכרון.
"בתקופה שלנו היה גל כזה של רוני דואני ומיה בוסקילה, איזו התעוררות שנעלמה, וזה איכזב אותי", היא אומרת, "בעולם יש את בריטני וריהאנה וג'סטין ביבר, כאן צריך ליישר קו. זה קצת חוזר עם סטטיק ובן אל, המוזיקה הים תיכונית היא סוג של פופ, רק עם עיבוד קצת אחר, ואנשים מתים על זה, זה מרים וכיפי. עובדה שילדים אוהבים את סטטיק ובן אל, הם הרי האינדיקציה הכי טובה ללהיטים".
רענן שקד פרסם לא מזמן פוסט בפייסבוק, שבו הוא גאה שבגן של ילדיו משמיעים את דני סנדרסון ולא את סטטיק ובן אל. זה אליטיזם?
"זו פשוט טעות, זה הכל. לא קראתי את הפוסט אבל אני מכירה את הגישה והיא פשוט מוטעית. אנשים חושבים שקל לכתוב שיר פופ טוב, זה נראה להם פשוט בגלל ההרמוניה הקלילה - אז אני אומרת - בואו שבו ותנסו לכתוב שיר כזה. אפילו שיר כמו 'לוליפופ' מהפיפטיז, זה הכי קשה בעולם. אם זה היה קל כולם היו עושים את זה".
אבא שלך מאוד סבל מההתנשאות על פופ. מעולם לא קיבל את הכבוד ששלמה ארצי ואריק אינשטיין זכו לו.
"נכון, אבל בסוף הקהל הלך איתו וזכר אותו. ומה שמשמח אותי, זה שאנשים מתחילים לרצות את הסגנון הזה שוב. הרבה אמנים פונים המון אלי ולהורים שלי שנכתוב פופ, כי אין כאן הרבה אנשים שיודעים לעשות את זה".
בין האמנים שכתבה להם בשנים האחרונות אפשר למצוא את מיכל אמדורסקי, שרית חדד ואישתאר, אבל שרונה לא מיחצנית את שיריה יותר מדי. היא מודה כי מאז שהפכה לאמא מרכז הפוקוס שלה השתנה. "הבית פתאום הפך לתינוקייה וכל היום יש לך מה לעשות, את לא מוצאת זמן לכתוב שירים", היא מספרת, "האמת היא שזה לא היה חסר לי ברמה של 'ואוו, אני חייבת עכשיו לשבת ולהלחין'. כשאת בתוך אמהות אינטנסיבית את לא חושבת על זה יותר מדי. כל העניין של קריירה הוא תחרות, מירוץ, ונחמד לקחת מזה הפסקה".
יש כאלה שעושות הפסקה ולא חוזרות.
"כן, אני מכירה אמהות כאלה ואני מבינה אותן. הורות יכולה לשאוב אותך פול טיים אם זה מה שהחלטת ואין לך אמביציה. אני לא שופטת, הבעיה היא שיום אחד, כשהילדים יגדלו, זה אולי יחסר. לי, בכל מקרה, יש עוד שאיפות וחלומות, חשוב לי להגשים את עצמי, אני לא רוצה לשבת כל היום בבית ולהיות מתוסכלת מזה".
הרעיון לאופרת הרוק (ההופעות הבאות ב-14 באוגוסט בזאפה הרצליה, וב-14 בספטמבר במשכן למוזיקה ואומנויות ברעננה) נולד בה באחד הבקרים החופשיים, כששני ילדיה בגן. "פתאום יש זמן פנוי עד שאת מוציאה את הילדים ואפשר להתחיל לעשות דברים. אני עדיין עובדת בשעות שמאפשרות לי להיות הרבה עם הילדים, לא ויתרתי על כלום. אני לא רוצה להיות לידם עם הטלפון, למשל, אני נורא מקפידה".
נדמה לי שנשים צריכות לחשוב על השילוב הזה בין קריירה ומשפחה יותר מגברים. אצלם זה לא קונפליקט.
"גידול ילדים קטנים הוא עולם של אמהות, זה נכון. עם כמה שמדברים על פמיניזם את מסתכלת על מי בגינות, מי בחוגים, מי מוציא מהגן - זה אמהות, וגם אצלנו כשאבא מוציא מהגן זו חגיגה. אני חושבת שגם גברים סובלים מזה, אולי הם היו רוצים להיות עם הילדים יותר אבל העבודה לא מאפשרת את זה, אין להם את הפריבילגיה לצאת מוקדם. זה תלוי במבנה ובנורמות של שוק העבודה, לא רק בכל משפחה לגופה".
העבודה של אבא, במקרה הזה, היא עוזר מנכ"ל למלון דן. אביו של דניאל, מיקי פדרמן, הוא יו"ר אלביט ומלונות דן, ושרונה ודניאל מתגוררים בתל אביב, יכולים בקלות להתמתג כאצולת הון ואמנות - אבל נמנעים מלחגוג על הסטטוס, לפחות למראית עין.
"אני לא יודעת איך זה נראה מבחוץ, אבל לנו זה היה פשוט חיבור טבעי של שני אנשים שהכירו. דניאל ואני באותו גיל, הכרנו דרך חברים משותפים, הוא מהרצליה ואני מרמת השרון וזה פשוט קרה. הסתדרנו, היה לנו כיף ואחרי שנה התארסנו. דניאל סולד מפרסום, הוא אפילו לא נותן לי לשים תמונה של הילדים בפייסבוק".
את לא מרגישה שאת חיה באלפיון?
"אני לא מתעסקת בכסף. רואים אותנו כשרונה ודניאל. החיים שלנו נורמטיביים לחלוטין, אני בסך הכל אמא שלוקחת את הילדים שלה מהגן, אפילו מטפלת אין לי".
אומרים שילדים מחסלים רומנטיקה.
"לדעתי הזוגיות דווקא נהיית יותר טובה, בגלל שאני יותר מאושרת היום מאשר לפני שהיו לי ילדים. אני חושבת שהאמהות השלימה משהו באישיות שלי שהיה חסר, ואם טוב לי יותר, גם הזוגיות שלי יותר טובה".
מה זה השלים?
"זה שאני כבר לא במרכז, הפוקוס לא עלי, זה מקל. את מתעוררת בבוקר וחושבת דבר ראשון על הלוגיסטיקה של הילדים, מה לקחת ואת מי להביא והתיק של הגן, זה עשה לי טוב והוריד ממני לחצים. אני כבר לא צריכה לחשוב על משמעות החיים - יש להם משמעות. לא שתמיד היה קל - בהתחלה הייתי בהלם מזה שאני לא ישנה בלילה. אבל התרגלתי מהר, ובפעם השנייה את כבר מוכנה קונספטואלית".
ותכף תהיה פעם שלישית, איך את מרגישה?
"את יודעת, הריון, בואי. בפעם השלישית כבר אין לך פריבילגיה להתעסק בזה, את לא תתחילי לנוח פתאום. אני עסוקה מדי בלארגן את הילדים לגנים".
צילום: יונתן בלום | איפור: סיוון גנזי