אהבה בת 20

מרב מיכאלי חוטפת עוגה בפנים, "שישי חי", חורף 1993, קשת

תאמינו או לא, אבל הח"כית מרב מיכאלי הייתה שנוייה במחלוקת הרבה לפני שהפכה לנבחרת ציבור. "שישי חי" הייתה תכנית לייף סטייל בהנחיית מרב מיכאלי, נועה ירון ואורלי ברבי (שמאוחר יותר עזבו והוחלפו במיכל גוטליב ואלונה פרידמן). היא הכניסה אותנו לתוך השבת, בין היתר בעזרת גיל קופטש, שצפה במקביל בסרט הערבי ששודר בערוץ הראשון. מיכאלי ספגה ביקורת רבה מהציבור על נטייתה לאכול עם הידיים ולבסוף גם חטפה על זה. באחת מהתכניות הוחלט לערוך משאל צופים, בו נתבקשו אלה לבחור מי מבין המנחות צריכה לחטוף עוגה בפרצוף. ה"זוכה", כמה צפוי, הייתה מרב מיכאלי, שחטפה את העוגה אותה קופטש תחב לפרצופה בהנאה.

בחירת נערת הגלגל, "גלגל המזל" עם ארז טל, אפריל 1995, קשת

ארז טל נחשב לפורץ דרך. בתהחלה ברדיו, עם "מה יש", אחר כך בערוץ 2 הניסיוני עם "העולם הערב" ואחר כך גם בערוץ 2 המסחרי. טל הנחה את השעשעון גלגל המזל, כשלצדו נערת הגלגל מירב לוין. לאחר שזו הודיעה על רצונה לעזוב, החליט טל לנצל את ההזדמנות ולהרים אירוע של ממש: החיפושים אחר נערת הגלגל הבאה. התחרות, שנמשכה לאורך מספר רב של תכניות, הגיעה לשיא בגמר נוצץ במונחים של אז. לגמר הגיעו גלית בורג  (שייצגה בעבר את ישראל באירוויזיון לצידו של הילד גילי), הדוגמנית אינגריד פלדמן, סיגל שחמון, שעשתה את צעדיה הראשונים בתעשייה, רות גונזלס, שגם נבחרה בסופו של דבר וענת אלימלך ז"ל. האירוע זכה להצלחה עצומה. טל, שהתראיין בעבר בנושא, אמר "הופתענו מסדר הגודל. ההצלחה היתה מטורפת. לא חשבנו שנשגע מדינה שלמה וכך זה ייגמר". תודה, תודה לך גלגל המזל.   

אביב גפן פוגש את רבין, "בשידור חי – דן שילון מארח", ספטמבר 1995, רשת

תכנית האירוח המעגלית עם דן שילון החלה עוד ב-91', בימי הערוץ הניסיוני. כולם רצו להיכנס למעגל, וכדי שזה יקרה היו מוכנים לשתף פעולה עם כל מה ששילון ביקש מהם - כך קרה ששר האוצר דאז אברהם בייגה שוחט, שיתף פעולה עם ז'וז'ו חלסטרה (צביקה הדר), שחבש לראשו תרבוש והכריח אותו לנגן במשולש.

מפגש מעניין אחר וספונטני קצת פחות, היה בין אביב גפן, אז אמן מחאה פרובוקטיבי שהלך וצבר קהל אוהדים נאמן, ששחרר באותה תקופה את השיר "שומקום". בשיר הופיעה השורה: "מי זה שם הולך שיכור זה ראש הממשלה". יצחק רבין ז"ל, שהיה אז ראש הממשלה המכהן, סירב בתחילה להשתתף באותה תכנית בה יופיע גם גפן. לבסוף החליט להתרצות - בין היתר בגלל העובדה ששילון העדיף לוותר על הופעתו של רבין ולא על הופעתו של גפן בתכנית. המפגש בין השניים היה מפתיע ומרגש: גפן, שהיה ידוע כטיפוס נשכן ושנון, אמר לרבין שהוא מעריץ אותה, ואילו ראש הממשלה החמיא לו על יצירותיו. השניים שמרו על קשר, שהגיע לשיא בעצרת למען השלום, ב-4 בנובמבר, 1995.

רצח רבין, 4.11.1995, חברת החדשות

שנתיים בדיוק לאחר הקמתו של הערוץ ה-2, עמדה חברת החדשות של הערוץ בפני המבחן הגדול הראשון שלה. רצח רבין, שאירע במהלך העצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל שהיום נקראת על שמו, נחשב לנקודת המפנה של החברה. 

הנקודה הזו החלה מיד עם ההודעה הדרמטית על מותו של ראש הממשלה. בעוד בערוץ הראשון שמרו על ממלכתיות, התמונה הצרובה בזכרונם של אנשים היא דווקא זו של אהרון ברנע, כתב חדשות 2, שדיווח מבית החולים איכילוב. כשדמעות חונקות את גרונו התקשה ברנע להמשיך בדיווח: "יותר מזה אני לא יכול לומר כרגע", אמר.

מאותו רגע סיפקו חדשות 2 אלטרנטיבה רגשית ואחרת לאופי הגשת החדשות להן הצופים היו רגילים מהערוץ הראשון. ערוץ 2 לחץ לצופים על בלוטות הרגש והצליח להביא את הרגש והסיפור האנושי בעזרת הנעימה שליוותה את את שבוע האבל ואת השידורים, הראיונות והתמונות מהכיכר. העובדה שהערוץ החליט לוותר על שידור פרסומות לאורך ימי השבעה, חיזקו את הרושם שמדובר בערוץ "רגיש" ולא כערוץ "תאב בצע".

אורי שנער, אז מנכ"ל קשת אמר בראיון לתכנית "אתם שם בבית": "לא הייתה תקווה או ציפייה שחברת החדשות תהיה חוד החנית של ערוץ 2. ההנחה הייתה שצריך לעשות חדשות וצריך לעבור את זה בשלום. האירוע שטרף את הקלפים היה רצח רבין, הנטייה הראשונה הייתה שאין לנו כלים להתמודד עם זה. נכנסנו ללחץ גדול והצענו לערוץ 1 איחוד רשתות.

לאורך כל השבוע היה רייטינג גבוה, ערוץ 2 לקח הובלה בקביעת הטון בכל אותו שבוע. זה היה האירוע בו ערוץ 2 תפס את מקומו כערוץ הממלכתי של ישראל".

איש החדשות שלום קיטל: "אני אתייחס לרצח רבין מפני שעבורי ועבור החדשות באמת מדובר בנקודת מפנה, ברגע מכונן - ואני אומר זאת באי נוחות כי הרגע נולד מתוך טרגדיה לאומית. אבל ערוצי תקשורת בד"כ בונים את עצמם ברגעי משבר. בליל הרצח התכנסנו בירושלים. אני הייתי מנכ"ל רק חודש וחצי בתפקיד והיה לנו אתגר גדול כי ידענו שהחדשות בערוץ 1 זה עוגן חזק מאוד.

"אבל אנחנו השכלנו לעשות בכך שחיברנו את האזרח דרך המסך לכל האירועים והוא יכל להגיע לכל מקום, לא שידרנו לפי קוד האבל המוכר בו יש איפוק רב ושידורים של ההלוויה וההספדים. אנחנו לא חיכינו כבר ביום של הלוויה לאה רבין התראיינה אצל רפי רשף ואחכ הנהג של רבין והנכדים והתחלה של סימני שאלה ותחקירים בנוגע ליום הרצח. היה דיון נוקב והתחברות אל הרגש". 

הנשיקה הגברית הראשונה בפריים-טיים, "פלורנטין", 1997, טלעד

עד לשידורה של סדרת הדרמה "פלורנטין" בערוץ 2, הייצוג של ההומוסקסואל בטלוויזיה הישראלית הופיע בשני מישורים: המישור הנלעג והסטריאוטיפי, או כקוריוז במעגל של דן שילון, על תקן הדמות המוחצנת והפרובוקטיבית, שהונצחה כ"הקוקסינל" הקבוע בפאנל התכנית.

פלורנטין, אותה יצרו איתן פוקס ואודי זמברג, הנגישה את המשמעות של להיות הומוסקסואל לציבור הרחב. הסדרה הציגה רומן בין איגי (אורי בנאי), טיפוס מעט מוחצן וצבעוני לבין תומר (אבשלום פולק) המופנם והרגיש. סיפור האהבה בין השניים נבנה בצורה עדינה ורגישה, כזו שלא הותירה כמעט לצופה מקום לשיפוט או נסיגה למקומות של דעות קדומות. 

את העבודה על הפרק ליוו דיונים סוערים במיוחד, כשאיתן פוקס, הוזמן שוב ושוב לשיחות ארוכות עם ראשי טלעד: האם השפתיים ייצמדו? ואם כן - לכמה זמן? פה סגור או פתוח מעט? ומה עם לשון? גם משך זמן המסך של הנשיקה זכה לסימפוזיון משלו. מהו מספר השניות שבהן יוכל לעמוד הציבור במראה שכזה? התוצאה הסופית הייתה נשיקה עדינה, קצרה שצולמה מאחור. למרות שהנשיקה הספציפית הזאת כמעט וצונזרה לחלוטין, היא פרצה את הדרך ללגיטימציה של אהבה חד מינית על המסך, שקיבלה בהמשך ביטוי בסדרות כמו "עד החתונה", "אמא ואבא'ז" ואחרות.

 

החייזרים מגיעים לאולפן של דודו טופז, ראשון בבידור, ינואר 1997, קשת 

 לטוב ולרע, דודו טופז הוא הסטאר הגדול ביותר שצמח כאן במובנים ישראליים. טופז היה שחצן אבל גם נגיש, התנהג כמלך אבל המלך של העממיים, שבמידה מסוימת היה גם הראשון שהביא את תרבות הריאליטי לישראל: הוא שלח אנשים למשימות מופרכות, פייס בין קרובי משפחה מנוכרים, הכניס אנשים לאקווריום מלא בג'וקים והוביל תחרות דיאטה.

לא מעט רגעי שפל קשורים באחד מהדמויות האמביוולנטיות ביותר בתרבות הישראלית: זכורות במיוחד הביס שנתן בכתפה של הכוכבת נטליה אוריירו וכמובן השלכת כדורי השוקולד לתוך פיה של אישה שמנה. אבל אחד מרגעי השיא של טופז הגיע בינואר 1997, אז החליט טופז לנסות ולזמן לאולפן אורחים מכוכב אחר או במילה אחת: חייזרים. יהירות? ניתוק מהמציאות? יותר הברקה שתיזכר לנצח: על פי הערכות (המדידה המדויקת החלה רק ב-99'), הרייטינג של התכנית עמד על 51 אחוזי צפייה. החייזרים לא התרגשו מהמחווה, ולבמה עלה יצור מכוכב אחר שהתגלה במהרה כציפי שביט. גם משהו.

צופית גרנט שותה את השתן של עצמה, "מילקשייק", 1999, רשת

סיכוי סביר שבפני צופית גרנט עומדות עוד 20 שנה לפחות של קריירה עשירה ומגוונת - אבל לא משנה מה תעשה וכמה ילדים אבודים היא תפגיש עם הוריהם - אף אחד, לעולם, לא ישכח לה שהיא שתתה את השתן של עצמה - ועוד בטלוויזיה: "הייתי שמחה לתת לחבר'ה לטעום מהפיפי שלי", אמרה, "יש לזה טעם של ים המלח". גרנט החליטה על האקט כחלק מאייטם בתכנית שגרס כי מדובר בסגולה לגוף ולנפש. במקום זה, היא הבנאדם היחיד שנכנס להיכל התהילה של הטלוויזיה הישראלית ואולי גם העולמית בזכות ההפרשות של עצמו. יש כבוד.

"תסתכל לי בעיניים" עימות מרדכי-ביבי, "משעל חם", 1999, רשת

כבר שנים שלא היה כאן עימות פוליטי הגון וראוי - כזה שיריב פוליטי אחד מנקנק את השני - לפחות עד שמגיעים אל הקלפי. רבים מהמועמדים נרתעים מהמעמד ומעדיפים להתחמק ממנו. עימות שבו מרדכי לגלג על ביבי שהפסיד כעבור יומיים בבחירות לברק (שאגב , נעדר מאותו עימות) "זה היה בבחירות 1999", מספר יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת דאז, "ברייטינג של 45 אחוז - שיא מדהים בתכנית אקטואליה".

מרדכי, שמכיר את נתניהו היטב, תקף ואמר "תסתכל לי בעיניים", והצליח לעורר ספק אמיתי בציבור באשר לנתניהו. ניסים משעל: "איציק הוכתר כמנצח הגדול שהצליח להכות בביבי. ביבי מלך האולפנים". זו לא הפעם היחידה בה קרסו מנהיגים אצל משעל, ואיכשהו, הם תמיד חוזרים בשביל עוד.

מיקי ויעקב מציגים: נשיקת המילניום 1.1.2000, חברת החדשות

אחרי שנים בהם הורגלו צופי הטלוויזיה הישראלית למר טלוויזיה חיים יבין, פתאום ב-1993 הגיעו זוג מגישים צעירים ונאים כמו יעקב איילון ומיקי חיימוביץ', שלמרות שבאותה תקופה היא כבר הייתה נשואה באושר לאלי אילדיס, עדיין נהנו כולם להציף מתח מיני שרוב הסיכויים שלא באמת היה קיים. אבל הכימיה בין השניים, שמאוחר יותר עברה לחדשות 10, הגיעה לשיא מתקתק משהו כשהשניים, שהכניסו את ישראל אל שנות האלפיים במשדר מיוחד, סיפקו לצופים רגע בלתי נשכח, בו בדיוק בחצות נשקו זה לזו על הלחי והעניקו לעם ישראל קצת נחת.

השרוף נחשף ומתגלה כחיים צינוביץ', "יאיר לפיד", 4.5.2000, רשת

 סיפור "השרוף" החל בכתבת סוף שבוע בידיעות אחרונות, אליה רואיין אדם שנכווה קשה בתאונה ומאז הוא מסתובב על כיסא גלגלים כשפניו מכוסות במסיכת לחץ. "השרוף" גם התחיל לשיר, ושחרר לרדיו את "שקר החן, הבל היופי", שהצליח מאוד. אבל הסיפור, שנראה חשוד לרבים, העלה ספקות ברורים. מערכת תכניתו של יאיר לפיד בדקה את הנושא וגילתה שהשרוף הוא בכלל המוזיקאי חיים צינוביץ'. אומנם התכנון המקורי כשל והאמת על זהותו של השרוף יצאה לאור בטרם נחשפה בתכנית עצמה, אבל בראיון שנתן ללפיד הסביר האמן את הצעד ואמר "זה היה אקט של התאבדות מבחינתי. לא היה לי מה להפסיד".

הזוכה הראשון במיליון, "מי רוצה להיות מיליונר", אוגוסט 2000, רשת

היום זכייה במיליון שקלים קורית בסופו של כל ריאליטי גדול: "האח הגדול", "הישרדות", "המרוץ למיליון", כולם העניקו את הפרס בסיום כל עונה. אבל בפעם הראשונה שמישהו בישראל לקח צ'ק של מיליון שקלים, לא הצריכה אכילה של קיבת פרה שעמדה בשמש יומיים וגם לא כריזמה יוצאת דופן. "מי רוצה להיות מיליונר", שעשועון אמריקאי בהנחיית יורם ארבל, היה הראשון בשורה של שעשועוני טריוויה שהציעו פרס דומה. בשנת 2000, מספר שנים לאחר שעלתה לאוויר, קרה הבלתי ייאמן: יזהר נבו צלח את גלגלי ההצלה והחבר הטלפוני והצליח לזכות במיליון שקל. לפי הקטע, ייתכן ויורם ארבל התרגש יותר ממנו.

כדורגל VS פיגוע: שערוריית המסך המפוצל, 2.3.2002, טלעד

תקרית המסך המפוצל מתייחסת לאחת ההחלטות האומללות ביותר בתולדות הטלוויזיה המסחרית בישראל. במרץ 2002 אירע פיגוע חבלני בשכונת בית ישראל שבירושלים. באותו זמן שודר בערוץ 2 משחק כדורגל בין מכבי חיפה ומכבי קריית גת.

במקום להפסיק את שידור המשחק ולהחזיר את השידור לאולפן, הוחלט בזכיינית טלעד, שהיה זה יום השידורים שלה, לפצל את המסך, בשליש אחד של המסך נמשך שידור המשחק כרגיל, ובשני השלישים הנותרים שודר הדיווח ממקום האירוע העולה בלהבות. השידור השערורייתי נמשך כעשר דקות בלבד, אולם האימפקט שלו נשאר עד היום. 

ההחלטה של טלעד הביאה לתגובות גם מצד הצופים שזעמו על כך וגם מצד מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שדרשה "לגנות בכל לשון של גינוי את החלטתה של 'טלעד' ומנהלה עוזי פלד, ברגעים הקריטיים של פיגוע הדמים ההמוני בירושלים". בנוסף המליצה לנקוט בצעדי ענישה חמורים כנגד הזכיינית.

"עוזי פלד, אז מנכ"ל טלעד: ”הגיע הזמן לדבר גם על זה בצורה מסודרת. אנחנו סבלנו מפיגועים באותה התקופה. משום מה, ערפאת וחבר מרעיו התעניינו כנראה באיזה יום טלעד משדרת. לא קיבלנו שום פיצוי מהרשות השנייה על דקות הפרסום שהלכו לאיבוד, והגענו למצב שלא יכולנו להחזיק יותר מעמד.

”אני לא גאה על המסך המפוצל, התנצלתי,ואני מוכן להגדיר את זה כרגע שפל שאני לא גאה בו. אבל זה היה רגע שבגללו שכנעתי את הרשות השנייה שבכל פעם שהפסדנו דקות פרסום נקבל תמורה בחזרה של דקות פרסום, כך שהיה לזה גם צד חיובי. ברגע שנודע לנו שיש שם הרוגים, המסך עבר לחברת החדשות. (מתוך "מותו של הערוץ ה-2 "יונתן כיתאין ולי־אור אברבך, מגזין פירמה ספטמבר 2013).

שרון אילון לא הייתה הדבר הלוהט היחידי בקיץ 2003, גם נינט טייב התגלתה באותה התקופה. העונה הראשונה של כוכב נולד הייתה הצלחה אדירה שכאילו הגיעה משום מקום. כוכב נולד החלה כתחרות בתוך התכנית "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד". המתחרים אמנם שרו, אבל גם היו צריכים לענות על חידון מוזיקלי ואם הקבוצה של טייב לא הייתה מנצחת בו באחד מהסיבובים – יכול להיות שהכל, אבל הכל היה נראה אחרת.

אל גמר ניצנים, אליו הגיעה טייב ביחד עם שירי מימון ושי גבסו, היה כבר בכיס הקטן שלה. ההתלהבות ממנה הייתה גדולה ממילא, אבל לאחר הביצוע של שיר הגמר שבחרה, "ים של דמעות", במקור זוהר ארגוב, היה כל כך מוצלח שהביטוי "כוכב נולד" נתפר עבורה. מספר ההצבעות לטובת טייב היה היסטרי וכך, לאחר שצביקה הדר הכריז עליה כעל הזוכה והיא תפסה את ראשה בחוסר אמון, היה ברור שפני המוזיקה הישראלית השתנו לתמיד.

איש הטלוויזיה רון כחלילי: "לדעתי זה אחד הרגעים המכוננים לא רק בטלוויזיה, אלא בתרבות. סינדרלה מקרית גת מגיעה לבמת ניצנים כשהיא כבר שונה - רזה יותר, עם ניטים ותספורת חדשה. מקבלת על עצמה את תנאי הסף. שרה לכאורה משהו אותנטי, את ״ים של דמעות״ בעגה אשכנזית. יש פה כוחניות של ההגמוניה האשכנזית שבאה ואומרת לנינט: תשתני פיזית ותרבותית ותשירי את השירים שלנו".

פרידמנים נגד בובלילים, ספטמבר-דצמבר 2008, "האח הגדול", עונה 1, קשת

מבלי להתכוון, העונה הראשונה של "האח הגדול", הפכה למלחמת עדות ותרבויות חריפה. לאט-לאט, הלך ועלה המתח בבית בנווה אילן, כשמוקד האש העיקרי היו האב והבת לבית בובליל, יוסי ועינב. החזית שפתחו השניים נגד שפרה קורנפלד וצבר גדיש הלכה וגדלה מדי פרק, כשהשיא הגיע לאחר תקרית בה טענה קורנפלד שפאפא בובליל כינה אותה בכינוי גנאי קשה.

בובליל, שהותקף מילולית בידי גדיש, טען שהמילה נפלטה לא בלי כוונה וסירב להתנצל, כשבתו באה להגנתו. כדי להירגע, התיישבו השניים בפינת העישון כשעינב מתריסה בפניו: "הם לא כמונו. הם פרידמנים מתים. עזוב אותך מהם". בשלב זה גלשה מלחמת העולמות שהתחוללה שם את גבולות הבית. מדינה שלמה נחלקה למחנות, והביטוי "פרידמנים מתים", שהתייחס למוצאה האשכנזי של שפרה  - שגם ניצחה בסופו של דבר - נשאר עומד ותלוי, כאות לכך שגם כיום, השד העדתי עדיין חי וקיים.

"אני חושב שהשינוי הגדול ביותר התרחש בהפיכתנו מקומץ קטן של אנשי טלוויזיה משוגעים לדבר שהתגלגלו במקרה לערוץ הראשון, לתעשיית טלוויזיה של ממש", אומר אלעד קופרמןם, מבעלי קופרמן הפקות. "תעשיה תחרותית, יצואנית, שהעמידה אלפי כותבים, יוצרים, בימאים, עורכים סופר מקצוענים ועוד עשרות אלפי מקומות עבודה לטכנאים, אנשי הפקה, מעצבים ועוד.  

"הפכנו למקצוענים אמיתיים, כאלה שעומדים בשורה אחת עם יצרני התוכן העשירים והמצליחים בעולם. יש פה נדבך חשוב לכלכלה, לתרבות ולחברה".              

 

יומן השבי של רון ארד. "עובדה", נובמבר 2011, קשת

"עובדה", של אילנה דיין היא כידוע התכנית הוותיקה ביותר בערוץ 2. במהלך השנים סיפקה התכנית כמה תחקירים פורצי דרך ומשני דעת קהל, כמו תחקיר צאלים, חיסול אבו ג'יהאד, תחקיר ישראייר השנוי במחלוקת, תחקיר על סוכנות הדוגמנים רוברטו ונינט ועוד.

אבל אחת התכניות הזכורות ביותר עסקה בתחקיר על רון ארד, שנשבה ב-1986 בידי ארגון "אמל" בלבנון" והוכרז כנעדר ב-1988. דיין ואנשיה הביאו זווית חדשה לאיש שהיה רון ארד, באמצעות היומנים שכתב בשבי. התחקיר עצמו פתח את העונה ה-18 של "עובדה", ונחשב להישג עיתונאי יוצא דופן.

דיין, כמו גם צוותה המקצועי והמיומן, התקשו לשלוט לחלוטין ברגשותיהם בזמן השידור. הכתב בן שני התקשה לדבר בסיומו של המשדר וגם אילנה דיין, עם כל ניסיונה הרב, התקשתה להשתלט על רגשותיה. גם הצופים בבית התרגשו עד דמעות.

יובל דיין פורשת מ"דה וויס", מרץ 2012, רשת

"דה-ווייס", הפורמט האמריקאי המצליח, זכתה בישראל להצלחה גדולה כבר מתהכנית הראשונה. אחת המתמודדות הבולטות בעונה הראשונה, הייתה יובל דיין, שנחשבה גם לפייבוריטית של התחרות.

אבל למרות העתיד המזהיר שניבאו לה המנטורים, ולמרות הפופולריות לה זכתה בקרב הצופים, בתכנית חצי הגמר, כשמקומה בגמר הגדול כמעט מובטח, הודיעה דיין על החלטתה לפרוש מהתחרות. אחרי ששלומי שבת, המנטור של דיין ושאר אנשי ההפקה יצאו מההלם, פנו כלי התקשורת לנסות ולהבין מה בדיוק קרה שם

העיתונים דיברו על משבר עמוק, על תלמידת תיכון שהרגישה שהיא לא עומדת בלחץ ובעומס. העובדה שהפכה בין לילה למפורסמת, הלחיצה אותה והיא התקשתה להתרגל למעמדה החדש.

בנוסף נשמעו טענות על כך שבהפקה העדיפו לקדם את דיין על פני מתמודדים אחרים, והשתמשו באודישן שלה כפרומו לקידום את התכנית, מה שבוודאי לא סייע ללחץ על הילדה בת ה-17. לשמחת כולם, החוויה הלא קלה לא גרמה לדיין לוותר על חלומה להפוך לזמרת, והסינגלים שהוציאה בינתיים, זכו להצלחה ולהשמעות רבות.

גמר העונה השלישית של "מאסטר שף", 29.1.2013, קשת

ההצלחה הפנומנלית של "מאסטר שף" בישראל, מוכיחה שלפעמים כל מה שצריך זה תבלון מוצלח ומאוזן של שופטים, מתמודדים, משימות וסיפורים אישיים מרגשים. גמר העונה השלישית הצליח לשבור אפילו את השיאים של העונות הקודמות, וזכה לנתוני צפייה חסרי תקדים עם פיק מדהים של 52.3%. לדעתו של חיים כהן, אחד משופטי מאסטר שף, הסיבה להצלחה הגדולה היא השמירה על הפורמט כפי שהוא: " לא תמיד צריך לחדש. יש דברים טובים, צריך לשמור עליהם, זה עובד. אנשים באים, האוכל שלהם מספר את הסיפור שלהם, אנחנו מדינה שיש בה אנשים שיש להם שואה ברקע, עלייה, מלחמות, מדינה צעירה. אין בן אדם שאין לו סיפור. תמיד האוכל בסוף מספר את הסיפור ומבחינתי זה מאסטר שף".

ארז טל .VS רוני מיילי - חוזרים הביתה, "האח הגדול", ספטמבר 2013, קשת

העונה החמישית של האח הגדול הביאה למסך לא מעט רגעים סוערים, שנסבו סביב ביטויי גזענות כלפי לסביות (לבנה זוהרים) וכלפי אתיופים (טהוניה רובל). בשני המקרים, מי שהיה אחראי לעלבונות הקשים ולמהומות בכלל בבית, היה רוני מיילי. לבסוף, הוחלט בהפקת האח הגדול שלא ניתן לשתוק על האמירות הקשות וההתנהגות האלימה של הדייר והוא הודח מהתכנית. בגמר הגדול, אליו הגיעו גם טהוניה המנצחת ולבנה, אמר מנחה התכנית ארז טל למגיש נדב בורנשטיין, שהוא "מקדיש את הניצחון של טהוניה לרוני מיילי".

מיילי, שהגיע ביחד עם בנו גילי שגם הוא הודח בשלב מסויים מהתכנית לשיחה אחרונה עם אסי עזר וארז טל, כעס מאוד על הדברים שנאמרו, ופתח את הנושא מול טל: "אתה בתור מנחה אסור לך לתת חוות דעת... הן (טהוניה ולבנה) הוציאו אותי משיווי משקל". טל סירב לקנות את הדברים ואמר "אתה הקורבן?! אתה רמסת פה אנשים אחד אחד, הכנסת וסובבת, ועד שהם לא פרפרו על הרצפה אתה לא הרפית. אתה איש חזק ודורסני. השיטה שלך הייתה לקחת נקודת תורפה של בנאדם ולרמוס אותו".

תחקיר: מירי קירשהיימר