מלאך המוות

שחקנים מהקליבר של מייקל סי הול אוהבים לדבר על ההפרדה בין פנטזיה לבין מציאות. על המסך זו בסך הכל עבודה, הם יחזרו ויספרו לכל מי שיסכים לשמוע, ומחוצה לו נמצא אדם אחר, שונה בתכלית מהדמות שלמדנו לאהוב או לשנוא. ובכל זאת, כששומעים את הול מתראיין "בקולו האזרחי", בניגוד לווייס אובר הדרמטי שהתרגלנו לשמוע אותו מקריין בשלווה מעוררת אימה ב"דקסטר" (חמישי ב-22:50 ב-yes oh), קשה לדמיין מישהו שהיה יכול לבצע את התפקיד הזה טוב יותר: האינטונציה זהה, המילים נשקלות היטב, בכובד ראש ניכר. כמעט שום דבר לא שובר את קור הרוח המוחלט שלו.

החלק המצחיק בכל הסיפור הזה הוא שהול בכלל לא היה אמור להיכנס לנעליו של דקסטר, מנתח נתזי הדם והרוצח הסדרתי הכי מוסרי בטלוויזיה. בראיון שהעניק לקראת עלייתה של העונה השמינית והאחרונה, סיפר הכוכב שהוא התלבט ארוכות כשההצעה הראשונית לדקסטר הגיעה. "זה קרה חודשים ספורים אחרי שסיימתי את 'עמוק באדמה' והדבר האחרון שחשבתי שאני רוצה לעשות הוא עוד סדרת טלוויזיה. התגובה הראשונית שלי לפיילוט הייתה סלידה. לא רציתי להתחייב לעוד דמות שמוקפת בגופות".

וזה לא נגמר כאן. גם ג'ף לינדסי, מחבר הרומן "דקסטר חולם חלומות אפלים" שעליו התבססה הסדרה, לא חשב שהול הוא הליהוק הנכון לתפקיד הראשי. אחרי האודישן הראשון שינו השניים את דעתם ויצאו בדרכם להצלחה יוצאת דופן. בשמונה עונות שידורה זכתה דקסטר לארבע מועמדויות לפרס האמי ו-10 מועמדויות לגלובוס הזהב (מתוכן שתי זכיות), ובערימות של מעריצים צמאים לדם. 

את כמו אחות בשבילי

השיחה עם הול מתקיימת זמן קצר לאחר שצילומי הפרק האחרון בהחלט של הסדרה הסתיימו. גם ממרומי משרדי CBS (בעלת השליטה ב"שואוטיים") בקליפורניה נדמה שמשהו ברגע הזה מצליח להוציא אפילו ממנו קמצוץ של רגש. "וואו, היום האחרון – אני מתכוון, הייתה כזאת שרשרת של פרידות בשבועות האחרונים. אתה יודע, שחקנים שונים סיימו את התפקיד שלהם בפרקים שונים לאורך הדרך. אבל היום האחרון? היה שם שילוב של גאווה ועצב, געגוע, הקלה ואפילו תחושה קלה של דיכאון. אלו היו שמונה שנים מהחיים של כולנו ויש תחושה של שינוי גדול מאד, התחלה חדשה".

הפרידה המשותפת לא השפיעה, כמובן, על הנעשה בסדרה, שם נאלץ הזוג לשעבר להמשיך ולתפקד כאח ואחות דואגים. על אף שהשניים מקפידים לפמפם את המסר שנותרו חברים טובים, המציאות לא תמיד מתיישרת עם ההגדרה הזו. בצילומי הפרומו לעונה ההאחרונה הם הראו מעט מאד נכונות לבלות זה במחיצתו של זו (על רקע השמועות שקרפנטר החלה לצאת עם שחקן אחר), אפילו התמונות הזוגיות שלהם מהשטיח האדום משרות תחושה של מתח. אבל הול מרגיש בכל זאת שיחסיו עם קרפנטר היו משמעותיים יותר מאלו שחווה עם כל אחד מחבריו האחרים על הסט. "הדמויות שלנו עברו כל כך הרבה יחד והיא הייתה פרטנרית מדהימה לעבודה לאורך כל הדרך".

יומן הרצח

הול (42) אמנם נראה כאילו היה כאן מאז ומתמיד, אבל הקריירה שלו מסתכמת בקצת יותר מעשור. הסרטים בהם כיכב לא היו מרשימים במיוחד והפריצה הגדולה הגיעה ב-2001, כשלוהק לתפקיד דייויד פישר ב"עמוק באדמה", הדרמה המקאברית של רשת HBO. דמותו של מנהל בית הלוויות ההומוסקסואל הפכה לאחת הבולטות בסדרה עטורת השבחים והזניקה את הול למעמד של כוכב. על פי נתונים שהתפרסמו ב-TV Guide, הוא הרוויח 295 אלף דולרים לכל פרק בעונה האחרונה של דקסטר, שמסתכמים יחד ליותר מ-3.5 מיליון דולר. ההכנסה הצנועה הזאת בטח עוזרת לו לעמוד בתשלומי הארנונה על האחוזה הספרדית הענקית שרכש בקליפורניה לאחרונה. ההצלחה לא נעצרת, אגב, רק בתחום המקצועי. בשנתיים האחרונות בחר בו המגזין "גלמור" לשחקן הסקסי ביותר עלי אדמות.

מה צריך לקרות כדי שתסכים לחתום בעוד סדרת טלוויזיה עכשיו?
"אחרי 'דקסטר' למדתי שלא אומרים לא מוחלט לשום דבר. אם יגיע רעיון שיעורר בי השראה לעשות את הצעד הזה שוב, זה ממש לא משהו בלתי אפשרי מבחינתי. אני כן מרגיש שהפעם כדאי לקחת יותר זמן לפני שאפילו שוקלים אפשרויות חדשות, אבל אני לא רוצה לזנוח אפשרויות פז שעשויות להגיע מהטלוויזיה. בסופו של דבר זה מסתכם בדמות ובכתיבה, בדיוק כמו שקרה בשתי הסדרות שעשיתי. יש המון דמויות מדהימות והמון כותבים מדהימים שעובדים בטלוויזיה, אז אני פתוח להצעות, למרות שאני לא מצפה שזה יקרה כל כך מהר שוב".

בשמונה העונות האחרונות היו ידיו המטאפוריות של הול מלאות בדם. כמה דם בדיוק? תלוי את מי שואלים. בפרק הפתיחה של העונה החמישית סיפר הרוצח בקולו שמספר הקורבנות הרשמי עומד על 67, מאז עברו לא מעט גופות במימי מיאמי ובדף הויקיפדיה שמוקדש לעניין תמצאו פירוט נרחב על כל אחת ואחת מהן (כולל כאלה שלא לקחתם בחשבון). "היו מקרים שבהם הרגשתי עייף מכל הלוגיסטיקה של צילום רצח", מודה הול, "עם כל העניין הזה של לחתוך למישהו את הפנים בצורה מסוימת והדם שמעורב בכל הסיפור הזה. היו ימים שממש לא הרגשתי שאני רוצה לדמות רצח. אבל ברוב הזמן הייתה הרבה מאד ציפייה על הסט לרגעים האלה. הסצנות האלה אפיינו את דקסטר באמת, הראו לנו מאיפה מגיע הדרייב שלו ועימתו אותנו עם החוקים שמרכיבים את העולם שלו".

"הסוף עומד להיות מפתיע"

את השבועות האחרונים מבלים המעריצים של "דקסטר" בכסיסת ציפורניים אינטנסיבית. העונה האחרונה מעמתת את הגיבור בעל אמות המוסר השנויות במחלוקת עם כל הקשיים שבהם נתקל בעונות הקודמות: ההתמודדות עם דברה, השריד הכמעט האחרון שנותר ממשפחתו (אחרי אמו שנרצחה, אחיו אותו הרג, אשתו וגם אביו, שכנראה נהרגו באשמתו), שגילוי האמת אודותיו מאיים לרסק אותה, הפצעתה המחודשת של אהובתו לשעבר בחייו, צעיר בעל מאפיינים רצחניים שמזכיר אותו בתחילת דרכו ומנסה להפוך לתלמידו, ובעיקר העובדה שהסוד הגדול שלו מתגלה להרבה יותר אנשים מאשר היה רוצה בכך. לכל אלה צריך להוסיף גם פסיכולוגית עם התמחות בפסיכופתים, שהייתה אחראית לפיתוח "הקוד" (סט החוקים לפיו מחליט דקסטר מי ראוי להגיע לשולחן "גזר הדין" שלו) ומגלה בו עניין רב.

כמה שונה העונה הזאת ממה שראינו עד היום?
"אני מסתכל על התכנית בשני חלקים: ארבע העונות הראשונות וארבע העונות האחרונות. אני חושב שעד סיום החלק הראשון, הרגע שבו אשתו נרצחת, דקסטר נמצא בסוג של שליטה, ומאז מותה של ריטה הוא מנסה לחזור לשליטה הזאת ולא מצליח. שתי העונות האחרונות הן אלו שבהן דב מגלה את האמת על אחיה ואנחנו רואים גם אצלה שני תהליכים: בעונה השביעית יש סוג של ניסיון להבין את דקסטר ובעקבות מה שקורה בסיום העונה הזאת, היא מגיעה ההבנה שהיא לא מסוגלת באמת להכיל את אחיה והחלק שלו במה שקרה. הנפילה הזאת משפיעה מאד על דקסטר כי הוא סוף סוף מבין בעונה הזאת שהניסיון לשלב בין הצורך שלו להרוג לבין קיום מערכות יחסים אנושיות רגילות לא יכול להתקיים".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת עליו?
"באופן טבעי, כשמבלים כל כך הרבה זמן עם דמות, מתחילים לזהות את עצמך איתה. ככל שהזמן יעבור אני בטוח שאלמד להעריך יותר את ההבדלים בינינו. אבל אני חושב שזאת דמות מאד נחושה ומתפתחת, סוג של שורד אולטימטיבי ואדם של מעשים. לא משנה כמה מטורפים הדברים בעולם שלו וכמה הצרות נראות מסובכות, הוא תמיד ימצא דרך לפעול בדרך כלשהי כדי לנסות ולפתור את זה. כיף לשחק דמות כזאת".

האמת היא שתכונות ההישרדות שהול כל כך מעריך בדקסטר טבועות היטב גם בדי אן איי שלו עצמו. בעיצומם של צילומי העונה החמישית בינואר 2010 התבשר השחקן כי סובל מגידול מסוג לימפומת הודג'קין וכי עליו להתחיל מיד בטיפול כימותרפי כדי למנוע ממנו להתפשט ליתר חלקי גופו. "זאת הייתה תקופה מאד לחוצה בחיים שלי", סיפר בראיון ל'אקסס הוליווד' לאחר מכן, "היו לנו שניים וחצי פרקים אחרונים לצלם וזאת תמיד התקופה שבה כולם חיים על אדים ועובדים המון שעות. במידה מסוימת אני מודה על כך שלא היה לי יותר מדי זמן להתעסק בזה. כל מה שרציתי הוא לקבל מספיק אינפורמציה כדי לתת לחברים ולמשפחה שלי תמונה ברורה ככל הניתן".

הסרטן כבר פגע במשפחתו של הול בצורה טראגית בעבר. אביו של השחקן נכנע למחלה כשהיה בן 39 בלבד, עובדה שהדאיגה מאד את הול שהתבשר כי לקה בה בגיל 38. אולם למזלו, הגילוי המוקדם אפשר לו לקבל את הטיפול שיאפשר לו להחלים בצורה מוחלטת. את פרס גלובוס הזהב וה-SAG היוקרתיים, עליהם זכה כשחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה, קיבל הול באותה תקופה כשמטפחת לראשו בשל נשירת השיער, כתוצאה מהטיפול.

היה רגע בסדרה שזכור לך יותר מאחרים?
"תמיד קשה לבודד רגע אחד, אבל יש סצנה אחת שאהבתי ונשארה איתי לאורך זמן. זה קרה בפרק ה-10 של העונה הראשונה, כשדקסטר נכנס לחדר מלא בדם והאמת על הסיפור שיצר אותו מכה בו בבת אחת. זה לוקח אותו מיד חזרה ליום שבו היה בעצמו בקונטיינר הזה וראה את הכל, והוא מתעלף. יש משהו בליפול עם הפנים קדימה לתוך בריכה של דם שמסמל עבורי את האופן שבו התכנית כולה הרגישה לי. סוג של קפיצה אמיצה לתוך רעיון שהיה רק על נייר, משהו שהרבה מאד אנשים אמרו לי שלא עומד לעבוד. אני תמיד חוזר לזה".

לאורך הדרך היו לדקסטר הרבה מאד אויבים, איזה מהם היית מגדיר כפייבוריט שלך?
"אני אוהב לחשוב על הקורבנות של דקסטר כאילו היו הילדים שלו, הוא אוהב את כולם במידה שווה. אבל אני חושב שאתה כבר יודע  שהרוצח המשמעותי ביותר הוא ארתור מיצ'ל, "רוצח השילוש". מה שקרה בעקבות ההופעה שלו באמצע הדרך של התכנית שינה אותה מקצה לקצה. זה הוציא את דקסטר מאיזון שהוא לא הצליח למצוא מאז".

יש תחושה שדברים לא טובים עומדים לקרות לדקסטר
"אני מנוע מלענות ישירות כמובן, אבל אני חושב שזאת לא העובדה שדקסטר הוא רוצח שהכניסה אותו לצרות. זאת העובדה שהוא היה מעורב בכל כך הרבה מערכות יחסים טעונות רגשית עם אנשים אחרים, כמו דברה וריטה. כל זה הכניס את החיים שלו לסוג של ניהול קבוע של כאוס".

אתה מכיר את התיאוריה שדקסטר בעצם היה מת מתחילת הסדרה?
"וואו, לא, זאת פעם ראשונה. אני לא רוצה לומר באופן נחרץ שזה לא המקרה. אבל יצא לי לחשוב על זה כשהתחלתי את התכנית וניסיתי לפצח שאלה שמאד הטרידה אותי: למי דקסטר מספר את כל הסיפור הזה? מי נמצא בצד השני כשהוא מדבר? דמיינתי אותו יושב בסוג של עולם ביניים בין הגיהינום לגן עדן, כשסיפור חייו רץ לנגד עיניו והוא נאלץ לספר אותו בקולו כדי להצדיק את ההתנהגות שלו בפני החוקרים. זה היה יותר טריק דמיוני שלי, אבל אני לא אומר שהתיאוריה הזאת בלתי אפשרית. מה שאני כן יכול לומר הוא שאני לא חושב שבסוף הפרק האחרון נגלה שדקסטר היה מת".

יצא לך לחשוב על ההבדלים בין התכנית לסיפורים קשים שמתרחשים בעולם האמיתי?
"כמובן. אני בטח לא חושב שהתכנית מטיפה לרצח סדרתי או מזמינה אנשים לבצע את מה שדקסטר עושה. אני לא חושב שמוסר ההשכל שלה מוביל לכך שדרך חיים כזאת מובילה למקומות חיוביים. בעיני התכנית היא סוג של משל מוסרי והרצח, שהוא אחד המאפיינים הבולטים, הוא סוג של מטאפורה. כל מה שאני יכול לומר על מי שיבצע פשע ויטען שהושפע בדרך כלשהי מהתכנית, הוא שזה בסך הכל היה התירוץ שהוא חיפש כדי להצדיק את עצמו. אני גם מאמין שהוא היה מוצא אותו בכל מקרה. אני חושב שהתכנית עשתה הרבה יותר טוב מרע והביאה הרבה יותר הנאה מאשר כאב לעולם, אבל העובדה שהיא יכולה להעניק למישהו רישיון להרוג היא בטח לא החלק האהוב עלי בה".

אז יכול להיות שזה הלהיט הגדול הבא שלך? ספין אוף על רוצח סדרתי מזמר?
"כן, אמרתי כבר שלמדתי לא להגיד לעולם לא, אז בטח, זה לא בלתי אפשרי".

>> לכל כתבות המגזין