24 שעות מאז שיצא לדרך מבצע "עמוד ענן" ויוסף (ג'ו) סוויד דואג לבן שלו. אלכסנדר-סול בן ה-3, בנם המשותף של סוויד ורעייתו, בימאית התיאטרון יעלי רונן, אולי לא בדיוק מבין מה קורה כמה עשרות קילומטרים מביתו בתל אביב – אבל אבא שלו כבר התרגל להסתובב דרוך. ככה זה כשיש ילדים.
"החרדה אצלי קיימת כל הזמן והיא לא משתנה", הוא אומר. "כשהייתי רווק אמרתי לעצמי שמקסימום אני אמות, אבל כשיש משפחה הפחד גדל. זה לא נוצר דווקא בגלל מה שקורה עכשיו, זה בלתי נפרד ממה שקרה לפני כן. יש חרדה לחיים שלו פה גם בלי שיהיו טילים"
אתם גרים במה שמוגדר הבועה התל אביבית שמסומנת כיעד הבא לנפילת טילים, ומצד שני האזרחים בעזה נמצאים בסכנה קיומית בגלל ההפצצות של צה"ל. אתה מרגיש את הפחד מכל הכיוונים?
"אני חושב שמפחיד להיות פה ומפחיד להיות שם. גם בתל אביב, גם בשדרות וגם בעזה. במדינה הזאת כל הזמן מפחיד. אתמול פגשתי חבר שאמר לי שהוא לא מאמין שיש מלחמה. אמרתי לו 'מה בדיוק חדש?' הרי זה שיש רגיעה לא אומר שהמצב בסדר. כלום לא משתנה".
מסביב לא הרבה משתנה, אבל אצל סוויד, 36, היו לא מעט תמורות בשנים האחרונות. מי שהתמסר במשך תקופה ארוכה לתואר "ערבי המחמד" שדבק בו, ומילא בנאמנות את תפקיד החתיך עם שארית המבטא, החליט בוקר אחד שנמאס לו – והתחיל למרוד בטייטל שעזר לו בלא מעט ליהוקים.
"בשנים האחרונות סירבתי להרבה תפקידים, כי פשוט אין לי את הפריבילגיה לקבל על עצמי כל תפקיד ברגע שאני חושב שהוא טוב", הוא אומר. "אם זה תפקיד של ערבי אני צריך תמיד להפעיל עוד שיקולים, וזה קשה לי. לכן העדפתי לדחות אותם. לא רציתי לקבע את המקום הזה אלא לשבור אותו. הציעו לי תפקיד ראשי בסדרה ולא רציתי. החלטתי שאני פשוט מחכה עד שיגיע משהו אחר, ואז שנתיים ישבתי בבית ולא עבדתי".
מה אכפת לך מתדמיות, בעצם? למי אתה דופק חשבון?
"אני חי במדינה שאני חייב לדפוק חשבון".
ומה עם פרנסה?
"אז עשיתי תאטרון, התחלתי להיות מפעיל בובות והייתי 'מחבוב' ברחוב סומסום. בסוף זה עבד. עשיתי הצגות ילדים, 'על קצות האצבעות', 'אולי הפעם' ובשנה שעברה את '2.3', ו'עספור'. ככה, כשהגיע התפקיד ב'חטופים' אמרתי 'יאללה, הגיע הזמן לעשות שוב תפקיד של ערבי', וזה תפקיד טוב וחזק שמתאים לי".
אבל אם היית יכול לבחור בין התפקיד הזה של הטרוריסט הערבי לבין תפקיד השבוי היהודי, במה היית בוחר?
"השבוי היהודי".
ענית ישר, אפילו בלי לחשוב.
"כן. קודם כל מבחינה מקצועית, כי אני תמיד מנסה לאזן בין התפקידים שאני לוקח, וברור שיהיו לי יותר הזדמנויות בעתיד לקבל תפקידים של ערבי מאשר של יהודי".
אתה עושה חשבון כמה תפקידים "יהודיים" עשית וכמה "ערבים"?
"הייתה תקופה לפני כמה שנים שעשיתי את זה, אבל היום אני חושב שהגעתי לאיזון. אם כי אני עדיין חושב שיש מפיקים שחושבים עליי 'אה, הוא ערבי, אז לא יודע עד כמה הוא מתאים לתפקיד מסוים'. יש גם לא מלהקות שחושבות ככה, וזה בעייתי".
זו גם הסיבה שאתה לא עושה פרסומות, למשל?
"אני חושב שכן. כשאתה מלהק מישהו לפרסומת אתה חושב מה הוא מייצג. עם ישי גולן כולם ישר יזדהו. ב'חטופים' כולם רואים בו מין גלעד שליט כזה. הוא מייצג משהו שמתאים לכולם, אני לא". 
אני וגידי רף
סוויד, המופיע בימים אלה ב"הסוחר מוונציה" של תאטרון הבימה, הוא שחקן תאטרון ביסודו שזלג לאט לאט לטלוויזיה ולקולנוע. בין תפקידיו הבולטים אפשר למנות את אשרף, ההומו הערבי בסרט "הבועה", ואת הכדורגלן ג'לאל קאסום בטלנובלה "האלופה". עכשיו, כאמור, הוא ב"חטופים".
"כשקיבלתי את התפקיד הרגשתי מצד אחד אושר גדול ומצד שני פחד גדול", הוא אומר. "אושר כי סופסוף קיבלתי תפקיד גדול וסופסוף נתנו לי לשחק את הרע, ולא כל מיני תפקידים של המאהב, של מישהו נחמד, של הביישן. הפחד נבע מכך שבשביל לשחק תפקיד כזה במדינה שלנו, אני צריך להפעיל שיקולים פוליטיים ששחקנים יהודים לא באמת צריכים להתחשב בהם. הרי כשמראים בחדשות ערבים זה לרוב משהו שקשור למחבלים, לחמאס, לחיזבאללה, תמיד מהמקום הרע. אז לבחור לעשות תפקיד כזה בתור ערבי זו בחירה קשה. תאר לעצמך שאתה במדינה אנטישמית ומבקשים ממך לשחק איזה שב"כניק שמתעלל בערבים".
הצלחת להתחבר לדמות הקשה הזאת ממקום אישי, למצוא נקודות הזדהות?
"לגמרי. אני בנאדם מאוד מאופק, אולי פעם בשנה קורה לי שאני מתפרץ בכעס. עם אשתי אני בקושי רב, סולח כל הזמן, אבל כן יש פעמים שבא לי להרוג מישהו. כשמישהו מתנגש בך בכביש מאחורה, בא לך בפנטזיה פשוט לשלוף רובה ולרצוח אותו. הכיף במשחק זה שנותנים לך להיות רע ואין לזה השלכות. הייתי מת לעשות תפקיד כמו חניבעל ב'שתיקת הכבשים', מותר לך להיות כזה רע וזה כיף".
עוד לפני התפקיד ב"חטופים", סוויד הבליח לרגע גם בפרק הפיילוט של האחות האמריקאית "הומלנד", שם לוהק לתפקיד קצרצר של אסיר עיראקי, כמיטב מסורת האקי אבני. הרקע הישראלי, אגב, לא גרם לו להרגיש יותר נינוח בקרבת יוצר הסדרה גידי רף, שתפס פיקוד גם בהוליווד.
"כשבאתי לאודישן ל'הומלנד' קצת התביישתי ולא דיברתי עם גידי", הוא נזכר, "כשיצאתי מהאודישן אמרתי איזה באסה, כי אפילו אם לא אתקבל לתפקיד אני עדיין רוצה להגיד לו כמה בא לי לעבוד איתו. ואז החלטתי לכתוב לו מייל, וכתבתי שלא משנה אם אתקבל או לא, אבל הייתי מאוד שמח לעבוד איתו. אתה לא פוגש הרבה אנשים כאלה. הוא ענה לי מאוד יפה, וכמובן לא התחייב לכלום".
ואיך היה לך בהפקה האמריקאית?
"נורא התרגשתי לראות את קלייר דיינס כי זכרתי אותה מ'רומאו ויוליה', רק שבחיים היא קצת פחות יפה ממה שציפיתי".
אחרי "הומלנד" ההחלקה ל"חטופים" הייתה קלה יותר לאור ההיכרות החדשה עם גידי רף, למרות שבכלל יועד לסוויד תפקיד אחר מזה שהוא מגלם על המסך שלכם. "גידי רצה אותי לתפקיד יותר קטן של מפקד בצה"ל, ואמרתי סבבה, נחמד, לפחות אני לא אשחק ערבי. ואז פתאום הגיעה ההצעה לשחק את עבדאללה, וזה כבר היה הרבה יותר מעניין".
אני וליברמן
גם תפקיד של מפקד בצה"ל לא היה אמור להיות זר לסוויד, שמשתתף בהצגה "אם יש גן עדן", לפי ספרו של רון לשם, בתפקיד מפקד אוגדה. בגרסה הקולנועית "בופור" התעורר ויכוח ציבורי סביב העובדה שכמה מהשחקנים, בהם אושרי כהן ואיתי תורג'מן, משחקים חיילים למרות שלא עשו צבא – אבל במקרה הזה, אף אחד לא חשב לבוא בטענות על כך שיוסף סוויד לא התגייס. אם תשאלו אותו, הוא תומך באופן חד משמעי בשירות לאומי ו/או אזרחי של ערביי ישראל. "אני חושב שזה משהו שמאוד יכול לעזור לחברה שלנו. אני רואה הרבה הזנחה, ולבוא ולתת מעצמך שלוש שנים לחברה שלך זו תרומה מדהימה".
אתה עצמך פעיל?
"היום פחות. לפני עשר שנים עשיתי ברמלה תאטרון קהילתי, ובעבר גם הדרכתי קבוצות נוער והלכנו לבתי חולים. זו הייתה פעילות מדהימה".
מה לגבי פעילות פוליטית?
"כשחקן אתה רוצה את הקהל שלך ואתה רוצה שמפיקים יגידו שאתה יכול לפנות להרבה אנשים, לכן אני מעדיף לא לדבר. אני הרבה זמן נלחם במקום הזה, שמצד אחד אני רוצה להגיד את מה שאני חושב ומצד שני יש מלא טיפשים שלא יבינו את זה וישמעו דברים שאני בכלל לא אומר. כל מה שיוצא לי מהפה בסופו של דבר נובע מזה שאני רוצה ששני העמים יחיו ביחד, אבל תמיד יש את אלה שאומרים 'הנה הערבי רוצה שיהיה פה טוב רק לערבים ורוצה לגרש אותנו'".
תצביע בבחירות?
"אני לא רוצה להצביע לאף אחד, כולם מאכזבים. אבל אני אצביע כי אם לא נעשה כלום אז זה יהיה יותר נורא. צריך להצביע למי שהכי פחות גרוע, וכשאני מצביע אני משתדל שזה יהיה למפלגה שתעשה טוב לשני הצדדים, לא רק לצד הערבי. יש תקופות שאני לא יכול להחזיק מעמד ואז אני כותב איזה משהו ומתראיין ומדבר, אבל אני מעדיף כמה שפחות".
יחד במסגרת של שתי מדינות לשני עמים, או כמדינה דו לאומית?
"כך או כך, זה לא משנה לי, העיקר שלכל אחד יהיו את החיים הטובים שלו, ושלאנשים תהיה עבודה וחופש וירגישו טוב. אני למשל מאוד נהנה ממה שקורה פה בתעשייה בשנים האחרונות, כי יש דברים מאוד יפים. הלוואי ויכולתי לבחור להיות רק בתעשייה ולא במדינה".
זו אופציה. לא חסרים שחקנים ישראלים שגרים בחו"ל ומדי פעם מגיחים לכאן לשחק.
"כן, אבל זה יותר קשה. אם המצב יחמיר פה וליברמן יהיה ראש ממשלה אז לא רק הרבה ערבים ינטשו פה, אלא גם הרבה יהודים. המדינה הזאת הופכת לפחות ופחות דמוקרטית. פעם הייתי מדבר על יחסי ערבים-יהודים, היום אני כבר לא מדבר על זה, היום אני מדבר על מצב הדמוקרטיה בארץ. הגענו למצב שאם אתה אומר משהו קצת שמאלני עוד יכולים לעצור אותך. אתה צריך להיזהר במה שאתה אומר, זה לא היה אף פעם".
אני וצה"ל
הוא נולד בחיפה להורים ערבים-נוצרים, ולמד כילד ערבי בגן יהודי ובבית ספר יהודי. ובאופן מפתיע, זה לא תמיד היה קל. "ילדים יודעים להיות מאוד רעים, וכאן הם הביאו את מה שהם שמעו בבית, מה שהם שמעו בחדשות, מה שמראים להם", הוא אומר. "היו קוראים לי 'ערבי מסריח', הייתי הולך מכות, למדתי להגן על עצמי".
בתקופה מסוימת בחייו ניהל אורח חיים דתי למדי, כולל ביקורים תכופים בכנסייה וענידת צלב על הצוואר, אבל בסוף החליט שזה לא בשבילו וחזר בשאלה. "היום אני אדם מאוד חילוני, אבל יש משהו מאוד בעייתי בחילוניות, שהופך אותנו האנשים למרכז העניינים, למרכז העולם – וברגע שאתה חושב שאתה מרכז העולם אתה לאט לאט מתאכזב. מתאכזב מעצמך, מתאכזב מהאנשים סביבך, נכנס לייאוש. אנשים שמאמינים באלוהים יש להם משהו מעליהם וזה נותן להם תקווה.
"מה שגיליתי הוא שבדת, בכל דת, כמה שהיא תהיה פתוחה וחופשית, עדיין יש משהו מתנשא בזה שאתה מאמין באמת אחת. ברגע שאני מאמין באמת אחת ואתה לא מאמין בה אז אני הרבה יותר טוב ממך. זה משהו שאני לא יכול לקבל, זה נוגד את המושג אהבה".
את המושג "אהבה" בחייו של סוויד מגדירה כאמור אשתו, בימאית התיאטרון יעלי רונן. השניים הכירו לפני שבע שנים במהלך עבודה על הצגה, וכיום הם גרים בצפון תל אביב ומגדלים את בנם. אורח החיים שלהם לא מושפע מכך שמדובר בזוג "מעורב". הצרות הן אותן צרות כמו של כל זוג צעיר שמנסה לקיים את עצמו, בוודאי כששניהם עובדים בענף לא יציב במיוחד. "אני זוכר שבשנתיים שלא עבדתי מאוד קינאתי ביעלי, שהייתה בשיא ההצלחה שלה. למזלי הייתה לי קואוצ'רית שמאוד עזרה לי", הוא אומר. "עכשיו קרה בדיוק הפוך, שליעלי הייתה שנה וחצי שהיא לא עבדה, וגם זה היה מאוד קשה. אבל צריך להחזיק מעמד".
בבית הוא אחראי לכלים ולכביסה, היא לסדר ולניקיון. הם משתדלים להימנע ממדורי הרכילות ולחיות חיים נורמליים ככל האפשר, כשגם הפיקנטריה הטמונה בזוגיות שלהם כבר פחות מרגשת את התקשורת. "לפעמים יש עדיין דברים שאני קורא עלינו וחושש מאיך שיעלי תגיב, אבל העניינים האלה הכי לא מזיזים לה, מזמן כבר עברנו את זה", הוא אומר.
מה חשבו בסביבתך הערבית על זה שאתה משחק אצל היהודים, שלא לומר נשוי לאחת?
"היו כמה שקראו לי 'מתייהד'. אני מנסה שזה לא ישפיע עליי".
אתה מרגיש שאתה נטע זר גם אצל היהודים וגם אצל הערבים?
"אני מרגיש באותה מידה שייך לשני הצדדים ולא שייך לאף אחד מהם. גם על הילד שלי אני מרגיש ככה. הרי גם עשינו לו ברית וגם הטבלנו אותו, אז בעצם קישרנו אותו לשני המקומות, אבל מצד שני הוא גם לא קשור לאף אחד מהם. סוג של איש העולם הגדול, בלי תיוגים".
איזו שפה מדברים עם אלכסנדר בבית?
"בעיקר עברית. גם כי הוא הולך לגן יהודי וגם כי הסביבה שלנו היא יהודית. רק אני מדבר איתו בערבית. המשפחה שלי גרה בחיפה ואנחנו לא נוסעים הרבה אז לא יוצא לו לדבר כל כך בערבית, אבל ברור לי שאני אדאג לו למורים ערבים והוא יידע את השפה. הוא מוכרח, הוא יקבל מכות אם לא. גם ההורים שלי עשו איתי ככה – למדתי בבית ספר יהודי והייתי חוזר הביתה ומדבר במשפטים חצי בערבית חצי בעברית, כי קצת שכחתי את הערבית, והם היו מתעקשים איתי והביאו לי מורה פרטי והכל. אז סבלתי מזה, אבל היום אני מודה להם על זה".
הוא מודע לזה שהוא יהיה קצת שונה כשהוא יגדל?
"עכשיו אני לא חושב שהוא מודע לזה, אבל הוא יהיה מודע לזה. הייתה לי שיחה על זה עם יעל ואמרתי לה שאני זוכר שסבלתי מזה כי הרגשתי שונה, וכדי שהוא לא יסבול ננחיל לו את זה שהוא מיוחד. לא שונה, אלא מיוחד, בזה שיש לו גם את זה וגם את זה. זה הכל עניין של גישה".
ואם הילדים בבית הספר יציקו לו?
"הילדים מציקים לכולם. מציקים לשמן, מציקים לחנון, מציקים לערבי. יש מלא סיבות. אנחנו נתמודד עם זה".
ומה יקרה כשהוא יגיע לגיל 18, תסכים שהוא יתגייס לצבא?
"זה עניין שלו. לא נלחץ עליו לכאן או לכאן. אני לא הייתי רוצה, אבל זו בחירה שלו. יש פה דילמה מוסרית מאוד קשה. סייד קשוע אמר פעם בתגובה לאיזה חברת כנסת שאמרה שכל הערבים צריכים לשרת שאין לו בעיה, שיחלקו רובים לערבים חופשי. זו תשובה נכונה בעיניי, והיא תקפה לשני הצדדים".