משפחת טרסוב היא אולי המשפחה המפורסמת הכי רגילה שאפשר לחשוב עליה. על פניו, אין בהם שום דבר מיוחד: זוג (מורן וג'וזף), שלושה ילדים, משכנתא בראשון לציון. ובכל זאת, אם למדנו משהו מהטרסובים זה שגם אנשים "רגילים" יכולים לזכות בתהילה – ולפעמים, אם תשאלו אותם, גם לסבול ממנה. "אין רגע של פרטיות", אומר ג'וזף, ומספר שכל יציאה מהבית היום מלווה בתכנון מדוקדק: "למורן כבר נמאס להחליף תחפושות".
מורן: "זה גם לא משנה כמה אנסה להסתתר, אנשים מזהים אותי מקילומטרים. ג'וזף פחות מאופיין ממני, אז קל לו יותר".
ג'וזף: "ועדיין מזהים".
מורן: "פעם היינו יכולים להיות בחוץ כאחד האדם. עכשיו כל דבר זה מפגש מעריצים מאולתר. לא מזמן הלכנו לארוחת ערב אצל חברים – תוך רגע כל השכונה הייתה מחוץ לגדר".
ג'וזף: "פעם אחת הלכנו לטייל בקיסריה בשבת ואמרנו שהיום לא מצטלמים עם אף אחד. מבלים, רק אנחנו, באופן נורמלי, כמשפחה. זה לא הצליח. היו אנשים שקיבלו את זה, אבל היו כאלה שעשו פרצוף. אחד אפילו תקף אותנו וצעק איך אנחנו לא מתביישים, שאנחנו עפים על עצמנו. זה היה מאוד לא נעים".
ומאז אין יותר ימים כאלה? מצטלמים עם מי שמבקש?
מורן: "כן. אי אפשר להחליט מראש שלא נצטלם או לא נעשה סרטונים. אתמול מישהו ביקש שאצלם סרטון בזמן שריו התינוק בכה בטירוף בעגלה. וכן, הוא קיבל מה שהוא רצה וריו המשיך לבכות. נשים מחכות לי מחוץ לתאים של שירותים ציבוריים, עוד לפני שאני שוטפת ידיים".
מה המקום הכי מוזר שבו ביקשו מכם סרטון?
ג'וזף: "בשבעה על סבא שלי. קרובת משפחה רחוקה ביקשה ממני להצטלם, אמרתי לה שאני לא חושב שזה מתאים. לא הבנתי מה נסגר עם אנשים. אני מבין שזה חלק מהעבודה, אבל יש בזה הרבה חסרונות. לכל מי שרוצה את זה וחולם על החיים שלנו, אני מקווה שאוכל לתת טיפ ממני: להיות מפורסם זה משהו שבא עם מחיר ולא כל אחד מוכן לשלם אותו. טילטיל אמר לי פעם: 'אני יותר ויותר מזדהה עם אריק איינשטיין'".
אנחנו יכולים להיות מורעבים אבל חייבים לצלם קודם את המנות
מורן וג'וזף לא נקלעו במקרה למציאות המטורפת הזו, שמשפיעה גם על שלושת ילדיהם: אמה (7), מיילו (5) וריו (ארבעה חודשים). לא רק שהם יצרו ותכננו אותה; הם גם היו חלוצים מקומיים בז'אנר שמכתיב אותה. היום נדמה שהמשפחות המצולמות ביוטיוב הן מפלצת שיצאה משליטה, והטרסובים הם אלא שבראו אותה ועדיין מובילים אותה: יש להם כמעט מיליון מנויים לחמישה ערוצי יוטיוב (לאחרונה הושק ערוץ גיימינג בו אפשר לראות את כולם משחקים בפלייסטיישן) בהם מועלים מדי יום תכנים שזוכים למאות אלפי צפיות. ואם במקרה עדיין לא שמעתם עליהם, זה כנראה בגלל שאין לכם ילדים.
כמו בבתים רגילים בישראל, גם אצלי הייתה זו הילדה שהפכה את הטרסובים לדיירי משנה (מורן: "אני משתתפת בצערך"). כששאלתי את איילת בת השבע את השאלה הבומרית "אבל מה הם עושים, למה הם מפורסמים?", היא הסבירה שהסרטונים כיפיים, השיער הוורוד של מורן יפה, מיילו חמוד ו"אהבתי כשהם אכלו רק אוכל כחול 24 שעות". איילת אהבה גם את "אתגר הפנקייקים", שבו צופים התבקשו לצייר על פנקייקים ולשלוח את התוצאה, והיא במתח מהסדרה המתוסרטת שלהם "גנב האופניים" שבה מחפשים מי גנב את האופניים של מיילו.
הסרטון הכי נצפה של הטרסובים – שני מיליון צפיות – מתעד חופשה באילת לפני שלוש שנים. מדובר בעשרים דקות של צפייה בסרט החופשה הכי שגרתי שאפשר לחשוב עליו, כולל ריף דולפינים, קניות בטיילת וקלוז-אפים על חביתות. מה בכל זאת שונה כאן מכל חופשה משפחתית רגילה? אולי העובדה שאת החופשה הזאת, כמו הרבה אחרות, הם קיבלו בחינם (לא עניין חריג בעולם המשפיענים). "זה לא כיף כמו שזה נראה", מדייק ג'וזף, "תחשבי, איך אדם רגיל נכנס לחדר מלון? פשוט נכנס, נכון? אצלנו זה אחרת. מורן נכנסת לפני כולם, ממקמת את המצלמות, ורק אז מתזמנים ונכנסים. וכשאוכלים, אם יש מלא מנות יפות על השולחן אף אחד לא נוגע, כי אני צריך לצלם את כל המנות. אנחנו יכולים להיות מורעבים אבל חייבים לצלם הכל".
ובכל זאת, אנשים עובדים בעבודות אמיתיות ואתם מוזמנים למלון או צימר, מעלים סרטונים ומתעשרים. זה מטורף.
"אני יודע שאנחנו לא מטאטאים רחובות. סך הכל זה פאן. צריך לזכור שיש כאן עבודת עריכה גם, זה לא סתם, אנחנו משלמים לעורך חיצוני שעוזר לנו".
באזעקות של מבצע "שומר החומות" צילמתם?
מורן: "רק שמנו באינסטגרם תמונה של עצמנו בחדר מדרגות".
ג'וזף: "התפקיד של מורן זה לקחת את המצלמה איתה, והיא שכחה בכל האזעקות. אני עוד לא מבין למה, היא תמיד אומרת שזו היד השלישית שלה".
מורן: "לא הספקתי, כל כך מיהרתי עם שלושה ילדים. הייתה פגיעה ישירה לא רחוק מכאן, זה לא פשוט. שלחתי את הילדים לישון אצל אמא שלי כי יש לה ממ"ד. אבל כמובן שאם היה ממשיך היינו מצלמים, זה חלק מהחיים".
ג'וזף: "אנחנו כמו בסרט 'המופע של טרומן', הכל מתועד. רק שאנחנו, בניגוד אליו, יודעים את זה".
ילדים רואים את אמה ולא מעכלים
משפחת טרסוב היא בעצם משק אוטרקי קטן, מגובש ופורה. הסרטונים, שהכניסו להם בשנה האחרונה כחצי מיליון שקל מיוטיוב, הפכו כבר לביזנס עם מרצ'נדייז: ברשת סטוק ובחנות האונליין של הטרסובים אפשר לקנות חולצות מאוירות של המשפחה, ובקרוב יושק גם קו מוצרים לבית הספר שאמור, לדברי מורן, לתת משהו "למעריצים שלא מספיק להם לראות אותנו. הם רוצים חלק מאיתנו". יהיו שם קלמרים, קלסרים ותיקיות עם מיתוג של משפחת טרסוב, וגם קולקציה נפרדת שכולה אמה בת השבע, כולל יומן עם צילומים שלה. "לי היה יומן היי פייב ובקסטריט בויז", אומרת מורן, "לילדים יהיה יומן אמה טרסוב".
זה לא הזוי? הבת שלך על יומן?
"זה מהמם בעיניי. חלמנו על זה הרבה זמן. היא כבר משוויצה שכל החברות שלה יקנו את זה במקום קלמר של אנה ואלזה".
של מי הרעיון?
"מן הסתם זה לא היה רעיון של אמה אלא שלנו. אנחנו פשוט יודעים שזה ידבר להמון מהקהל שלנו. אבל כשעשינו יום צילום אמה הייתה שותפה לבחירה של הצבעים, בחרה את הבגדים, את האוברול שהיא אוהבת. כל מה שמייצג את מה שהיא".
אמה עלתה השנה לכיתה א' – אירוע חגיגי שכמעט והפך לשדה קרב. "ידענו שיהיה עם זה בלגן, אז עשיתי לפני כן שיחות עם המנהלת והיועצת", מספרת מורן. "אנשים לא תמיד מסוגלים לתפוס את התופעה. עם כל ההכנה, עדיין היה לא פשוט".
מה קרה?
"ביום השני הגיעו בנות גדולות יותר משכבות אחרות לחצר של כיתה א' וחיפשו את אמה כדי לצלם אותה. היא ממש נבהלה, לא מצאה את המורה והתחבאה בבית העץ ואז בשירותים. אני לא כועסת, זה ממקום של הערצה. ילדים רואים את אמה ולא מעכלים".
איך היא חזרה הביתה באותו יום?
"נסערת. היא אמרה שזה הציק לה והיה לא נעים, אבל היא עם החברות אז הכל בסדר. אולי בעתיד היא תגיד שנמאס לה להיות מפורסמת, ואז נתמודד עם זה. בכל מקרה, בעקבות המקרה כינסו את השכבה של ד' ואמרו להם להתרחק מהחצר. אחרי בערך שבועיים זה נרגע".
כשאני חושבת על זה, אמה ומיילו הם עובדים במפעל. הם יכולים להכריז על שביתה עד שתנאיהם ישופרו.
ג'וזף: "אין ספק שהילדים שלנו יותר דעתנים ככל שהם יותר מתבגרים. אבל אנחנו ההורים שלהם ואנחנו קובעים. הם ילדים עובדים באיזשהו מקום, וכשאתה עובד לא הכל זה משחק ופאן וכיף. יש פה אחריות מסוימת כלפי המשפחה והעבודה שלנו. כשזה יהפוך להיות אישיו, לא נוכל להמשיך. אנחנו יוצרים וזה לא יכול להיות מכני".
מורן: "בינתיים הקושי מגיע ממיילו יותר מאשר מאמה. לפעמים הם אומרים שלא בא להם לצלם עכשיו סרטון אלא לראות טלוויזיה או לשחק במחשב, ואנחנו מנסים לגרום להם להבין כמה זה כיף ושהצופים שלהם מחכים לזה".
ג'וזף: "בואי, אנחנו עושים את רוב העבודה, הם הטאלנטים שבאים כשהכל מוכן. אבל הם לא רובוטים שאתה מדליק ומכבה כשבא לך. זו דרגת קושי עוד יותר גבוהה ממה שהיה עד עכשיו. מאזן הכוחות השתנה. כל הילדים דורשים יחס, ובמקביל זו עבודה. בעצם מורן לא יצאה לאף חופשת לידה".
תמיד הייתי טאלנט אנטי-טאלנט
ג'וזף ומורן, שניהם בני 40, נולדו וגדלו בראשל"צ. בניגוד למה שמרמז השם, ג'וזף אינו צרפתי או אמריקאי, אלא בסך הכל יוסף שחיפש שם קצת יותר מגניב בשביל הקריירה כדי-ג'יי. את מורן הכיר כשהיו בני 23 ועבדו יחד בבר "הרצל" ברחובות – היא כמלצרית והוא כברמן. "הוא היה חתיך מהמם", אומרת מורן, "אבל היה נראה לי קר ומרוחק ובלתי מושג, מתנשא. אחר כך הבנתי שזה לא ממקום כזה. אבל אהבתי את זה".
ג'וזף: "אני אהבתי שהיא קטנה וקומפקטית והיא חברה של כולם וזורמים איתה ואוהבים אותה. זה השלים לי את החוליה החסרה".
מורן תמיד ידעה שהעולם צריך להכיר אותה, אבל לא הייתה בטוחה למה. "תמיד היה לי איזה מגנט לאנשים, אבל לא היה לי כישרון מיוחד – לא שרתי, לא רקדתי. הייתי טאלנט אנטי-טאלנט. אני גמדה, מטר חמישים, אז לא יכולה להיות דוגמנית. אבל הכישרון שלי המובהק זה לאנשים. כשהכרנו, ג'וזף לא הבין איך אני מדברת בסופרמרקט והקופאית מתחילה לספר לי את מהלך חייה. הוא היה בטוח שאני מכיר אותה מקודם. תמיד ידעתי שאני אעשה עם זה משהו גדול".
אחרי שעבדה בהפקות ובאיפור, השיקה את עצמה מורן בגיל 30 כביוטרית (יוטיוברית אופנה וביוטי). "התחלתי לקבל מוצרים מיחצ"נים, ועם הזמן גם כסף. תמיד דיברתי על עוד דברים, לא רק איפור. הרגשתי כאילו אני ב'מחוברים', אהבתי את זה".
גילית שזה בעצם הכישרון האמיתי שלך, לדבר ביוטיוב על חייך?
"בדיוק. זו עבודה שאם הייתי יודעת כילדה שיש אותה – זה מה שהייתי רוצה להיות. זה בעצם היה מיצוי של הכישרון שלי: היכולת לתקשר, לספר על עצמי. יוטיוב מבחינתי זו ברכה מאוד גדולה, זה נתן לי בית להגשים את החלומות שלי ולממש את עצמי ולהצטיין. לצאת מקרום אפור של חיים שלא ראיתי את עצמי חיה בהם".
ואיפה אתה היית, ג'וזף?
ג'וזף: "בהתחלה דחפתי את מורן ורציתי שהיא תצליח להתפרנס מזה. אבל הייתי קנאי לפרטיות שלי, לא רציתי שהיא תצלם אותי אוכל ועושה דברים, לא התחברתי לזה. לאט לאט התגמשתי ונפתחתי. זה אף פעם לא היה באמת קו אדום".
שלוש שנים אחרי שפתחה את הערוץ, מורן נכנסה להיריון ראשון. ההחלטה לשתף את העוקבות שלה בהרפתקאות עד חדר הלידה נראתה טבעית. במקביל, ג'וזף החל לקבל יותר ויותר נראות בסרטונים ולהתמודד עם זה שהעולם קורא לו "ג'וזף טרסוב", כשם משפחתה של מורן. "מורן מיתגה אותי כג'וזף סטאר עוד כדי-ג'יי, אבל כמובן שיש לי שם אחר", הוא אומר, אך מסרב לחשוף את שם המשפחה שמופיע בתעודת הזהות. "גם הילדים רשומים בבית הספר עם שם המשפחה המקורי שלי, אבל כולם מכירים אותם בתור מיילו טרסוב ואמה טרסוב. זה המותג".
יש בזה משהו פמיניסטי, לא?
"בואי נגיד ליברלי. בהתחלה הייתי צריך רגע להתרגל לזה, אבל בעצם, למה לא? למה חייבים להיות כבולים לקונספט שהמשפחה תמיד נקראת על שם הגבר? הנה, הלכנו עם השם של האישה ולא קרה כלום. אנחנו אף פעם לא כאלה שהולכים עם הזרם".
צריך מחויבות בשביל שיער ורוד
אחרי הלידה המצולמת הראשונה הגיעה עוד אחת – ועם כל אירוע, מספר המנויים הלך ועלה. סרטוני האיפור התחלפו בתיעוד מדוקדק ומלא בגימיקים של חיי היומיום. קריירת הדי-ג'יי של ג'וזף נזנחה, לפחות זמנית. "בשלב מסוים פניתי למורן ואמרתי לה שצריך להחליט אם אני בתוך העסק הזה עד הסוף. לקח לה שבוע, ואז היא החליטה שכן".
בעצם ביקשת ממנה להיות השותף שלה.
"אני תמיד שותף. אבל היה צריך לקבל החלטות כמשפחה".
מורן: "זה היה סיכון כלכלי, זה לשים את כל הביצים בסל אחד. היינו צריכים לוותר על משכורת של די-ג'יי, זה כסף שהחזיק בית. החלטנו שאנחנו הולכים על זה. הפכנו לעסק משפחתי".
שנת 2020, שהייתה איומה לתקליטני חתונות ואירועים אבל מצוינת ליצרני תוכן ברשתות, הוכיחה שהם בחרו נכון. כשכל ילדי ישראל ישבו בבית עם הטלפון, צמאים לתוכן, הסרטונים שהטרסובים הפיקו על בסיס קבוע הפכו לאופיום לקטנטנים. היום המודל הכלכלי שלהם בנוי על הכנסות מיוטיוב עבור צפיות לצד קמפיינים מסחריים (בהשתתפות הילדים, שהם גם הפרזנטורים של בגדי הים פלפל קידס). "הציעו לי לשווק צבעים לשיער, כמו הצבע הוורוד שלי, אבל לא התחברתי", מספרת מורן. "אני לא באמת יכולה לעשות את זה בלי מעצב השיער שלי ולא רוצה שבנות בבית יחשבו שזה כל כך פשוט. צריך מחויבות בשביל שיער ורוד".
הקורונה עשתה לכם טוב כלכלית?
מורן: "שילשנו את העוקבים שלנו בזמן שאחרים ירדו, כי לא הפסקנו לייצר תוכן. אבל גם ספגנו הפסדים, אנחנו בכל זאת עובדים בעולם קמעונאי. אנחנו מחכים שיחזרו לנו כמה ריטיינרים שנתיים, זה לא מעט כסף. סך הכל אנחנו במצב טוב, אין מה להתלונן. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו דברים שלא יכולנו בעבר, חיים טוב מאוד, אבל לא שונה מחברים שלנו שבהייטק".
ג'וזף: "אנחנו שואפים להצליח כלכלית, זה לא פסול. המטרה הבאה שלי היא להתרחב, בשביל זה אנחנו גם צריכים לעבור דירה. אנחנו רוצים בית עם בריכה, כדי שנוכל ליצור יותר ולתת יותר תוכן. אני יודע שיגידו 'כמה כסף הם עושים, הם מרביצים סכומים', אבל זה לא העניין. בכל מקרה, אם מישהו קורא את הכתבה, תמצאו לנו בית עם בריכה. נורא קשה למצוא".
השנה עשו הטרסובים את הספתח שלהם בטלוויזיה עם סדרה ב-HOT בידור בשם "משפחת טרסוב מתרחבת", שליוותה את ההיריון השלישי של מורן ואת לידת ריו. "רצו אותי גם ל'האח הגדול', אבל לא רציתי להיות רחוקה מהילדים", אומרת מורן. "כל הסיבה שאני עושה את זה היא כי זה מאפשר לכל המשפחה להיות יחד. זה לא עובד עם אחד מאיתנו בנפרד".
ג'וזף: "לי כולם אומרים שאני מתאים ל'הישרדות'. אני לא שולל, אבל זו לא משאת נפשי. אני יודע שהצלחנו גם בלי הטלוויזיה. יום אחד הלכנו בהרצליה ואייל קיציס עבר מולנו. אני לוחש למורן 'תראי זה קיציס', ופתאום הוא אומר 'מה נשמע טרסובים?'. הייתי בהלם. אבל זה הרי הגיוני – אם יש לנו מיליון עוקבים, גם הילדים של המי ומי צופים בנו. הטלוויזיה צריכה להפנים יותר שהכוכבות החדשה היא אצל כוכבי הרשת. צריך לשלב אותם יותר ויותר ואת תראי שהרייטינג רק יעלה".
אז אתה כן רוצה הצעות מהטלוויזיה?
ג'וזף: "אני לא רודף אחרי זה. אם תהיה הצעה אני אשקול אותה. ההצלחה שלנו לא תהיה טמונה בטלוויזיה. מי שצופה בטלוויזיה זה בני 40 פלוס. גם אני מעדיף נטפליקס ולא לצפות באחד הערוצים ולהיות מופגז בפרסומות".
המתחרות של הטרסובים – בעיקר משפחות ספיר, לפרויו ואליהו – נושפות בעורפן. על פניו, נדמה שלכולן יש אותו דבר: הורים פּוּשֶׁרִים, ילדים צורחים ברקע ומרצ'נדייז. "זה סוג אחר של תוכן", מתעקש ג'וזף. "יש אולי פורמט דומה, כי זו משפחה, אבל זה לא דומה".
מורן: "המשפחות האחרות עושות יותר אתגרים ומתיחות ומערכונים. אנחנו פחות מתחברים לאובר-אקטינג, לדברים מתוסרטים מדי".
ג'וזף: "מורן מכניסה מצלמה לחדר הלידה, היא משתפת את העוקבים שלה בהכל".
נשמע שהתחרות לוחצת.
ג'וזף: "זו מדינה קטנה, כמות היוצרים בז'אנר שלנו קטנה, יש תחרות. זה לא סוד. הייתי רוצה שתהיה לנו סוג של גאוות יחידה כמשפחה. אפשר לומר שאנחנו קולגות, נפגשים לפעמים באירועים, היי היי וזהו. בצורה מנומסת, לא מעבר. מעריצה יכולה גם להצטלם איתי כשהיא לובשת חולצה של משפחה אחרת, אני לא אגיד לה 'לא'".
אז אין כאסח עם משפחת ספיר?
מורן: "לא. אנחנו לא יריבים שלהם ולא חברים שלהם".
ג'וזף: "אני אגיד לך את זה הכי כנה שיש: אנחנו מועתקים על ימין ועל שמאל. כמות הפעמים שראיתי תכנים שיצרתי ועשיתי והבאתי וחשבתי עליהם, זה עלה אצלנו והתפוצץ, ואז אני רואה עוד ועוד ועוד אחרים עושים את אותו הדבר בלי לחשוב פעמיים. זה צורם וכואב ומעיק. אתה יורק דם, ואין לאנשים בושה. עזות מצח כזו לא ראיתי".
מורן: "יש דברים שאחרים עושים שלא אתן לילדים שלי לצפות בהם. זה אחד הדברים שמנהלים אותי. אני מייצרת תכנים שאני יכולה לתת לילדים שלי לצפות בהם ולא להרגיש רע עם זה. גם על ג'וזף אני מטילה וטו לפעמים".
מה למשל?
"הוא רצה שנעשה טרנד שהוא ראה ביוטיוב חו"ל, שבו הגבר טועם חלב אם של האישה".
איכס!
ג'וזף: "אני עדיין לא מבין מה היה בזה כל כך גרוע. יש גבולות שנועדו לפרוץ. זה יכול היה להיות חמוד, אם הבייבי שלי שותה את זה אז כנראה שגם אני יכול. אני המנהל קריאייטיב, אז אני כל הזמן צריך לחשוב על דברים חדשים, זה התחום שלי. יצירתיות זה ממורן והלאה".
מורן: "אתה יותר יצירתי, אבל אל תגזים, ממני והלאה? אולי בהשוואה אליך. אתה מעיין פורה".
ג'וזף: "בסדר, לכל אחד יש את החוזקות שלו. אני לא מתקרב לרמות שלה בנטוורקינג ובשיווק, היא אחראית על זה".
אז כואב לך על הצפיות שלא קיבלת מסרטון חלב האם?
ג'וזף: "כן, אבל שיחררתי. הבנתי שאין זרימה".