כבר מותר להגיד שזאת הייתה שנה די מחורבנת לטלוויזיה? ששום דבר לא באמת העיף לנו את המוח, שבר את המסך או שינה את כללי המשחק? היו סדרות סבבה, ברור, הרשימה הזאת כוללת 17 מהן שחלקן נפלאות וחצי מהן עונות חדשות לסדרות קיימות (שגם הם נפלאות) - אבל נקווה ש-2015 תביא איתה משהו באמת גדול ואחר ומפתיע. מוכרחים לציין גם שהמקומות הראשונים ברשימה הזאת שייכים לסדרות ששודרו ב-HOT. אחרי שנים שבהן yes שלטה לגמרי בתחום הרכש (ועדיין, מרבית הסדרות ברשימה משודרות בלווין), הוט הבריקו עם הקנייה של "טרנספרנט" ו"פארגו" ושינו את המאזן. אז הנה הסדרות שעשו לנו את השנה, וגם כמה שפחות. מוזמנים להוסיף את הסדרות שלכם בטוקבקים.
17. הנגיף
למקום האחרון שלנו משתחלת "הנגיף", שמזכירה לנו שהפער בין גרוע לטוב הוא לפעמים קטן מאוד. למעשה, היא כמעט נכנסה לסדרות הגרועות שתוכלו למצוא בתחתית הרשימה. סדרת הערפדים של גיירמו דל טורו היא טראש מדמם הרבה יותר מדי ודי דבילי (במיוחד בשימוש שהיא עושה בשואה) אבל יש בה את האפקט הקינקי והכיפי שאיכשהו גרר אותנו עד סוף העונה, וכפי הנראה יגרום לנו להתלונן גם על העונה הבאה.
16. הומלנד 4
האמת היא שגם את "הומלנד" התלבטנו אם לשייך לסדרות המאכזבות או אולי אפילו לא להכניס אותה בכלל. העונה הרביעית התחילה בסדר והיה נראה שיתגברו על לכתו של ברודי די בקלות, אבל אז התדרדרה לכמה פרקים משעממים, עם עלילת על שלא נראה שהיה שתחזיק עונה שלמה ועם קארי מת'יסון אחת שחוקה שלאף אחד כבר אין כח לדרמות שלה. ואז, לאחר שיפור קל ואיטי, הגיע פרק 9. לא נמשיך מכאן, אבל "הומלנד" חזרה לסדרות טובות. היא אולי כבר לא תהיה המותחן הפסיכולוגי והרגשי המעולה של העונות הראשונות, אבל היא סוחפת, עשויה נהדר ומלאת אדרנלין.
The knick .15
איכשהו, הסדרה של סטיבן סודרברג בכיכובו של קלייב אואן הצליחה לטוס די נמוך מתחת לרדאר ולהשאר נחלם של עכברי הוי.או.די של yes, וחבל. אואן מגלם רופא מכור לסמים בבית חולים ניו יורקי כושל ב-1900. לפני האנטיביוטיקה, בלי יותר מדי אתיקה רפואית ועם המון המון דם. המשחק מדהים, הניתוחים וההליכים הכירורגיים המפורטים של תחילת המאה הקודמת מרתקים ומזעזעים (עקירת כל השיניים מתוך אמונה שזה יסייע לריפוי מחלת נפש, למשל) והצילום נהדר, כולם יחד הופכים אותה לסדרה שראויה לקצת יותר תשומת לב.
14. ניוזרום 3
תלעגו לנו עד מחר, אבל אנחנו אוהבים את "ניוזרום". אנחנו יודעים שהיא מגוחכת, מלאת פאתוס, נאיבית, טרחנית וצדקנית, אבל נתעלם מכם כי אנחנו בעיצומה של האזנה לנאום מלא השראה של וויל מקאבוי. "ניוזרום" היא אולי לא פאר היצירה של ארון סורקין, אבל היא עדיין סדרה של ארון סורקין שזה יותר טוב מסדרה של כל אחד אחר. היא כיפית, היא כתובה נהדר והיא מאמינה באנשים ובעולם טוב יותר באופן חסר קשר למציאות ונעדר ציניות. ויודעים מה, גם את זה צריך לפעמים.
13. כתום זה השחור 2
סדרת הכלא של ג'נג'י קהן ("העשב של השכן") חזרה השנה לעונה שניה, גם היא בנטפליקס, ואיכשהו הצליחה לשמור על החינניות המרעננת והתחושה של טלוויזיה כיפית וחטיפית. מי שאהב את העונה הראשונה בלע גם את השנייה ואפילו בהנאה גדולה יותר, כי פייפר צ'פמן, הדמות הראשית והמעצבנת, פינתה קצת זמן מסך לנשות הכלא האחרות והמעניינות יותר. אנחנו אוהבים אותך קרייזי אייז!
12. הלו ליידיז
תנו לנו לנחש – לא ראיתם "הלו ליידיז". באסה לכם. הסדרה אמנם בוטלה לאחר עונה אחת ב-HBO, אבל אלו עדיין שמונה פרקים ששווה לראות. סטיבן מרצ'נט, בריטי גבוה, נבוך וחרמן מגיע לאל.איי ולא מבין למה לא הולך לו עם בחורות. קומדיית מבוכה רגישה, אנטיליגנטית, מהנה וכזאת שתגרום לכם להפעיל את השזאם על מנת לזהות את הפסקול המהמם שמלווה אותה ואז להוריד את כל השירים. תנו הזדמנות, אל תהיו כאלה.
11. סיליקון ואלי
את החנונים של העולם אף אחד כבר לא ינצח. הגיע הזמן להצטרף אליהם ועדיף לעשות את זה בעיר הבירה: עמק הסיליקון בסן פרנסיסקו. שם, בתוך נהרות של אספרגר, הפרעות אישיות ודושבאגים מהגיהנום, נולדו כמה מהדמויות הכי מבריקות שראינו השנה בטלוויזיה. כמו "בנות" לפניה, גם סיליקון ואלי היא סוג של שופר לדור חדש שחיפש גיבורי תרבות אותנטיים להזדהות איתם. ובתוך כל הצחוקים והאקוורדנס גילינו שהביל גייטסים של העולם הרבה פחות חמודים ממה שלמדנו לחשוב.
10. משחקי הכס 4
גם לסדרה שבנויה על רגעי "מה לעזאזל קרה פה עכשיו", לא קל לקום מאירוע מכונן כמו "החתונה האדומה". העונה הרביעית של משחקי הכס נאבקה עם הצורך להוליד גיבורים חדשים שייגרמו לנו להתפלל לשלומם, לצד הרצון להמשיך ולגלגל את העלילה הסבוכה והמורכבת של ווסטרוז. זה לא תמיד עבד חלק ואפילו המכונה המשומנת של הדרקונים והמהלכים הלבנים חרקה מעט לאורך העונה, אבל חיפתה על כל אלה עם כמה מהטוויסטים הכי מפתיעים בתולדותיה וסצנת מוות אחת שלא נוכל לעולם למחוק מהראש.
9. בלש אמיתי
גם היום, שמונה חודשים אחרי סיום סדרת המתח הקריפית שלHBO, קשה לומר שהבנו את "בלש אמיתי" עד הסוף. הקשרים הסבוכים בין אנשי דת לפוליטיקאים סליזיים ומשפחות קריפיות, הקסם המוזר של נופי הדרום מטונפים והמונולוגים של מת'יו מקונוהיי בעודו מפסל בפחיות בירה. איכשהו ערבוב המרכיבים האלה הצליח לייצר תבשיל מוזר ומעורר סקרנות, שגרם לנו לחזור לעוד והותיר אחריו שעות של ויכוחים ותיאוריות, בדיוק כמו שבטטות כורסא כמונו אוהבים.
8. השבוע שעבר הלילה
2014 הייתה השנה שבה החדשות המסורתיות מתו סופית. את מקומם של הדיווחים הקורקטיים. תפסה הסאטירה של ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר, שסללו את הדרך לג'ון אוליבר ו"השבוע שעבר הלילה". בתוך עונה אחת הצליח אוליבר לדבר על נשק גרעיני, הפערים בין עשירים לעניים,האמת מאחורי טקסי מלכות היופי,עונש המוות, מצב בתי הסוהר והשחיתות בפיפ"א, כמו שאף אחד לפניו לא הצליח. סגמנטים מפורטים באורך של עד רבע שעה שלא היו מביישים את תכניות התחקירים הטובות בטלוויזיה, עמוסים בהומור ושנינות שהפכו אותם ללהיטים ויראליים עצומים.
7. לואי 4
העונה הרביעית של לואי מוכיחה כמה הסבלנות משתלמת לפעמים. אחרי שלוש עונות מצחיקות ומדכאות במקביל, החליט לואי סי.קיי לקחת הפסקה של שנה לפני שחזר עם העונה הכי רצינית שראינו ממנו עד כה. ומה אתם יודעים? זה היה נפלא. זאת הייתה עונה שדיברה על הורות ואהבה, על דימוי גוף ועל התבגרות, וגם בלי לגלגל אותנו מצחוק ובלי קטעי סטנד-אפ משולבים, ידעה להיכנס לנו עמוק אל תוך הלב.
6. מד מן 7
כשההחלטה לפצל את העונה האחרונה של מד מן התפרסמה לראשונה, זה נראה כמו ניסיון ציני
לשחק ברגשות המעריצים לצורך תועלת כלכלית. בדיעבד אפשר לומר ששבעת הפרקים הראשונים של הפינאלה היו הכל מלבד אקספוזיציה. עולם הפרסום הישן החל לשקוע (עד לפרידה סוחטת הדמעות מברט קופר) ואת מקומו תפסו הטכנולוגיה, התאגידים ותחילת הסוף של האפליה המגדרית. בעולם החדש הזה איבד דון לאט לאט את כל מה שהכיר ואהב, ועכשיו נותר לגלות אם יצליח להתאים את עצמו או שייקבר תחת גלגלי הקדמה.
5. גירלז 3
האמנו שעונה 2 היא העונה הכי טובה של "בנות", עד שבאה עונה 3 ובעטה לנו בראש. אתם חושבים ש"מד מן" מדכאת? כנראה שלא ראיתם את הפרק בו האנה גילתה שאנשים מתפשרים על עבודה שהורגת אותם רק כי מגישים במטבחון חטיפים חינם. עונה 3 של בנות לא הייתה קומית כמו הראשונה ולא אפלה כמו השנייה, מה שהפך אותה לטובה ביותר בסדרה. לפחות עד העונה הבאה.
4. האישה הטובה 6
מי חשב שהעונה השישית של "האישה הטובה" תיכנס למקום כל כך גבוה ברשימה? אף אחד, חוץ מכל מי שצופה בעונה השישית של "האישה הטובה". לא רק שהסדרה התאוששה די בקלות מהמוות של וויל, היא גם ניצלה את ההזדמנות לשינוי כיוון עם הריצה של אלישה לפרקליטות המדינה. "האישה הטובה" הפכה באמצע החיים מממתק נוסחתי, ממכר, סוחף וכתוב היטב, אבל כזה שכבר ניכרו בו סימני הזמן, לסדרה מעולה. כנראה שלפעמים צריך פשוט לקחת סיכון ולהמציא את עצמך מחדש.
3. פארגו
אין יותר מדי קשר בין הסרט של "האחים כהן" לסדרה "פארגו", אבל אל תתנו לזה להפריע לכם - מדובר באחת היציאות הכי טובות של השנה. סדרה אפלה, מבריקה ונעדרת היומרה המעייפת של (סלחו לנו), "בלש אמיתי". המשחק מעולה, הצילום מרהיב, התסריט שנון והאווירה קפואה. ואם לא היינו כאלה נמושות אינדי עם חולשה לדרמות קומיות משפחתיות, היא הייתה לוקחת את המקום הראשון.
2. איש חשוב מאוד
נכון, מדובר במצעד של סדרות חו"ליות בלבד, אבל "איש חשוב מאוד" עדיין לא עלתה כשערכנו את סיכום השנה העברי אז תסלחו לנו הפעם, היא פשוט מעולה מכדי שנפסח עליה באדישות והיא גם הסדרה שדיברנו עליה הכי הרבה השנה. התסריט של שירלי מושיוף, הפנים החדשות של אלמה דישי והיודה לוי של יודה לוי ריגשו אותנו, הצחיקו אותנו, מילאו לנו את הלב והרטיבו לנו את התחתונים. אנחנו נושאים תפילה חרישית לעונה שניה, מוזמנים להצטרף.
1.טרנספרנט
האמת שלא ממש ציפינו שדרמה קומית קטנה מבית אמאזון, עם ניחוח היפסטרי קל וג'פרי טמבור בבגדי נשים תתגלה כסדרה הטובה של השנה אבל היי, גם ילדיו של מורט פפרמן בטרנספרנט לא ציפו לגלות באמצע החיים שאבא שלהם הוא טרנסג'נדר, הפתעות קורות. מורט, או בשמו החדש מורה, מגלה שגם כשהוא מטיל על ילדיו פצצת זהות במשקל שני טון הם עדיין יתעניינו קודם כל בעצמם, ואנחנו נחשפים לא רק לתהליך שלו אלא גם להפרעות הנרקסיסטיות של כל אחד מהם. וזה מעולה ויפה ומאוד "בנות" (בקטע טוב), עם פסקול מהמם, הפתעות כמו ג'ודית לייט ופנינים כמו גבי הופמן. וזה מקום ראשון, אז לכו לראות.
הסדרות המאכזבות של השנה:
הנותרים
שני אחוזים מאוכלוסיית העולם נעלמו ללא הסבר. נשמע מבטיח לא? "הנותרים" עלתה ב-HBO עם טונות של באז והייתה אמורה להיות סוג של "אבודים" (יוצרה, דיימון לינדלוף, היה גם מיוצרי "אבודים") רק בלי סוף מעצבן ותעלומות בלתי פתורות. ובאמת – היא התרכזה יותר בפסיכולוגיה, בטראומה וביחסים בין אישיים, כלומר הייתה די מדכאת. "הנותרים" ביאסה כי דווקא התאימה לנו איזה תעלומה חדשה אבל במקום אסקפיזם מסתורי ומותח, היא הייתה סתם משעממת.
אקסטנט
האלי ברי כאסטרונאטית שחוזרת למשפחתה, שכוללת בעל וילד רובוט, לאחר שנה לבד בחלל כשהיא בהריון מישות מסתורית? בהפקת סטיבן ספילברג? נשמע מעולה. אך לא, ממש כמו הסדרה הקודמת בהפקת ספילברג, "השמים נופלים", קיבלנו סדרת מד"ב שהתואר היחידי שאפשר להצמיד לה הוא בינונית. לא סדרה גרועה, סתם כזאת שנפלה על מערך ציפיות גבוה מדי.
בית הקלפים 2
למרות שהעונה השנייה נפתחה די חזק, מהר מאוד נאלצנו להודות ש"בית הקלפים" היא פשוט סדרה משעממת. התככים הפוליטיים המסובכים הרבה יותר מדי, המונולוגים המוגזמים של פרנק אנדרוורד למצלמה והפיתולים המופרכים לחלוטין איבדו אותנו בשלב מסוים. אם כבר דרמות פוליטיות אנחנו מעדיפים את האור והחיוביות של "הבית הלבן" או "בורגן", פוליטיקאים מסריחים וקרימינליים יש לנו מספיק בארץ.
דם אמיתי 7
קצת מבאס לסכם ככה סדרה כל כך כיפית ואהובה כמו "דם אמיתי", שאמנם אף פעם לא הייתה יצירת מופת גדולה, אבל תמיד הייתה מגניבה ומחרמנת ומצחיקה. אבל איכשהו העונה האחרונה הצליחה להיות כל כך מבולגנת ולא כיפית ונטולת הסקס אפיל של העונות הקודמות, שלא נותר אלא לשמוח שנגמרה, ולהיפרד בלחישת "סוקייייייייי" ערפדית.
הרומן
האמת שהפרק הראשון של "הרומן" היה די מעולה והיינו בטוחים שלפנינו ההתמכרות הטלוויזיונית החדשה של החורף, אבל אז הגיעו הפרק השני. והשלישי. והרביעי. מה שהתחיל כקונספט מבריק – צפייה במתרחש משני צדדים שונים - הפך למקל הטרחני שבגלגלי הסדרה, שהתבררה, בסופו של דבר, כסתם משעממת.
קוד שרוף
הרבה כוונות טובות יש לראשי amc, אבל כנראה שהאמת העצובה היא שההתחלה המבטיחה שלהם ("מד מן" ו"שובר שורות" היו שתי הסדרות הראשונות בתולדות הרשת), יושבת להם היום כמו לבנה על הראש. כמו קודמותיה, "רוביקון" ו"שמש שקרנית", גם "קוד שרוף" הייתה בנויה מהחומרים הנכונים: דרמה תקופתית על ימיו הראשונים של המחשב האישי, התככים והאנשים שעמדו מאחורי המהפכה. גם הפעם התסריט, הליהוק והבימוי נפלו רחוק מאד מהשאיפות הראשוניות, וכל מה שנותר הוא חיקוי מעורר רחמים של מד מן ועוד הוכחה שהאייטיז היו תקופה נוראית.