יש טריק ידוע וקבוע עבור סדרות מתח שזה עתה נולדו, שיכול להציל אותן מטפרי המבקרים ולזכות אותן בשלושה פרקים של חסד, אם לא יותר. הפיילוט צריך להיות מושקע באותה מידה שיהיה עמום, כך שאף צופה בר דעת לא יפסול על הסף את הבייבי שכבר צבר באזז מתגלגל. ניתן לו עוד פרק, יחשוב לעצמו הצופה, הרי מתישהו הכל חייב להתבהר, ורק כך אפשר יהיה להכריע לגבי האיכות. לא פלא שאפשר לתמצת את רוב הביקורות על אקסטנט מבית CBS במשיכת כתפיים מעט נבוכה.
אקסטנט (ימי שבת ב-HOT ZONE) אכן זכתה לבאזז לא מועט לפני עלייתה, בעיקר בזכות שני השמות הגדולים במשחק ובהפקה – זוכת האוסקר האלי ברי בתפקיד ראשי, והמגה-במאי סטיבן שפילברג כמפיק (מה שזה לא אומר) - היו החותמת שאמורה להבטיח את עניין הציבור. יחד איתם הגיע גם קו עלילה מסקרן עד מופרך שהבטיח לספר על אסטרונאטית ששבה ממשימה בת שנה וחודש בחלל, ומגלה כי היא בהריון.
ברי מגלמת את מולי, חוקרת מטעם סוכנות חלל ממשלתית שהפכה לפרטית, ונשלחה למשימת יחיד שאת פרטיה לא ניתן להסיק מהפרק הראשון, וגם לא בטוח שהיא משנה. הסדרה נפתחת עם שובה לכדור הארץ ולחיק משפחתה, ואת כל מה שאירע במעבורת עליה התגוררה אנו למדים מפלאשבקים קריפיים ברובם. למשל, שלמרות מערכת ההפעלה הידידותית וסקייפ החלל שאפשר לה לשוחח עם הבעל והילד בעודם במכונית, קריסת מערכות הבהירה למולי שהיא לגמרי לבד בחלל, וזו קרקע לא רעה בכלל להזיות שגעוניות.
אלא שהעמימות לבדה לא הייתה מייצרת את החשק להמשיך ולצפות, שאי אפשר להכחיש שהפיילוט מצליח מעורר, וכאן משחקת לא רק ההשקעה. נהוג אמנם לחבוט בברי על בחירותיה ועבודתה בשנים האחרונות, אבל היא מובילה את הפיילוט ביד רמה ובמשחק מהודק. ריבוי הסוגיות שעל הפרק מכיל אמנם לא מעט קלישאות, אבל מצליח לעורר סקרנות באשר לסריגתן יחד, ולמרות שנראה שלא בהכרח מדובר בקו העלילה העיקרי. אלמנט "תינוקה של רוזמרי" שמולי מתחילה לחוות עם הילד-אייפון שבעלה בנה עבורם נראה כמבטיח והמרתק מבין כולם, בין השאר משום שהוא מעלה ברצינות את סוגיות האימוץ והצורך בילד בכל מחיר – ולא בהכרח מהזווית עם הסוף המחויך.